קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא עונש 3 שנים מאסר על עבירות מס: ערעור על פסק דינו של בימ"ש השלום (כב' השופט א' קסירר), לפיו הורשעו המערערים בשורה ארוכה של עבירות מס ומע"מ ובהן עבירות של אי עשיית המוטל עליו לענין רישום, עבירה לפי סעיף 117 לחוק מס ערך מוסף, מתוך כוונה להתחמק מתשלום מס, 14עבירות של הוצאת חשבוניות מס מבלי שהיה זכאי לעשות כן, 59עבירות של הוצאת חשבוניות מס ואי תשלום במועד של המס הכלול בהן, עבירה של המנעות ממסירת מסמכים שחייב היה למוסרם לאחר שנדרש לעשות כן, 9עבירות של הגשת דו"חות תקופתיים הכוללים ידיעות לא נכונות ללא הסבר סביר, 15עבירות של אי הגשת דו"חות תקופתיים במועד וכן עבירות של ניכוי מס תשומות בלא שיש בידו חשבונות מס לגביו, עבירות לפי סעיף 220לפקודת מס הכנסה תוך שימוש במרמה, ערמה ותחבולה ועוד כיוצא באלה. בגין שלל העבירות הללו גזר השופט המלומד על המערער 36חודשי מאסר בפועל, 30חודשי מאסר על תנאי וכן קנס כספי בסך 000, 73ש"ח או יום מאסר לכל 200ש"ח או חלק מהן שלא ישולמו, מתוך סכום הקנס. ההרשעה בדין באה בעקבות הודאתו של המערער. אעפ"י כן מכוון הערעור גם לענין הרשעה זו, כאשר המערער בא בטרוניה על כך שלא נעתרה בקשתו לחזור בו מאותה הודאה. הדיון בפני ביהמ"ש קמא החל כאשר נקבע מועד לשמיעת ההוכחות, התביעה זימנה מספר רב של עדים ובבוקר יום הדיון התייצב המערער והודיע כי בא כוחו חלה ומשום כך ביקש לדחות את הדיון. באת כח המדינה התנגדה לבקשה, שכן, כאמור, זומנו עדים רבים וביהמ"ש החליט שהדיון יקוים באותו מועד. לפיכך נשמעו שמונה עדים והדיון נדחה להמשך. בישיבה שהתקיימה לאחר מכן הופיע המערער בלוויית בא כוחו דאז. פרקליטו הצהיר בשמו כי לאחר שהסביר לו את מהות כתב האישום הוא מבקש להתיר לו לחזור בו מכפירתו וכן הוסיף כי הבהיר לו את משמעות החזרה מהכפירה. בעקבות זאת הצהיר המערער עצמו כי הוסברה לו המשמעות של חזרה מהכפירה וההודאה בעובדות והוא מבין ומסכים לכך. לאחר מכן ניתנה החלטת ביהמ"ש כי הוא מתיר למערער ולחברה שבבעלותו, שהועמדה לדין יחד עימו, לחזור בהם מהכפירה לאחר ששוכנע בהבנתם את משמעות חזרתם מכפירה זו. בעקבות זאת נמסרה הודאה בעובדות ובאישומים שבכתבי האישום וניתנה הכרעת דין לפיה נמצאו הנאשמים אשמים בביצוע העבירות המפורטות בכתבי האישום עפ"י הודאתם. אחר הדברים האלה הושמעה ההצהרה הבאה מפי התובעת, ואנו מצטטים אותה במלואה בשל המשקל הרב שב"כ המערער דהיום מבקש לייחס לה: "הגענו לעיסקת טיעון לעונש, לפיה הטיעונים יישמעו במועד מאוחר ממועד היום ובסמוך לפגרה, וזאת על מנת לאפשר לנאשם להסיר את המחדלים, דבר שיש לו משמעות לענין גזר הדין." בעקבות הצהרה זו הודיע ב"כ המערער כי הבהיר למרשו את משמעות הסרת המחדלים לענין העונש וכן את העובדה שלא תהיינה דחיות נוספות. לאחר מכן הצהיר המערער עצמו לפרוטוקול כי הוא מבין את משמעות הסרת המחדלים. הדיון נדחה לשם שמיעת הטיעונים לעונש ובמועד שנקבע לשמיעת טיעונים אלה הופיע ב"כ המערער וטען כי יש מחלוקת ביחס לחוב וכי הוא מבקש ארכה של חודשיים נוספים. באות כח המשיבה טענו כי אין הצדקה לדחיה נוספת וביקשו לטעון לעונש והשופט קמא החליט כי אין כל טעם להעתר לבקשת הדחיה והורה על השמעת הטיעונים לעונש באופן מיידי. לאחר החלטה זו עתר ב"כ המערער לביהמ"ש לאפשר למערער לחזור בו מהודאתו, כשהוא מציין כי הסיבה לכך היא "שנפל פגם בהבנת ההודאה ומשמעותה, הן לגבי הבנתי והן לגבי הבנת הנאשם. אני חושב שאם תינתן לנו ארכה של חודשיים, נוכל למצות את הסרת המחדלים." השופט הנכבד ציין בעקבות בקשה זו כי מוטב היה אלמלא הועלה טעם זה לבקשה ודחה אותה. לאחר מכן הושמעו הטיעונים לעונש וניתן גזר הדין בו הוטל על המערער העונש האמור. טוען ב"כ המערער דהיום, עו"ד רובינשטיין, כי בנסיבות המקרה אין ספק שאכן הושגה עיסקת טיעון בין המשיבות לבין ב"כ המערער, שעל פיה היתה נכונות להסתפק במאסר בפועל שירוצה בעבודות שירות. טענתו היא כי מאחר שהיתה אי הבנה או קצר בתקשורת, הרי שהיתה הצדקה לאפשר למערער לחזור בו מהודאתו. בראש ובראשונה יש לציין כי לא יתכן להשמיע בפנינו דברים שאין להם בסיס בפרוטוקול, שכן הפרוטוקול, והוא בלבד, הוא המשקף את כל הסיכומים ואת כל העיסקאות המובאים בפני ביהמ"ש ואי אפשר לתלות בו דברים שאינם מצויים בו. ברור שבפני ביהמ"ש לא הובאה כל עיסקת טיעון שהיא. כל מה שסוכם, כפי שמשתקף בפרוטוקול, הוא כי באות כח המשיבה הסכימו לדחיית השמעת הטיעונים לעונש כדי לאפשר למערער לפעול להסרת מחדליו, תוך הבנה כי הסרת מחדלים שכזו, יש לה משמעות לענין העונש. ואמנם, לא אחת נקבע בפסיקה כי נאשם המסיר את מחדליו אכן זוכה להקלה בעונשו. מעבר לכך לא הושגה כל עיסקה שהיא ואי אפשר לנסות ללמוד מהפרוטוקול על עיסקה אחרת שלא נולדה ולא התקיימה. הסוגיה של חזרה מהודאה מעוגנת בסעיף 153לחוק סדר הדין הפלילי (נוסח משולב) התשמ"ב - 1982, שלפיו רשאי נאשם לחזור בו מהודאתו בכל שלב של המשפט אם הרשה זאת ביהמ"ש "מנימוקים מיוחדים שיירשמו". אין ספק שמתן היתר לחזור מהודאה, ראוי לו שיינתן במשורה, ביד קמוצה ובמקרים יוצאי דופן והכלל הוא שאין להרשות לנאשם לחזור בו מהודאתו (ע"פ 358/76ירדני נ' מד"י פ"ד לא(1) 411, 412; ע"פ (ת"א) 272/89בן נון נ' מד"י - לא פורסם; קדמי, על סדר הדין בפלילים, חלק ב', 168). אמנם אין רשימה סגורה של מקרים שבהם יינתן היתר שכזה ויש לבחון כל מקרה עפ"י נסיבותיו. הנטיה היא לאפשר חזרה מהודאה כאשר נעשתה מחמת אילוץ או כשהנאשם אינו מבין את משמעותה. כמו כן, במקרה שבו מדובר בסיבה כנה ואמיתית שבגינה מבקש נאשם מתן הזדמנות להוכיח את חפותו, כי אז ראוי שלא להכביד במשקלם של אותם "נימוקים מיוחדים" הנדרשים בחוק (השווה ע"פ 3754/91סמחאת נ' מד"י פ"ד מה(5) 798). הסיבה שלא לנקוט ביד נדיבה מדי במתן היתר שכזה היא כי עלול להפתח פתח לנאשמים להתחרט על הודאתם, דבר שיש בו כדי לפגוע בניהולו התקין של הדיון ולשבש סדריו של ביהמ"ש. במקרה שלפנינו, כאשר המערער מיוצג ע"י פרקליט, כאשר הפרקליט מצהיר מפורשות כי המערער מבין היטב את דבר החזרה מכפירתו ואת ההודאה באישומים המיוחסים לו, המערער מאשר את הבנתו זו וביהמ"ש בודק ובוחן שאכן המערער הבין לאשורה את טיב הודאתו, אין כל הצדקה שהיא להתערב בהחלטת השופט הנכבד שלא להתיר למערער לחזור בו מאותה הודאה. יתר על כן, גם מדברי ב"כ המערער בפנינו נמצאנו למדים כי המטרה שבבקשה זו לא היתה על מנת לאפשר למערער להוכיח את חפותו, אלא אך ורק לנסות ולהוכיח נימוקים מסויימים לענין העונש. נימוקים אלה הועלו בפנינו בצורה יסודית ומפורטת ע"י עו"ד רובינשטיין במיטב כשרונו, כך שגם לאור זאת אין כל מקום להתערב בהכרעת הדין אלא להותירה על כנה. אשר לענין העונש - השופט המלומד מנה בגזר הדין את השורה הנכבדה של העבירות החמורות אותן ביצע המערער ובהן עבירות של מתן חשבוניות פיקטיביות, שכבר נקבע פעמים הרבה כי הן מהוות נגע שיש להלחם בו מלחמת חרמה. בהמשך גזר הדין ציין השופט קמא כי "שופטי ישראל נודעים כרחמנים בני רחמנים." טוען ב"כ המערער כי לאור דברים אלה הרי שביהמ"ש קמא סבור היה כי הוא נוקט מידה של רחמים כלפי המערער, אלא שהוא החמיר עימו במידה רבה. אין אנו רואים כך את דברי השופט בגזר דינו. אין ספק שהשופט הנכבד משמיע תרעומת מסויימת על מידת הרחמנות הנקוטה כלפי עברייני מס, ומשום כך גם החליט כי יש מקום שלא להמשיך בקו זה אלא להטיל עונשים משמעותיים ומכאיבים לגבי עברייני מס. בענין זה אף דעתנו היא כי אי אפשר לנקוט יד רכה כלפי עברייני מס, בפרט עבריינים המבצעים שורה כה ארוכה ונכבדה של עבירות מס חמורות כפי שביצע המערער, אלא יש לראות את עבריין המס כמי שגוזל ושודד את קופתה של המדינה. כשם שהגזלן והשודד ראויים למאסרים בפועל לתקופות של ממש, כך הדין גם לגבי עבריין המס. אין גם למצוא כל פסול שהוא בכך שהשופט קמא הביא לחובתו של המערער את העובדה שחרף האורכות שניתנו לו, לא הוסרו מחדליו עד למועד מתן גזר הדין. יש לציין כי גם כאשר החל הדיון בערעור הופיע ב"כ המערער וביקש ארכה נוספת כדי לאפשר הסרתם של אותם מחדלים. חרף התנגדות באות כח המשיבה ניתנה לו ארכה שכזו, ואולם למרות שחלפו לא פחות מ- 3חודשים מאז תחילת הדיון, לא נעשה דבר והמחדלים נשארו בעינם. ב"כ המערער מזה העלה שורה של פסקי דין בהם ניתנו עונשים קלים יותר ואילו באות כח המשיבה מזה העלו פסקי דין שבהם רמת הענישה היתה זהה או אף חמורה יותר. לא אחת נפסק כי אי אפשר להתוות תחימה מדוייקת ונוקשה של ענישה לגבי עבירות מעין אלה וכי אין ספק שאין להקל בענישה בתחום זה של עבירות מס (השווה רע"פ 4654/92בענין ארגוב לא פורסם). גם במקרה זה כמו במקרים רבים אחרים, מדובר בעבריין מס המבכה מרה את מצבו הכלכלי ואת בעיותיו הפיננסיות, אך כבר נקבע פעמים הרבה כי בעיות כלכליות, אין בהן כדי לפטור עבריין מס מעונש של מאסר בפועל. לא אחת גם נפסק שהמדיניות הראויה לגבי עבירות פיסקאליות הינה הטלת עונש מאסר בפועל שלא ירוצה בעבודות שירות, וזאת כדי להטיל אות של קלון על מצחו של העבריין (השווה ע"פ 4097/90בענין בויארסקי - לא פורסם; ע"פ 1156/91בענין אדין - לא פורסם). גם במקרה זה, כמו בתיקים רבים מעין אלה, עדים אנו לתופעה שבה עברייני המס קובלים על בעיותיהם הכלכליות הקשות, וזאת לאחר תקופות של ניהול עסקים בהיקף ניכר ביותר. מדובר בדרך כלל באנשים נורמטיביים מן הישוב, שיש כלפיהם רחשי אהדה בשל הרקע האישי והמשפחתי שלהם, נסיבות שמתקיימות גם לגבי המערער שבפנינו, אולם לא יתכן להתעלם מחומרתן של עבירות אלה ומהצורך להמחיש לציבור כי גם עבריינות בתחום המיסים תיענש בכל חומרת הדין. כאשר מדובר בעבירות כה רבות הכרוכות בסכומים נכבדים של מיליוני שקלים, כאשר המחדלים לא הוסרו וכאשר מדובר בחשבוניות פיקטיביות שלגביהן יש להחמיר במידת הענישה, אי אפשר לומר כי השופט הנכבד חרג מן המקובל והראוי באופן שיצדיק את התערבותה של ערכאת הערעורים. אפילו אם נקבל את הטענה שהעונש שנגזר על המערער חמור במידת מה לעומת עונשים בתיקים אחרים, וכאמור אין אנו מאמצים השקפה זו, אזי אין לרפות ידיו של בית משפט הבא להעלות במידת מה את רף הענישה בתחום זה של עבירות המס. דעתנו היא כי השופט קמא שקל את כל השיקולים הראויים ואין אנו מוצאים כל פסול בגזר דינו גם לאחר ששמענו את טענותיו הנלהבות של ב"כ המערער, לרבות הטענות המתייחסות לסוגיות הקיזוז והמחלוקות הכספיות. ב"כ המערער הוסיף וטען כי לנוכח מצבו הכלכלי לא היה מקום להטיל עליו קנס כספי שמשמעותו הטלת מאסר בפועל נוסף. אין בידינו לקבל גם טיעון זה. כאשר מדובר בעבירות מס, הרי שיש מקום לפגוע גם בכיסו של עבריין המס, וזאת אף במקרה שבו נגזר עליו עונש מאסר בפועל, ולו גם לתקופה משמעותית. הקנס הכספי שהושת על המערער במקרה זה הינו קנס נמוך יחסית לעומת השיעורים המירביים הקבועים בחוק ואין הצדקה להתערב בו, למעט ענין המאסר תמורת אי תשלום הקנס, שדעתנו היא כי יש להפחית את תקופתו במידת מה. עוד נטען כי לא הובאו בחשבון ימי המעצר בו היה המערער נתון בתיקים אלה. אין חולק כי תקופת מעצר זו, יש לנכותה מתקופת מאסרו. מכל הטעמים האמורים מסקנתנו היא כי דינו של ערעור זה להדחות, בכפוף לכך שיש לנכות מתקופת המאסר את ימי מעצרו של המערער בתיקים אלה, כפי שידווחו לנו ע"י באות כח המשיבה. כמו כן יש לקבוע כי במקום תקופת המאסר כנגד אי תשלום הקנס שנקבעה ע"י ביהמ"ש קמא, תיקבע תקופת מאסר בת 6חודשים בלבד. הקנס הכספי ישולם בתוך 3חודשים מיום שחרורו בפועל של המערער ממאסרו. מאסרעבירות מסמיסים