קראו את ההחלטה להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא סעיף 232 לפקודת החברות: 1. בפני בקשה לחייב את התובעת בהפקדת ערובה להבטחת הוצאות הנתבעת. הבקשה נסמכת על הוראות סעיף 232 לפקודת החברות (נוסח חדש), שזו לשונו: "מקום שתובעת היא חברה מוגבלת ושופט המוסמך לדון בתובענה ראה יסוד להניח, לפי עדות נאמנה, שהחברה לא תוכל לשלם את הוצאות הנתבע אם יזכה בדין, רשאי הוא להורות שהחברה תיתן ערובה מספקת לתשלומן, ורשאי הוא לעכב את ההליכים עד שתינתן הערובה". 2. בפסק הדין ברע"א 544/89 אויקל תעשיות (1985) נ' נילי מפעלי מתכת, פ"ד מד(1) 647, אשר יוחד לבחינתה של סוגיה זו, נאמר, בעמ' 650: "להבדיל מתקנה 519 קובע סעיף 232 הנ"ל תנאי הכרחי יחיד לחיובה של החברה במתן ערובה והוא - חוסר יכולתה לשלם את ההוצאות, עם הנתבע יזכה בדין; בעוד ששערי בית המשפט פתוחים לרווחה לפני תובע יחיד שהוא בשר ודם אין המחוקק רואה בעין יפה הגשת תובענה ללא ערובה שבה התובעת, שהיא חברה חסרת יכולת כספית, מסתתרת, כביכול, מאחורי האישיות המשפטית שלה כדי להימנע מתשלום הוצאות". בפסק הדין בענין אויקל תעשיות (1985) אף נקבעה חזקה, כי יש מקום לחייב חברה במתן ערובה להוצאות, ועל המבקש לסתור חזקה זו הנטל להוכיח כי אין מקום להשתמש בעניינו בסמכות האמורה. "... דעתי היא שקיימת חזקה שיש מקום לחייב חברה במתן ערובה להוצאות אלא אם כן קיימים בנסיבות הענין טעמים לסתור". (שם, בעמ' 652). (וראה גם: ד"ר י. זוסמן, סדרי הדין האזרחי, מהדורה שביעית, 1995, בעמ' 899; רע"א 3274/92 מיכאל סרוסי נ' י.ע.ף. קידום מכירות בע"מ, פ"ד מז(2) 192, 193; רע"א 5088/96 Stoomhamer Amsterdam N.Y. נ' עו"ד יוסף שגב, פ"ד נ(3) 471, בעמ' 473). 3. בבקשה שבפני, הנתמכת בתצהירו של דניאל נטף, הניחה הנתבעת בסיס להחלת החזקה, בכך שטענה כי התובעת לא תוכל לשלם את ההוצאות שייפסקו לחובתה, אם תזכה הנתבעת בדין. בתצהיר נאמר, כי מצבה הפיננסי של התובעת אינו ברור: למעט ציון סתמי בדבר עיסוקה בכתב התביעה (ייצור תכשיטי זהב), אין פרוט מספיק באשר לכתובתה, לנכסיה ולפעילותה העיסקית. עוד נאמר בתצהיר, כי החשש בדבר אי יכולת הפרעון מתגבר לנוכח האמור בכתב התביעה, כי בעקבות השתלשלות הארועים שבבסיס התביעה, נאסר על התובעת להמשיך ולייבא זהב מרוסיה וכן לייצא לשם תכשיטי זהב. בתגובה לבקש טוען ב"כ התובעת, כי "התובעת חברה פעילה, כיום היא מפעילה אולם שמחות בקרית גת, התובעת היא בעלת נכס נדל"ן, ואין שום עילה לחיובה במתן ערובה להוצאות". יש לציין, כי לא הוגש כל תצהיר לתמיכה בטענות אלה. כן נמסרה כתובתה של התובעת במרכז הוד, בקרית מלאכי. 4. כפי שבואר לעיל, נפקותה של החזקה הקבועה בסעיף 232 לפקודת החברות היא בהעברת הנטל משכם הנתבעת לזה של התובעת. לא למותר להפנות לפסק דין נוסף שניתן בענין זה: המ' (חיפה) 32820/96 נירה לוטן ואח' נ' דוד ירמייב ואח' (תקדין-מחוזי, כרך 98(1) 85, בעמ' 88): "מקום שמדובר בתביעה המוגשת בידי חברה - לא הנתבעים - המבקשים צריכים להוכיח שאין החברה האמורה מסוגלת לפרוע את סכום ההוצאות שייפסק לחובתה, אם וכאשר ייפסק, אלא החברה עצמה צריכה לשכנע את בית המשפט כי אין מקום, בנסיבות הענין, להטיל עליה חיוב כמבוקש". בענייננו, כל שנעשה כדי לסתור את החזקה בדבר חיוב בהפקדת ערובה הוא מתן הצהרה, סתמית וכללית, שאינה נתמכת בכל ראיה שהיא, לרבות בתצהיר, כי התובעת מפעילה אולם שמחות בקרית גת וכי היא בעלת נכס נדל"ן. לא הובאו כל פרטים אודות היקף עיסוקה של התובעת בהפעלת אותו אולם שמחות, מהותו וטיבו של אותו נכס נדל"ן שבבעלותה, וכיוצא באלה פרטים אשר יוכלו לשמש משקל נגד לחזקה הנ"ל ולבסס טענה בדבר חוסן כלכלי ואפשרות לעמוד בחיוב בהוצאות, אם אלו ייפסקו לחובתה. לנוכח הפרטים הדלים שנמסרו, יש לקבוע כי החזקה בדבר החיוב בהפקדת ערובה ניצבת על מכונה ולא נסתרה, ולכן יש לקבל את הבקשה. 5. בכתב התגובה התייחסה התובעת גם לסיכויי התביעה, וטענה בהקשר זה, כי התביעה נסמכת על חוות דעת של מכון התקנים לפיה התכשיטים שיוצרו על-ידי הנתבעת אינם עומדים בדרישות התקן הישראלי. אך מובן, כי לא ניתן להעריך בשלב זה באופן רציני את סיכויי התביעה, ובוודאי לא לקבוע דבר כלשהוא בענין זה. ואולם, לא יהא זה מרחיק לכת לומר, כי חוות הדעת של מכון התקנים איננה בגדר סוף פסוק, שכן על התובעת מוטל הנטל להוכיח מה הנפקות שיש ליתן להוראות התקן הישראלי ביחסים שבין הצדדים. זאת ועוד, יש להזכיר, כי בפי הנתבעת טענות שונות נגד הממצאים שבחוות הדעת, בין היתר, בכל הנוגע לאפשרות לקבוע בדיעבד את דרגת הטוהר של חומר הלחם. כן טוענת הנתבעת, כי לא דבק כל רבב בפעולותיה, שכן ייצרה טבעות זהב מזהב שקיבלה מן התובעת, ואילו את חומר הלחם רכשה מחתנו של מנהל התובעת, מר יהודה סעידוב. אך מובן, כי לא זה המקום והזמן להתייחס לכל הטענות ההדדיות של בעלי הדין, אשר יידונו באופן מסודר במהלך בירור התביעה. 6. לא למותר לציין, כי המדובר במשפט שניהולו יהא כרוך בהוצאות רבות בשים לב לשאלות השנויות במחלוקת בין הצדדים (איכויות זהב, שיטות עבודה בזהב וכו') ולכך, שהמדובר בתכשיטים אשר יוצאו לרוסיה ולטענת התובעת נפסלו שם. בנסיבות אלה, יתכן שיהא צורך לגבות ראיות ברוסיה או לדאוג להבאת עדים משם לכאן. לנוכח האמור לעיל גובר הצורך להבטיח את הוצאות הנתבעת, המחוייבת להתדיין עם התובעת על-פי התביעה שהגישה. 7. סיכומם של דברים, דינה של הבקשה להתקבל. לאחר ששקלתי את כלל נסיבות העניין, לרבות השיקול שאין תכליתה של ההוראה בדבר הפקדת ערובה לחסום שעריו של בית המשפט בפני מתדיינים, אני מחליטה לחייב את התובעת בהפקדת ערובה בסכום של 15,000 ש"ח. הסכום האמור יופקד בקופת בית המשפט במזומן או בערבות בנקאית עד ליום 1/9/99. לא תופקד הערובה, תימחק התביעה. התובעת תישא בהוצאות הנתבעת ובשכר טירחת עו"ד בגין בקשה זו בסכום כולל של 1,000 ש"ח, בתוספת מע"מ. ערובה להבטחת הוצאותערובהדיני חברותפקודת החברות