קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא נפילה ממכסה מנוע: התביעה שבנדון תביעה בגין נזקי גוף על פי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות-דרכים, התשל"ה- 1975 (להלן: "החוק"). 1. התובע יליד 1933נפגע בתאונת דרכים שאירעה ביום 31/7/94. התובע עלה על מכסה המנוע של המשאית בה נהג על מנת לוודא שחפצים שהונחו על ארגז המשאית אינם חורגים מהארגז, תוך כדי עלייתו החליק ונפל (להלן יקרא האירוע: "התאונה"). הנתבעת היתה מבטחת המשאית, אך בפתח הדיון היא כפרה בחבותה לפצות התובע בטענה שהמדובר ב"פריקה וטעינה", אירוע שאיננו בגדר "תאונת דרכים" על פי החוק. מאוחר יותר הגיעו הצדדים להסכמה על פיה תוטל אחריות על הנתבעת בשיעור %60 ומכל סכום שייפסק ישולמו לתובע % 60והניכויים של המל"ל יעשו מתוך ה-% 60 (פרוטוקול מיום 11/12/97). 2. ב"כ הצדדים הסכימו גם על מינוי שני מומחים, ד"ר אשור כמומחה לכירורגית כף היד וד"ר לוין כמומחה בתחום האורתופדי. ד"ר אשור קבע לתובע % 10 נכות בהתאם לסעיף 35(1)ב' לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה) (להלן: "התקנות") כשבסיכום חוות דעתו הוא כותב "מדובר בגבר בן 63 שנחבל בידו השמאלית הלא דומיננטית וכתוצאה מכך סובל מכאב בשורש היד המפריע לו בחלק מתיפקוד היומיום". ד"ר לוין מצא בבדיקתו רגישות יתר בגב באיזור טורקו-לומברי, הוא לא מצא הגבלה בתנועות, בסיכום חוות דעתו הוא כותב שהתובע סובל ממצב לאחר שבר דחוס של גוף החוליה הגבית ה-12, מצב זה לפי דעתו מקנה נכות של % 10 על פי תקנה 37(8)ב' לתקנות, ואולם לדעתו אם התובע עובד כנהג משאית תהיה נכותו התיפקודית גבוהה יותר - בשיעור %15. בשלב מאוחר יותר עתר התובע למינוי נוירולוג וכעולה מהחלטת בית המשפט מיום 6/6/96 סברתי שיש "ראשית ראיה" המצדיקה מינוי מומחה בתחום זה. ד"ר קורן לובצקי שמונתה כמומחית קבעה שהתובע לא סובל מנכות, תלונותיו על תכיפות במתן שתן וצריבה לא נמצאה להם תמיכה אובייקטיבית בבדיקות העזר שבוצעו, המומחית גם הבהירה שהתלונות אינן קשורות לפגיעה בחוליה 12,dבה נפגע התובע. לתובע אפוא נכות רפואית משוקללת בגובה %19. 3. התובע יליד 1933, היום הוא כבן 65 שנים, משנת 1953 ועד היום עובד כנהג משאית עצמאי במסגרת חברת "המהפך", לטענתו "עקב התאונה משתמש קבוע בחגורת גב לצורך תיפקודי היומיומי, כיום איני סובל מכאבים ומגבלות תנועה בגב, אני מאוד נזהר בתנועות הגב שכן כל תנועה לא מבוקרת גורמת לכאבים, יש לציין כי כיום אני נזהר בנהיגה בדרכים ובכבישים משובשים, אני מוגבל ונזהר בתיקון תקרים או בטיפול במטען כגון כיסוי המטען, אני מוגבל בעמידה או בישיבה ממושכות... לאור מגבלותי אני עובד כ-8- 7 שעות ביום, בעוד שלפני התאונה עבדתי בממוצע כ- 10 שעות ביום" (סעיף 10 לתצהיר עדותו). בעדותו בבית המשפט חזר והדגיש כי הוא אוהב לעבוד ומתכוון לעבוד עוד הרבה שנים, הוא גם העיד שכשאינו מרגיש בטוב ונאלץ לבטל יום עבודה חש ברע מביטול יום העבודה, עוד הוא העיד שהוא המבוגר בין נהגי המשאיות, שכן אחרים מעסיקים שכירים ואולם לו אין יכולת כלכלית לעשות כן וכאמור לעיל הוא גם נהנה מעצם העבודה, עדותו היתה מהימנה עלי גם באשר למגבלות שנגרמו לו כתוצאה מן התאונה, גם באשר לירידה בהיקף עבודתו וגם באשר לכוונתו להמשיך לעבוד בעתיד. 4. השתכרותו של התובע בשנים האחרונות היתה כדקלמן: בשנת 1993 השתכר 969, 117 ש"ח ברוטו, בשיערוך להיום ולאחר ניכוי מס הכנסה, שכרו החודשי עומד על 055, 12 נטו (ראה תחשיב בעמ' 5 לסיכומי הנתבעת). בשנת 1994 הכנסתו ברוטו 436, 88 ש"ח. בשנת 1995 הכנסתו ברוטו 525, 99 ש"ח. לגבי שנת 96, התובע העיד, אך לא הגיש מסמכים לדבריו בעת מתן עדותו בפברואר 97 לא היו בידיו עדיין המסמכים, על פי עדותו הכנסתו עומדת על כ- 000, 100 ש"ח. לאור העובדה שהתובע שב לעיסוקו הקודם, נוהג על אותה משאית, עם אותם אביזרי עזר כגון הגה כוח ובשוני אחד שעובד עפ"י עדותו שלו בהיקף של 8- 7 שעות במקום 10 שעות ובהתחשב בעובדה שהתובע אינו עוסק בהעמסת הסחורות על המשאית, אלא רק מפקח שלא יעמיסו מעל המותר, דהיינו עבודתו בהקשר ההעמסה איננה פיסית כלל ולמעשה עיסוקו העיקרי הוא הנהיגה, איני סבורה שמן ראוי "להפעיל תקנה 15" דהיינו סבורה אני שהנכות הרפואית בגובה % 19 משקפת את שיעור המגבלה התיפקודית ממנה סובל התובע, קרי משקפת את שיעור נכותו התיפקודית. טענת הנתבעת שיש לקבוע ששיעור נכותו התיפקודית היא %5, איננה מעוגנת לא בקביעות המומחים, לא בראיות המוכיחות שיש ירידה בהשתכרותו ולא בכל ראיה אחרת והיא נדחית על ידי. 5. באשר לאובדן ההשתכרות בעבר, התובע טוען שיש לפצותו על ההפרש בין גובה השתכרותו בשנת 93, ערב התאונה, להשתכרות משך השנים עד היום, סה"כ החישוב מגיע ל-000, 154 ש"ח. הנתבעת אינה חולקת על התחשיב (עמ' 3ו- 5 לסיכומיה) אלא שהיא טוענת שאין קשר בין הירידה בשכרו לבין התאונה, וכן טוענת שהתובע לא עשה די להקטנת נזקיו. אובדן השכר שנגרם לתובע משקף ירידה של כ-% 20 בשכרו מעבר לתקופה של 7 חודשים בהם היה באי כושר מלא וממילא ההפסד שנגרם לו היה גבוה בהרבה. מאחר ולא הובאו כל ראיות על סיבות אחרות שהיה בהם לגרום לירידה בשכרו של התובע, והירידה תואמת פחות או יותר את שיעור נכותו, אני מוצאת לנכון לפסוק לתובע את הסכום של 000, 154 ש"ח, שמבוסס על תחשיב מפורט בתצהיריו ובסיכומי בא-כוחו, כערכם כיום. באשר לטענה שיכול היה להעסיק נהג שכיר, התובע העיד שעשה כן פעם אחת לפני 20 שנה כשהיה בשלילה מנהלית, באשר לעצם החסכון מהעסקת נהג שכיר לא הובאו בפני כל ראיות, כמו שלא הובאו ראיות האם מעשי הדבר להעסיק נהג לפרק זמן של מספר חודשים בודד, בעת שהתובע נפגע הוא לא ידע שלא יהיה כשיר לעבודה שבעה חודשים. בנסיבות אלו איני מוצאת לנכון לקבוע שהתובע לא הקטין נזקיו. 6. באשר לאובדן השתכרות בעתיד, עפ"י עדותו של התובע יכולה אני להעריך שהתובע שהוא כיום כבן 65שנים יעבוד עד גיל 70, אולם סבורה אני שגם אלמלא התאונה היה מפחית שעות עבודתו, ולפיכך, נכון יהיה להעריך אבדן השתכרותו הצפוי על בסיס שכרו כיום כ- 000, 8 ש"ח (שהוא תוצאה של עבודה בהיקף 8- 7 שעות ולא 10 שעות כפי שעבד לפני 5 שנים וזאת למשך ה- 3 שנים הקרובות ולאחר מכן לשנתיים הנוספות סבורה אני שנכון יהיה להעריך האובדן על בסיס של כ- 5 שעות עבודה, דהיינו, בסיס שכר 000, 5 ש"ח והאבדן הוא אפוא בשיעור 000, 76 ש"ח (600, 1 ש"ח x מקדם 34.3864+ 000, 1 ש"ח xמקדם 23.2659 בהיוון כפול). 7. הוצאות רפואיות התובע טוען בתצהירו להוצאות רפואיות בסכום של כ-000, 14 ש"ח מתוכם 415, 4 ש"ח בגין מיטה אורטופדית, 000, 2 ש"ח בגין כסא אורטופדי וכ-700, 1 ש"ח בגין רפואה אלטרנטיבית (דיקור סיני) התובע הצהיר בתצהיר עדותו שקופ"ח השתתפה במחצית עלות הדיקור הסיני וכן הצהיר שקיבל תשלום נוסף מקופ"ח של 070, 1 ש"ח בגין החזר הוצאות (סעיף 13 לתצהיר עדותו). מדובר בתאונת עבודה ובהתאם להוראות סעיף 86 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב] התשנ"ה - 1995 ותקנות הביטוח הלאומי (מתן טיפול רפואי לנפגעי עבודה) תשכ"ח-1968, זכאי התובע לקבל באמצעות המל"ל תשלום עבור מלוא הטיפולים והאביזרים הרפואיים להם נזקק ואני מקבלת טענת הנתבעת לענין זה שאין לפסוק לתובע לאור האמור לעיל פיצוי בגין הוצאות רפואיות והוצאות נסיעה. 8. עזרה בבית התובע טוען לפיצוי בגין עזרה בבית בהיקף של 5 שעות שבועיות. התובע לא תמך טענותיו על העזרה ועל הסיוע שנותן לאשתו שעל פי עדותו איננה עובדת ומעולם לא עבדה (עמ' 6 לפרוטוקול) באף ראיה. איני יכולה להסתמך על עדותו היחידה של התובע שלא זכתה לכל תמיכה ולקבוע שאכן בנוסף לעבודתו כנהג משאית נוהג לסייע לאשתו בעבודות הבית ואולם בהתחשב במגבלותיו מן הראוי לפסוק לו פיצוי גלובלי אותו אני מעמידה על סך 000, 20 ש"ח. 9. תקבולי המל"ל שווי תקבולי המל"ל שקיבל התובע (עמ' 5לסיכומי התובע) בשיערוך להיום 328, 192 ש"ח (בהתאם לתחשיב בנספח לסיכומי הנתבעת). ב"כ התובע טוען שהתובע זכאי בכל מקרה ל-% 25 מסכום הפיצוי בהתאם להוראות 330(ג)(ד) לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב] התשנ"ה-1955, גם אם סכום הפיצוי נבלע. מקבלת אני טענת ב"כ הנתבעת שהתובע לא הראה שעמד בתנאי המוקדם של סעיף 330 על פיו היה עליו לשלוח הודעה בדואר רשום למל"ל, אני קובעת אפוא שהתובע זכאי עקרונית לפיצוי בשיעור % 25 בכפוף לכך ששלח הודעה למל"ל בהתאם לדרישות סעיף 330(ד) ואם לא שלח, אם המל"ל יודיע שמסכים למתן הפיצוי גם מבלי שהודע לו על הגשת התביעה דנן. מעבר לזאת ברור שסכום הפיצוי שנפסק לצורך חישוב % 25 הוא % 60 מסכום הפיצוי הראוי וזאת לאור ההסכמה הדיונית של הצדדים שפורטה בס. 1 לעיל. 10. מכל הנאמר לעיל אני פוסקת לתובע כדלקמן: 10.1 בגין הנזק הלא ממוני בגין % 19נכות בהתאם להוראות חוק הפיצויים לנפגעי תאונות-דרכים (חישוב פיצויים בשל נזק שאינו נזק ממון) תשל"ו- 10.2 .1976 בגין אבדן השתכרות בעבר סך 000, 154 ש"ח. 10.3 בגין אבדן השתכרות בעתיד 000, 76 ש"ח. 10.4 בגין עזרה בבית סך 000, 20 ש"ח. מהסכומים הנ"ל ינוכו תקבולי המל"ל בסך 328, 192 ש"ח, ומהיתרה ובהתאם להסכמה הדיונית בין הצדדים (כמפורט בסעיף 1 לפסק הדין) תשלם הנתבעת לתובעת פיצוי בשיעור %60. בנוסף תשלם הנתבעת לתובע החזר הוצאות המשפט לרבות החזר תשלום לד"ר אשור ולמעט חוות דעת ד"ר קורן- לובצקי וכן תשא בשכ"ט ב"כ התובע בשיעור של %13 בתוספת מע"מ כחוק, מהסכום שעליה לשלם לתובע. מנוענפילה