קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא עצירת מונית לביקורת מס: א. רקע וראיות המערער הינו בעליה של מונית מס. 25-760-40, ממנה הוא מפיק פרנסתו, אם על ידי נהיגתה בעצמו, ואם באמצעות נהגים שכירים שהוא מעסיק בנהיגה בה. במוצאי השבת של ה- 17.2.96, בשעה 20:45, עצרו מבקרי מס מטעם המשיב, פקיד שומה כפר סבא (להלן - המבקרים) את המונית שהיתה נהוגה אותה עת על ידי נהגו השכיר של המערער, X (להלן - X) על מנת לבצע בה ביקורת רישום תקבולים בקופה הרושמת. מעיון בסרט הקופה הרושמת, הוברר למבקרים, כי לא נרשמו בה באותו יום, עד לשעה 14:00, תקבולים כלשהם, וכי לא הוצא סיכום יומי לפעילות היום הקודם. לשאלת המבקרים, הסביר להם מר X, כי הינו נהג שכיר, וכי החל לעבוד באותו יום רק בשעה 14:00, וטרם נדרש לרישומו של תקבול כלשהו. בתגובה, ביקשו המבקרים ממר X שיתקשר עבורם עם בעל המונית, באמצעות הטלפון הנייד שבמונית, על מנת שיוכלו ללבן הענין עימו. מר X נענה לבקשתם, ויצר קשר עם המערער. בפתח שיחתו עימו, הבהיר מר X למערער, כי מבקרי מס הכנסה נמצאים במונית לצורך עריכת ביקורת רישום תקבולים בקופה הרושמת שבה. לאחר מכן העביר את השיחה למבקר, מר לוי, שהחל לתחקר את המערער באמצעות הדיבורית. ב. עד כאן העובדות שהוסכמו על שני הצדדים. מכאן ואילך, המחלוקת. לגירסת המבקרים - ובמיוחד מר לוי שכאמור שוחח עם המערער ורשם דבריו סימולטנית - שאל את המערער, מתי ביצע את נסיעתו האחרונה במונית, וזה השיבו: "לקחתי נסיעה בשעה 5.30היום לשדה התעופה" (ראה דו"ח הביקורת מש/ 1בעמ' 1, וראה גם עדותו של מר לוי בעמ' 4לפרוט'). תמורת נסיעה זו, קיבל המערער, לדבריו, - 90ש"ח מן הנוסע, ואלה נרשמו לטענתו כדין בקופה הרושמת. לא כך המערער עצמו. בתצהירו ובדבריו מעל דוכן העדים, הסביר מר רייזנר כי בשיחתו הטלפונית עם המבקר, לא הזכיר כלל את המילה "היום", וכי בדברו על הנסיעה האחרונה שביצע, התכוון לנסיעתו מיום חמישי בבוקר, קרי, יומיים לפני הביקורת. בשבת, כך טען, לא היתה ברשותו המונית כלל, והוא אף לא שהה בעיר. כמנהגו הקבוע, העביר את המונית לרשות אחד מנהגיו השכירים על מנת שזה ינהג בה, ויעבירה בהמשך, אל הנהג השכיר האחר; וכך, עד תום סוף השבוע. שהרי, הוא עצמו, לפי דבריו, נהג לשבות בסופי שבוע מעבודה במונית עקב מצבו הבריאותי. לחיזוק טיעונו זה, האחרון, זימן המערער לבית המשפט, מספר עדים מטעמו; בהם, מנהל תחנת המוניות עימה עבד, עזרא סייג, אשר העיד כי המערער אכן לא עבד בסופי שבוע, בעיקרון, וכי הוצא מתורנות שבת, דרך קבע (עמ' 11לפרוט'). כך העיד גם העד האחר, הוא הנהג השכיר אריה רבינוביץ, שאישר גם הוא כי המערער לא נהג במונית בשבתות ובחגים (עמ' 12לפרוטו'); וכך גם מר X (עמ' 15- 14לפרוטו') הוא הנהג שעבד עם המונית באותה שבת של הביקורת. המערער לא הסתפק בטיעוניו אלה. בנימוקי הערעור שהגיש לי, כמו גם בעדותו מעל לדוכן ובסיכומיו, חזר המערער והלין קשות, בעצמו ועל ידי בא כחו המלומד עו"ד קוברסקי, על הפרוצדורה בה נקטו המבקרים בעניינו. לטענת מר קוברסקי, אין להשלים עם עובדת עריכתה של ביקורת כאמור, בלא נוכחותו של הנחקר, ומבלי שדבריו יאושרו על ידו בחתימת ידו. ניהולה של חקירה בדרך כזו, כך עו"ד קוברסקי, לא היה בה כדי להבטיח הגנתו של האיש, אף לא מניעת אפשרות של טעות או הטעייה, גם אם בלא זדון. אפשר, כך מר קוברסקי, כי אילולא חדלו המבקרים בכל אלה, ואילולא נמנע מן המערער לראות את הרשום בדו"ח, אפשר והיה מצליח לשכנעם, במקום, כי המילה "היום" נרשמה על ידי מר לוי, בטעות, מבלי שנאמרה מפיו, כלל. ג. דיון ומסקנות מכל שהובא עד כאן , נראה, כי שתיים הן השאלות הנדרשות לדיון בערעור זה, ששתיהן עובדתיות הן. האחת, האם ביצע המערער אותה נסיעה לנמל התעופה בבוקרו של יום הביקורת, כעולה לכאורה מן הדוח, או, שמא בוצעה נסיעה זו, יומיים קודם, כפי שטען הוא, בעומדו על דוכן העדים? השניה, הנגזרת מן הראשונה, לאמור, האם קיבל תמורת אותה נסיעה, תקבול, שאמור היה להימצא בסרט הקופה הרושמת של אותו יום, אשר נבדק על ידי המבקרים; או, האם בתקבול מוקדם יותר עסקינן? ד. נטל ההוכחה - דומה, כי אין חולק שנטל ההוכחה בדבר הימצאותו של תקבול בעסק, שלא נרשם כדין בספריו, מונח ככלל על כתפי המשיב. זהו, כך לפי הפסיקה, הנטל הראשוני והיחיד שהוטל על המשיב בהליך של פסילת ספרים; ואם לא עמד בו, פטור הנישום בלא כלום (ראה, למשל, ע"א 520/83דון מיכאל נ' פ"ש גוש דן, מיסים א/ 2ה-42). האם הרים המשיב נטל כבד זה בענייננו? יודגש, כאן ומיד, כי העובדות כפי שהובאו בפתח הדברים דלעיל, מעמידות בענייננו זה, תמונה חריגה ביותר של הליך פסילת ספרים, המעוררת על פניה, שאלות בלתי מבוטלות בדבר תקינות ביצועו ונפקותו על הפסילה עצמה. אין חולק, כי הצדק עם מר אילון, בא כחו המלומד של המשיב, בטענו, כי בעיקרון ניתן בהחלט לבצע ביקורת ספרים בעסק, גם כאשר בעליו אינו נוכח במקום (ראה ע"א 554/86טארק אבו ערוק ואח' נ' פקיד שומה נצרת, פד"א יז, 97). אפשר בהחלט, שתתבצע פסילה כאמור, כאשר זו מתבססת על אי רישום תקבול בידי עובד שהוצב בעסק תחת פיקוחו של בעליו, האחראי למחדליו. ואולם, לא בכך ענייננו זה. ענייננו כאן, במחדלו הישיר לכאורה של בעל "העסק" עצמו, שנחקר על ידי המבקרים, בטלפון, על תקבול שאיש לא ראהו; וזאת, מבלי שהזדהו בפניו פנים אל פנים, ומבלי שהציגו בפניו את הדו"ח בו נרשמו דבריו, ואשר על בסיסו הוחלט על פסילת ספריו בסופו של דבר. האם לא ניטלה מן האיש בדרך זו, זכותו האלמנטרית להתגוננות ראויה? והרי, עצם חקירתו של אדם בטלפון נייד, על כל מיגרעותיו ומיגבלותיו של מכשיר זה, מכשירה את הקרקע, מלכתחילה, לטעות אפשרית מצד החוקר, גם אם אין כל כוונה מאחוריה, כפי שחזר והדגיש מר קוברסקי, ברוב הגינותו. דומני, כי די בעצם ביצועה של חקירה מסוג זה, כשהנחקר מצוי אי שם מעבר לקו הטלפון, במצב של אינו רואה ואינו נראה, כדי להעמיד סימן שאלה מהותי לגבי נפקותם של הדברים שתועדו במהלכה של חקירה זו. פועל יוצא מן האמור, שדו"ח הביקורת, מש/1, לא יוכל, בכל מקרה, לשמש בעניננו כראיה לאמור בו. ה. האם עלה בידי המשיב, על אף האמור, להרים הנטל שהוטל עליו כמובהר לעיל, ולהוכיח שאותו תקבול אשר בו נקשר המחדל הרישומי, לפי גירסת המשיב, אכן נתקבל באותו יום, מבלי שתועד כדין? את עמדתו בענין זה ביסס המשיב, כעולה מן הפרוטוקול, לא על דו"ח הביקורת בלבד, אלא, גם על עדויותיהם של המבקרים עצמם, אשר עמדו בעדויותיהם בפני, על השתלשלות הדברים, ואשר חזרו ואישרו את נכונותו של הדו"ח, כולל המילה היום, שהוצבה במרכז המחלוקת . לא מצאתי פגם של מהימנות בעדויות אלה. על פי התרשמותי, האמין המבקר, מר לוי, בתום לב, במה שהעיד לגבי הדברים ששמע מפי המערער, ואשר אותם רשם כדבריו, או לפחות השתדל לרשום, "מילה במילה". גם טיעוניו של ב"כ המשיב המלומד, שניסה להפנותני אל ההגיון שבדברי העד הזה, ומנגד אל הפירכות שעלו מדברי המערער, נראו בעיני הגיוניים. על אף זאת, הגעתי למסקנה, כי הצדק בסופו של יום, עם עו"ד קוברסקי דווקא, אשר חזר והצביע בפני, ביד אמונה, על אותם פגמים יסודיים, שהעמידו את בסיס הפסילה בסימן שאלה מהותי. כבר עמדתי לעיל על הפגמים שנכרכו בפרוצדורת החקירה עצמה, ובביצועה באמצעות הטלפון הנייד. פגמים נוספים נקשרו, בעיני, בניסוחו של דו"ח הביקורת, שלא היה בו, לדעתי, כדי להעיד חד משמעית על רישום סימולטני, מלא ומדויק של דברי המערער, בהיות הרישום מבוצע תוך כדי שיחה טלפונית עימו, כנטען. אכן, כפי שהעיר מר קוברסקי, בצדק, ניתן לגזור מן ההתיחסות אל המערער, בדו"ח, בגוף שלישי, כאילו לא מפיו נשמעו הדברים, ישירות. אפשר גם לחזור ולתהות, אם אמנם נרשמו כל המילים שאמר, כולן, בלא שיפוץ ושינוי כל שהם. והרי, בסיטואציה מיוחדת עסקינן, שבה נדרש החוקר לפיצול תשומת ליבו, בין השאלות ששאל, התשובות שלהן האזין, והרישום שביצע במקביל; הכל, בעת ובעונה אחת. הקושי לעמוד בחובת הדיוק המירבי בנסיבות שכאלה, ברור הוא מאליו. הספק הנוסף עלה בי, לנוכח אותה אפשרות שהוזכרה לעיל, שמילה כלשהי, קטנה וחסרת חשיבות ככל שתהיה, כמו המילה "היום", הושמטה או הוספה שלא בכוונת מכוון, על ידי המבקר; אם משום שפעל בתנאים חריגים כמתואר, ואם עקב תקלה במכשיר, שעשויה היתה לשבש את משמעות הנאמר והנרשם. ותמהני, מהו שמנע מן המבקרים להזמין את האיש אל המונית, על מנת לחוקרו פנים אל פנים, ועל מנת לאפשר לו תגובה ישירה על "אשמת" אי הרישום שהוטחה בו? או, מה מנעם מלהתכבד ולסור אל ביתו, לצורך כך? וזאת אין לשכוח: בהליך מעין פלילי עסקינן, שבו אמורה חקירה מעין זו להתבצע במישנה זהירות, תוך העמדת אפשרות ממשית בפני הנישום להתגוננות מלאה, ולפרישת כל טיעוניו לצורך הפרכת המחדל המיוחס לו (על ייחודו של הליך פסילת ספריו של נישום, ועל קירבתו של הליך הפסילה, להליך הפלילי, ראה, עמ"ה 58/90סלומון חנסב ואירג' חנסב נ' פ"ש ירושלים, מיסים ו 5ה-174). כלום אוכל בנסיבות כמתואר, להעדיף את זיכרונם של המבקרים, על הצהרת המערער, שחזר וטען בנחרצות, כי לא אמר את שנכתב? מה עוד, כאשר בשום שלב, לא נדרש כלל לחתום ולאשר את שנרשם מפיו, לכאורה? בין כך ובין כך, נראה לי, אין מנוס מקביעה כי כל הליקויים שפורטו עד כאן, כולם יחדיו, ואולי גם כל אחד מהם לחוד, די בהם כדי להציב מכשול בלתי מבוטל על דרכו של המשיב, בהוכחת ביצועו של התקבול במונית בבוקרו של אותו יום, שלא נרשם כדין, לגירסתו. ממילא, לא נותר לי אלא לקבוע, שהנטל הראשוני כאמור, הוא, נטל ההוכחה בדבר קיומו של תקבול בעסק, לא הורם על ידי המשיב כנדרש. דין הערעור להתקבל. המשיב ישלם הוצאות משפט בסך 5000ש"ח שישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק החל משבוע מהיום ועד יום תשלומם בפועל. ביקורת מסמוניתמיסים