קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא סירוב המעסיק לקבל עובד שהגיע דרך הלשכה: .1מדובר בערעור על החלטת ועדת ערר שליד מועצת לשכת התעסוקה בבאר שבע על פי סעיף 43לחוק שירות התעסוקה, תשי"ט - 1959(להלן - "החוק"). המערער התייצב בפני ועדת הערר ביום 13.4.95וטען, כי בתאריך 5.3.95הופנה לעבודה בחברת מוצרי אספלט, הלך למקום העבודה אליו הופנה אולם, המעסיק לא היה מוכן לקבל אותו לעבודה וכן לא רצה לתת לו אישור, כי הינו מסרב לקבלו לעבודה. המערער טען בפני ועדת הערר, כי חזר ללשכת שירות התעסוקה כעבור כשבוע ביום הרישום שלו. נשלח על ידי מר אמסלם להביא אישור המעסיק אולם כאשר הלך למקום העבודה, סרב המעסיק לאשר לו בכתב שלא קיבל אותו לעבודה. נציג המשיב בערר, מר אמסלם, טען, כי העורר נדרש להביא אישור המעסיק, כי מסרב להעסיקו אולם לא המציא אישור כאמור. לפיכך נרשם לו "סרוב". החלטת ועדת הערר הינה, כי לא מקובל עליהם שהמעסיק לא רצה לאשר לעורר אי קבלתו לעבודה. לפיכך, נדחה הערעור. בגין דחיית הערר הגיש התובע התביעה לפני בית הדין. .2בכתב הערעור מפרט, כי הופנה לעבודה במפעל, וכאשר הופיע בפני המעסיק אמר לו, כי נשלח בתור מפעיל על כלי ציוד מכני כבד, אולם המעסיק ענה לו, כי אין להם כלי עבודה מהסוג הנ"ל וכאשר ביקש התובע, כי המעסיק יאשר לו דבריו על ההפניה, סרב המעביד לחתום. המערער פנה מספר פעמים למפעל על מנת לקבל חתימה אולם המעסיק סרב. הודיע על כך לשירות התעסוקה אולם, אלה לא קבלו ההסבר, נרשם לו סרוב ולפיכך לא זוכה במשך חודשיים בגמלת הבטחת אבטלה. עוד מציין, כי הינו פגוע בגב וכי יש לו אישור רפואי על כך. .3בדיון טוען המערער, כי הינו בעל % 75נכות. בחקירתו הנגדית העיד, כי הודיע למעסיק אליו הופנה, כי הינו מפעיל ציוד כבד, אולם לא עוסק בזה, כי סובל מבעיות גב אולם לא הציג אישורים בפני המעסיק, כי אינו יכול לעבוד. כאשר נשאל על ידי ב"כ המשיב לגירסתו החדשה שפורטה לעיל, היינו, אי יכולתו לעבוד, ענה, כי לכל אורך הדרך גירסתו הינה שאינו יכול לעבוד בציוד כבד בגלל בעיות הגב וכי האמור בכתב הערעור לפיו עולה, כי התייצב בעבודה והמעסיק שלחו חזרה, כי לא היה לו עבודה עבור המערער בהפעלת ציוד מכני כבד, אינה נכונה. המערער הסביר, כי מישהו כתב עבורו כתב הערעור במכונת כתיבה, כי סיפר לו הסיפור אך אינו יודע מה כתוב בכתב הערעור. המערער לא יכול היה להסביר מדוע לא מופיע ענין הליקוי הרפואי בגבו כעילה לאי יכולתו לעבוד בכתב הערעור שהגיש לבית הדין. פקיד ההשמה בלשכת שרות התעסוקה, מר אמסלם, העיד, כי מכיר את מקרהו של התובע, כי רשם לו סרוב בדבר הפנייתו לעבוד במפעל "אספלט דרום". כי ביום 5.3.95הופנה למפעל וחזר בטענה שהמעסיק לא מקבל אותו, הופנה באותו יום בחזרה למעסיק ולא הגיע אליו למרות שהיה צריך להביא אישור שלא התקבל. העד מציין, כי באותו יום סיכם עם המעסיק שיהיה מוכן לקבל את המערער עד שעה 00: 15אחר הצהריים, העד עדכן את התובע וביקש ממנו להגיע למעסיק אולם, המערער לא עשה כן. ביום 26.3.95הופיע עם אישור רפואי וזימון לועדת אי כושר של שרות התעסוקה וביום 29.6.95הועמד בפני ועדת אי כושר. רק החל מיוני 95קיבל אישור שאינו ניתן להשמה למשך 3חודשים. העד מציין, כי המערער רשום בהבטחת הכנסה מיום 7.11.94וכי סיבת רישום הסרוב שנרשמה לו, כי לא הגיע למקום העבודה למרות שסוכם עם המעסיק עוד ביום .5.3.95 .4בדב"ע לא/2- 9יוסף מירון נגד שירות התעסוקה, פד"ע כרך ב' עמ' 234, קובע ביה"ד הארצי לעבודה, כי וועדת הערר אינה בית משפט והערעור בפני ביה"ד האזורי הוא למעשה הדיון השיפוטי הראשון בעניין העומד לדיון, על כל המשתמע מכך. לאור האמור לעיל, ביה"ד יפסוק בתיק זה בהתאם לראיות, למהימנות העדים ונטל הראייה המוטל על המערער להוכיח טענתו בערעור. בסעיף 2(א) (1) לחוק הבטחת הכנסה נאמר, כי: (א) תושב ישראל שמלאו לו 20שנה זכאי לגמלה, בכפוף להוראות חוק זה, כל עוד נתקיים בו אחד מתנאים אלה: (1) אין לו הכושר לעבוד ולהתפרנס כדי מחייתו, או שאינו ניתן להשמה בעבודה כלשהי, הכל לפי כללים, תנאים ומבחנים שנקבעו בתקנות. הכללים והמבחנים נקבעו בתקנות הבטחת הכנסה (כללי הזכאות והוראות בצוע) התשמ"ב - 1982(להלן - "התקנות"). בסעיף 27לתקנון השירות, מוגדר המושג "סירוב לקבל עבודה" לפיו, נמנע מחוסר עבודה מלקבל עבודה שהוצעה לו ע"י לשכת שירות התעסוקה או שקיבל העבודה מרצונו וחדל לעבוד בטרם עברו 12יום מאז התחיל לעבוד, הכל ללא נימוק שהוא לדעת מנהל הלשכה סביר, רואים אותו, בין היתר, כמסרב לקבל עבודה. נשאלת השאלה, האם הוכיח המערער לפנינו טענתו, כי לא סירב לקבל העבודה אלא כי התייצב במקום העבודה. אולם, נשלח חזרה למשיב, מאחר ולא נמצא מתאים לעבודה אשר לשמה הוא נשלח. מתוך העדויות שבפני, עולות שתי גירסאות מטעם המערער כעילה לסרוב המעסיק, לטענתו, לקבלו לעבודה למרות שהתייצב ביום שנשלח. הגירסה האחת הינה, כי נשלח להפעיל ציוד מכני כבד והמעסיק הודיע לו, כי אין לו כלי עבודה מהסוג הנ"ל ולפיכך נשלח בחזרה למשיב. הגירסה השניה הינה, כפי שזו הועלתה בעת הדיון, כי לפיה נטען על ידי התובע כי לא היה מסוגל לבצע עבודה אליה נשלח בגלל בעיות גב, ביקש עבודה אחרת אולם המעסיק סרב וכן סרב לחתום לו על ההפניה. החוק אינו מזכה מבוטח בגמלת הבטחת הכנסה, מבלי שהתייצב בלשכת התעסוקה ויהיה מוכן לעבוד, החוק מזכה אדם בגמלת הבטחת הכנסה אם הוא "מוכן ומסוגל לעבוד". המבוטח אינו ממלא את חובתו על פי החוק והתקנות כאשר הוא מקבל הפניה למקום עבודה, עליו להתייצב למקום העבודה ולעשות מאמץ סביר בתום לב לעבוד (דיון מס' נג/3-91, מחמד אבו ג'אמע ואח' נ. שרות התעסוקה, פד"ע, כה, עמ' 297). לעניננו, מחד, המערער קיבל הפניה לעבודה מתאימה מלשכת שרות התעסוקה, ובכל מקרה, לא הוכיח בפנינו, כי אין כך פני הדברים ואכן התייצב במקום העבודה אולם לא הוכיח, כי לא היה מסוגל לבצע את העבודה שהוטלה עליו. גירסתו, כי נשלח לעבוד בציוד מכני כבד וכי למעסיק אין ציוד כנ"ל, וזו הסיבה להחזרתו לעבודה, לא הוכחה בפנינו שכן אם כך היו פני הדברים והמערער נשלח באותו יום מטעם שרות התעסוקה להחתים המעסיק על העילה לסרובו, ולא עשה כן, הרי אין לו להלין אלא על עצמו. מאידך, המערער לא הוכיח, כי בעת שנשלח לעבודה ואף התייצב במקום העבודה, לא היה מסוגל לבצעה בגין ליקוי רפואי. על פי סעיף 15לתקנון שירות התעסוקה על ועדת אי כושר לקבוע מצבו הגופני של דורש עבודה לרבות הגבלה בכושר עבודתו. אין בפנינו כל הוכחה, כי למערער נקבע אי כושר עבודה ו/או, כי איננו ניתן להשמה טרם הפנייתו למעסיק וביום .5.3.95 אמנם, לאחר חזרתו ובסוף אותו חודש זומן לועדה אולם, בית הדין בודק החלטת ועדת הערר במועד פסיקתה ובהתאם לעובדות שהיו בפניה. ביום 5.3.95לא היה כאמור כל אישור רפואי, אשר המערער טוען למעשה שהגביל אותו בעבודתו. המערער אף לא הוכיח, כי עשה מאמץ כלשהו לבצע עבודה אליה נשלח, ככל שעולה בפנינו המערער העלה בפני המעסיק אליו נשלח בעיות רפואיות ולפיכך נשלח חזרה לשירות התעסוקה. במצב עובדתי זה ניתן לקבוע, כי המערער אף לא עשה כל מאמץ סביר ובתום לב לעבוד (ראה דיון מס' נג/3-91, מחמד אבו ג'אמע ואח' נ. שירות התעסוקה, פד"ע כה, 297בעמ' 299). .5די בכל אלה לקבוע, כי הוכח, כי המערער ביום שנשלח לעבודה לא היה מוכן לבצע עבודה, לא הוכח, כי לא היה מסוגל לבצע את העבודה ולפיכך לא מצאתי כל מקום או טעות בהחלטת ועדת הערר ודין הערעור להידחות. אין צו להוצאות. .6זכות ערעור תוך 30יום מיום המצאת פסק הדין, לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים.דמי אבטלה