קראו את ההחלטה להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא מעצר על גניבת כסף מארנק: 1. כנגד המבקש הוגש כתב אישום בת.פ. 4217/98 שבו מואשם המבקש כי ביום 2.10.98 התפרץ בשעות הצהרים לדירה ברחוב בן מימון 40 בירושלים. בכתב האישום נטען כי המבקש נכנס לדירה מבעד לדלת שהיתה סגורה אך לא נעולה, נכנס לחדר השינה, ונטל מארנקה של בעלת הבית 440 ש"ח. העבירה המיוחסת לו באותו כתב אישום היא עבירה של התפרצות וגניבה, עבירה לפי סעיף 406 (ב) לחוק העונשין תשל"ז - 1977. 2. ביום 14.10.98 ניתנה על ידי החלטה בדבר מעצרו של המבקש עד לתום ההליכים המשפטיים נגדו בקשר עם התיק הפלילי הנ"ל. ערר שהגיש המבקש על ההחלטה נמחק בהסכמה, זאת לאחר שב"כ הצדדים הסכימו שתוגש בקשה לעיון חוזר לצורך הגשת תסקיר שירות מבחן. בקשה זו אכן הוגשה ובמסגרתה התבקש תסקיר שירות מבחן. בשלב זה, עיקרו של דבר הוא עתירת המבקש לאפשר לו לצאת להליך של גמילה. תסקיר שירות מבחן אכן ניתן, ומסקנת שירות המבחן שרויה בסימן שאלה שמקורו הוא הן בהזדמנויות שניתנו למבקש בעבר להיגמל, והן לגבי אי הוודאות בנוגע למסוגלות המבקש להתמיד בהליך גמילה ארוך טווח. להערכת שירות המבחן שחרור המבקש ממעצר ללא מסגרת גמילה מובנת, יחזירו לביצוע עבירות לצורך מימון הסם. מנגד, לא ברורה יכולתו להתמיד במסגרת גמילה. שירות המבחן אומר בתסקירו כי אם בית המשפט ימצא לנכון לאפשר למבקש לצאת לגמילה, יש לאפשר בשלב הראשון שליחתו לביצוע בדיקות רפואיות על מנת לקבוע התאמתו לגמילה. 3. בנקודה זו יש לציין שהמבקש הוא כבן 34 ולו עבר פלילי עשיר למדי: בשנת 1992 נגזר דינו של המבקש בין היתר למאסר בפועל לתקופה של שנתיים בגין עבירות התפרצות, גניבה ועבירות אחרות רבות. בשנת 1993 נדון המבקש למאסר בפועל לתקופה של 6 חודשי מאסר בגין עבירות סמים וזיוף. בשנת 1995 נדון המבקש למאסר בפועל לתקופה של 26 חודשים בנוגע לעבירות סמים ורכוש. בשנת 1996 נדון המבקש למאסר בפועל לתקופה של 4 חודשים בגין עבירות סמים, וכן תלוי ועומד כנגד המבקש הליך נוסף בבית משפט זה. עוד יש להוסיף כי המבקש הופנה בעבר ארבע פעמים להליכי גמילה שונים: בשנת 1990 היה ניסיון לגמילה בקהילה היהודית בצרפת, תוכנית שלא עלתה יפה והמבקש חזר להשתמש בסם. בשנת 1991 הופנה המבקש לקהילה טיפולית "גשר לחיים", ממנה נפלט לאחר זמן קצר. לאחר מכן, ולאחר שריצה עונש מאסר, הופנה למרכז גמילה בליפתא, ולאחריה הופנה לטיפול במכון הירושלמי לגמילה מסמים במרכז יום, אולם הוא לא התמיד בטיפול (בתקופה זו חלתה אמו ונפטרה מאוחר יותר). נסיון נוסף נעשה לאחר שנת 1996 ולאחר ששוחרר ממעצר לתקופת ניסיון לצורך השתלבות בתוכנית גמילה. שוב הופנה המבקש לליפתא, במהלך התקופה התברר כי הוא סובל מצהבת, ולפיכך לא היתה אפשרות להפנותו לקהילה טיפולית. לאחר התלבטות הוחלט לשלבו במרכז יום של האיגוד הירושלמי, ולאחר שהמבקש התעכב בכניסתו לאותו מרכז, נעצר שוב ונדון למאסר. גם לאחר שהשתחרר המבקש ממאסרו היה בקשר עם לשכת הרווחה, אלא שהוא ניתק קשר זה. לאחר מכן נעצר בקשר עם התיק הנוכחי. 4. המסגרת בה מתקיים דיון זה, פרט למהות ההליך שהינו הליך של עיון חוזר במסגרת סעיף 52 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה מעצרים) תשנ"ו - 1996, באה בתחומי סעיף 48 (א) (7) לחוק הנ"ל העוסק בשחרור בערובה, בין היתר לקבלת טיפול למשתמשים בסמים כשהטיפול אושר על ידי קצין מבחן. הוראת סעיף זה באה במקום סעיף 44 א לחוק סדר הדין הפלילי שבוטל, כאשר סמכותו של בית המשפט להורות על שחרור לצרכי גמילה רחבה יותר מאשר בעבר. שחרור כזה הוא צורה אפשרית לחלופת מעצר. (כמובן שקודם להחלטה בדבר שחרור לקבלת טיפול, יש צורך להגיע למסקנה כי קיימת חלופת מעצר). 5. לכשעצמי, אני סבור שהאינטרס החברתי ואינטרס הציבור דווקא תומך בגישה חיובית במתן טיפול למשתמשים בסמים, שכן בדרך זו קיימת האפשרות שהנאשם, שעניינו נדון, יגמל סוף סוף מהתמכרותו לסם, ואז יפסיק מביצוע עבירות הנוצרות בגלל הצורך לממן את הסם, ובסופו של דבר יצא דווקא הציבור נשכר מדרך זו. האלטרנטיבה היא בענישתו של הנאשם לאחר שימצא חייב בדינו, הטלת עונש מאסר במקרה המתאים, וסופו של דבר יהא שהנאשם יחזור לנקודת המוצא, דהיינו ביצוע עבירות לצורך מימון סמים. כאמור, גישתי העקרונית היא שיש לאפשר, ככל הניתן ובמקרים הראויים, יציאה לגמילה. אלא, שבמקרה הנוכחי איני מגיע למסקנה כזו. הסיבה לכך היא שהמבקש קיבל הזדמנות ולאחר הזדמנות ולא ניצל הזדמנויות אלה שניתנו לו והתמיד באופן שיטתי בביצוע עבירות, וגם עונשי מאסר ארוכים שהוטלו עליו לא היה בהם כדי להרתיע אותו. לא רק זאת, אלא שבמסגרת ת.פ. 330/96 הוא אף שוחרר ממעצר לתקופת ניסיון לצורך השתלבות בתוכנית גמילה, כמפורט בתסקיר שירות המבחן, ובסופו של דבר גם נסיון זה לא צלח. העובדה שהמבקש סבל מצהבת באותו מועד אינה עומדת לזכותו, שכן כאמור בתסקיר הוחלט לשלבו במרכז יום במקום להפנותו לקהילה טיפולית, דהיינו גם באותן נסיבות היתה אפשרות לגמילתו, אלא שוב, המבקש החמיץ גם הזדמנות זו. בנסיבות אלה אין מנוס אלא מלדחות את הבקשה.מעצרגניבה