הרציונל שמאחורי הדרישה לציון המיקום בו בוצעה העבירה, נובע למעשה מן הצורך לברר תחילה את שאלת הסמכות המקומית, ולהקל על הנאשם להתגונן מפני המיוחס לו בכתב האישום. ואולם, כמפורט בסעיף 85(4) ציון מקום ביצוע העבירה הוא במידה שאפשר לבררו. סעיף 85 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982 קובע: " תוכן כתב האישום כתב אישום יכיל - שם בית המשפט שאליו הוא מוגש;   ציון מדינת ישראל כמאשים או שם הקובל ומענו ;   שם הנאשם ומענו ; (4)   תיאור העובדות המהוות את העבירה, בציון המקום והזמן במידה שאפשר לבררם (5)   ציון הוראות החיקוק שלפיו מואשם הנאשם ; (6)   שמות עדי התביעה. " בהליך פלילי, לעולם לא תהווה טענה פרוצדוראלית חסם מפני הירידה לחקר האמת, שהיא מטרתו של ההליך: בע"פ 1/48 סילוסטר נ' היועץ המשפטי [13], בעמ' 18, באו עקרונות אלה לידי ביטוי: "...הפרוצדורה הפלילית על דיניה מכילה לטובת הנאשם תריס בפני עיוות-דין. רוצים לתת לנאשם את מלוא ההגנה ההוגנת. אבל אסור לסלף את הרעיון הבריא הזה על-ידי הפרזה בפורמליות. פרוצדורה פלילית טובה צריכה בוודאי לתת לנאשם את מלוא ההגנה, כדי למנוע עיוות-דין, אבל הדיון הפלילי אינו צריך לקבל צורת משחק אשקוקי שבו מהלך אחד בלתי נכון קובע את גורל המשחק. תפקיד הדיון הפלילי - להוציא כאור משפט..." סמכות מקומית