קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא מעבר באור אדום - משאית: .1לפני ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום לתעבורה בחיפה (כבוד סגן הנשיא י. פוקס) אשר הרשיע את המערער בעבירות של אי ציות לאור אדום ברמזור, עבירה לפי תקנה 22(א) לתקנות התעבורה תשכ"א- 1961(להלן - "התקנות") ולפי הסעיפים 38(2)+(3)+ 68לפקודת התעבורה (נוסח חדש) (להלן - "הפקודה"), והתנהגות הגורמת נזק, עבירה לפי תקנה 21(ב)(2) לתקנות ולפי הסעיפים 38(3)+ 68לפקודה. בית המשפט גזר על המערער תשלום קנס בסך של -.000, 1ש"ח או 10ימי מאסר תמורתם ופסל אותו מלקבל ומלהחזיק רשיון נהיגה לתקופה של ששה חודשים שמתוכם שלושה חודשים הם לריצוי בפועל, ושלושה חודשים על תנאי למשך שנתיים. הערעור הינו על ההרשעה בלבד. .2האישום בכתב האישום נטען כי ביום 29.11.94, סמוך לשעה 13.00נהג המערער במשאית סמיטריילר בכביש חיפה-עכו והתקרב לצומת המרומזר קרית ביאליק - קרית מוצקין. המשאית היתה תקינה, הרמזורים פעלו כסדרם, ושדה הראיה היה חופשי. המשיבה טענה בכתב האישום כי באותה עת עמדה לפני הצומת, מכיוון קרית ביאליק, מימין לשמאל כיוון נסיעת המערער, מכונית פרטית שהיתה נהוגה בידי אילנה זינגר שהחלה בנסיעה קדימה לאחר שהאור ברמזור כיוון נסיעתה התחלף לאור ירוק. לטענת המשיבה נהג המערער ברכבו בחוסר זהירות בכך שנכנס לצומת כאשר אור אדום דולק בכיוון נסיעתו, חסם את דרכה של המכונית הפרטית, וזו התנגשה במשאית הנהוגה בידי המערער. כתוצאה מן התאונה הנ"ל נחבלה נהגת הפרטית חבלה של ממש שבאה לידי ביטוי בכך שנגרם שבר בידה, וכן נגרם נזק לכלי הרכב המעורבים. .3הכרעת הדין של בית המשפט קמא א. המערער כפר בעובדות כתב האישום ובית המשפט הנכבד קמא הכריע את הדין לאחר שמיעת עדויותיהם של נהגת המכונית הפרטית, אילנה זינגר; של עד הראיה דוד איתן; של בוחן התנועה הראשי של משטרת ישראל, מאיר אור; של בוחן תאונות הדרכים שלי דואק; ושל גב' לודמילה חייקין, המשמשת כמרכזת (פיקוח אלקטרומכניקה) במחלקת עבודות ציבוריות במחוז חיפה, מטעם התביעה, ואת עדותו של המערער עצמו מטעם ההגנה. ב. בית המשפט קמא קבע, על סמך עדויותיהם של גב' זינגר והעד דוד איתן, שהיו מהימנות עליו, כי רכבה של גב' זינגר נכנס לצומת כאשר ברמזור בכיוון נסיעתה היה אור ירוק, לאחר שרכבה עמד לפני הצומת. ג. על סמך עדויותיהם של בוחן תאונות הדרכים ושל העד דוד איתן קבע בית המשפט כי "רכב העדה נפגע בצומת על ידי הפגוש הקדמי של רכב הנאשם". ג. רכבו של המערער, כך קבע בית המשפט, לא היה במצב של עמידה לפני כניסתו לצומת, ובדקה האחרונה הרלוונטית שלפני עמידתו בעקבות ההתנגשות היתה מהירותו 33קמ"ש. השופט הנכבד קבע כי - "(...) במהלך השניות הספורות שלפני מועד ההתנגשות, לא יכלה מהירותו של רכב הנאשם, שהינו רכב כבד, להשתנות שינוי של ממש ביחס למהירות דלעיל. אני קובע כי מהירות רכב הנאשם הממוצעת בעת הנסיעה בצומת, היתה 25קמ"ש". ד. בית המשפט ערך חישובים על פי חומר הראיות שהיה לפניו וקבע כי - "(...) עפ"י החישוב האמור, חצה רכב הנאשם את קו העצירה שבכיוון נסיעתו, בשלב שבו האיר האור האדום ברמזור שבכיוון נסיעתו. אציין כי בנסיעה במהירות של 20קמ"ש, שהיא המהירות הנקובה על ידי הנאשם באימרתו ת/9, היתה חציית קו העצירה מתבצעת בניגוד להוראת האור הצהוב ברמזור שבכיוון נסיעת הנאשם, דבר אשר אף הוא הינו בגדר אי ציות להוראת הרמזור בדבר החובה לעצור את הרכב". .4טענות המערער א. באת כוחו המלומדת של המערער, עו"ד שושנה אטד, טענה כי לא הונחה בפני בית המשפט קמא תשתית ראייתית לביסוס הקביעה כי רכבו של המערער נסע במהירות של 25קמ"ש. עו"ד אטד טענה בהודעת הערעור כי - " .2המומחה לטכוגרף העיד שהמכה כנראה היתה בשלב בו הרכב נסע במהירות 30קמ"ש ואולם אין שום עדות מה היתה המהירות לפני אותו רגע. המומחה העיד (...): '... יש לו מהירות כמעט אפסית 2דקות לפני הקו הסופי. אח"כ יש האצה והאטה (...) עד לכ- 18קמ"ש ויש האצה נוספת ...'. אין שום אינפורמציה ממנה ניתן ללמוד כמה זמן לפני שהמשאית הגיעה למהירות של 18קמ"ש היא נסעה במהירות אפסית וממילא אין מידע איזה מרחק עברה במהירות זו .3הואיל ומדובר במהירויות מאוד איטיות - כל קמ"ש חשוב ולכן לא ניתן לבסס הרשעה בתיק זה על קביעה ממוצעת של מהירות הנסיעה! .4טעה כב' ביהמ"ש בכך שקבע כי ניתן לסמוך על קנה המידה שבתשריט - התשריט הוגש ע"י העדה לודמילה שהעידה כי אין היא יודעת אם קנה המידה נכון שכן לא היא הכינה את התשריט (...)". ב. עו"ד אטד טענה כי שאלת המפתח היא אם המערער נכנס לצומת כשברמזור אור ירוק או שמא אור אדום. הואיל ולטענתה לא היו בפני בית המשפט ראיות על דבר מהירות נסיעתו של המערער ועל המרחקים שעבר באותן מהירויות, ובית המשפט ערך חישוב של מהירות ממוצעת, הרי שמן הדין היה לזכות את המערער ולא להרשיעו כפי שעשה בית המשפט הנכבד קמא. על שום כך בקשה באת כח המערער לקבל את הערעור ולהורות על זיכויו של המערער. .5טענות המשיבה א. באת כוחה המלומדת של המשיבה, עו"ד גב' אירית שטיין, טענה כי מן הדין לדחות את הערעור. לדבריה, בית המשפט סמך את ממצאיו על עדויותיהם של עדים שהיו מהימנים בעיניו. על סמך עדויותיהם קבע בית המשפט כי נהגת המכונית הפרטית נכנסה לצומת כשבמזור דלק אור ירוק בכיוון נסיעתה. ב. באשר לשאלה מה הורה המרזור כאשר המערער נכנס לצומת טענה עו"ד שטיין כי: "(...) אנחנו יודעים שעוברות 6שניות מסיום הירוק ברמזור שלו עד שהרמזור בכיוון של גב' זינגר הופך לירוק (...) הנאשם, בעצם, נהג באופן לא זהיר". ג. הפרקליטה המלומדת הפנתה את בית המשפט לדברי בית המשפט בסיום פסק דינו, שם אמר כי - "ו. אינני נותן אמון בעדות הנאשם. ז. אוסיף ואציין כי עפ"י גירסת הנאשם, כשהיא לעצמה, נהג הנאשם ברכבו ללא זהירות. הנאשם הסיע את רכבו בצומת, עפ"י גירסתו, במהירות איטית ביותר, אשר איננה מאפשרת פינוי הצומת במהירות המתחייבת ממצב מסוכן זה, וכלל לא הבחין ברכב העדה לפני ההתנגשות (...)". ד. עו"ד שטיין טענה שכל החישובים שנעשו מתייחסים לשאלה אם המערער לא ציית לאור אדום ברמזור, ואולם - "(...) גם אם בית המשפט יקבע שלא הוכח שהנאשם לא ציית לאור אדום ברמזור, יש להרשיע אותו בנהיגה לא זהירה ובגרימה לתאונה". ה. באת כח המשיבה הדגישה בטענותיה כי המערער לא טען כי נאלץ לעצור בצומרת או כי היה שם פקק. גירסתו היתה כי בכיוון הנסיעה שלו היה אור ירוק ברמזור, מכאן שבכיוון נסיעתה של גב' זינגר היה אור אדום ברמזור. .6דיון א. שקלתי את טענות באי כח הצדדים ועיינתי בעדויותיהם של העדים, במוצגים שהוגשו לבית המשפט ובמכלול נסיבות העניין, והגעתי למסקנה כי דין הערעור להדחות. ב. בית המשפט הנכבד קמא קבע את ממצאיו על סמך הראיות ששמע ושבהן נתן אמון. בית המשפט קבע כי אין ליתן אמון בעדותו של המערער. הראיות האובייקטיביות שהיו מונחות לפני בית המשפט, כגון דיסקית הטכוגרף שהיתה מותקנת במשאיתו של המערער, והמקום שבו התרחשה התאונה, והחישובים שערך בית המשפט מובילים למסקנה כי המערער אכן חצה את קו העצירה שבכיוון נסיעתו בשלב שבו דלק אור אדום ברמזור. אין בידי לקבל את טענותיה של באת כח המערער על כך שבית המשפט קבע ממצאים ללא בסיס ראייתי. אדרבא, בדיקתי מעלה שכל הממצאים שנקבעו על ידי בית המשפט מבוססים כראוי על חומר הראיות. בנסיבות אלה לא מצאתי כל עילה להתערב בהכרעת הדין, ואני מורה על דחיית הערעור. .7סוף דבר לאור כל האמור לעיל אני מורה כדלקמן: א. אני מורה על דחיית הערעור. ב. אני מורה על ביטול עיכוב ביצועו של עונש הפסילה ואני מחייב את המערער להפקיד את רשיון הנהיגה שלו במזכירות בית המשפט בתוך 48שעות מעת שהעתק מפסק דין זה יימסר לבאת כוחו.משפט תעבורהנסיעה באור אדוםמשאית