בית המשפט ציין כי יש להבדיל מ"ערבויות בנקאיות אוטונומיות" אשר הפעלתן איננה דורשת נימוק או ראיה מכל סוג שהוא, הרי ביחס ל"ערבויות ביצוע" יש לברר את החשבון לאשורו, בטרם יבוצע תשלום הערבות. קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא ערבויות ביצוע: .1המשיב בנק הבניה לישראל הגיש תביעה בסדר דין מקוצר כנגד המערערים: חברת אדיטק בע"מ (להלן "החברה") וכן נגד מנהלה טיטלר אריה (להלן "המערער"), לתשלום חובה של החברה בסך 819.03, 33ש"ח. בכתב התביעה נאמר כי עפ"י ההסכם מיום 4.10.84וכתב הערבות (ללא הגבלת סכום) מיום 23.6.85, התחייבו החברה והמערער כאחת לשלם למשיב את יתרת החוב הרשומה בפנקסיו של המשיב, וזאת מיד עם דרישה ראשונה. עיון בהסכם מיום 4.10.84(ת/1), אשר צורף לכתב התביעה, מעלה כי הסכם זה נושא את חתימתו הכפולה של המערער, פעם אחת בצירוף חותמת החברה, ופעם שניה - חתימתו האישית ללא חותמת החברה. לכתב התביעה צורף גם "כתב ערבות" (ת/5) הנושא את חתימתו של המערער בתורת "חתימת הערב". .2החברה הגישה בבית המשפט קמא תביעה שכנגד על סך 860, 65ש"ח. בתביעה זו נטען כי המשיב חייב את חשבונה של החברה בריבית העולה על הריבית המוסכמת, וכן כי המשיב כיבד שתי "ערבויות לביצוע עבודות" אשר הוצאו על ידי המשיב לזכות צד ג', למרות שהחברה ביצעה העבודות אצל צד ג' - בשלמות. .3בית המשפט קמא שמע הראיות וקבע כי אין כל מחלוקת בין הצדדים לגבי הנתונים החשבוניים מבחינה מתמטית, וטענות החברה מצטמצמות בנושאים כדלקמן: א. המשיב לא היה רשאי לכבד שתי ערבויות בנקאיות (ת/8, ת/12) וזאת לאור מחלוקת לגבי זהותו של המוטב. ב. מדובר ב"ערבויות ביצוע" ולא ערבויות אוטונומיות. לענין סעיף א' הנ"ל, הרי הגיע בית המשפט קמא למסקנה העובדתית, בהסתמך על תצהירו של המערער, כי לא היה כל ספק - אפילו למערער עצמו - ביחס לזהותו של המוטב, ועל כן נדחתה טענה זו. לענין סעיף ב', הגיע בית המשפט קמא למסקנה כי מדובר בערבויות אוטונומיות שעל המשיב היה לכבד. לגירסת המשיב הרי משמש המערער כערב לחובותיה של החברה על סמך המסמכים אשר נחתמו בחתימת ידו (ת/1, ת/ 2ו-ת/5) ומאחר ובמסגרת סיכומי המערערים לא נטען דבר כנגד, הרי חוייב המערער אישית מכח ערבותו וזאת בגין הערבויות אשר כובדו על ידי המשיב, באשר הוכח לבית המשפט קמא כי "כל החוב בחשבון נובע ממימוש הערבויות". סוף דבר, שני המערערים (החברה והמערער) חוייבו לשלם למשיב סך 391, 29ש"ח בצירוף הריבית הבנקאית המוסכמת, והתביעה שכנגד נדחתה. על כך הוגש הערעור בפנינו. .4לאחר שמיעת טיעוני ב"כ הצדדים נראה כי שתי טענות בפי ב"כ המערערים. א. חיובו של המערער "בגין עילה שונה מן הנטען בכתב התביעה". ב. הערבויות אינן בבחינת "ערבויות אוטונומיות" אלא "ערבויות ביצוע". ועל כן להבדיל מערבויות בנקאיות אוטונומיות אשר הפעלתן איננה דורשת נימוק או ראיה מכל סוג שהוא, הרי ביחס לערבויות ביצוע יש לברר את החשבון לאשורו, בטרם יבוצע תשלום הערבות. .5עיון במכלול המסמכים אשר הוצגו בבית המשפט קמא מעלה כי שני המערערים חתמו בנפרד על ההסכם ת/1, ו"כתב ההתחייבות בדבר הוצאת ערבויות בנקאיות" (ת/2) נחתם גם הוא על ידי שני המערערים - בנפרד. בנוסף לכך חתם המערער גם על "כתב ערבות" (ת/5) והסכים על ידי כך לשמש כערב (אישית) לכל חובותיה של החברה. עיון בת/ 5מעלה כי המדובר בערבות המתחדשת באופן אוטומטי - "מדי פעם בפעם בסכומי כסף", ללא הגבלת סכום. עיון נוסף ב"כתב התחייבות בדבר הוצאת ערבויות בנקאיות" (ת/2) מעלה כי שני המערערים, כל אחד לחוד, חתמו על התחייבות זו. סעיף 20ל-ת/ 2קובע מפורשות: " .20הבנק רשאי בכל עת לחייב כל חשבון של הלקוח בכל סכום המגיע ושיגיע ממנו בכל אופן שהוא, ולזקוף כל סכום שיקבל ממנו או עבורו לזכות אותו חשבון שימצא לנכון ולהעביר כל סכום שיעמוד לזכותו לכל חשבון אחר שימצא לנכון". מהתחייבות זו עולה ברורות כי המערער אכן משמש כערב לכל חובותיה של החברה הנובעות מהוצאתן של הערבויות הבנקאיות אשר הוצאו לבקשתו. ב"כ המערער מבקש לתמוך יתדותיו בפסק דין אשר ניתן על ידינו בע"א 226/96 מקום שם נדחתה תביעתו של הבנק הבינלאומי הראשון כנגד יוסף הרוש. בתיק ההוא הוברר כי ערבותו של יוסף הרוש כלפי הבנק הבינלאומי הראשון הוגבלה מפורשות להלוואה ספציפית. ומשהוברר כי הלוואה ספציפית זו שולמה תוך חיוב חשבון העו"ש של החייב העיקרי, הרי לאור הודאת הבנק הבינלאומי הראשון כי ההלוואה שולמה, הרי נדחתה תביעתו של הבנק הבינלאומי הראשון לחיובו של הערב להלוואה. לא כן בעניינינו, כאן מדובר בערבות מתמדת - מתחדשת, בלתי מוגבלת להלוואה ספציפית. בנסיבות אלו נראה לנו כי אין מקום להתערב בקביעתו של בית המשפט קמא לפיה אכן ערב המערער לכל חובות החברה הנובעים כתוצאה ממימוש הערבויות אשר הוצאו לבקשתם של המערערים. בזאת הוכיחה המשיבה את אשר נטען על ידה בכתב התביעה. .6בקשר לערבויות, עיון בטופס הערבויות מעלה כי אכן מדובר בערבויות בנקאיות-אוטונומיות שאין חובה לנמק או להצדיק את דרישת התשלום בגינן. ולפיכך ברור כי היתה חובה על המשיב לכבד את הערבויות אשר הוצאו על ידו בהתאם לבקשות המערערים. ההלכה הפסוקה קובעת כי ערבויות בנקאיות אוטונומיות אינן אלא התחייבות לשיפוי בהתאם לסעיף 16לחוק הערבות תשכ"ז- .1967התייבות לשיפוי זו אינה מותנת בקיום חבותו של החייב אלא יש לקיימה מיד עם דרישתו הראשונה של הנערב, על פי תנאי ההתחייבות. בע"א 529/78איליט בע"מ נגד אלקו חרושת אלקטרו מכני ישראלית בע"מ (פ"ד ל"ד (2) עמ' 13בעמ' 21) נקבע: "למען פישוט הויכוח מוכן אני להניח שבא-כח איליט צודק בכל טענותיו, שנטענו במישור היחסים שבין מרשו לאלקו, אך גם אז איני רואה מה ענין טענות אלה לחבותם של הבנקים לשלם את הכסף על פי דרישה, ומה הרלוונטיות שיש להם לענין התקפות של הערבויות הבנקאיות. אם כי נכון שהן ניתנו כדי להבטיח ביצוע תיקונים על ידי איליט, הרי כבר הבהרנו שהן אינן אלא בבחינת "התחייבות שיפוי", וזו אינה קשורה בקיום חבותו של הנערב. חובתם של הבנקים לשלם קמה עם דרישתו של אלקו, ואין הם רשאים לסרב לדרישה אפילו סבורים הם שאיליט אינה חייבת דבר. במילים אחרות, השאלה אם חייבת איליט, או אינה חייבת לאלקו שירותים או כספים, אינה עניינה של הבנקים. הם התחייבו כלפי אלקו לשלם על-פי דרישתה מבלי שתצטרך לבסס דרישה זו, משמע שאפילו דרישה בלתי מבוססת מחייבת אותם לשלם את הסכום המובטח. זוהי התוצאה של עצמאות החבות של התחייבות השיפוי וכך גם נפסק לא פעם על ידי בית משפט זה (ע"א 298/63, ע"א 241/64, בר"ע 46/71). הלכה זו בדין יסודה ואיני מוצא טעם בטענותיו של ב"כ איליט, שכוונתן לקעקע הלכה זו". (ההדגשה במקור). לאור כל האמור לעיל, נראה כי לא היה מנוס בפני המשיב מלכבד את הערבויות הבנקאיות אשר ניתנו על ידו לצד ג'. התוצאה היא כי אין מקום להתערבותנו, פסק הדין יעמוד על כנו. המערער ישלם למשיבה הוצאות המשפט ובנוסף להן שכ"ט עו"ד בסך 500, 7ש"ח בצירוף מע"מ, הפרשי הצמדה ורבית צמודה ומצטברת של 5אחוז לשנה, מהיום ועד לפרעון. הערבות הבנקאית אשר הופקדה תועבר לידי ב"כ המשיב. ערבות