עונש על מעשה מגונה בקטינה ע''י קרוב משפחה

קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא עונש על מעשה מגונה בקטינה ע''י קרוב משפחה: השופט ס' ג'ובראן: לפנינו ערעור על גזר דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים מיום 15.03.2012 (ת"פ 9433-03-11, כבוד השופט הבכיר צ' סגל). נגד המערער הוגש כתב אישום מתוקן המייחס לו עבירה של מעשה מגונה לפי סעיף 348(ג1) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: החוק) ועבירה של איומים לפי סעיף 192 לחוק. להלן עובדות המקרה כפי שפורטו בכתב האישום המתוקן. המערער הוא בן דודה של אמה של המתלוננת, שהיתה בזמן התרחשות האירועים מושא כתב האישום כבת 13.5 שנים. בעת אירוע משפחתי הציע המערער למתלוננת כי תצא עימו מחוץ למקום ההתכנסות, ולאחר שוידא כי אין בסביבתם אדם נוסף, החל מחמיא לה על גופה וביקש לדעת פרטים אודות הרגליה המיניים. המערער שאל את המתלוננת למידת חזה וביקש ממנה להזדקף כדי שיוכל לאמוד את גודלו. המערער נגע בחזה של המתלוננת מעל בגדיה וכן בקרבת מפשעתה וניסה להכניס את ידה לתוך מכנסיו על אף התנגדותה. המערער איים על המתלוננת שאם תספר על הנעשה הוא יפגע בשמה הטוב. ביום 14.7.2011 הרשיע בית המשפט המחוזי את המערער, בעקבות הודאתו במסגרת הסדר טיעון, בעבירות המיוחסות לו בכתב האישום המתוקן. במסגרת הסדר טיעון זה הוסכם, בין היתר, כי המשיבה תעתור לעונש הכולל רכיב של תשעה חודשי מאסר בפועל וכי המערער יפצה את המתלוננת בסכום של 30,000 ש"ח. באותו היום הורה בית המשפט לשירות המבחן להכין תסקיר בעניינו של המערער. בתסקיר שירות המבחן מיום 24.10.2011 צוין כי המערער לקח אחריות לביצוע העבירה ובשל נכונותו להשתלב בהליך טיפולי ייעודי עבור עברייני מין, הומלץ לדחות את מתן גזר הדין בעניינו, על מנת לבחון אפשרות לשלבו בהליך הטיפולי הנ"ל. בהתאם לסעיף 4 לחוק הגנה על הציבור מפני עברייני מין, התשס"ו-2006 הוגשה לבית המשפט המחוזי חוות דעת מטעם המרכז להערכת מסוכנות בעניינו של המערער, וכן הוגשו תסקיר שירות מבחן משלים ותסקיר נפגע עבירה. בהערכת המסוכנות הוערכה מסוכנותו המינית של המערער כבינונית-נמוכה. בתסקיר המבחן המשלים מיום 31.1.2012 צוין כי המערער השתלב בקבוצה ייעודית לטיפול בעברייני מין וכי התייחסותו לטיפול זה ראויה לציון ומשקפת הבנה של הפגיעה והנזק שנגרמו למתלוננת בעקבות מעשיו. בתסקיר המשלים הומלץ להעמיד את המערער במבחן למשך שנה כדי לאפשר המשך טיפולו והטלת צו שירות לתועלת הציבור. ביום 15.3.2012 הטיל בית המשפט המחוזי על המערער עונש של תשעה חודשי מאסר בפועל, 12 חודשי מאסר על תנאי לתקופה של שלוש שנים והתנאי הוא שלא יעבור עבירת מין מסוג פשע, וחודש מאסר על תנאי לתקופה של שנתיים והתנאי הוא שלא יעבור עבירה של איומים ויורשע בגינה. בית המשפט התייחס לתסקיר שירות המבחן, הערכת המסוכנות ולתסקיר נפגע העבירה שהוצגו בפניו. כמו כן, התייחס בית המשפט לחומרת המעשה שביצע המערער, וציין כי ניצל את תמימותה של ילדה צעירה וביצע בה את המעשים שיוחסו לו בכתב האישום. כן התייחס בית המשפט לחומרה שבעבירות מין בתוך המשפחה, תוך ניצול יחסי האמון השוררים אינהרנטית במערכת זו. עוד ציין בית המשפט כי העובדה שהמערער תולה את האחריות על מעשיו בגורמים חיצוניים - עובדת היותו שרוי בגילופין וגופה "המפותח" של המתלוננת - והעובדה כי דבריו אינם מביעים כנות רגשית, הן נסיבות שיש בהן כדי להוסיף למורכבות העבירה. מבחינת שיקולים לקולה, התייחס בית המשפט לגישתם החיובית של הסובבים את המערער ולעובדה כי חל שינוי בדרכיו. כמו כן התייחס לנסיבותיו האישיות של המערער, וכן לחווֹת הדעת המעידות על רמת מסוכנות בינונית-נמוכה. לבסוף, התייחס בית המשפט אל הסדר הטיעון אליו הגיעו הצדדים וקבע כי אין בכוונתו לסטות ממנו על אף שהעונש המירבי שלו עתרה המשיבה, אינו משקף לחלוטין את התחושות הקשות הנלוות לעבירות הנדונות. בעניינו של המערער הוגשה כאמור הערכת מסוכנות עדכנית, וכן הוגש תסקיר מבחן משלים. בהערכת המסוכנות העדכנית נקבעה מסוכנותו המינית של המערער כנמוכה-בינונית, והומלץ על המשך ההליך הטיפולי. בתסקיר המבחן המשלים צוין כי המערער ממשיך בטיפולו הייעודי וכי התנהגותו משקפת לקיחת אחריות והבעת אמפתיה כנה. עקב ההערכה בתסקיר כי המשך טיפול יביא לסיכוי ממשי בהפחתת הסיכון וחזרה לניהול אורח חיים נורמטיבי, הומלץ להטיל עליו צו מבחן למשך שנה אשר יאפשר את המשך הטיפול הייעודי, וכן להמיר את עונש המאסר בפועל לעונש שירוצה בדרך של עבודות שירות. מכאן הערעור שלפנינו. לטענת המערער, העונש שהוטל עליו הוא עונש כבד, שלא מעניק משקל מספק לנסיבותיו המיוחדות של המקרה. כך, טוען המערער כי לא ניתן משקל מספק לכך שמדובר באירוע חד פעמי שנמצא ברף הנמוך ביותר של עבירות המין. עוד טוען המערער כי שגה בית המשפט המחוזי בכך שלא נתן משקל הולם להודאתו שניתנה בהזדמנות הראשונה, לחרטה הכנה שהביע ולכך שהסכים לפצות את המתלוננת בסכום ניכר. עוד טוען המערער, כי שגה בית המשפט בכך שלא נתן משקל לעובדת היותו משוחרר למעלה משנתיים מבלי שהפר את תנאי שחרורו, וכי הוא נמצא הן בטיפול קבוצתי של שירות המבחן, והן בטיפול פרטני אצל פסיכולוג פרטי. כמו כן, טוען המערער כי שליחתו למאסר בפועל תביא לרגרסיה במצבו ולהשלכה לטמיון של כל מאמצי שיקומו עד כה. בנוסף, טוען המערער כי לא ניתן משקל מספק לנסיבותיו האישיות - עובדת היותו מפרנס ואב לשני ילדים קטנים - וכן להערכת המסוכנות לפיה מסוכנותו נמוכה עד בינונית. לבסוף, טוען המערער כי בית המשפט המחוזי לא העניק משקל מספק לשיקולי שיקומו כפי שנקבע לטענתו בפסיקה שהוגשה לעיון בית המשפט. לאור כל זאת, טוען המערער כי שגה בית המשפט המחוזי בכך שהטיל עליו את העונש המרבי שנקבע בהסדר הטיעון. מנגד, טוענת המשיבה כי העונש שהוטל על המערער הוא סביר ומצוי במסגרת הסדר הטיעון עליו הסכימו הצדדים. לטענתה, העונש שהוטל עליו הולם את חומרת המעשים שביצע ואת הנזקים הקשים שנגרמו למתלוננת כתוצאה מהם. לטענתה, העונש ראוי בהתחשב בנסיבות המקרה הכוללות פגיעה בקטינה שהיא בת משפחתו של המערער. כן ציינה המשיבה את הצורך בהעברת מסר מחזק למתלוננת אשר חשפה את המתרחש. לאחר עיון בגזר דינו של בית המשפט המחוזי, בהודעת הערעור ובנספחיה, ולאחר ששמענו את טיעוני הצדדים בעל פה, הגענו לכלל מסקנה כי דין הערעור להידחות. הלכה ידועה היא כי ערכאת הערעור תתערב בעונש שהוטל על ידי הערכאה הדיונית רק במקרים חריגים של סטייה ברורה ממדיניות הענישה הראויה (ראו למשל: ע"פ 9097/05 מדינת ישראל נ' ורשילובסקי ( 3.7.2006); ע"פ 1242/97 גרינברג נ' מדינת ישראל ( 3.2.1998); ע"פ 3091/08 טרייגר נ' מדינת ישראל ( 29.1.2009, בפסקה 11)). במקרה הנדון לא מצאנו סטייה שכזו ממדיניות הענישה המצדיקה את התערבותה של ערכאת הערעור. למעלה מן הנדרש נוסיף כי אף לגופו של עניין לא מצאנו מקום להתערב בגזר דינו של בית המשפט המחוזי. העבירות שבהן הורשע המערער הן עבירות חמורות, וזאת בייחוד לנוכח נסיבות ביצוען. בית המשפט המחוזי נתן משקל בגזר דינו לחומרה העבירות וכן לחומרה היתרה הנובעת מגילה הצעיר של המתלוננת ומהעובדה ששררו בינה לבין המערער יחסי אמון, אותם ניצל לרעה. בהקשר זה יש לתת את הדעת, בנוסף לעבירת המין, לכך שהמערער הורשע גם בעבירת איומים. המערער ניסה להסתיר את מעשיו וייתכן שלולא אומץ ליבה של המתלוננת, סופו של המקרה לפנינו היה שונה. כמו כן, התייחס בית המשפט לתוצאות הקשות של המעשים והשפעתם על המתלוננת כפי שהם באו לידי ביטוי בתסקיר הקורבן שהובא בפניו. יחד עם זאת, בית המשפט המחוזי נתן משקל אף לשיקולים לקולה וביניהם להודאת המערער במיוחס לו, להערכת המסוכנות המינית שהוגשה בעניינו, לניסיונות שיקומו וכן לנסיבותיו האישיות. בכך, נתן בית המשפט המחוזי משקל לכלל השיקולים הרלבנטיים ואיזן ביניהם כראוי, תוך שנתן דעתו לכלל נסיבות המקרה.   סוף דבר, שוכנענו כי העונש שהוטל על המערער אינו סוטה ממדיניות הענישה הנהוגה באופן המצדיק את התערבותה של ערכאת הערעור ואנו דוחים אפוא את הערעור. המערער יתייצב ביום 10.10.12 לא יאוחר מהשעה 9:00 במגרש הרוסים בירושלים, לשם תחילת ריצוי עונשו. משפט פליליקטיניםעבירות מין