מזגן מרעיש בבית משותף

קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא מזגן מרעיש בבית משותף: א. א. עובדות 1. התובעים רשומים כבעלים של דירות בבית משותף המצוי בכפר סבא ברח' הגליל 49 ב', ב עוד הנתבעים אניסמן רשומים כבעלים של דירה בקומה שלישית באותו בענין והנתבעת 3 שכרה את דירת אניסמן. לאחר הגשת סכומי הצדדים, הלכה הגב' שטרנברג לבית עולמה.   2. בכתב התביעה עותרים התובעים למתן צו מניעה כפול והוא: א. איסור שימוש במדחס של מזגן אוויר מפוצל (להלן: "המדחס"), המותקן על הקיר המערבי בדירת הנתבעים, מעל דירת התובעים 1 ו - 2 ומתחת לדירתם של התובעים 3 ו - 4. ב. אסור על בנם של הנתבעים להמשיך בתחביבו, תיפוף על תופים. על פי הודעה מיום 4.4.01 הסכימו הצדדים למחיקת פרק זה מהתביעה, וכך אני מורה.   ב. הדיון   1. התובעים טוענים כי: א. (1) השימוש שעושים הנתבעים במדחס עומד בסתירה לאמור, בתקנה 11 לתקנות למניעת מפגעים (מניעת רעש), תשנ"ג - 1992 (להלן: "תקנות מניעת רעש") והן לקבוע בתקנות למניעת מפגעים (רעש בלתי סביר) תש"ן - 1990 (להלן: "תקנות רעש בלתי סביר"). (2) ניתן להחיל על הפעלתו של מדחס שתי מערכות של תקנות בו זמנית. ב. השימוש שעושים הנתבעים במדחס עומד בניגוד ובסתירה, לקבוע בסעיף 14 לחוק המקרקעין הקובע, כי אין בה בבעלות לכשעצמה, כדי להצדיק דבר הגורם נזק או אי נוחות לאחר. ג. השימוש שעושים הנתבעים במדחס עומד בסתירה, לאמור בסעיף 44 לפקודת הנזיקין (נוסח חדש). פתרון של קבע רואים התובעים בהעתקתו של המדחס, ממיקומו הנוכחי לחזית דרומית או מזרחית של הבית לפי בחירתם. 2. הנתבעים טוענים כי :   א. (1) הצדדים הגיעו לידי הסדר דיוני, שניתן לו תוקף של צו שיפוטי, לפיו פעולת המזגן תבחן לאור הקבוע בתקנות רעש בלתי סביר. בדיקה שנערכה ובוצעה על ידי מכון התקנים מאשרת, כי השימוש שהם עושים עומד בגדרי התקנות הנ"ל. (2) אין להחיל על הפעלת מדחס הן את תקנות רעש בלתי סביר והן את התקנות למניעת רעש. ב. הנתבעת 3 זכאית לעשות שימוש במדחס , ואילו התובענה הנסמכת על סעיף 14 לחוק המקרקעין אינה מתיישבת עם תנאי האקלים בארץ בפרט בחודשי הקיץ החמים. ג. השימוש במדחס סביר ואינו עומד בסתירה, לאמור בסעיף 44, לפקודת הנזיקין. מרפסת מעצם טיבה סופגת רעשים מהסביבה. כיוון שכך אין להעתר לבקשת התובעים להעתיק את המדחס ממיקומו הנוכחי, באשר העתקה שכזו תפגע קשות ביעילות המזגן. 3. עם פטירתה של הנתבעת 3, סברתי, כי יש לסיים טיפולי בתובענה, אך הפרקליטים בקשו הכרעה בנושא המזגן והמדחס, אף כי יש להניח, כי מחזיק אחר שאינו מרותק למיטתו יומם ולילה יפחית את שעות השימוש במדחס. 4. באשר לתביעת התובעים 3 ו - 4, זו נדחית, הואיל וממצאי הבדיקה של מכון התקנים מתישבת עם הוראות התוספת , והשניה לתקנות רעש בלתי סביר בחלק גדול מהיממה ובחלק אחר תוספת הרעש זניחה בין 1 - 4 דציבלים. כיון שכך, נדחית הטענה, כי הפעלת המזגן גורם לרעש כבד עד כדי רעד בדירת ה"ה כהן. 5. (א) באשר לתובעים 1 ו - 2, נשארה פתוחה להכרעה שאלת הרעש והמטרד שגורם להם המדחס, שעה שהם מצויים במרפסת דירתם. באשר לתוככי דירתם הבדיקה של מכון התקנים מאששת את טענת הנתבעים, כי הרעש אינו עולה על הקבוע בתקנות רעש בלתי סביר. (ב) תובעים אלו, מבססים עילתם בנושא המרפסת על האמור בתקנה 11 לתקנות מניעת רעש. תקנה זו, מפנה לתקנה 3 (א) (1) עד (3). תקנות משנה אלו, דנות ברעש מחוץ לבנין , אך למרבה האירוניה מפנה תקנה 14 לתקנות רעש בלתי סביר, לעניין מיקום הבדיקה. מיקום הבדיקה כאמור לעיל, הינו בתוך הדירה ולא מחוצה לה. כיון שכך, אין מענה בתקנות אלו, וההכרעה אותה מבקשים הצדדים תבוא ממקור אחר ולא מתקנות אלו. 6. נחלקו הצדדים באשר למקור הסמכות בסעיף 14 לחוק המקרקעין. זכויות הצדדים זהות היום. מדובר בבעלים מול בעלים. יש לנהוג משנה זהירות במתן צו להעתקת מדחס. יפים לענין זה דבריה של כב' המפקחת על רישום המקרקעין בת"א, הגב' מירה אריאלי בתיק תביעה 216/96, הקובעת , כי בנסיבות הזמן והמקום הפעלת מזגן נפוצה ביותר ואפילו חיונית בתנאי האקלים של ארצנו. כיון שכך, צו שיאסור שימוש במזגן עד להעתקת המדחס, נראה חורג מעקרון המידתיות ויהא משום פגיעה בנתבעים 1 ו - 2. 7. (א) באשר למקור האחרון, קרי, סעיף 44 לפקודת הנזיקין, העוסק בעוולה של מטרד ליחיד. סעיף זה, נבחן לעומקו בפסק הדין המחייב של בית המשפט העליון בפרשת אתא חב' לטכסטיל בע"מ נ' שוורץ ע"א 44/76 פד"י ל (3) 785 ושם נקבעו שני מאפיינים לאמור בסעיף זה: (1) ההפרעה מוחשית ולא קלת ערך. (2) יש למדוד אוביקטיבית את סבירות השימוש שעושה ה"פוגע" והאם שימושו זה חורג מסבירות עד כדי הצדקה להפסקתו. (ב) בנסיבות שלפני, כאשר המדובר במרפסת שמעצם טיבה קולטת רעשים מהסביבה, מצאנו ממצא רעש על 49 - 52 דציבלים ללא המזגן בעוד הפעלתו מוסיפה תוספת של 6 דציבלים, בצד הנמוך ועד ל - 11 דציבלים בצד הגבוה. כיוון שכך השימוש על פי קנה מידה אובייקטיבי, הינו סביר בהחלט ואף על פי מימד זה, דין התביעה להדחות.   ג. סיכום אני דוחה את התביעה ולא מעניק את הצו המבוקש על ידי התובעים. הואיל, ודירת הנתבעים עומדת להשכרה בקרוב, תקוותי כי הצדדים ישכילו למצוא את שביל הזהב בשימוש במזגן נשוא התביעה. על מנת שלא להחריף יחסי השכנות, אני סבור, כי חרף התוצאה אליה הגעתי, נכון יהיה שכל צד ישא בהוצאותיו ויקויים בהם: "אמר להם צאו וראו איזוהי דרך טובה שידבר בה האדם... ר' יוסי אומר שכן טוב...". (מסכת אבות ב',יג')מזגןבתים משותפים