קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא עונש על ביצוע עסקאות נשק: השופט נ' הנדל: מונחים לפנינו שני ערעורים שאוחדו על גזר דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה מיום 17.11.2011 (ת"פ 41962-04-10, כב' השופטת ת' שרון נתנאל). על המערער בע"פ 9479/11 (להלן: המערער) הושתו 50 חודשי מאסר בפועל, והוא מערער על חומרת עונשו. על המשיב בע"פ 1590/12 (להלן: המשיב) הושתו 10 חודשי מאסר בפועל, והתביעה (להלן: המדינה) מערערת על קוּלת עונשו. כתב האישום שהוגש נגד המערער והמשיב מתאר שלושה אישומים. כלל העבירות בוצעו בעת שמשטרת ישראל הפעילה סוכן מטעמה, אשר רכש בהוראתה, באישורה ובכספה כלי נשק ותחמושת מן המערער והמשיב. על פי האישום הראשון, המערער מכר לסוכן אקדח ומחסנית תמורת 16,000 ₪. כך עשה פעם נוספת, על פי האישום השני. האישום השלישי מתאר כי המערער והמשיב קשרו קשר על מנת למכור לסוכן תת-מקלע, מחסנית וכדורים תמורת 13,000 ₪. המערער הוא שעמד בקשר טלפוני עם הסוכן וסיכם איתו את פרטי העסקה. לאחר מכן נפגש המשיב עם הסוכן, הצביע בפניו על המקום שבו הונחה שקית ובה תת-המקלע, המחסנית והכדורים, וקיבל ממנו את התמורה הכספית. ביום 24.8.2011, לאחר שמיעת הראיות, הרשיע בית המשפט המחוזי את שני הנאשמים בכל העבירות המיוחסות להם. המערער הורשע בביצוע שלוש עסקאות נשק, שמשמעותן עבירה של החזקת נשק שלא כדין - לפי סעיפים 144(א) רישא וסיפא בצירוף סעיף 144(ג) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: החוק); נשיאת והובלת נשק שלא כדין - לפי סעיף 144(ב) רישא וסיפא בצירוף סעיף 144(ג) לחוק; סחר בנשק שלא כדין - לפי סעיף 144(ב2) בצירוף סעיף 144(ג) לחוק; וקשירת קשר לביצוע פשע - לפי סעיף 499(א)(1) לחוק. המשיב הורשע בביצוע עסקת נשק אחת, שמשמעותה עבירות של החזקת נשק, סחר בנשק וקשירת קשר לביצוע פשע. המערער הופנה לתסקיר שירות מבחן, אולם הכחיש את מעורבותו בביצוע העבירות. המשיב הופנה גם הוא לתסקיר שירות מבחן. הוא לא הכחיש את המעשים המיוחסים לו, אולם טען כי לא ידע כלל מה מהות העסקה ולא העלה בדעתו כי הוא משתתף למעשה בעסקה למכירת נשק. לנוכח זאת התרשם שירות המבחן כי המשיב מתקשה לקחת אחריות למעשיו, וכי התועלת שיפיק מהליך טיפולי תהיה נמוכה. בסיכומו של דבר נמנע שירות המבחן ממתן המלצה טיפולית, הן ביחס למערער והן ביחס למשיב, והמליץ על ענישה קונקרטית ומוחשית - היינו עונש מאסר בפועל. בגזר דינו של המערער, שניתן ביום 17.11.2011, הדגיש בית המשפט המחוזי כי הסוכן שהביא להפללתו לא היה "סוכן מדיח". בית המשפט המחוזי עמד על החומרה היתרה שגלומה בעבירות של סחר בנשק בלתי-חוקי. צוין כי בעבירות כגון אלו, בהן טמון סיכון רב לשלום הציבור ולביטחונו, יש לתת משקל מופחת לנסיבות האישיות של הנאשם. בית המשפט עמד על כך שהמערער הורשע בשלוש עסקאות בנשק, שבוצעו כולן בתוך פרק זמן קצר, וכי עברו הפלילי איננו נקי וכולל עבירות של החזקת סכין, תקיפת שוטר והחזקת סמים שלא לצריכה עצמית. לקולא צוינה עדותה של אשת המערער, אשר הביעה תמיכה בבעלה, כמו גם היותו נשוי ואב לילד רך בשנים. בסיכומו של דבר הושתו על המערער 50 חודשי מאסר בפועל ו-18 חודשי מאסר על תנאי. באשר למשיב, צוין כי הוא הורשע בפרטי אישום אחד בלבד, אך כלי הנשק שבמכירתו היה מעורב (תת מקלע) - היה בעל פוטנציאל הסיכון הגבוה ביותר. לצד הקולא צוינו גילו הצעיר של המשיב, עברו הנקי, שהותו הממושכת במעצר בית, והעובדה כי שותפו - המערער - היה דומיננטי ממנו. גזר דינו של המשיב נדחה על מנת שייפגש פעם נוספת עם שירות המבחן, אולם הוא לא התייצב למפגש. לנוכח זאת נגזרו עליו 10 חודשי מאסר בפועל, ו-12 חודש מאסר על תנאי. במסגרת ההליך שלפנינו הצביע המערער על מצבו המשפחתי. כן טען שעברו הפלילי איננו מכביד, ואיננו כולל ריצוי עונשי מאסר מושכים. נציין כי חלק נכבד מהודעת הערעור הוקדש להשגות על הכרעת דינו של בית המשפט המחוזי. אולם במסגרת הדיון בעל פה הודיע בא כוח המערער כי הוא חוזר בו מן הערעור על הכרעת הדין ומשאיר רק את הערעור על גזר הדין. באשר לעניינו של המשיב, המדינה כאמור מערערת על קולת עונשו. טענתה היא שיש לעצב "מסר עונשי מרתיע" כלפי כל חוליה במנגנון הסחר הבלתי-חוקי בנשק. המשיב הורשע בסחר מתוכנן ובלתי-חוקי בנשק, מתוך בצע כסף, ולא בעבירה מקרית של החזקת נשק סתמית. כמו כן, שירות המבחן עמד על כך שהמשיב מסרב לקחת אחריות על מעשיו, והמליץ להטיל עליו ענישה קונקרטית ומוחשית. לנוכח כל זאת, העונש שנגזר על המשיב איננו נותן ביטוי מלא והולם לחומרת מעשיו. נציין כבר בראשית הדברים כי יש לדחות את שני הערעורים. באשר למערער, עבירות הנשק בהן הוא הורשע מהוות סכנה רבה לשלום הציבור. אין צורך להכביר מילים על הסכנה שטמונה בהחזקת נשק קטלני בניגוד לחוק, לא כל שכן בהעברתו מיד ליד תמורת סכומי כסף נאים, הכול ללא פיקוח וללא אישור. נדרשת יד קשה על מנת לעקור מן השורש תופעה זו. אף הנסיבות הקונקרטיות של התיק שלפנינו, מלמדות כי העבירות בהן הורשע המערער מצויות במדרג גבוה של עבירות בנשק: המערער ביצע שלוש עסקאות נפרדות למכירת כלי נשק ותחמושת, בהיקפים של עשרות אלפי שקלים, והכול בתוך פרק זמן קצר ביותר של פחות מחצי שנה. במסגרת זאת מכר המערער תת-מקלע, אקדחים ומחסניות. לשם הוצאתה אל הפועל של העסקה השלישית אף קשר המערער קשר עם שותף אחד נוסף לפחות, הוא המשיב בע"פ 1590/12. נסיבות אלו מעידות כי אין מדובר בעבירות שנעברו כלאחר יד, מתוך מעידה רגעית וחד-פעמית, אלא על דפוס חוזר של סחר מאורגן בנשק לשם בצע כסף. העובדות מלמדות כי המערער בחר באותה תקופה לעסוק במכירת נשק כאילו היה זה משלח ידו. יצוין גם כי אין בנסיבותיו המשפחתיות של המערער כדי להצדיק הקלה בעונשו מעבר למשקל שניתן על ידי בית המשפט המחוזי. הגע עצמך: הדאגה לשלום משפחתו - לא מנעה מן המערער לבצע, שוב ושוב, עבירות מסוכנות של סחר בנשק שלא כדין. הרצון לגדל בשלווה ובנחת את ילדיו הקטנים - לא מנע מן המערער לסחור בנשק קטלני, על אף שידע היטב כי בכך הוא עובר על החוק, ואף מסכן את משפחתו-שלו. לפיכך, דרישתו של המערער להתחשב בנסיבותיו המשפחתיות על מנת להקל בעונשו - צריכה הייתה להיות מופנית בראש ובראשונה כלפי עצמו. לאמור, הוא לא התחשב בנסיבותיו המשפחתיות בעת שביצע את העבירות בהן הורשע. לנוכח זאת, דעתנו היא כי צדק בית המשפט קמא משהעמיד את עונשו של המערער על 50 חודשי מאסר בפועל. עונש זה משקף את החומרה הניכרת ממעשיו של המערער, הן במישור העקרוני והן לנוכח נסיבותיו הקונקרטיות של המקרה. אשר על כן, דין הערעור על חומרת עונשו של המערער - להידחות. באשר למשיב, מהכרעת דינו עולה כי אף הוא נטל חלק פעיל וממשי בעסקת הנשק השלישית (דהיינו מכירת תת-המקלע והתחמושת הנלווית). המשיב נפגש עם הסוכן המשטרתי, הצביע בפניו על מיקום כלי הנשק, ונטל ממנו את התמורה הכספית. בכך הפך המשיב את עצמו לחלק מן הקשר הפלילי למטרת סחר בלתי-חוקי בנשק. בפגישותיו עם שירות המבחן סירב המשיב לקחת אחריות על שעשה ולהכיר בחומרת העבירות שלביצוען היה שותף. נסיבות אלו מצביעות על כך שאין להקל בחומרת מעשיו של המשיב. עם זאת, במקרה דנא לא נתעלמו מעינינו גם הנסיבות המקלות של המשיב: גילו הצעיר, עברו הפלילי הנקי וחלקו השולי יחסית בעבירות הנשק (בהשוואה לדומיננטיות של המערער). נסיבות אלו מבחינות בין המקרה דנן, לבין נסיבות גזר הדין עליו הצביעה המדינה (ע"פ 3138/11 הייבי נ' מדינת ישראל (6.3.2012)), שם נגזרו על המערער 36 חודשי מאסר בפועל ו-15 חודשי מאסר על תנאי. באותו תיק, הנאשם - בן 40 - נשא על גבו שורה ארוכה של הרשעות בעבירות אלימות, רכוש, הונאה וסמים, ואף ריצה עונשי מאסר בפועל, וכל זאת בשונה מן המשיב בתיק שלפנינו. אמנם, ניתן היה להטיל עונש מאסר בפועל על המשיב לתקופה העולה על 10 חודשים. ברם, על המדינה לעבור את המשוכה בדמות הכלל שערכאת הערעור איננה ממצה את העונש עד תום ואיננה נוהגת להתערב במקרה בו העונש שהושת על ידי הערכאה הדיונית מהווה סטייה קלה מן העונש הראוי. בכל מקרה, מנקודת המבט של המעשה והעושה - ניתן ליישב את הפער בין המערער למשיב, או למצער להימנע מהחמרה בעונשו של המשיב. אשר על כן, דין הערעור על קולת עונשו של המשיב - להידחות. התוצאה היא ששני הערעורים נדחים. נשקעבירות נשק