הוגשה בקשת המבקש לביטול פסק הדין הנ"ל. הנימוק העיקרי שבבקשה הוא, כי כתב ההגנה לא הוגש במועד עקב טעות בתום לב שטעה ב"כ המבקש כאשר סבר, בניגוד להוראת הדין הרלוונטית, שפגרת בתי המשפט מתחילה ביום 15.7.98. מתוך הנחה מוטעית זו סבר ב"כ המבקש כי, לנוכח הוראת תקנה 529 לתקנות סדר הדין האזרחי תשמ"ד - 1984 בידו להגיש את כתב ההגנה עד ליום 1.9.98 ואין לו סיבה להזדרז. קראו את ההחלטה להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא טעות בחישוב מועד הגשת כתב הגנה: 1. המשיבים הגישו כנגד המבקש תביעה כספית על סך 474,084.- ש"ח. בתמצית, המשיבים טוענים כי המבקש הטעה אותם, יצר כלפיהם מצג שווא וגזל כספם במרמה תוך פגיעה בחובות האמון המוטלת עליו במסגרת יחסי בנק-לקוח, והכל בקשר לכספים שהמבקש משך מחשבונות הבנק של המשיבים (על פי הטענה, משיכה שלא כדין) לטובת כיסוי חובו של אדם אחר (בנו של התובע מס' 1 ואחיהם של התובעים מס' 2 ו- 3). 2. ההזמנה לדין נמסרה למבקש ביום 15.6.98. מכאן שהמועד האחרון להגשת כתב ההגנה היה ביום 15.7.98. משלא הוגש כתב הגנה ביקשו המשיבים ביום 16.7.98 כי ינתן פסק דין בהעדר הגנה ופסק דין כאמור ניתן ביום 27.7.98. בפניי בקשת המבקש לביטול פסק הדין הנ"ל. הנימוק העיקרי שבבקשה הוא, כי כתב ההגנה לא הוגש במועד עקב טעות בתום לב שטעה ב"כ המבקש כאשר סבר, בניגוד להוראת הדין הרלוונטית, שפגרת בתי המשפט מתחילה ביום 15.7.98. מתוך הנחה מוטעית זו סבר ב"כ המבקש כי, לנוכח הוראת תקנה 529 לתקנות סדר הדין האזרחי תשמ"ד - 1984 (להלן - "התקנות"), בידו להגיש את כתב ההגנה עד ליום 1.9.98 ואין לו סיבה להזדרז. ב"כ המבקש מתייחס בבקשתו גם לסיכויי הצלחת המבקש כי הגנתו תוכח. 3. המשיבים מתנגדים לבקשה ובא כוחם הגיש תגובה מפורטת תוך הסתמכות על אסמכתאות רבות עד למאוד. ב"כ המשיבים מצביע על כך כי פסק הדין ניתן כהלכה כך שאין למבקש זכות לכך שפסק הדין יבוטל מכח "חובת הצדק". אכן, המבקש אינו מסתמך על כך שאישור המסירה לא נמסר כדין. ב"כ המשיבים בוחן את הפסיקה הענפה שענינה אופן הפעלת שיקול דעת בית המשפט בבואו להחליט על הארכת מועד ואולם, בא כח המשיבים מתייחס, משום מה, להלכות שענינן הארכת מועד שנקבע בחיקוק, הארכה שיכולה להעשות רק אם מצא בית המשפט "טעם מיוחד שירשם" (תקנה 528 לתקנות). בעניננו אין מדובר במועד שנקבע בחיקוק שהרי המועד להגשת כתב הגנה מסור לשיקול דעת בית המשפט כקבוע בתקנה 19 לתקנות (לענין זה ראה גם האמור בספרו של י' זוסמן, סדרי הדין האזרחי, מהדורה שביעית, 1995, סעיף 681 בעמ' 887). לפיכך מרבית האסמכתאות המובאות ע"י ב"כ המשיבים אינן רלוונטיות כלל ובכלל זה החלטתו של כב' הרשם צור בבש"א 169/87 ויינשטיין נ. הפועלים ליסינג בע"מ ואח', פ"ד מא(4), 785, שם נדון מקרה לכאורה דומה בגידרו הוגש ערעור באיחור של יום אחד עקב טעות בחישוב ימי הפגרה. 4. ענין לנו בבקשה לביטול פסק דין כאשר אין בידי המבקש זכות קנויה להביא לביטול פסק הדין והסוגיה מסורה לשיקול דעת בית המשפט. כפי שנפסק לא אחת, השיקול המרכזי שעל בית המשפט לשקול הוא סיכויי המבקש שטענות ההגנה שלו תתקבלנה. בענין זה אין ספק שבמקרה דנן יש למבקש סיכוי סביר שיעלה בידו להתגונן בפני התביעה. די לעיין בנספחים לבקשה, הכוללים מסמכים עליהם חתומים המבקשים, או מי מהם, כדי להגיע למסקנה כי אין לשלול האפשרות כי המבקש פעל כדין כאשר חייב את המבקשים בסכומים הנתבעים. זאת ועוד, התביעה כוללת גם עתירה לפיצוי בגין נזק לא ממוני בסך 100,000.- ש"ח, סכום הכלול בפסק הדין אותו מבקשים לבטל, ובענין זה אין ספק שיש למבקש סיכויים טובים להראות כי המשיבים אינם זכאים לסכום זה, כולו או חלקו. אין להתעלם מכך כי חלק ניכר של תביעת המשיבים כולל טענות של מרמה, הטעיה והונאה, אשר משקל הראיות הדרוש להוכחתן אינו מבוטל והמבקש, כפי שהראה בבקשה דנן, מתבסס על מסמכים שונים. 5. לאחר שב"כ המבקש הודה כי כתב ההגנה לא הוגש במועד עקב טעות שטעה בידיעת החוק (לגבי התאריך בו מתחילה הפגרה), בהתחשב בכך שמדובר בפסק דין המחייב את המבקש בתשלום סכום כסף ניכר ביותר, בהתחשב בכך כי המבקש הצביע על סיכויים להתמודד כנגד התביעה, בהתחשב בכך כי ההחלטה האם לבטל את פסק הדין מסורה לשיקול דעת בית המשפט ואין צורך בקיומו של "טעם מיוחד" לשם כך, בהתחשב בכך כי מן הראוי שלמבקש (כמו לכל בעל דין) יהיה יומו בבית המשפט והוא לא יחוייב מבלי שתינתן לו ההזדמנות להשמיע את דברו ובהתחשב בכך שהמבקש לא איחר בהגשת הבקשה לביטול פסק הדין ואף הגישה במהלך הפגרה, הגעתי למסקנה כי יש מקום לבטל את פסק הדין שניתן ביום 27.7.98 בת.א. 9068/98 וכך אני קובע. כתב ההגנה שצורף לבקשה כנספח י' שלה יחשב ככתב הגנה שהוגש היום. 6. בנסיבות רגילות מן הראוי היה לחייב את המבקש בהוצאות המשיבים בגין הבקשה דנן, שכן אף שהבקשה התקבלה, התקלה נוצרה בשל מחדל מצד המבקש דבר שגרר את המשיבים להוצאות מיותרות. כנגד יש להתחשב בכך שבית המשפט לא קיבל את עמדת המשיבים, מה גם שחלק ניכר מתגובתם התבסס על טענה שאינה רלוונטית כלל להליכים דנן. בנסיבות המקרה ניתן היה לצפות כי המשיבים לא יעמדו על התנגדותם לבקשה ויתמקדו בעתירה לחייב את המבקש בהוצאות. לפיכך החלטתי לא לעשות צו להוצאות. כתב הגנהמסמכים