קראו את ההחלטה להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא סמכות עניינית בתביעה למסירת חזקה בנכס: לפני בקשה להעברת התביעה בתיק העיקרי (ת.א. 4307/97) (להלן: "התביעה") לבית המשפט המחוזי בטענה של חוסר סמכות עניינית. הרקע 1. בין הצדדים נחתם ביום 2.7.90 הסכם אופציה לפיו התחייב המבקש למכור למשיב מגרש בהר שמואל (להלן: "ההסכם"). 2. לטענת המשיב הפר המבקש את ההסכם ותבע ממנו ביצוע בעין של ההסכם (סעיפים 12, 15 ו- 18 של כתב התביעה). 3. לחילופין מבקש המשיב שאם יתברר שהמבקש כבר העביר זכויותיו במגרש לאחר לפצותו בסכום כספי (סעיפים 16 ו - 18 סיפא של כתב התביעה). 4. אין מחלוקת שמכתב התביעה ומההסכם לא עולה באיזו קרקע המדובר האם הקרקע מוסדרת או אם נרשמה אצל רשם המקרקעין. המצב המשפטי 5. הלכה פסוקה היא כי סמכותו העניינית של בית-המשפט נבחנת ונקבעת על-פי הסעד אותו מבקש התובע בתביעתו: מבחינת הולך הנתבע אחרי התובע ושניהם הולכים אחרי הסעד המבוקש מכתב התביעה. ראה ע"א 27/77 טובי ואח' נ' רפאלי ואח', פ"ד לא (3) 561 שם נדונה השאלה כיצד נקבעת הסמכות העניינית של בית משפט השלום לענין הוראת סעיף 51 (א) (3) לחוק בתי משפט. כלומר האם סמכות נקבעת על-פי מהות הסכסוך או לפי הסעד המבוקש: כב' השופט י. כהן קבע בדעת רוב בעמ' 567 ליד האות ד כי: "הסמכות נקבעת על-פי התביעה של התובע ולא על-פי מהותו של הסכסוך" (הלכה זו אומצה בבר"ע 16/79 מדינת ישראל נ' אברהם גל ואח' פ"ד לד (3) 494 ע"א 510/82 חסן ואח' נ' פלדמן פ"ד לז (3) 1 ע"א 476/88 אשתר ואח' נ' נפתלי ואח' פ"ד מה (2) 749). 6. ניתן לסכם את כללי הסמכות העניינית הנוגעים לעניינו כדלקמן: א. הסמכות העניינית היחודית לדון בתביעה למסירת חזקה במקרקעין העומדת בפני עצמה מסורה לבית-משפט השלום מכוח סעיף 51 (א) (3) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב] התשמ"ד - 1984 (להלן: "החוק"). ב. לבית המשפט המחוזי מוקנית, על פי סעיף 40 לחוק בתי המשפט, הסמכות הייחודית לדון בתביעות הנוגעות למכר ולחכירה לדורות של זכויות במקרקעין, ובכלל זה תקפותו, ביטולו או אכיפתו של חוזה למכר זכויות שכאלו, שכן תביעות אלה הוצאו במפורש מתחום סמכותו של בית-משפט השלום, כאמור בסעיף 51 (א) (3) לחוק. ואולם, כאשר מצווה בית המשפט המחוזי על אכיפתו של חוזה המכר, מוקנת לו סמכות מקבילה, לזו של בית-משפט השלום להורות על מסירת החזקה בנכס, כאשר מדובר בסעד טפל, הנובע מסעד האכיפה: (ראה: ד"ר י. זוסמן "סדר הדין האזרחי" (מהדורה שביעית בעריכת ש' לוין) (להלן: "זוסמן") סעיף 36, בעמ' 45; ע"א 145/58 קלקודה נ' אגד, פ"ד יג 260 בעמ' 262; ע"א 635/78 טייבר נ' טייבר, פ"ד לא (2) 737, בעמ' 742; ע"א 510/82 הנ"ל בעמ' 11 ע"א 476/88 הנ"ל בעמ' 755). (וראה: ע"א 89/63 סלונימסקי נ' מזור מושב עובדים בע"מ. פ"ד יז 1471 בעמ' 1476 - 1477; ע"א 510/82 הנ"ל בעמ' 11). ג. סעיף 76 לחוק מסמיך את בית המשפט להכריע בשאלות המצויות בתחום סמכותו הייחודית של בית משפט אחר "לצורך אותו עניין", ומכאן, שקביעותיו של בית המשפט בשאלות שבגררא, אשר אינן בסמכותו הייחודית הרגילה לא תיצורנה, מעשה בית דין בהליכים אחרים שבין הצדדים (זוסמן, בספרו סעיף 47 עמ' 56 - 57). לאור האמור לעיל פסק בית המשפט העליון, כי קביעותיו של בית משפט שלום בענין תוקפו של חוזה מכר דירה וזכות התובע לדרוש את אכיפתו, הנעשות לצורך הכרעה בתביעה למסירת חזקה בדירה, לא תשתמשנה מעשה בית דין בהתדיינות אחרת בין הצדדים שבה נדונות שאלות הבעלות ואכיפת החוזה. אם תידחה, לדוגמא, תביעה לאכיפת הסכם, תהיה התוצאה ממילא שגם הזכות לחזקה בדירה תיפול (וראה: ע"א 510/82 הנ"ל בעמ' 13; ע"א 476/88 הנ"ל בעמ' 756). ד. סיכום הפסיקה עד כה מראה שבעוד שבית המשפט המחוזי מוסמך להכריע באופן סופי הן בבעלות והן בחזקה, הרי שבית משפט השלום מכריע רק בנושא החזקה, כאשר קביעותיו בשאר הנושאים אינן מהוות מעשה בית דין. יתר על כן: גם החלטתו של בית משפט השלום בענין החזקה עלולה להתבטל, אם לדוגמא יפסוק בית המשפט המחוזי בצורה שונה בשאלת הבעלות, שכן בנפול זכות הבעלות, נופלת זכות החזקה עימה. 7. ולעניננו, הסעדים המבוקשים בתביעה הם: א. ביצוע בעין של ההסכם כמפורט בכתב ההתחייבות (סעיף 12). ב. למסור את החזקה במגרש ולהעביר את מלוא הזכויות במגרש ולרושמן על שם המשיב (סעיף 15). ג. לצוות על העברת הזכויות ע"ש המשיב כולל החזקה (סעיף 18). לחילופין ד. לפצות את המשיב פיצוי כספי. 8. א. התביעה לחזקה נופלת במסגרת סמכויותיו של בית משפט זה ואף כן יש לברר את בקשתו בהתאם לקביעה בפרשת רינה חסן הנ"ל, שם נקבע בעמ' 11 בהגיון רב: ""... טול לדוגמא מקרה, שבו התחייב מוכר דירה למסור את החזקה בה עד מועד מסויים, ואילו את העברת הרישום על שם הקונה התחייב לעשות זמן ניכר לאחר מכן; האם לא תהיה זכות לקונה לדרוש את אכיפת ההתחייבות הראשונה כשזו הופרה, אף על פי שטרם הגיעה שעתה של האכיפה האחרת?". ב. משביקש המשיב סעדים נוספים יש לבחון את שלושתם כמקשה אחת. מבדיקה כזאת אנו רואים שהבקשה העיקרית אכיפת חוזה ורישום זכויות במגרש והסעד הטפל הוא מסירת החזקה. ג. סעיף 76 לחוק ביה"מ העוסק בסמכות נגררת מובא להלן לשם הנוחיות כלשונו: "הובא ענין כדין לבית משפט והתעוררה בו דרך אגב שאלה שהכרעתה דרושה לבירור הענין, רשאי בית המשפט להכריע בה לצורך אותו ענין אף אם הענין שבשאלה הוא בסמכותו הייחודית של בית משפט אחר או של בית דין אחר". המסקנה שסעיף 76 לחוק, מקנה לבית משפט השלום סמכות נגררת לדון גם בתוקפו ובהפרתו של חוזה למכר מקרקעין ובשאלת הבעלות, כאשר נושאים אלו מתעוררים לפניו דרך אגב, ויש צורך לדון בהם לשם הכרעה בתביעה, אשר עיקרה הינו עתירה לקבלת חזקה (ע"א 476/88 הנ"ל בעמ' 755; ע"א 145/58 הנ"ל בעמ' 270). ד. סמכותו של בית משפט שלום לדון בתוקף הסכם מכר ובשאלת הבעלות מותנית בכך ששאלות אלה הינן טפלות לתביעה העיקרית למתן חזקה. בענין זה הולך הטפל אחרי העיקר (ראה : ד"ר זוסמן בספרו הנ"ל, סעיף 46, עמ' 59). ההבחנה בין טפל לעיקר, לענין הסמכות הנגררת לפי סעיף 76 לחוק, תלויה בהקשר בה היא מתעוררת וממהות הסעד המבוקש (וראה: בג"צ 727/85 נוצר נגד בית הדין הארצי לעבודה, פ"ד מא (2) 589, בעמ' 594). ה. בית המשפט מצווה להפעיל את סמכותו הנגררת לפי סעיף 76 הנ"ל, והענין אינו תלוי בשיקול דעתו, למרות שבסעיף נראה כי בית המשפט "רשאי" להכריע בשאלות האינצדנטליות לצורך בירור התביעה שלפניו (ראה: זוסמן, בספרו הנ"ל סעיף 47, בעמ' 60). לפיכך, נפסק, כי אל לו לבית המשפט לנעול את שעריו בפני תובע המבקש סעד, הנמצא בתחום סמכותו הייחודית או הנגררת, רק משום שהתובע יכול להשיג את מבוקשו גם בבית משפט אחר. סיכום 9. בהסכם מצהיר המבקש שהוא בעל המגרש. כן הוא מתחייב למוכרו למשיב ולהעביר את זכות הבעלות במגרש. כאשר הוא חופשי מכל שיעבוד או זכות אחרת של צד שלישי. מקריאת כתב התביעה עולה כי הסעד המבוקש הוא ביצוע בעין של ההסכם שעוסק במכירת מגרש הנמצא בבעלות התובע וסעד חלופי של פיצוי (אם יתברר שהסעד העיקרי אינו בר ביצוע). בשלב זה בית המשפט אינו אמור לחקור ולבדוק את נכונות הטענות. יתר על כן המשיב בסעיף 19 לכתב התביעה הסתפק באמירה כללית כי הסמכות הענינית היא לבית משפט זה, סתם ולא פירש. אמירה זו עומדת בניגוד לתקנה 9 (6) לתקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד - 1984 (להלן: תסד"א) המחייבת לפרט את העובדות המלמדות שבית המשפט מוסמך לדון בתובענה (בענין זה ראה גם זוסמן בספרו סעיף 127 בעמ' 162). אדגיש שאת העובדות המקנות את הסמכות המקומית פירט המשיב כראוי. 10. לאור האמור אני מקבל את הבקשה ומורה על העברת התביעה לבית המשפט המחוזי ומחייב את המשיב בתשלום הוצאות המבקש בסך 3000 ש"ח בתוספת מע"מ ללא קשר לתוצאות.סמכות ענייניתחזקה בנכסמסירת דירה / איחור במסירת דירה