המערער הודה בעדותו כי, לא ניהל ספר הזמנות, לא ניהל ספר הובלות, לא ניהל ספר ציוד מכני ולא ניהל כרטיסיות חייבים. כל מה שעשה המערער, היה, להוציא חשבונית, לגבי התקבולים שקיבל. לפיכך, המסקנה היא, שהמערער ניהל חשבונות בסטיה מהותית מדרישות התקנות ובדין נפסלו ספרי חשבונותיו והמערער איננו חולק עוד על הפסילה. קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא ניהול חשבונות לא תקין: .1המערער, הגיש ערעור על החלטת מנהל המכס, בהשגה על שומות, שהוצאו למערער לגבי שנות המס 1990עד 1994(ועד בכלל). השומות מתייחסות לתשלום מס ערך מוסף. כמו כן טען המערער, בכתב הערעור, כנגד ההחלטה להטיל על המערער קנס מכח סעיף 95לחוק מס ערך מוסף התשל"ו - 1975(להלן "החוק"). בסיכומו בכתב, לא חזר בא כח המערער, על עתירתו, לבטל את הקנס המינהלי, שהוטל על המערער, על פי סעיף 95 לחוק וזאת משום שספרי החשבונות של המערער נפסלו, ואם כך, רשאים היו שלטונות מס ערך מוסף, להטיל על המערער קנס, על פי האמור בסעיף 95הנ"ל. נותר, אם כך, לדון בשאלה, אם השומות שהוצגו למערער, לשנים 1990- 1994, הן שומות שיש להשאירן על כנן, או שמא יש להתערב בהן, כבקשת המערער. .2המערער מנהל עסק של עבודות עפר, וכן עסק של הובלות. המערער טען, כי איננו יודע קרוא וכתוב, לא בשפה הערבית ולא בשפה העברית ומעולם לא למד בבית ספר. אין לו כל ידע בניהול חשבונות או ניהול ספרים. המערער הודה בעדותו (עמודים 15, 16) כי, לא ניהל ספר הזמנות, לא ניהל ספר הובלות, לא ניהל ספר ציוד מכני ולא ניהל כרטיסיות חייבים. כל מה שעשה המערער, היה, להוציא חשבונית, לגבי התקבולים שקיבל. לפיכך, המסקנה היא, שהמערער ניהל חשבונות בסטיה מהותית מדרישות התקנות ובדין נפסלו ספרי חשבונותיו והמערער איננו חולק עוד על הפסילה. .3משנפסלו ספרי חשבונותיו של המערער, רשאי היה מנהל המכס, או מי שהוסמך מטעמו, להוציא למערער שומה לפי מיטב השפיטה ראה סעיף 77(א) לחוק. ואומנם הוצאו למערער שומות, המתבססות על כך, שהמערער עבד 180ימים בשנה, כאשר נערך חישוב על פי תקבול לכל יום עבודה, בצירוף הכנסות מעבודת הטרקטור וממכירת החול, שהמערער מכר. המערער טוען בערעורו, כי הוא חולה בסוכרת ועל כן לא עבד במשך 180ימים בשנה וכן הוא שבת ממלאכה בחגים היהודים וגם בחגים המוסלמים ולפיכך, חישוביו של המשיב אינם נכונים. בנוסף לכך, חישב המשיב, את הכנסותיו של המערער, על פי ההוצאות שהוציא באותה תקופה לקנית סולר ודלק למשאיות שהיו לו. גם לגבי חישוב על פי בסיס זה, חולק המערער. .4בר.ע.א. 1436/90(גיורא ארד נגד מנהל מס ערך מוסף) פד"י כרך מ"ו, חלק חמישי, עמוד 101, קבע בית המשפט העליון, כי על הנישום, המערער על שומות מס ערך מסוף, מוטל נטל השכנוע, משום שכמו תובע בתובענה אזרחית, הוא "המוציא מחברו" ורשות המס מוחזקת כמי שפעלה כדין במסגרת סמכויותיה. אכן, כאשר המשיב, מוציא שומה לפי מיטב השפיטה, עליו להראות, כי השומות היו סבירות, בהתחשב בנתונים שהיו בפניו. בע.א. 267/89(מנהל מע"מ נגד צלניקר) פד"י כרך מ"ז חלק חמישי, עמוד 569, אמר כב' המשנה לנשיא - כתוארו אז - השופט ברק: "כאשר ספרי חשבונותיו של הנישום אינם מהימנים, רשאים שלטונות המס לקבוע שומה על פי מיטב השפיטה בהתבסס על מדגם של עיסקו של הנישום.... באותם עסקים שבהם הדבר אפשרי, ניתן לבסס את השומה על תחשיב (עמ"ה (ת"א) 698/70, דיאמנט נגד פקיד השומה גוש דן; ע.א. 88/83, 99קידרון נגד פקיד שומה גוש דן". .5בעניננו, השומות חושבו על בסיס מאה ושמונים ימי עבודה בשנה. המערער קובל על חישוב זה וטוען שחישוב זה מקפח אותו. אינני סבור כך. בשנה 365ימים וחישוב שמבוסס על כך, שתקופת העבודה בפועל, היא מחצית השנה, הוא חישוב סביר. אם נפחית מתקופת השנה, בכל שבוע את ימי שישי ושבת נקבל את התוצאה 162 = 104-.365 נפחית עוד 15ימי חגי היהודים ו- 15ימי חגי המוסלמים (המערער הוא מוסלמי) ונגיע לתוצאה 132 = 30-.261 אם נפחית מתוצאה זו 30ימי מחלה בשנה, נגיע לתוצאה של 201ימים (30-231), וזאת כאשר, הענקנו למערער ברוחב לב ימים רבים שלא נחשבו כימי עבודה. בהקשר זה אציין, כי אין איסור על מוסלמים לעבוד בחודש הרמדאן. אם נפחית מהתוצאה הנ"ל עוד עשרים ימי חופשה, נגיע ל- 181ימי עבודה בשנה. על כן, המשיב לא קיפח את המערער, כאשר חישב את ימי עבודתו בעסק, לפי מאה ושמונים ימים בשנה. כאן המקום לציין, כי עצמאים משתדלים להפיק מכסימום ימי עבודה מעיסקם ועל כן אין להניח שהמערער חגג את כל החגים האפשריים ושבת מעבודה, גם בחגים שהעבודה בהם מותרת ואפשרית. המערער טען שהוא חולה ועל כן נעדר מעבודתו יותר מאשר אחרים וכן הוא סעד את בנו במחלתו. לגבי העובדה שהמערער חולה, הוגשה תעודה רפואית, אולם אם המערער רצה להוכיח, כי בגלל מחלתו המיוחדת, הוא נעדר לעיתים תכופות מעבודתו - ועליו היה מוטל נטל הראיה בענין זה - היה עליו להמציא עדות רפואית בענין זה. לא הוגשה כל חוות דעת מומחה, שתתמוך בטענה זו. לגבי הטענה, שבנו של המערער היה חולה תקופה מסויימת והמערער סעד אותו בחוליו, לא שוכנעתי, שבני משפחה אחרים, שאינם בעלי עסק עצמאי, לא היו יכולים לעשות זאת. התרשמותי היא, שהמערער ניסה, בטענות בלתי מבוססות "להפחית" עד כמה שאפשר, את כמות ימי העבודה שלו בשנה, כדי להקטין את השומה. לפיכך מסקנתי היא, בשאלת מספר ימי העבודה בשנה, כי המשיב עשה חסד עם המערער, כאשר חישב את הכנסותיו לפי מאה ושמונים ימי עבודה בשנה. המערער טען גם, כי כאשר הוטל סגר על השטחים המוחזקים, הדבר פגע בעבודתו. לא שוכנעתי שעסקו של המערער נפגע כתוצאה מהסגר. אם המדובר בהשגת פועלים, יכול היה המערער להשיג פועלים מהקהילה אליה הוא משתייך. מאידך, אם מדובר בעסקים אחרים, שקשורים בעיסקו של המערער, צריך היה המערער להוכיח, שאותם עסקים אחרים לא עבדו בגלל הסגר ועסקים אלה היו קשורים בעיסקו של המערער. הוכחה כזו, לא הושמעה במשפט זה. על כן אני דוחה את טענתו של המערער, לענין קיפוחו בענין חישוב ימי העבודה בעיסקו. .6גם החישוב של הכנסות, על פי הוצאות סולר ודלק, הוא חישוב סביר ואין בו פגם. כאשר, עסקו של המערער מבוסס על הובלות במשאית ועבודה בטרקטור, מותר לחשב את הכנסותיו, על פי עימות עם ההוצאות שהמערער דווח עליהן בקשר להפעלת אותם כלי רכב. בע.א. 112/86(מנהל מס ערך מוסף נגד חכים) פד"י כרך מ"ה חלק שני, עמוד 837, קבע בית המשפט העליון, כי שומה לפי מיטב השפיטה, שנערכה על פי החישוב של מחיר חומרי הגלם ששימשו בסיס ליצור, היא סבירה. ראה לענין זה גם ע.א. 720/89(מטר נגד מנהל המכס) פד"י כרך מ"ה חלק חמישי, עמוד .563 דלק וסולר אינם נקנים כדי לשמרם, אלא לתפעול כלי הרכב וניתן להסיק מכמויות הדלק והסולר שנקנו, מה היה היקף העבודה של המשאית והטרקטור שהיו ברשות המערער. .7לגבי חישוב מחיר יום עבודה, כבר נקבע שלצורך שומה לפי מיטב השפיטה, מותר למנהל המכס או לפקיד השומה במס הכנסה, להתחשב בנתוני מדגם לגבי עסק דומה. ראה: ע.א 72/84(רבאח עוקה נגד מנהל המכס) פד"י כרך מ"ב חלק שלישי, עמוד .479 אם רצה המערער להראות, שבסיס החישוב ליום עבודה, איננו נכון לגבי עיסקו עליו היה נטל הראיה והוא לא הרים נטל זה. .8לסיכום, משנפסלו ספחי חשבונותיו של המערער, היה מוטל עליו נטל השכנוע, להראות כי השומה לפי מיטב השפיטה, איננה נכונה. משלא הרים נטל זה, דין ערעורו להדחות. ראה: ע.א. 434/87(שעיה נגד מנהל מע"מ) פד"י כרך מ"ד חלק רביעי, עמוד .841 ע.א. 352/86(פקיד שומה פ"ת נגד אורן) פד"י כרך מ"ד חלק שני, עמוד .554 ע.א. 42/84(גרינברג נגד פקיד שומה רחובות) פד"י כרך מ"א חלק שלישי עמוד .57 ע.א. 557/68(פקיד שומה ת"א נגד בדולח) פד"י כרך כ"ג חלק ראשון עמוד 495, בעמוד 498ליד אות השוליים ה'. במקרה הנוכחי, לא הרים המערער את נטל הראיה הרובץ עליו, להוכיח כי השומה לפי מיטב השפיטה, איננה סבירה ולפיכך דין ערעורו להדחות. איני דוחה את הערעור. המערער ישלם למשיב הוצאות ערעור זה בסך - 3000ש"ח שכ"ט עו"ד. בנקניהול חשבון