הלכה פסוקה היא כי סמכותו העניינית של בית-המשפט נבחנת ונקבעת על-פי הסעד אותו מבקש התובע בתביעתו: מבחינת הולך הנתבע אחרי התובע ושניהם הולכים אחרי הסעד המבוקש מכתב התביעה. ראה ע"א 27/77 טובי ואח' נ' רפאלי ואח', פ"ד לא (3) 561 שם נדונה השאלה כיצד נקבעת הסמכות העניינית של בית משפט השלום לענין הוראת סעיף 51 (א) (3) לחוק בתי משפט. כלומר האם סמכות נקבעת על-פי מהות הסכסוך או לפי הסעד המבוקש: כב' השופט י. כהן קבע בדעת רוב בעמ' 567 ליד האות ד כי: "הסמכות נקבעת על-פי התביעה של התובע ולא על-פי מהותו של הסכסוך" (הלכה זו אומצה בבר"ע 16/79 מדינת ישראל נ' אברהם גל ואח' פ"ד לד (3) 494 ע"א 510/82 חסן ואח' נ' פלדמן פ"ד לז (3) 1 ע"א 476/88 אשתר ואח' נ' נפתלי ואח' פ"ד מה (2) 749). לבית המשפט המחוזי מוקנית, על פי סעיף 40 לחוק בתי המשפט, הסמכות הייחודית לדון בתביעות הנוגעות למכר ולחכירה לדורות של זכויות במקרקעין, ובכלל זה תקפותו, ביטולו או אכיפתו של חוזה למכר זכויות שכאלו, שכן תביעות אלה הוצאו במפורש מתחום סמכותו של בית-משפט השלום, כאמור בסעיף 51 (א) (3) לחוק. ואולם, כאשר מצווה בית המשפט המחוזי על אכיפתו של חוזה המכר, מוקנת לו סמכות מקבילה, לזו של בית-משפט השלום להורות על מסירת החזקה בנכס, כאשר מדובר בסעד טפל, הנובע מסעד האכיפה: (ראה: ד"ר י. זוסמן "סדר הדין האזרחי" (מהדורה שביעית בעריכת ש' לוין) (להלן: "זוסמן") סעיף 36, בעמ' 45; ע"א 145/58 קלקודה נ' אגד, פ"ד יג 260 בעמ' 262; ע"א 635/78 טייבר נ' טייבר, פ"ד לא (2) 737, בעמ' 742; ע"א 510/82 הנ"ל בעמ' 11 ע"א 476/88 הנ"ל בעמ' 755). (וראה: ע"א 89/63 סלונימסקי נ' מזור מושב עובדים בע"מ. פ"ד יז 1471 בעמ' 1476 - 1477; ע"א 510/82 הנ"ל בעמ' 11). ב סעיף 76 לחוק מסמיך את בית המשפט להכריע בשאלות המצויות בתחום סמכותו הייחודית של בית משפט אחר "לצורך אותו עניין", ומכאן, שקביעותיו של בית המשפט בשאלות שבגררא, אשר אינן בסמכותו הייחודית הרגילה לא תיצורנה, מעשה בית דין בהליכים אחרים שבין הצדדים. סמכות ייחודיתמקרקעין