השאלה לפנינו, היא מהו מקום עסקה של המבקשת, לפיו יש לקבוע איזה בית משפט הוא בעל הסמכות המקומית. הפסיקה הכריעה כי מקום שלנתבע יש מספר סניפים בהם הוא משתמש לצרכי עסקיו, נוצרת סמכות מקומית לכל אחד מבתי המשפט, שבתחום שיפוטו מצוי אחד הסניפים [ע"א 231/69 גבארין נ' קק"ל, פ"ד כג (2) 145, 148-149; ומקל וחומר, ראה גם: ר"ע 501/84 הסנה נ' רוטבן, פ"ד לט (1) 26, ובר"ע 173/73 וקסלבאום נ' שרבור, פ"ד כח (1) 561, 563, הקובעים כי סמכות מקומית לפי סעיף 3 (א)(1) לחוק מתקיימת גם כשמדובר בעסקים המתנהלים ע"י סוכן או שלוח]. קראו את ההחלטה להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא סמכות מקומית סניפים: העותרת מבקשת בבקשה זו שביהמ"ש יפעיל סמכותו לפי ת' 101 לתקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד - 1984 וסעיף 79 לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד- 1984 להעברת הדיון לבית המשפט המוסמך בעיר תל- אביב יפו, בטענה של חוסר סמכות מקומית. המבקשת (הנתבעת) טוענת כי לא התקיימה אף חלופה מבין החלופות הקבועות בתקנה 3 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד - 1984 (להלן: תקנה 3 לחוק). המבקשת טוענת כי משרדה הרשום הינו בעיר בני ברק וכי בכתובת זו היא מפעילה מוסך לטיפול בכלי רכב מדגמי פיג'ו וסיטרואן. בנוסף, טוענת המבקשת כי כל האירועים נשוא תיק זה אירעו בכתובת זו וכי המשיב עצמו מתגורר ברעננה. טענה נוספת של המבקשת היא כי המשיב הפר את הוראות תקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד - 1984, בכך שלא ציין בכתב תביעתו את העובדות שמעניקות לבית המשפט את הסמכות המקומית, וכי די בהפרה זו בכדי להביא לידי קבלת טענת המבקשת. כנגד, טוען המשיב כי המבקשת מפעילה, בנוסף על סניפה בבני ברק, מוסך בירושלים ודי בכך בכדי להכשיר את סמכותו המקומית של בית משפט זה. בנוסף, טוען המשיב כי המבקשת לא פעלה כדין משלא הגישה בקשה להעברת מקום הדיון על פי סעיף 79 לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד - 1984. לאחר שעיינתי בטיעוני הצדדים, הגעתי למסקנה כי יש סמכות מקומית לבית משפט זה לדון בתיק זה. שאלת הסמכות המקומית מוסדרת בתקנה 3 לחוק והיא מעניקה לתובע את האפשרות לבחור את מקום השיפוט בהתאם לאחת החלופות הקבועות בה. החלופה הרלבנטית לענייננו, מבין החלופות הקבועות בסעיף זה, היא תקנה 3 (א) (1) סיפא לחוק, הקובעת כדלקמן:נ(א) "תובענה שאינה כולה במקרקעין תוגש לבית המשפט שבאיזור שיפוטו מצוי אחד מאלה: (1) מקום מגוריו או מקום עסקו של הנתבע". השאלה לפנינו, אם כן, היא מהו מקום עסקה של המבקשת, לפיו יש לקבוע איזה בית משפט הוא בעל הסמכות המקומית. הפסיקה הכריעה כי מקום שלנתבע יש מספר סניפים בהם הוא משתמש לצרכי עסקיו, נוצרת סמכות מקומית לכל אחד מבתי המשפט, שבתחום שיפוטו מצוי אחד הסניפים [ע"א 231/69 גבארין נ' קק"ל, פ"ד כג (2) 145, 148-149; ומקל וחומר, ראה גם: ר"ע 501/84 הסנה נ' רוטבן, פ"ד לט (1) 26, ובר"ע 173/73 וקסלבאום נ' שרבור, פ"ד כח (1) 561, 563, הקובעים כי סמכות מקומית לפי סעיף 3 (א)(1) לחוק מתקיימת גם כשמדובר בעסקים המתנהלים ע"י סוכן או שלוח]. בסיכומיה לענין שאלת הסמכות המקומית, הודתה המבקשת כי היא מפעילה בירושלים מוסך לתיקון כלי רכב. המשמעות של הפעלת מוסך זה היא שהמבקשת מודה כי, לצרכי תחולת תקנה 3 לחוק, יש לה סניף בירושלים ושבו היא מנהלת את עסקיה או חלק מסויים שלהם. לאור ההלכה המאוזכרת לעיל, די בקיומו של סניף כזה בכדי לענות על דרישת תקנה 3 (א)(1) לעיל, ואין חשיבות לשאלה מהו הסניף הראשי של הנתבעת או מהו היקף העסקים המתנהלים בסניף זה או אחר. לענין טענת המבקשת שהמשיב לא ציין בכתב התביעה את העובדות המקימות את הסמכות המקומית, הרי שגם דינה של טענה זו להידחות. המשיב ציין בעמוד הראשון לכתב תביעתו את כתובת סניף המבקשת בירושלים ובכך "יצא ... ידי חובת תקנה 9 (6) והראה את העובדות המעניקות לבית המשפט את הסמכות לדון בתובענה" [י' זוסמן סדרי הדין האזרחי (מהדורה שביעית) 161]. מאחר וקבעתי שיש סמכות מקומית לביהמ"ש לדון בתיק, איני רואה צורך לדון בטענת המשיב בדבר אי הגשת הבקשה על פי סעיף 79 לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד - 1984. לפיכך, הריני דוחה את הבקשה להעברת הדיון לביהמ"ש המוסמך בתל-אביב יפו. בנסיבות הענין אין צו להוצאות. סמכות מקומית