קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא טופס אישור לקוח חדש - חתימה על ערבות: התובעת, חברה העוסקת במסחר בציוד משרדי ומכשירי כתיבה. על פי גירסת התביעה, חבה לה הנתבעת 1 סך של 7,918 ₪ משנת 1999, אשר לא נפרע עד היום. עוד טוענת התובעת, כי הנתבע 2 חתם כערב להתחייבות החברה על גבי טופס אשור לקוח חדש- שצורף לכתב התביעה.   הנתבע טוען כי איננו חייב את סכום החוב הנתבע. לגירסתו לא חתם מעולם כערב, הוא איננו בעל מניות ואיננו מנהל החברה ושימוש בפועל כקניין בלבד. עוד טוען הנתבע, כי התובעת לא הוכיחה כי סיפקה את המוצרים נשוא החשבוניות שצורפו לתביעה.   באשר לסכום החוב - הנתבע 2 שהגיש את כתב ההגנה גם בשם החברה הנתבעת 1, לא טרח להכחיש את סכום החוב למעט הכחשה סתמית ולאקונית , המופיעה בסעיף 4 לכתב ההגנה. החוב הנתבע, בנוי משני חלקים, האחד משני שיקים שמשכה נתבעת 1 האחד על סך 1,500 ₪ והשני על סך 1,525 ₪, אשר חזרו בציון "מוגבל". והיתרה נובעת משתי חשבוניות, האחת מיום 2.9.99 בסך 4,056 ₪ והשניה מיום 10.6.99 בסך 211 ₪.   יש לציין, כי חיבור כל הסכומים אכן מגיע לקרן חוב בסך של 7,292 ₪ ולא כפי שנטען בכתב התביעה בסך של 7,918 ₪. הנתבעים לא פרטו איזה חלק מהחוב מוכחש. האם לא קיבלו את הסחורה, האם פרעו את השיקים. לא זו בלבד שההכחשה היא סתמית בכתב ההגנה, אף בתצהיר עדות ראשית של הנתבע אין כל פירוט באשר לחוב, למעט האמור בסעיף 7 לתצהיר, בה טוען הנתבע 2 כי התובעת לא סיפקה כל הוכחה כי הסחורה סופקה לנתבעת 1 אי פעם. לא בכדי, נמנע הנתבע 2 מלהצהיר פוזיטיבית כי הנתבעת 1 או הוא, לא קיבלו מעולם את הסחורה. אופן הצהרת הדברים, יש בה כדי להתחמק מלהעיד מפורשות וברורות בדבר קבלת או אי קבלת הסחורה.   הגם שלא צורפו תעודת משלוח חתומות בידי הנתבעת לגבי שתי החשבוניות נשוא התביעה, אמינה בעיניי גירסת התביעה. מספר החשבוניות ופרטיהן מופיעים בכרטיס הלקוח שצורף. אין כל הכחשה לגבי הפרטים המופיעים בכרטיס הלקוח והנתבע נמנע במכוון להעיד פוזיטיבית על היעדר קבלת הסחורה.   בנסיבות אלה, בהם מנהלה של התובעת העיד וחיזק את גירסתה בדבר אספקת הציוד ולא נחקר על כך בחקירה הנגדית, סבורני שהתובעת הרימה את הנטל המוטל עליה, להוכיח סכום החוב. מה גם - שלגבי מחצית החוב, הנובעת מהחזר שני השיקים נשוא התביעה, אין כל התייחסות מצד הנתבעים. 6.       באשר לערבות הנתבע - מנהל התובעת והנתבע, העידו ארוכות בדבר הסיטואציה בה נחתם הטופס נשוא התביעה. בעוד שמנהל התובעת, עומד על כך כי הנתבע מילא את הטופס וחתם עליו בעת ביקור בתערוכה, מתעקש הנתבע כי מעולם לא מילא הטופס בתערוכה, אם כי ביקר בה, וכי הטופס, נשוא הדיון מולא בחנות של הנתבעת 1 בכפר סבא. לחזוק גירסתו, הביא הנתבע את העדה הגב' אטון עליזה , אשר עבדה כמוכרת אצל הנתבעת 1 בחנות בכ"ס עד אוקטובר 99, מועד בו עברה תאונת דרכים קשה.   7.       שמעתי את עדותה של גב' אטון, ולא שוכנעתי כי גירסתה כולה אמת. העדה הפגינה זכרון סלקטיבי ביותר וזכרה ארועים שכביכול נגעו לשאלת מילוי הטופס בלבד. העדה הרבתה להביט בעיני הנתבע אשר לא היה מיוצג וניהל את המשפט בעצמו, תוך כדי מתן עדותה, מבטים אלה יצרו אצלי את הרושם כי העדה מבקשת חיזוק לדבריה - אצל הנתבע. מן הסתם, העדה חבה חובת נאמנות למעבידה לשעבר, מקום בו עבדה מספר שנים ברציפות ואשר לא ברור אם תחזור אליו בעתיד.   תמוה בעיניי, כי העדה זכרה את הטופס במדוייק. מדובר באירוע שארע כנראה באמצע שנת 1988, (סעיף 2 לתצהיר העדה), ארוע זה שהיה אמור להיות שגרתי, לא צריך היה להיחרט בזכרונה, אלא אם אכן היה חריג ושונה מהרגיל. העדה ידעה לזהות את הטופס ולהעיד בוודאות שזה הטופס, אותו מילא הנתבע.   8.       גם אם אצא מתוך הנחה, שהעדה דוברת אמת בעדותה לענין מקום חתימת הטופס, אין בכך כדי להעלות וכדי להוריד, כי עקר המחלוקת ועיקר השאלה היא מה משמעות החתימה של הנתבע על גבי הטופס. הטופס בנוי כך שבחלקו העליון מופיעים פרטי הלקוח ושמו של הנתבע, בקיצור "שוקי" , מופיע בסעיף שם מזמין הסחורה/קניין. בחציו השני התחתון של הטופס, מופיע חלק "כללי" עם תנאי התקשרות. בסעיף האחרון ישנה הצהרה בזו הלשון:   ..."אנו הח"מ מנהלי התאגיד כנ"ל ו/או בעלי מניותיו ערבים ביחד ולחוד לכל התחייבות התאגיד הנ"ל כלפי עטר שיווק בע"מ"...   מתחת לכתובית זו, מופיעים פרטיהם של כהן זלדה וכהן דליה ללא מספרי ת.ז. וללא חתימה. מתחת לפרטיהם, מופיע חותמת החברה הנתבעת 1 "כחותמת התאגיד" ועליה חתימה של הנתבע 2. בצידה השמאלי של החותמת, וללא כל מקום המיועד לכך, מילא הנתבע 2 את פרטיו (שם ומס' ת.ז.) ואח"כ חתם את חתימתו.   לנתבע אין כל הסבר בתצהיר העדות הראשית לחתימה זו, למעט הכחשה החוזרת ונשנית, כי לא חתם כערב. אין הסבר מדוע כן חתם. גם לעדה מטעמו לא היה כל הסבר בתצהיר עדות ראשית, אלא שבשעת העדות נידבה העדה מידע, כי הנתבע חתם אך ורק לצורך "אימות פרטים". על הסבר זה חזר כמובן הנתבע משסיכם טענותיו. למרות זאת- ההסבר של הנתבע נשמע בעיני דחוק, לא הגיוני ולא כלכלי.   אין ספק, כי דרישת ערב לתאגיד, היא תנאי בלעדיו אין, שעה שמדובר ביחסי ספק-לקוח. ייתכן ומלכתחילה היו מיועדות כהן זלדה ודליה בעלות המניות להיות ערבות, אלא שהן לא שהו בחנות אותה עת. אין זה סביר בעיני שתבוצע הזמנת סחורה ותסופק הסחורה ללא חתימת הערבים. הסביר מנהל התובעת, כי המשיכו לספק סחורה לנתבעת 1, למרות היעדר חתימותיהן של זלדה ודליה כהן, מאחר והיתה החתימה של הנתבע שהספיקה לתובעת כדי להמשיך ולספק סחורה.   לא ברורה הטענה של חתימה לצורך "אימות פרטים". אילו פרטים יש לאמת? פרטי שם בעלי המניות? פרטי מספר עוסק מורשה? והאם כך מאמתים פרטים? מדוע טרח הנתבע לרשום ליד חתימתו את שמו המלא ואת מספר תעודת הזהות? האם "באימות פרטים" שאין כל הסבר מניח את הדעת למה הכוונה, לא די בחתימה בלבד? האם יש לצרף שם ות.ז.? פרטים אלה מתאימים יותר לגירסת התביעה, כי בהיעדר פרטים מלאים של בעלי המניות ובהיעדר חתימתם, חתם הנתבע עצמו כערב להתחייבות הנתבעת 1.   זה המקום להוסיף ולציין, כי גירסת הנתבע איננה מהימנה עלי. הנתבע ניסה ליצור רושם של עובד שכיר אשר אין לו כל יד ורגל בניהול העסק. בסיכומי טענותיו, טען הנתבע בלהט תוך שהוא חוזר ומדגיש כי מעולם לא ניהל את החנות, אלא עזר בצורה חלקית ביותר לבני משפחתו במקביל לעסק אותו ניהל (עסקי מתכת), ושבו עבד כל הזמן...(עמ' 17 לפרוטוקול).   אם כך, תמהני כיצד עבד הנתבע בעסקי המתכת כל הזמן, ובד בבד שימש "פועל שכיר בחברה" (סעיף 2 וסעיף 12 לתצהיר עדות ראשית), כמה שעות עבד ביום בחנות? ומתי ניהל את עסקי המתכת שם עבד "כל הזמן"? . העדה הגב' אטון עליזה, העידה כי סחורה לחנות רק הנתבע הזמין. הנתבע עצמו העיד, כי "עזר" בנושא של קניינות והנהח"ש (ואם זה לא לנהל החנות, אז מה זה לנהל?). עוד העיד הנתבע, כי בשלב מסויים הוסיפו אותו כבעל זכות חתימה על השיקים, כדי שיהיה לו נוח וקל יותר לשלם לספקים במקום להסתובב עם שיקים חתומים.   עיננו הרואות, כי כל הסימנים מצביעים על הנתבע, כמי שהיה "הרוח החיה" בחנות, ניהל אותה, הזמין סחורה, שילם לספקים, ואף השגיח על כל נושא הנהח"ש. כשבצד המכירות, עסקה העובדת המסורה , הלא היא העדה הגב' אטון.   סוף דבר, התובעת הוכיחה את סכום התביעה בסכום קרן חוב של 7,292 ₪, נכון לחודש ספטמבר 1999, וכן שוכנעתי כי הנתבע אכן הוסיף שמו וחתימתו על טופס פיתחת לקוח, לצורך ערבות לחברה הנתבעת 1, אותה ניהל עבור אמו ורעייתו.   אני מחייבת איפוא את הנתבעים ביחד ולחוד, בסך 7,292 ₪, כשסכום זה נושא ריבית והפרשי הצמדה כחוק, מיום הגשת התביעה ועד התשלום בפועל. כמו כן, ישאו הנתבעים בהחזר תשלום אגרת בימ"ש, כשהיא צמודה ונושאת ריבית מיום הגשת התביעה, וכן הוצאות ושכ"ט עו"ד בסך 2,000 ₪ + מע"מ.טפסים משפטייםמסמכיםלקוחותערבות