מעצר בעל אלים

קראו את ההחלטה להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא מעצר בעל אלים: 1. בפני בקשה להורות על הארכת מעצרו של המשיב עד תום ההליכים המשפטיים כנגדו. נגד המשיב הוגש כתב-אישום המכיל שני אישומים, האחד אישום של תקיפה בנסיבות מחמירות כנגד אשתו והשני אישום של איומים כנגד אשתו. עפ"י האישום הראשון בחודש יולי 99 תקף המשיב את אשתו בביתם במבשרת ציון, היכה אותה באגרופיו בידיים וברגליים, היה זה בתגובה לבקשתה לקיים עמו יחסי מין. עפ"י האישום השני ב - 31.7.99 בביתם, איים הנאשם באקדחו על המתלוננת בפגיעה בגופה בכוונה להפחידה ולהקניטה. היה זה לאחר שהוציא מהארון בחדר שינה שם שכבה המתלוננת את אקדחו (שרשיון החזקתו פג תוקפו), הכניס מחסנית ובה כדורים לאקדח, עמד מול המתלוננת וכיוון אליה את האקדח. בכתב אישום זה מואשם גם המשיב בהחזקת נשק בלא רשיון כשהאישום מתייחס לאי חידוש הרשיון. 2. ב"כ המדינה מיקדה טיעוניה, אם ניתן לאמר ברוח הימים הללו, אותה רוח רעה שלצערנו גבתה קורבנות והכוונה כמובן לאלימות כלפי נשים מצד בני-זוגן, וטענה שהמדובר במכת מדינה שיש להילחם בה במלוא החומרה יש להחמיר בענישה כלפי בעלים אלימים ויש לעצור בעלים אלימים עד תום ההליכים. היא הפנתה להחלטה שניתנה בימים אלו בביהמ"ש המחוזי בירושלים, שם כותבת כב' השופטת צור: "דעתי היא שנגע האלימות פושט הוא וגואה באלימות בכלל ובנשים וקטינים בפרט, מחייב החמרת המדיניות של בתי המשפט וראוי שידעו הכל כי כל מי שנתפס בהתעללות או באלימות כלפי מי מבני משפחתו יעצר עד תום ההליכים הפלילים נגדו, אלא אם יתקיימו נסיבות מיוחדות ויוצאות דופן". (ב"ש 2449/99 ) ואילו ב"כ המשיב מיקד טיעוניו גם הוא על רקע רוח הימים הללו בתפקיד המוטל על ביהמ"ש לא להסחף עם דעת הציבור והתקשורת, לשקול כל מקרה לגופו כשהוא מדגיש שביהמ"ש מצווה לשקול האם אין בפניו עלילה, על רקע מאבקי גירושין, הכוללים לא אחת מאבק על רכוש. בבקשה מסוג הבקשה שבפני, היינו בקשה למעצר עד תום הליכים, על ביהמ"ש לקבוע האם בפניו ראיות לכאורה לאישומים, וזאת על-יסוד המסמכים שהוגשו לעיונו. מלאכה זו אינה קלה תמיד, הואיל ובפני ביהמ"ש ניירות ומסמכים והם בלבד, אין לביהמ"ש את היתרון הגדול המצוי בפניו עת הוא מנהל משפט, שומע את העדים ויכול להתרשם מדבריהם, אלא שהליך זה של מעצר עד תום ההליכים הוא הליך הכרחי, הוא כורח המציאות (מאחר ולא ניתן לשמוע את הדיון בתיק לגופו באופן מיידי). על רקע האמור לעיל, על ביהמ"ש לבחון טיבן של הראיות המונחות בפניו, עליו לבחון אם יש בהם פוטנציאל ראיתי להביא להרשעה, עליו לבחון אם למקרא הראיות ניתן להגיע למסקנה שיש סיכוי סביר להרשיע על-פיהם, כל אלו מצטמצמים למונח המשפטי "ראיות לכאורה". 3. ראיות לכאורה 3.1 הראיה העיקרית היא עדות המתלוננת אשר מעיון בה עולה שניתנה בשטף בלא הפסקה כמעט ובלא הכוונה ע"י שאלות של חוקרים וממזכר שרשם החוקר עולה שניתנה כשהמתלוננת מבוהלת ובוכה, המתלוננת מתארת כיצד ביום האירוע לאחר השעה 22.00 בלילה לקח המשיב את הנשק, איים עליה, היא ביקשה להתקשר לאמה, הוא ניתק את הטלפון לאחר שהטלפון צלצל כבר צלצול אחד בבית אמה, היא ביקשה ממנו לחבר את הטלפון ואמרה לו שאם לא יעשה כן אמה שתראה שהיא התקשרה תנסה להתקשר ולא תצליח תשלח מישהו ולא כדאי לו. המשיב הרשה לה לחבר את הטלפון. אמה התקשרה אך היא לא אמרה לה דבר. היא עזבה את הבית לגשת לשכנים, אך התביישה וחזרה, למחרת בבוקר הלכה לעבודה ומיד בשובה סיפרה לשכנה את שאירע וביחד הן התלבטו כיצד לנהוג, לבסוף טיכסו עצה להחביא את הנשק, היא החביאה את הנשק. אלא שלמחרת המשיב הגיע למקום עבודתה, אמר לה שהוא מבקש את הנשק, היא גילתה לו היכן הוא. עוד עולה שביחד עם השכנה התלבטה למחרת היום כיצד לנהוג. בסופו של דבר החליטה לא לישון בבית וללכת לבית אמה משהגיעה לבית אמה ובעדודה הלכה להתלונן במשטרה, המתלוננת סיפרה גם על המכות נשוא האישום הראשון, היא הדגישה גם שזו פעם יחידה שהוכתה. ב"כ המשיב בטיעון ארוך ביותר פרש את חוסר ההגיון אשר לדעתו ניכר בעליל בכל משפט ומשפט שבעדותה של המתלוננת, הדברים מגיעים לדעתו כדי אבסורד עד שהוא אינו מבין איך מאן דהוא יכול לייחס אמון כלשהו לעדות זו. לדוגמא הוא מדגיש את השארותה בבית בלילה במיטה לצד המשיב למרות האירוע, הוא מדגיש גם את העובדה שהתלונה במשטרה הוגשה רק כעבור יומיים ועוד ועוד. איני יכולה לומר שאני שותפה לדעתו. מקריאת העדות איני יכולה לומר שעל פניה עולה שמדובר במסכת תיאורים אבסורדית, בלתי הגיונית, לא סבירה. כלל וכלל לא, להיפך, מהעדות עולה שהמתלוננת נמנעה מלהתלונן במשטרה מאחר וריחמה על המשיב שיעצר, גם העובדה שהתביישה לגלות לשכנים ולפיכך הלכה לביתם, אך לא נכנסה והמתינה יום עד שאזרה אומץ לספר זאת, סבירה בעיני, מדובר בבחורה בת 22 שנשואה פחות מ - 10 חודשים והחשש מלספר לאחרים, כמו גם החשש שבעלה יעצר למרות פחדה ממנו - הגיוניים בעיני, איני יכולה לאמר שהם אבסורדים או מופרכים על פניהם. מעבר לכך לעדות המתלוננת סיוע וחיזוק בשורה של ראיות שיובאו להלן. 3.2 עדות נוספת ניתנה ע"י השכנה הגב' אלינסון, עדה זו סיפרה אף היא בשטף, עד כמה המתלוננת פחדה מהמשיב, היא סיפרה שהמתלוננת סיפרה לה על המכות נשוא האישום הראשון, על סיפור האקדח נשוא הסיפור השני, היא סיפרה גם שהמתלוננת היתה בהריון אך החליטה לעשות הפלה אחרי שהבינה שהקשר לא חזק והיא פחדה לגדל ילד לבד אם תתגרש (סיפור שאושר בעדויות נוספות). מהסיפור שמגוללת השכנה עולה שהמתלוננת היתה נתונה כל העת תחת התעללות נפשית מצד המשיב והיא היתה במצב של פחד ממשי. עוד עולה מעדותה שהמתלוננת פחדה להשאר לבד בבית עם המשיב ולפני שבת היתה מוודאת שהיא בבית, ורק משוודאה זאת, היתה נשארת. עלה גם שמספר פעמים במהלך תקופת השכנות הקצרה של מספר חודשים היא ובעלה אמרו למתלוננת שלא תהסס להכנס אליהם אם תחשוש או יקרה לה משהו. השכנה גם העידה ש"תמיד נשמעו הצעקות של אילנית עזוב אותי, אל תיגע בי, נמאס לי כבר". עוד עלה, שהמתלוננת סיפרה לה מיד למחרת על סיפור האקדח והיא יעצה לה להגיש תלונה למשטרה, אלא שהמתלוננת פחדה לעשות כן, בין היתר פחדה שיעצרו את המשיב. עלה גם, שהמתלוננת כבר ברחה בעבר מביתה לבית הוריה (אמה) מפחד המשיב. 3.3 עדות נוספת היתה של אמה של המתלוננת, יש לאמר שעדות זו היא עדות שמיעה, אך סבורה אני שיש בה "פוטנציאל ראייתי" שכן עובדות אלו ניתן יהיה לקבל מעדויות אחרות, ביניהם עדות הנאשם אם יבחר להעיד. הגב' מרציאנו סיפרה את שסיפרה לה בתה בעניין האקדח ובעניין המכות, אותם דברים שצויינו לעיל, גם היא סיפרה שבתה עשתה הפלה מחשש מהמשיב, עובדה זו לדבריה סופרה לה גם ע"י אביו של המשיב, היא גם סיפרה שכשהתקשרה לבית אביו לספר על הנשק, אביו אמר שיודע כבר על הסיפור ושהמתלוננת שקרנית, עוד סיפרה שהמשיב מהמר בקזינו ביריחו, שהוא זייף שיקים ושאפילו אביו הגיש נגדו תלונה בגין זיופים אלו. 3.4 אמו של המשיב מסרה אף היא עדות, בעדותה מספרת שבין בני - הזוג היה סכסוך כספי ועוד היא אמרה שהמתלוננת אמרה שהיא תתנקם בו על שהוא אינו מסכים לתת לה גט. 3.5 עדות נוספת היתה של גיסתה של המתלוננת, הגב' גילי יעקב, היא סיפרה שמסמוך לנישואים התחילו בעיות בין בני הזוג, היו מריבות כל העת, בין היתר המתלוננת היתה מקניטה את המשיב: "אתה זקן, מה אני צריכה אותך, אתה לא עובד, אתה לא מפרנס, אתה לא מוציא אותי לבלות". היא גם היתה עדה למקרה שהמתלוננת קראה למשיב והוא אמר לה תעזבי אותי ובתגובה היא תקעה מזלג בידו וירד לו מעט דם. היא גם העידה, שהיה סכסוך כספי ביניהם, המתלוננת רצתה דירה, עוד היא העידה שיש לה "קריזות", וכשהיא שאלה אותה, לאחר שהמשיב נעצר מדוע הגישה את התלונה אמרה: "אני רעה, אני שטן, יש לך בעיה עם זה?". 3.6 עדות המשיב - המשיב מכחיש שהכה את המתלוננת, סיפר על מריבות ביניהם עקב העובדה שהמתלוננת לא הסכימה לתת לו את מחצית כספי מתנות הנישואין שהופקדו בחשבונה. בהקשר לאירוע של הנשק, סיפר שהוציא את הנשק ע"מ להכין אותו כדי להפקיד אותו במשטרה בשל כך שתוקף הרשיון פג, אך באותו רגע המתלוננת "החלה לבכות ואמרה לי אתה רוצה להרוג אותי, אתה רוצה לרצוח אותי", הוא חשש "שעומד להיות פה משהו מסריח" והלך לספר על האירוע לאביו. בהודעה שניה שמסר המשיב (מיום 3.8.99) חזר ואמר שהסכסוך הוא בעניין הכסף ומטעם זה המתלוננת עושה פרובוקציות. המשיב סיפר ש "60 פעם הלכתי לאבא שלי בשביל לברוח ממנה ולא לריב איתה. היא מתה שאני ארים אליה יד ואני לא עושה את זה...". המשיב סיפר גם שהמתלוננת בסכסוך עם אמו וזאת בניגוד לדברי אמו שאמרה שהיא מחבבת אותה ומעולם לא רבה איתה. המשיב אישר שבתחילה בני המשפחה שלו חשבו שהוא לא בסדר כלפי המתלוננת. הוא אישר גם שהוא היה מהמר בקזינו, שלא עבד שבעה חודשים ושהוא מסובך בחובות. יש להעיר שביום 2.8.99 המשיב הגיע מיוזמתו לתחנת המשטרה והתלונן על גניבת הנשק ע"י אשתו, באותו מעמד, הוא סיפר גם על הארוע נשוא האישום השני, הוא סיפר, שהוציא את הנשק ואשתו התחילה לבכות מפחד. 4. למקרא העדויות במלואן , שרק בחלקן הובאו לעיל, מצטיירת תמונה ברורה של מערכת יחסים עכורה בין בני הזוג למן סמוך לנישואיהם לפני כעשרה חודשים בסה"כ, כשברקע הדברים גם סכסוך כספי הנעוץ בעובדה שהמשיב איננו עובד (או לא עבד), מהמר (או היה מהמר) ומסובך בחובות כספיים, הסכסוך התמקד בסירובה של המתלוננת לתת למשיב מחצית מכספי מתנות החתונה כ - 35,000 ש"ח - על רקע הסתבכותו, יש להעיר שהכל מסכימים שמחצית מהכסף הוא קיבל והפסיד. עולה לכאורה שהמתלוננת חיה כל העת בפחד וסבלה מהתעללות נפשית, לעדות זו של המתלוננת תימוכין של ממש בעדות הגב' אלינסון, עולה שמשפחתו של המשיב היו עדים לסכסוך ואף מדברי המשיב עולה כפי שהעידה גם אמה של המתלוננת, שמשפחתו כעסה עליו. גיסתה של המתלוננת הציגה את המתלוננת כקריזיונרית, צעקנית, בזה לבעלה ועוד. על רקע כל האמור לעיל, שבה אני לטיעוני ב"כ המשיב שנטענו בטוב טעם ושואלת אני את עצמי האם הראיות שבפני אכן מוליכות למסקנה ברורה יותר או שיש בהם ליצור ספק מובנה בכך שכל התלונה אינה אלא חלק מהנשק שמשתמשת בו המתלוננת כדי לזכות במחצית כספי החתונה? או שמא הראיות שבידי המבקשת, עדות המתלוננת, שקיבלה תימוכין בעיקר בעדות הגב' אלינסון, כל זאת על רקע עדותה על הפחד בו היתה מצויה, יש בהם חיזוק לכך שכוון האקדח היה מתוך כוונה לאיים? גירסת המשיב שהוציא את האקדח כדי להכינו למחרת היום כשהוא אינו מתייחס כלל לטענה שהכניס מחסנית לנשק, תמוהה, כמו גם דבריו שסיפר מיד לאביו, כי הבין שמשהו מסריח, וכי מדוע החזקת נשק תמימה מצידו תעורר את חשדו שאשתו שמעולם לא התלוננה עליו תמציא סיפור כנגדו? באשר לסיפור המכות נשוא האישום הראשון, עדות המתלוננת קיבלה חיזוק בעדות אמה והשכנה. למקרא מלוא העדויות, דעתי היא שיש בידי המבקשת ראיות לכאורה להוכחת האישומים כנגד המשיב, הראיות הם כאלו שיש: "סיכוי סביר לכך שעיבודן של הראיות הגולמיות יביא לראיות שעל-פיהן ניתן יהיה להרשיע" בש"פ 8087/95 זאדה נ' מ"י - 96 2 599, פסקא 12 5. באשר לעילת מעצר, תקיפה של בת- זוג במקום בו היא אמורה להיות הכי מוגנת, ומצד האדם שאמור לגונן עליה מכל, אמור ליתן לה הרגשת בטחון ושלוה. יש בה ליצור מסוכנות של ממש לבת-הזוג, לא כל שכן איום בנשק כלפי בת - הזוג. ולפיכך קמה עילת מעצר מכח סעיף 21(א)(1)(ב) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה-מעצרים) תשנ"ו1996-. 6. משבאתי למסקנה שיש ראיות לכאורה ומאחר ומדובר בעבירות חמורות ביותר איני רואה בשלב זה לנגד עיני חלופה שניתן יהיה בהטלתה להשיג את מטרת המעצר, ודאי שלא החלופה שהוצעה שיאסר על המשיב להתקרב למבקשת ולמקום מגוריה. אני מורה איפוא על מעצרו של המשיב עד תום ההליכים המשפטיים כנגדו. כיון שביהמ"ש מצווה לשקול חלופה, אם יתבקש קבלת תסקיר שירות מבחן לצורך שקילת חלופה ביהמ"ש יעתר לבקשה ולאור האמור בתסקיר ניתן יהיה לבחון אם קיימת חלופה שניתן יהיה להשיג באמצעותה את מטרת המעצר. מעצראלימותאלימות במשפחה