סירוב לקבל עבודה בגיל 35

קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא סירוב לקבל עבודה לא מקצועית בגיל 35: .1מדובר בערעור על החלטת ועדת ערר מיום 15.1.96שליד מועצת לשכת התעסוקה בבאר שבע על פי סעיף 43לחוק שרות התעסוקה, תשי"ט - 1959(להלן - "החוק). המערער התייצב בפני ועדת הערר וטען, כי ביום 21.11.95הוצעה לו עבודה בפייבר טכניק בע"מ אולם, פרט בפני פקיד ההשמה, כי הינו מנהל מכירות ואינו מעונין לקבל עבודה בלתי מקצועית. כי בחזקתו תעודה ממפעל הפיס המאשרת, כי עבר קורס מזורז של מכירות. כן טען בפני ועדת הערר, כי ביום א' שלאחר המועד בו הופנה לעבודה, היינו, ב- 26.11.95, היה אמור לצאת לשירות מילואים פעיל. המשיבה טענה בועדת הערר, כי העורר הוזמן לראיון אצל המעסיק ולא הגיע, העורר קיבל עבודה מתאימה בהיותו בגיל 35וסרב לקבל העבודה שהוצעה לו וכי סרובו אינו כדין. ועדת הערר החליטה, כי העורר סרב שלא כדין לקבל עבודה מתאימה שהוצעה לו, כי על העורר היה לקבל העבודה גם אם אינה עבודה שהעורר מעונין בה. לפיכך, נדחה ערעורו. בועדת הערר צויין, כי המערער רשום בלשכת שרות התעסוקה מיום .2.8.95 בכתב הערעור לפני בית הדין מציין המערער, כי הוצעה לו עבודה באופן שרירותי על ידי ראש הצוות מר יוסי מינה. המערער טוען, כי הינו יליד 13.2.60ובעת שהופנה לעבודה היה מעל גיל .35כי הוצעה לו עבודה שאינה מתאימה לאור גילו. המערער לא צרף אישור על יציאתו לשרות מילואים. אישור האמור אף לא הוגש בעת הדיון בערעור שהתקיים בפני בית הדין ביום .20.11.96 .2בדיון בפני בית הדין העיד המערער, כי היה רשום בלשכה כ"דורש עבודה" במשך 5חודשים לפני שהופנה לעבודה, נשוא הערעור. כי הינו מנהל מכירות וכי הופנה לעבודה בתור פועל פשוט ולפיכך, לאור היותו מעל גיל 35והן בשל העובדה, כי לא הופנה לעבודה במקצועו, הסרוב אשר נרשם לו הינו סרוב שלא כדין. בחקירתו הנגדית מציין, כי לא פנה למקום העבודה אליו הופנה בגלל שרצה רק עבודה במכירות אלא מעיד: "לא רציתי ללכת כי אם ביום ג' באתי עם צו שאני צריך ללכת ביום א' למילואים אז זה לא כדאי להתייצב בעבודה וזה לעשות צחוק ממקום העבודה וגם ממני" (עמ' 2לפרוטוקול) והוסיף לאחר מכן, כי אמר לפקיד ההשמה, כי אין טעם שילך לאותו מקום העבודה בגלל צו המילואים שקיבל וכי ההפניה היתה שרירותית. המערער הסביר לפקיד ההשמה שאין טעם ללכת למקום העבודה ומאשר, כי היה ברור לו, כי יירשם לו סרוב כי לא לקח את ההפניה ולא הלך למקום העבודה. כאמור, בפי המערער עילות הנוגעות לגילו ולמקצועו כאיש מכירות, עילות אשר טוען, כי גם בגינן הסרוב שנרשם לו על ידי המשיבה הינו סרוב שלא כדין. מטעם המשיב העיד מר יוסי מינה, ראש צוות בשרות התעסוקה בבאר שבע אשר טיפל באופן ישיר בענינו של המערער והעיד, כי באשר לשרות המילואים לא הוצג לו כל צו מילואים ואין בתיק אשר הביא לבית הדין כל צו כאמור. העד מציין, כי לא נתקיימו במערער הוראות השעה בהתאם לסעיף 164לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב] תשנ"ה  .1995כי על פי התקנון והנוהל של שרות התעסוקה כעבור 60ימי התייצבות אפילו אם מדובר במערער שהינו בעל "תעודת מקצוע" שרות התעסוקה רשאי להציע לו עבודה חילופית או דומה בהתאם למצבו הבריאותי וגילו ואילו המערער סרב לקבל הצעת עבודה בטענה היפוטטית שיש לו מילואים, העד לא ראה כל צו לא לפני המילואים ולא אחרי וטוען, כי לא הוכח שהמערער היה במילואים אולם, המערער סרב לקבל הצעת עבודה מתאימה ולפיכך הסרוב נרשם לו סרוב כדין. המערער אינו מסווג, אין לו כל תעודת מקצוע והוא ניצל למעלה מ- 100ימים לצורך קבלת דמי אבטלה. העד לא נחקר בחקירה נגדית והמערער ציין, כי עדותו הינה שקר וכזב. הצדדים סיכמו טענותיהם בעל פה. .3בדב"ע לא/2- 9יוסף מירון נגד שירות התעסוקה, פד"ע כרך ב' עמ' 234, קובע ביה"ד הארצי לעבודה, כי וועדת הערר אינה בית משפט והערעור בפני ביה"ד האזורי הוא למעשה הדיון השיפוטי הראשון בעניין העומד לדיון, על כל המשתמע מכך. לאור האמור לעיל, ביה"ד יפסוק בתיק זה בהתאם לראיות, למהימנות העדים ונטל הראייה המוטל על המערער להוכיח טענתו בערעור. בסעיף 27לתקנון השירות, מוגדר המושג "סירוב לקבל עבודה" לפיו, נמנע מחוסר עבודה מלקבל עבודה שהוצעה לו ע"י לשכת שירות התעסוקה או שקיבל העבודה מרצונו וחדל לעבוד בטרם עברו 12יום מאז התחיל לעבוד, הכל ללא נימוק שהוא לדעת מנהל הלשכה סביר, רואים אותו, בין היתר, כמסרב לקבל עבודה. סעיף 163לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב] תשנ"ה - 1995מגדיר "מובטל": "א) רואים אדם כמובטל אם הוא רשום בלשכת שרות התעסוקה כמחוסר עבודה לפי תנאים שקבע השר לאישור ועדת העבודה והרווחה, והוא מוכן ומסוגל לעבודה במקצועו ובכל עבודה אחרת המתאימה לו (להלן - "עבודה מתאימה") ולשכת שרות התעסוקה לא הציעה לו עבודה כאמור" (ראה אף דיון מס' נג/3-91, מחמד אבו גאמע ואח' נ. שרות התעסוקה, פד"ע, כה, עמ' 297). "סרוב" לקבל עבודה מתאימה יבוא בדרך כלל לידי ביטוי בסרוב מפורש או בהתנהגות שיפרשוה כסרוב (דיון מא/ 5-91, יחיאל נדף נ. שירות התעסוקה, פדע כרך י"ג, עמ' 107). עבודה מתאימה, לצורך בחינת הזכאות לקבלת דמי אבטלה, מוגדרת בסעיף 165לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב] תשנ"ה - 1995, כדלקמן": "(א) לענין סעיף 163רואים עבודה מוצעת כעבודה מתאימה לאדם פלוני, אם היא תואמת את מצב בריאותו וכשרו הגופני ונתמלאו בה כל אלה: (1) העבודה היא מסוג העבודה העיקרית שבה עבד תוך שלוש השנים שקדמו בתכוף לתאריך הקובע, או עבודה אחרת התואמת את הכשרתו המקצועית או רמת השכלתו; השר, באישור ועדת העבודה והרווחה, רשאי לקבוע סוגי עבודה לפי קבוצות מיון, שייחשבו כעבודה מסוג העבודה העיקרית או כעבודה התואמת את ההכשרה המקצועית או את רמת ההשכלה כאמור; (2) השכר בעבודה המוצעת שווה לפחות לדמי האבטלה שהיו מגיעים לו אילו היה זכאי להם; (3) העבודה המוצעת אינה מחייבת שינוי במקום מגוריו. (ב) לענין סעיף 166(ד) רואים הכשרה מקצועית כעבודה מתאימה לאדם פלוני, אם היא תואמת את רמת השכלתו, מצב בריאותו וכשרו הגופני ואם היא אינה מחייבת שינוי במקום מגוריו. (ג) הוראות סעיף קטן (א)(1) ו- (2) לא יחולו, לגבי מי שטרם מלאו לו שלושים וחמש שנים, מתום 60ימים מהתאריך הקובע, וכן לגבי מי שבשלוש השנים שקדמו בתכוף לתאריך הקובע היה עיקר עבודתו בעבודה שהיא מטבעה עבודה עונתית; בכל מקרה לא יפחת השכר בעבודה המוצעת משכר מינימום כמשמעותו בחוק שכר מינימום. (ד)... (ז)...". מדובר בהגדרת "עבודה מתאימה" מכח הוראת השעה בדבר ביטוח אבטלה כמפורט בסעיף 164לחוק. נפסק, כי מדובר בחלופות שיש להתייחס אליהן כשלמות מתוך זיקה של אחת לרעותה. וכן נפסק, כי "עבודה מתאימה" אינה חייבת להיות העבודה האופטימלית לה מצפה המבוטח. (דבע מט/135- 91צבי דראך נ. שרות התעסוקה, פדע, כא, 303). .4בנסיבות המקרה שלפנינו אין מחלוקת, כי המערער סרב לצאת לעבודה אליה הופנה. המערער טוען זאת מפורשות בעדותו והסיבה הנעוצה ביציאתו לשרות מלואים כעבור מספר ימים, אינה מהווה עילה חוקית לסרובו. בהתאם להוראות סעיף 163לחוק ופסיקת בית הדין הארצי לעבודה, הסרוב אשר נרשם לו בגין התנהגותו זו הינו סרוב כדין. המערער לא היה מוכן לצאת לעבודה, לא התייצב לעבודה אליה הופנה והראה למעשה בהתנהגותו חוסר רצון לעבוד לפיכך, מסיבות אלה בלבד הסרוב אשר נרשם למערער הינו סרוב כדין. (ראה דבע נג/3-91, אבו געמא ואח' נ. שרות התעסוקה פדע, כה, 297; דיון מס' מא/5-91, יחיאל נדף נ. שרות התעסוקה, פדע כרך י"ג, 107). נשאלת השאלה, האם טענתו, כי הופנה לעבודה שאינה בבחינת "עבודה מתאימה" בהתאם להוראות סעיף 165שפורטו לעיל, הינה טענה שהוכחה על ידו? ענינו של סעיף 165שצוטט לעיל (להלן - "הוראת השעה") מסדיר הוראות החוק לענין "עבודה מתאימה" על פי סעיף 164לחוק לתקופה שמיום 1.4.91עד ליום .31.12.88החריג המפורט בסעיף קטן ג' לסעיף האמור לא יחול רק לגבי מי שטרם מלאו לו 35שנים מתום 60הימים מ"התאריך הקובע"...פירושו של דבר הוא שמתום 60הימים מ"התאריך הקובע", ניתן לשלוח מובטל שטרם מלאו לו 35שנים לכל עבודה התואמת את מצב בריאותו וכושרו הגופני ואין זה נדרש, כי העבודה תהיה מסוג העבודה העיקרית שעבד בה לפני כן או עבודה אחרת התואמת את הכשרתו המקצועית או השכלתו (ראה דבע נו/1-91, אורנה שמר נ. שרות התעסוקה (לא פורסם)). "התאריך הקובע" לענינו של המערער שלפנינו הינו 1.8.95וככל שהוכח בפנינו, שכן רשום במשיבה מיום 2.8.95ובהתאם לאמור בסעיף 158לחוק "התאריך הקובע" הינו ה- 1בחודש שבו התחילה תקופת האבטלה, ובלבד שחלפו 12חודשים לפחות מה- 1לחודש שבו התחילה תקופת האבטלה הקודמת. לפיכך, ב"תאריך הקובע" היה המערער מעל גיל 35ולפיכך זכאית היתה המשיבה להפנותו לכל עבודה התואמת את מצב בריאותו וכושרו הגופני. אולם, במקרה שלפנינו המערער לא המציא כל תעודת מקצוע, הוכח, כי הינו רשום כבלתי מקצועי ולפיכך גם מסיבה זו אין כל בסיס עובדתי ומשפטי כאחד לטענתו, כי הסרוב אשר נרשם לו בגין אי יציאתו לעבודה במודע ביום 21.11.95הינו סרוב שלא כדין. ככל שהוכח בפנינו המערער סרב לצאת לעבודה. סרובו בא לידי ביטוי מפורש ולא הוכח בפנינו על ידו, כל עילה חוקית להצדקת סירובו ולפיכך, דין הערעור להידחות. .5זכות ערעור תוך 30יום מיום המצאת פסק הדין, לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים.סירוב עבודה