קראו את ההחלטה להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא עבירת ייצור כלי נשק שלא כדין: 1. הנאשם מואשם כי ביום 9.12.98 קָשר קֶשר עם אחמד (להלן: "אחמד") להכנה ולזריקה של בקבוקי תבערה על עמדת השומר, ליד הכניסה לבית החולים "הר הצופים" בירושלים. 2. הנאשם מואשם כי קָשר קֶשר עם אחמד להשליך בקבוקי תבערה על יהודים. הנאשם ואחמד נטלו שני בקבוקים ריקים, מילאום בבנזין וסתמו את פיות הבקבוקים בסמרטוטים הספוגים בבנזין (להלן: "בקבוקי התבערה"). את הבקבוקים האמורים נטלו עימהם הנאשם ואחמד עת עלו לגג של בית פרטי המשקיף על הכניסה הראשית של בית החולים "הר הצופים" בירושלים. העבירות בהן מואשם על פעולותיו אלו הן ייצור כלי נשק שלא כדין בניגוד לסעיף 144(ב2) לחוק העונשין התשל"ז1977- (להלן: "החוק"); ונשיאת נשק שלא כדין בניגוד לסעיף 144(ב) לחוק. 3. אחמד הצית את בקבוק התבערה הראשון והשליכו לעבר עמדת השומר בה ישב באותה עת מרדכי סאג'מצ'יאן (להלן: "המתלונן"). כאשר יצא המתלונן מעמדת השמירה, בעקבות השלכת בקבוק התבערה הראשון, מואשם הנאשם כי השליך לעברו את בקבוק התבערה השני, שהינו נשק מסוכן, בכוונה לפגוע במתלונן ולהטיל בו מום. העבירה בה מואשם הנאשם על פעולה זו היא חבלה בכוונה מחמירה בניגוד לסעיף 329(2) לחוק. טענות הנאשם 4. הנאשם כופר בעבירות המיוחסות לו בכתב האישום. הנאשם טוען כי שמו שורבב לפרשה בידי אחמד בשגגה. לטענתו קיימים מספר אנשים בכפר עיסאויה, בו מתגורר הנאשם, הנושאים בשם הזהה לשמו. עוד טוען הנאשם, כי אחמד טופל עליו את המעשה מאחר ואירעו סכסוכים ממושכים בין משפחתו למשפחתו של אחמד. עדותו של אחמד 5. העדות המרכזית עליה מסתמכת המאשימה היא עדותו של אחמד (ת2/ב'), שמסר את עדותו בפני לאחר שהורשע בעבירות שיוחסו לו בגין המקרה דנן, ונגזר דינו. בעדותו בפני בית משפט זה הכחיש אחמד מכל וכל כי זרק את בקבוקי התבערה עם שותף כלשהו, וטען כי זרק בעצמו את בקבוקי התבערה. (פרוטוקול מיום 27/04/99 בעמ' 5). לאחר רענון זיכרונו בדברים שאמר בעדותו במשטרה, הכחיש אחמד את אמיתות ההודעה שמסר, והסביר כי נתן את העדות האמורה כדי שיוכל להשתחרר מהחקירה ולפנות אל רופא. כן הכחיש אמירת דברים דומים מאוחר יותר באותו היום, בפני חוקר משטרה במהלך הליך ההובלה וההצבעה. אין עדותו של אחמד בבית המשפט ובהכחשותיו הנמרצות שמץ של אמת. התרשמתי כי העד בעומדו על דוכן העדים לא היסס מלשקר במצח נחושה וללא כל מורא. נוסף לכך העיד מר סמי שוקרון, החוקר שחקר את אחמד במשטרה, כי אחמד הודה בפניו מרצונו החופשי, ומסר לו את שמו של הנאשם כשותפו למעשה. 6. אחמד הוכרז כעד עוין. בהתאם לסעיף 10א' לפקודת הראיות [נוסח חדש] תשל"א1971- (להלן: "פקודת הראיות"), העדויות שנתן אחמד במשטרה תהינה קבילות כראיה בהליך דנן. בעדויות האמורות אמר הנאשם, יותר מפעם אחת כי: "זה נכון אני זרקתי מולוטופים אך לא עם אחרים אלה (צריך להיות "אלא" מ.ש.א) רק עם איש אחד שהוא שאדי חוסין עביד כבן 18 שנה גר בסמיראמיס עובד עם אביו בשפכטל." (עדותו במשטרה מיום 10/01/99 בעמ' 1) במהלך עדותו המהימנה והסדורה במשטרה, מגולל אחמד את השתלשלות האירועים בכללותה, החל מהגיית הרעיון להשליך את בקבוקי התבערה בבית הקפה לביליארדו של פואד אלאסמר, על ידו ועל ידי הנאשם. על ההליכה המשותפת שלו ושל הנאשם אל תחנת הדלק בכניסה לעיסאויה לצורך רכישת הבנזין. ההכנה המשותפת של בקבוקי התבערה. העלייה על גג אחד הבתים המשקיפים לעמדת השמירה בה ישב המתלונן. וכלה בהשלכת בקבוקי התבערה: "אני הדלקתי הבקבוק שלי מהמצית שלי ואני זה אשר זרק את המולוטוף הראשון ולאחר מכן שאדי הדליק המולוטוף שלו מהמצית שהיתה איתו וגם הוא זרק אותו על השומר." (עדותו במשטרה מיום 10/01/99 בעמ' 2) דבר החיזוק 7. בכדי להרשיע בעדות יחידה שהתקבלה מכוח ס.10א' לפקודת הראיות נדרש דבר לחיזוק (ס.10א'(ד) לפקודת הראיות). מספיק כי דבר החיזוק יהיה בגדר ראיה מאמתת בלבד. את דבר החיזוק ניתן לגזור מעדותו של המתלונן, מעדותו של הנאשם, ומסימני האמת שעולים מתוך עדותו של אחמד עצמה. (ע"פ 949/80 שוהמי ואח' נ' מ"י פ"ד לה(4) 62, 72; ע"פ 715, 744/78 לוי נ' מ"י פ"ד לג(3) 225, 234; ע"פ 169/86 חסונה נ' מ"י פ"ד מא(2) 466, 471). ראשית, עדותו של המתלונן (ת3/) מחזקת ומאששת את עדותו של אחמד. המתלונן מעיד כי האירוע התרחש בין השעות שמונה וחצי לרבע לתשע בערב. כשיצא המתלונן מהמבנה בו ישב נוכח כי זורקי בקבוקי התבערה הינם שני אנשים, שהיו רעולי פנים. עוד סיפר המתלונן שבקבוק התבערה הראשון שהושלך לעברו התלקח, כאשר מצוי היה בתוך המבנה. בקבוק התבערה השני הושלך לעברו לאחר שיצא מהמבנה, ולא התלקח. בנוסף לכך העיד המתלונן כי בקבוקי התבערה הושלכו מגג בבנין, עליו הצביע גם אחמד כגג ממנו הושלכו בקבוקי התבערה. הפרטים האמורים שמסר המתלונן בחקירתו במשטרה מאמתים את עדותו של אחמד מכיוון שאחמד ציין אף הוא פרטים אלו בעדותו. שנית, הנאשם אמר בעדותו כי הוא מכיר את אחמד אך הוא אינו חברו. (פרוטוקול מיום 27/04/99 בעמ' 8). לעומת זאת בעדותו במשטרה, עליה נשאל בחקירתו, סיפר הנאשם כי אחמד הינו חברו. בנוסף לכך מסר הנאשם בעדותו במשטרה כי לעתים תכופות נהג לפקוד את בית הקפה לביליארדו של פואד אלאסמר, ואף פגש את אחמד שם. הפרטים הללו שמסר הנאשם מופיעים גם בעדותו של אחמד ומחזקים אותה, הן לגבי ההיכרות בין הנאשם לאחמד, והן בנוגע למקום בו נהגו אחמד והנאשם להיפגש, ובו נרקמה המזימה להכנת והשלכת בקבוקי התבערה. הנאשם אף לא היסס לשקר כי אחמד אינו חברו וכי משפחתו של הנאשם ומשפחתו של אחמד מסוכסכות ביניהן. שקריו של הנאשם עומדים כנגדו ומהווים גם הם את דבר החיזוק הנדרש. (ע"פ 161/72 סרסור נ' מ"י פ"ד כח(2) 203, 218; ע"פ 611/80 מטוסיאן נ' מ"י לה(4) 85). מסקנתי היא, כי הפרטים המצויים בעדותם של המתלונן והנאשם מחזקים ומאמתים את עדותו של אחמד ומהווים את הדבר לחיזוק כנדרש בחוק. טענות הזיהוי והנקמה 9. לטענת הנאשם קיימים עוד מספר אנשים בכפרו בשם הדומה לו, על כן קיימת טעות בזיהויו. דין הטענה להידחות על הסף. אחמד נתן לחוקרים את שמו המלא של הנאשם, וכן פרטים נוספים המאמתים את ייחוס השם דווקא לנאשם. אחמד נקב בגילו של הנאשם, כבן 18 שנה, וכן שאביו של הנאשם עוסק בשפכטל, מקום מגוריו של הנאשם הוא בסמירמיס וכי נפגש עם הנאשם בבית הקפה לביליארדו של פואד אלאסמר. את הפרטים הללו אימת הנאשם בעדותו במשטרה. הנאשם סיפר כי אביו עוסק בגבס, מקום מגוריו הוא בסמירמיס, וכי הוא מבלה רבות וכן נפגש עם אחמד בבית הקפה האמור. אף טענתו של הנאשם כי לא נערך עימות בין אחמד לנאשם, אין בה כדי להעלות או להוריד. העובדה שלא נערך עימות לכשעצמה אין בה כדי לפגום בעדויות שהובאו במקרה, לא כל שכן כאשר העדויות המצויות במקרה הן יותר ממספקות לצורך הרשעת הנאשם. המסקנה היא שהנאשם הינו אותו אדם עליו הצביע אחמד כשותפו למעשים האמורים. טענתו של הנאשם כי אחמד מעוניין לנקום בו בעקבות סכסוכים בין משפחתו של הנאשם למשפחתו של אחמד, מוטב היה לה שלא תעלה כלל. בעדותו, אחמד ניסה לגונן על הנאשם ולא להביא להרשעתו בדין. אחמד העיד כי זרק את בקבוקי התבערה לבדו, ושאינו מחבריו של הנאשם. עדותו של אחמד מפריכה את טענת הנאשם, כי אחמד מעוניין להפלילו ולראותו מאחורי סורג ובריח. ב"כ הנאשם לא שאל כלל את אחמד בעת שזה נתן עדותו, האם קיימים סכסוכים בין משפחתו למשפחת הנאשם. הנאשם, אפילו הוא, לא עשה את המעט הנדרש כדי לנסות ולאמת את גרסתו, גרסה אשר כלל לא נטענה בעדותו של הנאשם במשטרה. סיכום אשר על כן, ולאחר שהזהרתי את עצמי לבחון בזהירות את עדותו של אחמד, מאחר והמדובר הוא בהרשעה עפ"י עדות יחידה, אני מרשיעה את הנאשם בביצוע העבירות המיוחסות לו בכתב האישום, ייצור כלי נשק שלא כדין בניגוד לסעיף 144(ב2) לחוק; נשיאת נשק שלא כדין בניגוד לסעיף 144(ב) לחוק; חבלה בכוונה מחמירה בניגוד לסעיף 329(2) לחוק. נשקעבירות נשק