קראו את ההחלטה להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא ערעור על ביטול הסדר בין הצדדים: 1. זו בקשת רשות ערעור על החלטת בית-המשפט השלום (כב' השופטת ב' כהנא) מיום 7.4.98, לפיה בוטל הסדר שבין הצדדים - להשאיר את המצב בנכס, נשוא ההליך, עד להחלטתו של בית-המשפט קמא בהליך העיקרי. 2. למעשה, ענינו של ההליך העיקרי הוא תביעה לסילוק יד, שהוגשה בדרך של סדר דין מקוצר, ועד כה לא נדונה בקשה לרשות להתגונן, וממילא לא ניתנה הרשות. אולם, עד שיבוא בית-המשפט קמא לדון בהליך העיקרי - אם וכאשר תנתן הרשות להתגונן - אנו עדים כאן לבקשות לרשות להתגונן על החלטות שונות, כפי שאפרט להלן. 3. ביום 16.11.97 נתן בית-המשפט קמא צו מניעה זמני במעמד המשיב בלבד, לפיו נאסר על המבקשים או מי מטעמם להיכנס לבית שברחוב עמק התימנים 113ב' בשכונת עין כרם (להלן - "הנכס") או לעשות בנכס כל פעולה. אחרי דיון במעמד בעלי הדין, הותיר בית המשפט קמא את צו המניעה הארעי בעינו, מן הטעם שהמבקשים לא הראו מקור זכות להתגורר בנכס ובית המשפט לא שוכנע, כאמור בהחלטתו, כי המשיבים החזיקו בבית חזקה של שנים רבות כטענתם. בית-המשפט המחוזי התבקש (ברע 3008/98) לבטל את הצו הזמני האמור, אולם בעלי הדין הגיעו במסגרת הדיון בבית-המשפט קמא להסכמות, ובין היתר שהמשיב לא יבצע כל עבודות בניה ושיפוצים בבית ואולם יהיה רשאי לעשות בבית כל שימוש ולפתוח דלת על כל הכרוך בפתיחתה. המבקשים (ובעיקר המבקש 1 שדיבר בשם המבקשים) הבינו שאין הם רשאים להיכנס לנכס, אך המשיב או מי מטעמו רשאים להכנס והמבקשים לא יפריעו להם להשתמש בנכס. הוסכם גם שהציוד או חפצים השייכים למבקשים יישארו בשלב זה עד להחלטה בערעור על החלטת בית-המשפט השלום. 4. אחרי שדנתי בבקשת הרשות לערעור כבערעור, דחיתי את הערעור בכפוף לכך שההסדר המוסכם שבין הצדדים יישאר בעינו "עד להכרעת בית-המשפט בהליך העיקרי או עד להחלטה אחרת בבית-המשפט קמא". 5. בעקבות פסק דינו של בית-משפט זה החליט בית-המשפט קמא, לאחר ששמע את הצדדים, להשאיר את החלטתו הראשונה בעינה, תוך שציין כי הקביעות לכאורה שקבע יש בהן כדי להשליך על הבקשה לצו מניעה ועל ההליך העיקרי, וזאת לאחר שבית המשפט קמא קבע שהנתבע (המבקש בהליך זה) לא הוכיח זכות לכאורה לגבי הנכס. עוד הוסיף בית-המשפט קמא: כי ההסכמות שבין הצדדים אינן מחייבות עוד אף אחד מהם. 6. על הדברים האחרונים האלה משיגים המבקשים, לאמור שהיה מן הראוי להותיר את הסכמות הצדדים בעינן עד להחלטה בהליך העיקרי, משום שהם סבורים כי בית-המשפט זה המליץ או קבע שיש להותיר את ההסדר הזה עד לסיום ההליך. 7. אולם, בית-המשפט זה לא החליט כך, אלא הותיר את הענין לדיון בבית-המשפט קמא. בית-המשפט קמא ששמע את הצדדים בהליך הביניים הגיע להחלטה שבבסיסה מסקנה כי לא שוכנע לענין קיום זכות לכאורה של המבקשים בנכס. משום כך הותיר בעינו את הצו הזמני שנתן (בהמ' 10242/97). 8. יש לזכור כי בית-המשפט קמא עוד לא החליט על מתן רשות להתגונן בהליך העיקרי, וכי אפילו יתגורר המשיב בנכס ויעשה בו שימוש כפי שהסכימו הצדדים עד להחלטה בערעור בהליך הביניים, הרי אפילו יינזקו המבקשים ויוכיחו את נזקם יוכלו לקבל פיצוי על כך, אם בהכרעה שיפוטית ואם בדרך אחרת. לא מצאתי פגם בהחלטת בית-המשפט קמא מיום 7.4.98, והיא עולה בקנה אחד עם החלטתו של בית-משפט זה, לפיה ההסכמות של הצדדים יעמדו בעינן עד להחלטה אחרת. גם אין פגם בהחלטת בית-המשפט קמא כי ההסכמות של הצדדים לא עוד מחייבות אותם. אכן, הסכמות אלה באו לפרק זמן קצר עד שבית משפט זה החליט בערעור, ומשהחליט כך היה רשאי בית-המשפט קמא לקבוע כי ההסכמות האלה לא קיימות, והרי המשיב אינו מסכים להן היום, ובפועל אין הן יכולות להיות קיימות. 9. לאור כל אלה נראה לי כי אין הצדקה למתן רשות ערעור, ויש לקוות כי בית-המשפט קמא יקיים דיון בהקדם לגוף ההליך העיקרי שבפניו. 10. אני דוחה, איפוא את בקשת הרשות לערעור. המבקשים ישלמו למשיב הוצאות ושכר טרחת עורך דין בסכום כולל של 1,500 ש"ח, כולל מע"מ כדין. ערעור