מחיקת התביעה מחוסר עילה - פסיקה

ההלכה היא כי מחיקת תובענה או דחייתה על הסף הם בגדר אמצעים הננקטים בלית ברירה ורק במקרה שברור למעלה מכל ספק שאין לתובע כל סיכוי לזכות בתביעתו. די בכך שקיימת אפשרות אפילו קלושה, שעל פי העובדות המהוות את עילת התביעה יזכה התובע בסעד שהוא מבקש, כדי שהתביעה לא תימחק. בית המשפט בוחן את כתב התביעה ולא את כתב ההגנה ולפיכך נקבע כי כשקיימת מחלוקת עובדתית המחייבת בירור כדי לזכות את התובע בסעד, אין מקום לסלק התביעה על הסף ויש לאפשר הבירור העובדתי. הלכה זו יונקת את כוחה אף מזכות הגישה לערכאות (ראה לדוג': ע"א 335/78 שאלתיאל נ' שני, פ"ד לו(2) 151, 155-156). בע"א 109/84 ורבר נ' אורדן תעשיות בע"מ, פ"ד מא(1) 577, 581 נקבע כי : "אין מוחקים תביעה בשל חסר עילה אלא אם ברור הדבר על פניה, ואף בהנחה שכל האמור בה אכן יוכח, כי דינה לכשלון. אך כל עוד קיים סכוי על פי כתבי הטענות, ולו אך קלוש, כי התובע יזכה בתביעתו, אין למחוק אותה." (ראה גם: י. זוסמן, סדרי הדין האזרחי (מהדורה שביעית, 1995), 383). בפסיקה נקבע גם כי המבחן להתגלות עילת תביעה על פני כתב התביעה, שרק בהעדרה ניתן למחוק תביעה על הסף, איננו נתלה בדברי החקיקה שמכוחה הוא מוגש, אלא בעצם אזכור הטענה העובדתית בגוף כתב התביעה. משעה שכתב התביעה מכיל בתוכו טענה עובדתית העשויה להקים עילה משפטית, אין אפשרות למוחקו על הסף, אלא יש להותיר את הבירור העובדתי לשלב של הדיון בתביעה גופה והבאת הראיות במסגרתה (ראה: ת"א (ת"א) 1618/06 (בש"א 15818/06) ציגלר נ' HOT שידורי טלוויזיה בכבלים, תק-מח 2007(2) 1275, 1278).מחיקת תביעה / הליך