מס הכנסה על טיפים

קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא מס הכנסה על טיפים במסעדה: א. העובדות המערערת, העומדת במרכזו של הערעור דנא, עוסקת בין היתר, בניהולו של בית הקפה בשם "קפה לונדון" הממוקם בטיילת שברח' הרברט סמואל 111בתל אביב (להלן בית הקפה). ביום 17.12.96, בשעה 22: 00לערך, הגיעו מבקרים מטעם המשיב לבית הקפה, על מנת לערוך בו קניית ביקורת. לאחר שסעדו ליבם במקום, ביקשו המבקרים מן המלצרית אשר שירתה אותם, לקבל את חשבון הארוחה, וזו הגישה להם את החשבון (מש/1א) ואת דף החישוב הממוכן (מש/1ב). בדף זה צויין מחיר הארוחה בסך 63ש"ח ולצידו, בכתב יד: "+%10" וחותמת: "service is not included" המבקרים, שבקשו להשליש לידי המלצרית את מחיר הארוחה, בסך - 63ש"ח, נדרשו על ידה לשלם לה בנוסף, גם תשר ("טיפ") אך סרבו לעשות כן. רק לאחר שעמדה על דעתה, ולא ויתרה, מסרו לה המבקרים בלית ברירה ועל מנת להפיס דעתה, סך 6ש"ח בנוסף למחיר שצוין בחשבון, כאמור. לאחר מכן, יצאו המבקרים מבית הקפה, ושבו אליו כעבור כ- 10דקות על מנת לבצע בדיקת התאמה בקופה הרושמת. בדיקת הקופה, בנוכחות אחראי המשמרת, (להלן - אחראי המשמרת) הבהירה למבקרים, כי סכום הארוחה, בסך - 63ש"ח, הוא הסכום שנרשם בקופה, מבלי שסכום התשר צורף. המבקרים דרשו מאחראי המשמרת שינפיק להם קבלה על סך 69ש"ח, שבו ייכלל התשר, אך בקשתם סורבה. לטענת מר סופר, לא הגיע אל הקופה כל סכום מעבר למחיר הארוחה, ולא היה מקום לרשום בקופה את שלא נתקבל בה. רק לאחר שעמדו המבקרים על דרישתם, כאמור, ולאחר שהסבירו לאחראי המשמרת, שהם זקוקים לחשבון, לצורך קבלת החזר כספם ממס הכנסה, הואיל זה לבטל הקבלה הראשונה, ובמקומה הוציא להם קבלה חדשה בה רשם סכום של - 63ש"ח בגין הארוחה, וסכום של - 6ש"ח בגין התשר (מע/3). על מצע עובדות אלה, החליט המשיב לפסול את ספרי המערערת, עקב אי רישום מלוא התקבול על סך 69ש"ח בקופה הרושמת כמתחייב, לגישתו, מסעיף 145ב לפקודת מס הכנסה [נוסח חדש] התשכ"א- 1961(להלן - הפקודה). ב. בערעורה, טענה המערערת בפני, על ידי בא כוחה המלומד עו"ד דולן, כי התשר למלצרית, ששולם לה במזומן ברצוף למחיר הארוחה, נותר בידיה של זו, מבלי שעבר את קופת העסק. ממילא, כך גרס, לא נתחייב תקבול זה ברישום מכח הוראות ניהול ספרים [ראה, תוספת י"א להוראות מס הכנסה (ניהול פנקסי חשבונות) (מס' 2) התשל"ג-1973] שחלות על המערערת, ללא עוררין. טענה זו של המערערת, כעולה ממנה על פניה, שני רבדים לה; עובדתי ומשפטי. עובדתית, לא הכחישה המערערת כלל, כי פרטי הארוע כפי שהובאו לעיל, אכן כך התרחשו בפועל. לדברי אחראי המשמרת, שהעיד בפני, לא ידע כלל על קבלת התשר בידי המלצרית, עד ששבו המבקרים למסעדה כמתואר, ועד שדרשו ממנו קבלה על כל הסכום ששילמו למלצרית, כטענתם בפניה, כולל התשר (ראה, עמ' 4לפרוט'). משפטית, גרס בא כוחה המלומד של המערערת, לא דובר, בכל מקרה, בתקבול חב רישום; כך, כל עוד לא שולם זה בתשלום אחד, בלתי נפרד ממחיר הארוחה, וכל עוד לא הוכח כי הגיע בפועל, אל קופתה של המערערת. ג. דיון - אין חולק, כי נטל ההוכחה שתקבול נתקבל בעסק, ולא נרשם בספריו, מוטל על המשיב. אין חולק גם כי הנטל להוכיח קיומה של סיבה מספקת לאי רישום כאמור, על המערער הוא. בעניננו דומה, לא קמה כלל מחלוקת בין הצדדים, באשר לעצם מסירת סכום התשר על ידי המבקרים לידיה של המלצרית, עובר למסירת סכום התקבול שהתיחס למחיר הארוחה. איש לא חלק גם על העובדה, כי סכום התשר - להבדיל ממחיר הארוחה - לא נרשם בקופה הרושמת, לא ברצוף לרישום מחיר הארוחה, ולא בכל שלב אחר. השאלה בנקודה זו, היא כפולה, לאמור: האמנם הגיע אותו תקבול בגין התשר, לקופתה של המערערת; או, האם נותר הוא בידיה של המלצרית, שהרי, היא זו שדרשה בתוקף לקבלו מידי המבקרים. המלצרית, שהיתה אמורה להעיד כעדה עיקרית בתיק, לא העידה בו כלל, מאחר ועזבה את הארץ, כדברי אחראי המשמרת, ושבה להונגריה, משם הגיעה כתיירת. המבקרים מצידם, כך מתברר, לא גילו כל ענין בנקודה זו, ולא טרחו לשמוע מפיה של זו, מה עשתה בתשר בסופו של דבר, והאם נשאר הוא בכיסה כנטען על ידי מר סופר (עמ' 9לפרוט') . בנסיבות אלה, לא נותר לי אלא לקבוע כי טענתו של זה, לפיה, לא הגיע התקבול האמור לקופת המסעדה בשום שלב, לא נסתרה (עמ' 3ו- 4לפרוט'). ד. ומה דין תקבול כאמור, שלגביו הוכח כי נמסר למלצרית או למלצר, ולא המשיך דרכו אל קופת העסק? בסוגיה זו דן בית המשפט, בין היתר, בע"א 476/86ספארי הולדינגס בע"מ נ' פ"ש ת"א 1מיסים ד/ 6ה- 54(להלן - פרשת ספארי) שעובדותיו דומות מאוד לעובדותיו של הערעור עסקינן. כמו בענייננו, כך גם בענין ספארי, נדונה שאלת פסילתם של ספרי החברה שהיתה גם היא כמו המערערת דנא, בעלת רשת מסעדות. כמו כאן, הוחלט גם שם, על ידי המשיב על פסילת ספריה של החברה בעקבות ביקורת ספרים שערכו המבקרים באחת ממסעדותיה, ולאחר שבמהלך הביקורת נתגלה להם אי רישום של תשלום שנמסר לידי המלצר כדמי שירות, בנוסף למחיר הארוחה. בבוחנו שם את משמעותו של אותו תשלום שבשם "דמי שירות" קורא לו, הבהיר בית המשפט, כי יש להבחין בין שני סוגים של דמי שירות כאמור, על פי נסיבות הענקתם למלצר. שכן, כך קבע, אין דינם של דמי שירות המשולמים למלצר, כחלק ממחיר הארוחה, והמהווים הכנסה בידי בעל העסק, כדין דמי שירות הניתנים למלצר וולונטרית, שלא על פי דרישה, ובאופן נפרד ממחיר הארוחה. אלה האחרונים, כך בית המשפט, מהוים הכנסה בידי המלצר עצמו, ואינם טעונים רישום בספרי העסק. בלשונו של פסק הדין הנ"ל: "סכומי התשר אשר משתלמים באמצעי תשלום אחד יחד עם הארוחה מתקבלים על ידי בעל המסעדה, אשר מוסר לאחר מכן למלצר את חלקו. כאשר ניתן להפריד בין אמצעי התשלום עבור הארוחה לבין סכום התשר (למשל כאשר סכום התשר ניתן במזומן וסכום הארוחה שולם בשיק) כי אז בעל המסעדה אינו מקבל את התשר עבור המלצר, אלא כל אחד מהם מקבל במישרין תקבול נפרד. לעומת זאת, כאשר אמצעי התשלום הוא אחד וכלולים בו שני תשלומים, כי אז מקבל בעל המסעדה את שניהם והמלצר נושה בו בסכום התשר..." (ראה, בעמ' ה-57, שם; וראה הפניה, גם לעמ"ה 45/88מסעדת נרגילה נ' פ"ש ת"א 4, מיסים ג/ 6ה-186)). בענין ספארי, נחה דעתו של בית המשפט, כי בנסיבות שהוכחו שם, אכן לא דובר בתקבול חב רישום, ופסילת הספרים בוטלה בעמדה דומה , אף כי מכיוון הפוך, נקט בית המשפט גם בע"א 497/89וערעור שכנגד עמירם אמיתי נ' פ"ש ת"א 1, מיסים ז/ 6ה-55, בו שקל בית המשפט את שאלת יישומה של הילכת ספארי על הענין שנדון בפניו, אך לא עשה כן, באבחנו בין עובדותיו של הראשון, שבו לא הגיע התשר אל קופת העסק, לבין העובדות שנדונו בפניו, כאשר אלה נכנסו לקופתו. וכך הבהיר בית המשפט עמדתו שם: "...ההלכה שנקבעה בפרשת ספארי הולדינגס אין עניינה בלוח זמנים - אם התשר מוצא מן הקופה מיד עם התשלום או אם נותן בעל העסק את התשר בידו של המלצר בסופו של יום העבודה - אלא בשאלה אם בפועל נכנס התשר לקופה. אם כך ארע, חלה חובת רישום, ואידך ידענו." (שם, עמ' ה-61) (הדגשה שלי). הווה אומר, הפרמטרים לפיהם נקבע סיווגו של תשלום כאמור, כתקבול שאינו של העסק, ושאינו טעון רישום בספריו, הם בעיקרם, היותו משולם בנפרד או בדרך המאפשרת הפרדתו ממחיר הארוחה; והיותו משולם באופן וולונטרי, ישירות לידי המלצר, מבלי שזה יעבירו לקופה. ה. מן הכלל אל הפרט - בענייננו, כך נראה לי, אף שהמדובר היה לכל הדעות בתשלום שלא בוצע וולונטרית על ידי הלקוח, הרי, עמד הוא באותם פרמטרים כמוזכר, שהוציאוהו - מכח הילכת ספארי הולדינגס - מגידרו של תקבול חב רישום. המערערת, כפי שהובהר, הוכיחה בענייננו, כי התשר ששולם על ידי המבקרים למלצרית, שולם ישירות לידיה של זו, וכך, בעקבות דרישתה, שעמדה בניגוד מוחלט למדיניותה הברורה והמוצהרת של המערערת, לפיה, לא כלל המחיר שניגבה מן הלקוחות, דמי שירות (ראה מש/ 1, מע/ 6, מע/ 7ומע/9, וראה דבריו של מנהל המשמרת בעמ' 7- 5לפרוט') . הוכח, מעבר לכך, שהמבקרים עצמם ידעו והבינו היטב, כי בהתאם לנוהליה של המערערת, היתה הפרדה ברורה בין מחיר הארוחה לבין התשלום הנוסף שנדרשו לשלם למלצרית, כפי שהבהיר המבקר דוד קרן בעמ' 8לפרוט': "ידעתי שהמדובר ב- 63ש"ח בגין הארוחה וב- 6ש"ח עבור השירות, למלצרית" והמבקר השני, דוד צוקר: "את ה- 69ש"ח שילמנו במזומן בדיוק. ברור שיכלה להפריד ולקחת לעצמה 6ש"ח כפי שאתה אומר" (עמ' 9לפרוט'). יתרה מזו, הצדק עם ב"כ המערערת בהעירו, גם, כי בבואם לבצע את בדיקת ההתאמה בקופה, לא חיפשו המבקרים, מלכתחילה, את סכום התשר, אלא את התקבול בגין הארוחה כולה, שהסתכם לדעתם בסך של - 69ש"ח כפי ששילמו בפועל, ולא ב- 63ש"ח כפי שנרשם. בלשונו של דוד צוקר: "בהתחלה חיפשנו את ה- 69ש"ח, ולאחר שראינו את ה- 63ש"ח, קיבלנו שזה התשלום". בין כך ובין כך, נראה, כי מן הנסיבות כמתואר, עולה בבירור, שהמלצרית אשר עמדה בתוקף על דרישת התשר, לא עשתה כן בשמשה כזרועו הארוכה של בעל העסק, ולא במסגרת המדיניות שהיתה נקוטה בידו, כפי שזו עלתה ממסמכי העסק. בנסיבות אלה, וכאשר לא הופרכה כאמור טענתו של אחראי המשמרת, כי סכום התשר לא הגיע כלל לקופת המערערת, ממילא לא קם הבסיס לדרישת רישומו בספריה. יוצא, סיכומה של התמונה ושיבוץ כל חלקיה, זה לצד זה, מובילים בהכרח למסקנה, כי התשלום בן ששת השקלים שמסרו המבקרים לידיה של המלצרית - אף שנמסר באי רצון בולט - לא גיבש בסיס לקימומה של חובת רישומו של זה, כתקבול השייך לעסק. יוער: לא מצאתי להתייחס לטענת ב"כ המשיב המלומדת, בדבר מחדליה של המערערת בכל הקשור לניהול יומן מלצרים שבניהולו נתחייבה כנטען, במסגרת הוראת סעיף 3(8)(א) להוראות ניהול פנקסים. שהרי, לא בסיכומים מקומה של טענה זו, אלא בכתבי הטענות; ושם לא בא זיכרה כלל (ראה, על העלאת טענה חדשה בשלב הסיכומים, ע"א 496/89סלאלם סלאמה אל-קאלאב נ' אוניברסיטת בן גוריון, פ"ד מה (4) עמ' 343; ראה כמו כן, ע"א 376/76, פ"ש ירושלים נ' אריזדה, פ"ד לא 439 1,438). ו. תוצאת האמור הינה כי דין הערעור להתקבל. המשיב ישלם למערער סך של 500, 2ש"ח הוצאות משפט שישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק החל משבוע מהיום.טיפים כהכנסהמיסיםמס הכנסה