לטענת התובע, כעולה מכתב התביעה, מאז רכש את זכויותיו של תובע 2 בחלקה, הנתבע מונע ממנו להשתמש בחלקת משנה 21/8 ומנסה בכל מיני דרכים לשנות את החלוקה המוסכמת. קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא מניעת אפשרות שימוש בחלקה: 1. תובע 2 הינו הבעלים הרשום של 22/400 חלקים מחלקה 21 בגוש 18565, שבאדמות כפר טמרה (להלן: "החלקה"). בתאריך 02/10/89 או בסמוך לכך מכר תובע 2 את זכויותיו בחלקה, לרבות זכות הבעלות, לתובע 1 (להלן: "התובע") ובקשר לכך נחתם ביניהם חוזה, ביום 02/10/89. 2. בהתאם לנסח הרישום, שהעתקו צורף לכתב התביעה, החלקה הינה בבעלותם המשותפת של 18 בעלים. 3. לטענת התובע, כעולה מכתב התביעה המקורי בתיק זה, שהוגש ביום 20/03/94, הגיעו ביניהם הבעלים הרשומים של החלקה להסכם בדבר חלוקת החלקה ואף הוכנה תוכנית חלוקה שהיתה מוסכמת על כולם. בהתאם לתוכנית החלוקה , שהעתקה צורף לכתב התביעה המקורי (להלן: "תוכנית החלוקה"), סומן חלקו של תובע 2 בחלקה כחלקת משנה 21/8 וחלקו של הנתבע (שהוא נתבע מס' 17 בכתב התביעה המתוקן), סומן כחלקת משנה 21/6. לטענת התובע, כעולה מכתב התביעה המקורי, מאז רכש את זכויותיו של תובע 2 בחלקה, הנתבע מונע ממנו להשתמש בחלקת משנה 21/8 ומנסה בכל מיני דרכים לשנות את החלוקה המוסכמת. לכן הגיש התובע את תביעתו המקורית , בה הוא עתר למתן פס"ד הצהרתי המצהיר כי "החלוקה בהתאם לתכנית החלוקה ... הינה תוכנית החלוקה של החלקה ... וכי חלקו של התובע בחלקה הנ"ל היא בחלקת משנה 21/8 וחלקו של הנתבע בחלקה הוא בחלקת משנה 21/6". 4. בד בבד עם הגשת כתב התביעה המקורי הגיש התובע גם בקשה למתן צו מניעה זמני, במעמד צד אחד, כנגד הנתבע. ביהמ"ש נעתר לבקשה ונתן ביום 21/3/94 את הסעד הזמני המבוקש. הנתבע הגיש בקשה לביטול צו המניעה הזמני. במהלך הדיון בבקשה לביטול צו המניעה הזמני הציע ביהמ"ש לתקן את כתב התביעה באופן שהתביעה תהיה תביעה לפירוק השיתוף במקרקעין בהתאם לתכנית החלוקה. 5. בעקבות המלצת ביהמ"ש הגיש התובע, בתאריך 03/07/94, כתב תביעה מתוקן ובו עתירה לפירוק השיתוף במקרקעין, בהתאם לתכנית החלוקה. לכתב התביעה המתוקן צורפו, כנתבעים נוספים, כל הבעלים הרשומים של החלקה, למעט תובע 2. תובע 2 צורף כתובע נוסף בהתאם להחלטת ביהמ"ש המחוזי מיום 14/10/96 בתיק בר"ע 3158/96, בו נדון ערעור על החלטתי מיום 25/08/96 בתיק המרצה 1557/96. 6. בתאריך 19/10/98 ניתן פס"ד בתובענה שבפני. בפסק דין נעתרתי לתובענה והוריתי "על חלוקת השיתוף בחלקה באופן המוצע בתכנית החלוקה, מוצג ת/1". על פסק הדין הוגש ערעור ע"י נתבעים 14 - 17. הערעור התברר בביהמ"ש המחוזי בחיפה במסגרת תיק ע.א. 4883/98. במסגרת הדיון בערעור הגיעו הצדדים (התובעים ונתבעים 14 - 17) להסדר, שקיבל תוקף של פס"ד, לפיו "...ערכאת הערעור לא תתערב בפסה"ד של בימ"ש קמא והוא יהיה בגדר החלטה. השופט קמא יזמן לישיבה שיקבע בפניו את יורשי הנתבע 1 על מנת שגם הם יוכלו להביא בפניו את טענותיהם בעניין החלוקה. לאחר מכן יחליט כב' השופט קמא אם יש הצדקה לשנות משהו בחלוקה שקבע. לאחר מכן יוגש התשריט לועדה המקומית לתכנון ובניה שבתחומה מצויים המקרקעין. יהיה צורך לקבל את אישור הועדה על התשריט המוצג ו/או לכל תיקון הדרוש בו ולאחר מכן יוכל השופט קמא לתת פס"ד סופי לעניין חלוקת המקרקעין". בעקבות פסק הדין של ערכאת הערעור הוחזר התיק אלי, כדי לפעול בהתאם להסדר הנ"ל. 7. בהתאם להנחיות שניתנו לי ע"י ערכאת הערעור, עפ"י ההסדר הנ"ל, זומנו יורשי המנוח מוסא חוסיין חג'אזי, הוא נתבע 1. הם אמנם לא הופיעו לדיון, אולם בישיבת יום 18/12/00 הציג ב"כ התובעים את הסכמתם לחלוקה המוצעת עפ"י תוכנית החלוקה מוצג ת/1. אשר על כן, אני קובע כי אין כל צורך ו/או הצדקה לשנות משהו בחלוקה, כפי שנקבעה בהתאם לפסק הדין מיום 19/10/98. 8. תכנית החלוקה, מוצג ת/1, הוגשה לאישור הועדה המקומית לתכנון ולבניה "שפלת הגליל". בישיבת יום 10/12/01 טען ב"כ התובעים כי הועדה אישרה את תכנית החלוקה וביקש כי יינתן פס"ד לחלוקה בהתאם לתכנית החלוקה. ב"כ הנתבעים 14 - 17, שנכח באותה ישיבה, לא הכחיש את טענתו הנ"ל של ב"כ התובעים ואף לא הביע התנגדותו למתן פס"ד כפי שביקש ב"כ התובעים. 9. אשר על כן, אני מורה על חלוקת השיתוף בחלקה בהתאם לחלוקה המצויינת בתכנית החלוקה מוצג ת/1. כל צד ישא בהוצאותיו. שימוש בדירה