מעצר עד תום ההליכים בגין אלימות במשפחה

קראו את ההחלטה להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא מעצר עד תום ההליכים בגין אלימות במשפחה: 1. כללי בקשה למעצר המשיב עד תום הליכי המשפט, בת.פ. 3851/98. כתב האישום בתיק זה מייחס למשיב שורת עבירות הכוללות הסגת גבול, איומים ותקיפה בנסיבות מחמירות. הרקע לעבירות מערכת היחסים המשובשת בין המשיב לבין אשתו. עפ"י האישום הראשון נכנס הנאשם לבית אשתו (המתגוררת ככל שהבנתי בנפרד הימנו) בשעת לילה, התיישב בסמוך אליה כשבידו סכין וקוראן, הניח את אלו על כר למראשותיה ואיים כי יפגע בה. עפ"י האישום השני תקף המשיב את אשתו, בעת שיצאה מביתה, במוט ברזל ואף דקר אותה בידה בחזה ובירך בסכין (שאורך להבה 20 ס"מ) - עד שהורחק ממנה ע"י שכנים שנזעקו למקום. המבקשת מציינת כי אלו אינם מקרי התקיפה היחידים בהם מעורב המשיב וסבורה כי המשיב מהווה סכנה לציבור בכלל ולאשתו בפרט. אם יורשע תעתור לגזור עליו מאסר בפועל - ועל כן, כאמור, מבקשת היא לעצרו עד תום ההליכים. 2. הבקשה הוגשה ב03/09/98-. הדיון נדחה פעמיים בשל חוסר שיתוף פעולה מצד המשיב. בהמשך הוריתי על בדיקה פסיכיאטרית לקביעת מצבו הנפשי. עפ"י חוות הדעת הפסיכיאטרית שהוגשה בעקבות זאת מבין המשיב והבין את משמעות מעשיו ומסוגל לעמוד למשפט (אף שנמצאו בבדיקה "קווים פרנואידים"). 3. ראיות לכאורה: הסנגור המלומד איננו חולק על קיום ראיות לכאורה לביצוע העבירות - אף שמבקש להמעיט בחומרה שיש לייחס למעשים. 4. עילת מעצר: הסנגור המלומד כופר בקיום עילת מעצר. לדבריו אין נשקפת סכנה של ממש מהמשיב. את התנהגותו כלפי אשתו מסביר המשיב בחרדתו כי אשתו מוליכה את בנותיהם של בני הזוג לעסוק ב"מקצוע העתיק" אשר היא עצמה עוסקת בו, לטענת המשיב. תגובתו היתה "בעידנא דריתחא" - אך מתוך העובדה שהתוצאות היו מינוריות, פציעות האשה שטחיות ובלתי רציניות, לומד הסנגור כי אין למשיב כוונה של ממש לפגוע בה. אין לאל ידי, בכל הכבוד, לקבל טעון זה. אזכיר כי עבירת אלימות בבן משפחה מקימה, עפ"י חוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים) תשנ"ו1996- - חזקה בדבר חשש לסיכון הנשקפת מהמשיב (אלא אם הוכח אחרת (סעיף 21(א)(1)(ג)(5) לחוק). זאת ועוד: כנגד המשיב תלויים שני תיקים נוספים שעניינם גילויי אלימות קשים . באחד היו אשתו ואף בתו מטרת האלימות - ובגינם מיוחסות לו עבירות איומים וכן תקיפת אשתו ובתו באגרופים. עפ"י האישום האחר התפרע המשיב והשתולל ביחידת הלב שבבית החולים הדסה הר הצופים, גרם נזק רב לרכוש במקום ואף תקף ופצע שומר שהוזעק להרחיקו מהמקום. שני התיקים הללו מתנהלים, כאמור, בבית משפט זה, והדיון בהם טרם הסתיים. למשיב אף הרשעות בעבירות בטחוניות; ציינתי כבר את תוצאות הבדיקה הפסיכיאטרית שנעשתה לפי הוראותי. מתברר כי קיימת אף חוות דעת קודמת ממנה למדתי כי המשיב סובל ממחלת אפילפסיה (לדבריו תוצאת פגיעה מוחית, עת ספג מכות במעצר כחשוד בטחוני), אושפז בעבר (אוגוסט 1995) בבית החולים כפר שאול "בגלל בעיות משפחתיות שהתבטאו באלימות פיזית כלפי אשתו וילדיו", ואובחן כ"סובל מאישיות אורגנית, על רקע אפילפסיה פוסטטראומטי". גם עפ"י חוות הדעת הזו מצויינים הקווים הפרנואידיים ומצויין ש"במקרים של טראומה מוחית מהסוג שהנ"ל עבר יכולות להופיע התפרצויות של זעם בלתי נשלט". לא יכול להיות ספק, במצב דברים זה כי אכן נשקפת מהמשיב סכנה, בעיקר לאשתו וממילא קיימת עילה למעצרו עד תום ההליכים. 5. חלופת מעצר: למעשה לא הוצעה ע"י המשיב הצעת חלופה של ממש. הוצע כי יתגורר בדירה אחרת בבית שבו מתגוררת אף אשתו ו"יאסר עליו" לקרב אליה - הצעה זו איננה יכולה אף להישקל כחלופת מעצר. ואולם - גם אילו הוצעה חלופה שונה כפי שניסה הסנגור המלומד להציע כי יתגורר בבית קרובים ברמאללה או במקום מרוחק אחר (הצעה שנשללה ע"י המשיב עצמו) - לא הייתי נעתר לה שכן סבורני שבמצב הדברים המתואר לעיל על רקע התקיפות החוזרות ונשנות - לכאורה - וכאשר גם הליכים משפטיים התלויים ועומדים נגד המשיב, בגין עבירות דומות, אינן מביאות לריסונו, לא יכול בית המשפט ליתן בו עוד את האמון הנדרש ממי שמבקש לאפשר לו חלופת מעצר. 6. על כן - ואף שמודע אני לחומרה שבשלילת חרותו של אדם אשר הוא בחזקת חף מפשע, אני מורה על מעצרו עד תום ההליכים בת.פ. 3851/98. אלימות במשפחהאלימותמעצרמעצר עד תום ההליכים