קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא ערעור על אי כושר - ביטוח לאומי: 1. זהו ערעור על החלטת ועדה לעררים לעניין אי כושר, אשר קבעה ביום 26.12.99, כי המערער לא איבד 50% מכושרו להשתכר החל מיום 01/11/99, וכי הוא מסוגל לעבוד ביום עבודה מלא בעיסוקים שאינם דורשים עמידה והליכה ממושכים ומאמץ גופני חריג כגון עבודת הרכבה, תעשיה קלה, מחסנאות ממוחשבת, ועוד. 2. להלן עיקר טענות המערער: א) הרופא חבר הועדה לא בדק את המערער, וחברי הועדה הסתפקו בלשאול אותו מספר שאלות ספיציפיות. המערער עובד עד היום רק כשעתיים ביום. 3. הועדה רשמה מפי המערער את התלונות שדלקמן: "לטענתו ניסה לעבוד כמה פעמים ונשבר. סובל מבצקת ברגלים שמקשות עליו העבודה. סובל מכאבים בזמן מתן שתן, סובל משלשולים עקב תרופת הקולקיצין שלוקח. נמצא במעקב בבי"ח שיבא עקב מחלת ה- F.M.F. , סובל מירידה במשקל. לטענתו מבלה זמן רב בשירותים כמה פעמים ביום. עובד לטענתו שעתיים ביום, בבית שאן, במועצה דתית, עובד בישיבה. לטענתו מזיע הרבה. סיים 12 ש"ל. למד חצי שנה הנהלת חשבונות ולא עבר את המבחנים. שוחרר מצה"ל מטעמי בריאות. שירת כחודש. עובד מ- 04:00 ועד 06:00 בבוקר". 4. בסעיף "דיוני הועדה" בפרוטוקול הועדה נרשם כדלקמן: "התובע בן 24, אובחן כסובל ממחלת F.M.F , חומצת שתן גבוהה בדם, המטוריה והפרוטאינוריה בשתן, מצב אחרי CDH דו צדדי, קיצור רגל שמאל. לא נקבעה נכות נוירולוגית. בהופעתו בפני הועדה, מוסר התובע שכעת הוא עובד שעתים ביום במסגרת המועצה הדתית. התובע אינו רואה את עצמו מסוגל לעבוד מעבר לשעות שעובד. הועדה עיינה בכל המסמכים הנמצאים בתיק לרבות דו"ח כושר השתכרות חוזר של פקידת השיקום מ- 25/10/99. הועדה מאמצת את מסקנות הדו"ח לפיהן התובע במצב בריאותו הנוכחי מסוגל לעבוד ביום עבודה מלא בעיסוקים שאינם דורשים עמידה והליכה ממושכים, מאמץ גופני חריג, עבודות הרכבה, תעשייה קלה, מחסנאות ממוחשבת וכדו'.לאור האמור לעיל, דוחה הועדה את הערר". 5. א) עיון בחומר הרפואי ובמידע הסוציאלי שהונח בפני הועדה מראה שזו שמה לנגד עיניה את מכלול הליקויים הרפואיים שנקבעו למערער ע"י הרופא המוסמך, והיא לא הייתה מחויבת בעריכת בדיקה רפואית למערער, שכן בהיותה ועדה לעניין אי כושר, תפקידה להפעיל שיקול דעתה בהתאם לחומר הרפואי שהונח בפניה. מהדוחו"ת השונים שהונחו בפני הועדה ושנערכו ע"י פקידות השיקום, לרבות הדו"ח מיום 25/10/99, עולה שהתובע עבר תהליך אבחון אך לא שיתף פעולה בנסיונות להפנותו להכשרה ושיקום מקצועיים. יצויין כי במהלך תקופה לא קצרה, בעת שעוד סברו פקידי השיקום כי ניתן יהא לשבץ התובע בהכשרה מקצועית, נקבעו לו 75% אי כושר לתקופות קצובות. 6. מהאמור לעיל, אם כן, עולה שהועדה שקלה את השיקולים הרלבנטיים, התייחסה לחומר שהיה בפניה ועל המכלול האמור ביססה מסקנותיה. לא מצאתי פגם משפטי בפעולות הועדה או מסקנותיה. 7. נוכח האמור לעיל, דין הערער להידחות. בנסיבות העניין, אין צו להוצאות. 8. במידה ומי מהצדדים יבקש לערער על פסק דיני זה עליו להגיש בקשת רשות ערעור לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים וזאת בתוך 30 יום מיום קבלת עותק פסק הדין. אי כושר עבודהערעור