קראו את ההחלטה להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא עיכוב ביצוע פסק דין על דרך הפשרה: 1. לפני בקשה לעיכוב ביצוע פסק-הדין המשלים שניתן ביום 27.12.98. פסק-הדין ניתן בדרך של פשרה, במסגרת סעיף 79א' לחוק בתי-המשפט [נוסח משולב] תשמ"ה1984- (ראה: עמ' 31-23 לפרוט' בתובענה העיקרית), ופשיטא שהצדדים הסכימו גם להכרעה במחלוקת שבינם מבלי שייקבעו ממצאים ומבלי שביהמ"ש יידרש להכריע בשאלות אמינות ומהימנות הגרסאות. ויודגש, עיקר תכלית הפשרה - שהצדדים עצמם הם שיזמו אותה, הם שביקשו אותה מביהמ"ש בגדרו של הדיון בסעד הזמני, ולאחר שביהמ"ש הבהיר להם את משמעות הדברים הם אישרו את ההסכם בחתימת ידם - שלהם ושל עורכי-דינם (ראה: עמ' 5 לפרוט' בתובענה העיקרית) - היתה להביא לסיום מהיר ופשוט יחסית של המחלוקת, למזער את הנזק, ומתוך מגמה לאחות, עד כמה שניתן, הקרעים שהוליכו אפילו עד כדי התערבות המשטרה, ולנסות ולדאוג לכך שהצדדים ייפרדו ברוח טובה (השווה: רע"א 6756/96 זוננשוילי נ' חוד, חברה לתעשיית מוצרי מתכת בע"מ, דינים עליון, כרך כג, 227). 2. מן הטעמים האמורים ולאור טיבו של ההליך, ובעיקר לאחר שהדברים נאמרו מראש ונכתבו מפורשות וגם נחתמו אישית ע"י הצדדים ובאי-כוחם, אין ניתנים, בדרך-כלל, הנימוקים לדרך עשיית הפשרה ונמסרת התוצאה האופרטיבית בלבד. בדומה לכך נוהג גם בית-המשפט העליון, עת מובאת לפניו הפסיקה לפשרה (ראו, למשל, בע"א 4733/92 חיפה כימיקלים נ' פואד חווא, דינים עליון, כרך מד, 40; ע"א 1806/90 פיק נ' גיזרי, דינים עליון, כרך לה, 184). בדומה לכך נוהגת גם הגישה לפסיקת פיצויים מכוח הוראת סעיף 4(ג) לחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה1975-, כאשר ההגיון מאחורי שתי הוראות החוק שווה (לזיקה ביניהן ראו נא בהצ"ח תשנ"א 319, 322). בהקשר לסעיף 4(ג) הנ"ל נפסק, כי במסגרת שיקול הדעת הרחב המסור לביהמ"ש, די לקבוע סכום כולל ההולם את מלוא נסיבות העניין "ואין הכוונה לסכום שייקבע על יסוד הנמקה מפורטת ..." (ראה: ע"א 806/88 יוסר טרביה נ' ציון בע"מ, תקדין עליון כרך 91(2), 1184, שאוזכר בפסק-הדין מושא בקשה זו; ע"א 757/88 ברמן נ' אילון בע"מ, דינים עליון, כרך טו, 581). אלו הן טיבן של פשרות "שאין מידת הדין שולטת בהן" (ראה: מ' אלון, המשפט העברי - תולדותיו, מקורותיו ועקרונותיו, מהד' ג', 152), וברוח זו הן מחלחלות אל בינותנו. 3. כל העובדות הרלוונטיות הצריכות לבדיקת המסקנה נבחנו ואוזנו מבעד למשקפי הפשרה, ובתוקף בחינת האמור (ואם יורשה לי, גם לא בהחלטה קצרה במיוחד בנסיבות העניין), נקבעו התוצאות האופרטיביות. 4. ולענייננו, ההלכה הפסוקה קובעת, כי "כאשר המדובר בחיוב כספי גרידא, אין נטייה לעכב ביצועו של פסק-הדין, באשר לרוב אין המדובר בנזק בלתי הפיך שאין לתקנו" (ראה: בש"א 216/89 אברהמי ובניו נ' בנק המזרחי המאוחד בע"מ, פ"ד מג(2) 172, 174); ב"ש 396/86 שטיין נ' חזן, פ"ד מ(3) 133, 136). בעניין דידן, לא הניחו המבקשים תשתית ראייתית להוכיח כי ייגרם להם נזק בלתי הפיך (שלא לומר, כי במהלך הדיונים בפניי אף הסתמנה הערכה מעט שונה בדבר יכולתם הכספית - אם כי אין זה הנושא הטעון הכרעה בפני), והמבקש 2 כלל לא מסר תצהיר המניח, ולו לכאורה, תשתית עובדתית להוכחת טענותיו. 5. סיכומם של דברים, הגשת ערעור, כשלעצמה, אינה יכולה לעכב ביצועו של פסק-דין. גם העובדה כי ביצועו של פסק-הדין עלול לגרור אחריו מכירת נכס כלשהו, אינה יכולה, לכשעצמה, לשמש הצדקה לעיכוב ביצוע (ראה: רע"א 214/88 טוויל נ' דויטש, פ"ד מד(3), 752, בעמ' 754); ומשלא הונחה תשתית ראייתית לפיה ייגרם למבקשים נזק בלתי הפיך (עת המבקש 2 נמנע בכלל מהגשת תצהיר); משלא הונחה תשתית, ולו מינימלית, להוכחת סיכויי הזכייה בערעור (לאחר שכאמור הובהרה לצדדים משמעות ההליך והם אישרוה בחתימת ידם ובחתימת באי-כוחם), ומשלא הוכחה אי-היכולת להיפרע מהזוכה בפסק-הדין אם יתקבל הערעור, דין הבקשה להדחות. יחד עם זאת, ניתנת בזאת ארכה נוספת בת 30 יום לתשלום סכום פסה"ד. אם לא ישולם פסה"ד במועדו, הוא יישא ריבית והצמדה כחוק מהיום ועד לפירעון בפועל. המבקשים יישאו בהוצאות הליך זה בסך 1,500 ש"ח לזכות המשיבים. סכום זה יישא ריבית והצמדה כחוק מהיום ועד לפירעון בפועל. ביצוע פסק דיןעיכוב ביצועפסק דין בפשרה (סעיף 79א')פשרה