קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא מכירת נכס של קטין ע''י אפוטרופוס: המבקש מס' 4, סבם של המבקשים 1- 3מונה כאפוטרופוס להם לאחר שהוריהם נפטרו. במסגרת מילוי תפקידו הגיש בקשה לאישור מכירת המשק החקלאי של הורי המבקשים בשם ועבור הקטינים. בהליך זה היה האפטרופוס הכללי, כמקובל, המשיב. בית המשפט נעתר לבקשה, אישר את מכירת המשק והמשיב, כעו"ד של המבקשים, פעל לביצועה. במהלך הליכי המכירה, למעשה לקראת סיומה, התגלעו חילוקי דעות בין האפטרופוס לבין עוה"ד. הדבר הועבר ללשכת עורכי הדין וזו מינתה בורר. הבורר קיים דיון שבו סוכמו סדרי הדין בבוררות וביניהם שהמשיב, שהיה התובע בבוררות, יגיש כתב תביעה, ב"כ המשיבים יגיש כתב הגנה וכתב תביעה שכנגד, והמשיב יגיש כתב תשובה לתביעה שכנגד, וכן צויינו הליכים נוספים במסגרת זו. לאחר הגשת כתבי הטענות, כאמור, שמתוכם עלה כי האפטרופוס תובע מהמשיב כספים שקיבל במסגרת מכירת המשק, בקש המשיב למחוק תביעה נגדית זו והבורר נעתר לבקשה והחליט לא לדון בה, למעשה לדחות אותה על הסף, ומכאן, הבקשה הנוכחית לביטול פסק הבוררות המתייחסת לאותה החלטה שלא לדון בתביעת האפטרופוס, שהיא למעשה פסק ביניים ובמהותה גם פסק דין חלקי, שכן היא דוחה את התביעה שכנגד. הבורר ציין בהחלטתו כי נוסח מכתב המינוי שקיבל מיו"ר הוועד המחוזי של לשכת עורכי הדין, רחב דיו לכלול באופן ברור מחלוקות נוספות בין הצדדים מלבד נושא שכר טרחה של המשיב בגין טיפולו בעניין מכירת המשק ולכן, הוא מוסמך לנהל בוררות גם בנושאים נוספים ולא רק בעניין שכר טרחתו של המשיב. אולם, ציין הבורר, הוא אינו מוסמך לדון במחלוקת המהווה נושא להתדיינות בפני פורום אחר, כלומר בית המשפט המחוזי בבאר-שבע והוסיף כי נראה לו כי הוא מוסמך לדון רק בנושאים שלא נידונו במסגרות אחרות. במסגרת זו ציין כי הנושאים שלגביהם מלינים המבקשים בכתב ההגנה ובתביעה שכנגד בעניין טיפולו של המשיב בכל הקשור למכירת המשק, רכישת דירות וחנות, וניהול כספים שהתקבלו ושולמו הם בסמכותו של בית המשפט המחוזי וכל טענה שיש למבקשים בעניינים אלה צריכים להעלותה בפני בית המשפט המחוזי. אף הוסיף שנראה לו שאין זה מאוחר שיפנו לבית המשפט במסגרת זו, ולכן החליט כי במסגרת הבוררות יידון שכר טרחתו של המשיב בלבד ומכאן, בקשה זו לביטול ההחלטה האמורה. ב"כ המבקשים, ביסס את בקשתו על הוראות סעיף 24(5) לחוק הבוררות בטענו, כי בהחלטתו האמורה החליט הבורר שלא להכריע באחד העניינים שנמסרו להכרעתו ופעל בניגוד להסכמת הצדדים, לפיה, זכאים היו המבקשים, להגיש תביעה שכנגד, ללא כל סייגים ולמעשה פגע ברצונם של הצדדים לפתור את הסכסוך כולו בפני הבורר. במסגרת זו גם טענו כי במסגרת האמור הבורר גם לא נתן למבקשים הזדמנות נאותה לטעון את טענותיהם ולהביא את ראיותיהם בקשר לתביעה הנגדית ובכך קמה להם גם עילת ביטול לפי הוראות סעיף 24(4) לחוק. המשיב, מאידך, טען שיש לדחות את הבקשה, גם אם התקיימה עילת ביטול, על פי הוראות סעיף 26לחוק הבוררות הקובע כי בית המשפט רשאי לדחות בקשת ביטול, על אף קיומה של אחת העילות האמורות, אם היה סבור שלא נגרם עיוות דין. לטענתו, לא נגרם עיוות דין שכן המבקשים העלו את העניינים הנכללים בתביעה הנגדית, במסגרת התיק שבו נידון אישור מכירת הנכס, בבית המשפט תוך שהוסיף, שטענותיהם כי נשאר בידו כסף, לא היו ולא נבראו. נראה לי, כי יש מקום להעתר לבקשה, לבטל את ההחלטה שלא לדון בתביעה הנגדית, ולהחזיר את הדיון לבורר על מנת שבמסגרת הבוררות ישלים את הדיון, או למעשה יקיים את הדיון, הן בתביעה העיקרית והן בתביעה הנגדית. החלטתו של הבורר כונתה ככזו אך למעשה היא מהווה פסק דין חלקי שכן, במהותה, כפי שצויין, היא מהווה דחיה של התביעה הנגדית. בספרה של פרופ' ס. אוטולנגי "הבוררות - דין ונוהג", מהדורה שלישית בעמ' 335נאמר כי, הביטוי "פסק בוררות" כולל גם פסק ביניים וההוראות הדנות באישור הפסק או בביטולו, תחולנה גם על פסק ביניים וכי העילות לביטול המפורטות בסעיף 24לחוק מתייחסות גם לפסק ביניים. מכאן, שיש מקום להתייחס לבקשתם של המבקשים כפי שפורטה. לגופו של עניין, הבורר עצמו ציין בהחלטתו כי נוסח כתב המינוי על פיו הוא פועל (שלא הוגש לבית המשפט), רחב דיו לכלול את הדיון במחלוקות נוספות בין הצדדים, מלבד נושא שכר טרחתו של המשיב. גם הצדדים עצמם, בישיבה מיום 7.8.95הסכימו, כפי שצויין, על הגשת תביעה נגדית. הנימוק שהדיון בענין התביעות של המבקשים כנגד המשיב, בקשר לכספים שקיבל במסגרת מכירת המשק, מתנהל בפני בימ"ש אחר לא צריך לשמש נימוק מכריע לאי דיון בענין זה במסגרת הבוררות שכן צדדים יכולים להסכים להעביר לבוררות גם ענין שתלוי ועומד בפני בימ"ש ובהתאם לכך לא ימשך הדיון בפני ביהמ"ש אלא יתקיים בבוררות באופן שלא יתקיימו שני דיונים מקבילים שתוצאותיהם עשויות להיות שונות אלא יתקיים דיון אחד שההכרעה בו תהיה הקובעת. מהקשר הדברים במקרה הנוכחי, כלומר מכתב המינוי הרחב ובעיקר מהסכמת הצדדים על הגשת תביעה ותביעה נגדית, עולה המסקנה שזו היתה כוונת הצדדים במקרה הנוכחי כלומר שגם אותו ענין שהתברר בביהמ"ש המחוזי והדיון בו לא הסתיים, כפי שיוברר להלן, יכלל במסגרת הבוררות. לגופו של ענין ולגבי הנימוק העיקרי, שהועלה ע"י המשיב, שקיים מעשה בי"ד בעקבות זאת שענין התביעה הנגדית נידון והוכרע בביהמ"ש המחוזי, גם טענה זו אינה יכולה לעמוד. כזכור ההליך המקורי, שבמסגרתו התגלעה המחלוקת, היה הליך של בקשה של האפוטרופוס של הקטינים לאישור מכירת המשק ובמסגרת זו העלה האפוטרופוס טענות על כך שהמשיב, ששימש עוה"ד שלו, לא העביר לו את כל הכספים שקיבל. המשיב עצמו ייצג את האפוטרופוס באותו הליך ולא היה בעל דין מכח עצמו. בהמשך הדיון הגיש האפוטרופוס הכללי בקשה בדרך המרצה בה ביקש להזמין את המשיב לביהמ"ש כדי שיראה טעם מדוע לא יכפה עליו ביהמ"ש במאסר או בקנס למלא אחר הוראות ביהמ"ש בדבר ביצוע הצו לפיו מונה כנאמן להשקעת כספי הקטינים ורישום הערת הגבלה וחוייב לדווח לביהמ"ש ולאפוטרופוס הכללי. לדיון זה, שהוא למעשה בקשה עפ"י פקודת בזיון ביהמ"ש, המשיב לא הגיע וביהמ"ש הוציא צו תפיסה, כפי שהדבר כונה, כנגד המשיב המורה למשטרה לאסור אותו ולהביאו בפני ביהמ"ש. יומיים לאחר מכן הגיע המשיב לביהמ"ש ביקש לבטל את צו התפיסה, ביהמ"ש נעתר לבקשה והמשיב אמר כי הוא מחזיק בידו פחות מ - 000, 30ש"ח, סכום המיועד לתשלום למינהל מקרקעי ישראל עבור דמי הסכמה למינהל דבר שהתעכב ואמר שלאחר שישלם את דמי ההסכמה יעביר את היתרה לאפוטרופוס. בהתאם לכך הורה ביהמ"ש לשלם את דמי ההסכמה, עפ"י חשבון שיוגש ואת היתרה להעביר לאפוטרופוס. לאחר מספר ימים הגיע שוב המשיב לביהמ"ש, המציא קבלה על תשלום דמי ההסכמה, אמר שימציא לאפוטרופוס חשבון מסודר שאליו יצרף אסמכתאות ונתן לו באותו מעמד שיק ע"ס - 026, 15ש"ח שהווה לדבריו את יתרת הקרן. הוא הוסיף כי צריך לשלם עוד ריבית ואת זה יברר בבנק וישלח לאפוטרופוס שיק תוך יומיים שלושה וכן הוסיף שמתוך הפקדון ניכה את שכר טרחתו. האפוטרופוס ביקש שהשיק יועבר לחשבון הקטינים, ב"כ האפוטרופוס ביקש למחוק את הבקשה וביהמ"ש נעתר לכך. מתאור ההליך כפי שצויין לעיל עולים שני דברים החשובים לענין הטענה של מעשה בי"ד. הדבר הראשון הוא שבאותו הליך למעשה המשיב לא היה בעל דין וענין העברת הכספים על ידו הועלה כענין שבאגב במסגרת בקשת האפוטרופוס הכללי לאכוף עליו הגשת דו'ח והשקעת כספי הקטינים ושלא התייחסה להעברתם לאפוטרופוס. הדבר השני הוא שגם במסגרת זו של דיון למעשה ביהמ"ש לא נכנס למחלוקת לגופה. המשיב אמר שבידו סכום מסויים, הראה ששילם את דמי ההסכמה ומסר את היתרה לאפוטרופוס תוך הצהרה שתוך ימים מספר ישלים את ענין הריבית וימסור דו'ח מסודר. בעקבות זאת נמחקה בקשת האפוטרופוס הכללי שהיתה כאמור במהותה בקשה עפ"י פקודת בזיון ביהמ"ש מבלי שביהמ"ש נכנס בדיון לפרטי המחלוקת אם אכן הסכומים שציין המשיב הם הסכומים המלאים ולא שמע את הצדדים בענין זה. על פני הדברים האפוטרופוס של המבקשים קיבל את דברי המשיב אך לא היתה מצדו הסכמה מפורשת לדברי המשיב ולכן אינו מנוע מלהעלות, במסגרת התביעה הנגדית שהוסכם על הגשתה בהליך הבוררות את טענותיו בענין זה ואין מקום לומר שהיה מעשה בי"ד השולל ממנו אפשרות זו. בספרה של ד"ר נ. זלצמן (כתוארה דאז) "מעשה בי"ד בהליך אזרחי" מציינת היא, בין הכללים היסודיים של סוגייה זו, כי הכלל של מעשה בי"ד לגבי פס"ד personam inשאינו פס"ד כלפי כולי עלמא פועל בין מי שהיו בעלי דין באותו הליך ואין בכוחו לחייב בהשתק את מי שהיה זר להליך אלא אם היה חליף וכלל זה חל גם על מי שלא היה בעל דין אך מעלה את הטענה כלפי מי שהיה בעל דין וזאת מכח עקרון ההדדיות (ראה עמ' 11- 12). בהתאם לכך גם המשיב, שלא היה בעל דין, לא יכול להעלות טענה זו כנגד המבקשים שהיו אומנם בעלי דין אך לא בהתדיינות כנגד המשיב שייצג אותם באותו הליך ולא היה בעל דין מצדו השני של מתרס המחלוקת. מעבר לכך כפי שכבר צויין לא היה דיון ענייני בסוגייה של קיום תפקידו של המשיב כעו"ד ובעיקר בשאלת הכספים שקיבל, הדיווח שנתן עליהם והכספים שהעביר ולא היתה הכרעה של ביהמ"ש ע"י קביעת ממצא עובדתי או ע"י קביעת מסקנה משפטית לחובתם של המבקשים שנגדם מועלית טענת ההשתק ע"י המשיב שהם תנאי לקיום ההשתק שכן בהעדר הכרעה אין השתק כפי שנאמר בפסה"ד בענין "קלוזנר נ' שמעוני" (ע.א. 66/246) פד' כ"ב (2) 561הנזכר בספרה של ד"ר נ. זלצמן בעמ' .188 לכן נראה לי, כאמור, שהמבקשים צודקים בטענתם שלא היה מקום להחלטתו של הבורר שלא לדון בתביעתם הנגדית כנגד המשיב ולצמצם את הדיון לשאלת התביעה העיקרית של המשיב בקשר לשכר טרחתו. יכול להיות שהמשיב אמר דברי אמת בהצהרות שמסר לביהמ"ש בדבר הכספים שנותרו בידיו שאת יתרתם העביר לאחר מכן לאפוטרופוס אך ביהמ"ש לא קיים דיון בענין זה ולא קבע ממצא עובדתי או מסקנה משפטית שכך הם אכן הדברים ולכן לא קיים מעשה בי"ד השולל קיום דיון בפני הבורר, לגופו של ענין, בטענות האפוטרופוס בענין זה כפי שנכללו בתביעה הנגדית שהוגשה לבורר. יכול להיות שהבורר יקבל בסיום הדיון את דברי המשיב וידחה את התביעה הנגדית אך בכך אין כדי למנוע את זכותו של האפוטרופוס לקיום דיון בענין זה בפני הבורר וזאת יוכל לעשות הבורר רק לאחר שיקיים דיון זה והוא לא היה רשאי להחליט שלא לדון בתביעה העיקרית כלל ועיקר. בנסיבות הענין לאחר שהבורר למעשה לא התחיל בעבודתו נראה לי שהדרך הנכונה היא לבטל את הפסק, שהוא למעשה פסק ביניים בהתאם לעילות המפורטות בסעיפים 24(4) ו- 24(5) לחוק הבוררות ובעקבות זאת להחזיר את הדיון לבורר להשלמה, למעשה לקיום הדיון בבוררות מתחילתו כשהוא מתייחס הן לתביעה העיקרית והן לתביעה הנגדית וזאת בהתאם להוראות סעיף 26ב' לחוק הבוררות המאפשרות החזרת פסק בוררות לבורר לשם השלמה שהיא התרופה ההולמת למקרה כזה כפי שנאמר בספרה של פרופ' ס. אוטולנגי "בוררות-דין ונוהל" מהדורה שלישית בעמ' .449במקרה הנוכחי לאחר שהבורר למעשה לא התחיל בניהול הבוררות אין כל סיבה אובייקטיבית שלא להחזיר את הדיון לבורר ולהגיע למסקנה שהחלטתו של הבורר שללה מאיתו את אמונם של הצדדים. לכן הנני נעתר לבקשה, מבטל את החלטות הבורר נשוא הבקשה, שצורפו אליה, השניה מיום - 26.10.95והראשונה מתאריך קודם שאינו נקוב בהחלטה ומחזיר את הדיון לבורר על מנת שידון בבוררות הן בתביעה העיקרית והן בתביעה הנגדית כפי שהצדדים הסכימו בפרוטוקול הדיון מיום - 7.8.95ומחייב את המשיב לשלם למבקשים את הוצאות הדיון בבקשה זו ושכ"ט עו"ד בסך של - 500, 2ש"ח בתוספת מע"מ על סכום זה. קטיניםרכישת נכסאפוטרופסות