קראו את ההחלטה להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא ערעור על החלטה להגביל את חופש העיסוק: .1לפני בקשת רשות הערעור על החלטת בית-הדין האזורי, אשר קבעה כי על המבקשים 1, 2, ו-3: "א) להימנע מעבודה או ממתן שירותים למפעל מכתבים ברמת חובב ובבאר שבע, הן באופן אישי והן באמצעות משיבה 4(מבקשת מס' 4לפני) במישרין או בעקיפין; ב) להימנע מלהעסיק עובדים במתן שירותים ו/או בעבודות מכל סוג שהוא במפעלי מכתשים האמורים, במישרין או בעקיפין". וכל זאת עד יום 31.12.93או עד למתן החלטה אחרת בהליך העיקרי. .2לאחר עיון בבקשה, בהחלטה נשוא הבקשה, ובנספחים שהוגשו, איני נותן רשות ערעור. .3א) אחת מטענות המבקשים היא כי לא היתה לבית-הדין סמכות לדון בבקשה. המבקשים מפנים בעניין זה לסיכומים בבית-הדין האזורי, בהם נאמר- " .125לדעתי, לבית-הדין הנכבד אין סמכות לדון בתובענה. .126אני מודע לפסיקתו של בית-הדין הארצי לעבודה ולפסקי-דין נוספים שניתנו בסוגיה הנידונה. ברם, נראה לי כי המילה האחרונה בעניין זה טרם נאמרה. .127מפסק-דינו של כב' השופט וינוגרד, בפרשת אגיש, עולה כי גם לאחר תיקון חוק בית-הדין לעבודה, התשכ"ט-1969, מוסמכים בתי-המשפט הרגילים להכריע בסכסוכים זהים. .128לעניין זה, ההבחנה המלאכותית בין הפרה של זכויות קניוניות (כך במקור) (או פגיעה בהן) לבין הפרה של תניה משתמעת בחוזה עבודה, אינה נראית לי. .129שיטתו של כב' נשיא בית-הדין הארצי לעבודה בכל הכבוד הראוי, אינה נכונה לדעתי, והיא מרחיבה במידה רבה את סמכות בית-הדין, שלא לפי כוונת המחוקק. סוד מסחרי הוא ל'בעליו' זכות קניינית. זה המבקש להגן על אותה זכות קניינית צריך לפנות לבתי-המשפט הרגילים, שלהם הסמכות. בעניין זה אין מקום להבחנה בין נתבע שהיה עובד של התובע לבין נתבע אחר. השיטה של 'החדרת' תניות מכללא להסכמי עבודה, מביאה להרחבת סמכות בית-הדין מעבר למה שקבעו סעיפי החוק הרלבנטיים. .130הרי אפשר על פי אותה שיטה, לגרוס כי כל מעשה אסור וכל עוולת נזיקין, הם כאלה האסורים מכללא, על פי הסכם עבודה. על פי אותה שיטה מהיום ולהבא יוכל כל עובד, ששמו הטוב נפגע על-ידי מעבידו בשל פרסום לשון הרע, להגיש תובענה לבית-הדין לעבודה בגין הפרסום האמור, ולתבוע פיצויים או סעדים אחרים. כל שעליו לטעון הוא שבהסכם העבודה שבינו לבין מעבידו קיימת תנייה מכללא, כאילו מובנת מאליה, שאל להם לצדדים להוציא דיבה רעה האחד כלפי השני. היתכן כך? סעיף 24(א) (1) לחוק בית-הדין לעבודה קובע כי לבית-הדין אין סמכות לדון בתובענה שעילתה בפקודת הנזיקין. אבל בהחלט על פי שיטת הרחבת הסמכות יכול מתדיין לבוא ולטעון כי קיים הסכם מכללא בינו לבין מעבידו, שהמעביד לא ינהג כלפיו ברשלנות. על רקע טענה זו, ועל פי השיטה המורחבת, אותו עובד יגיש את תביעתו לבית-הדין לעבודה בעילה של הפרת חוזה. לא יתכן כדבר הזה, המחוקק לא התכוון לגישה כזו. .131סעיף 24א (1א) לחוק בית-הדין לעבודה קבע כי בית-הדין מוסמך לדון בתובענה שעילתה בחוזה לאחר שנסתיימו יחסי עובד-מעביד. אם הצדדים לא קבעו בחוזה, באופן מפורש, איסור תחרות או הגבלת חופש העיסוק, אין לדבר על איסור כזה, המצוי, כביכול, בחוזה. .132המעיין בתובענה הנדונה כאן מגלה ומיד כי היא מבוססת בעיקרה על זכות קניינית, נטענת. הטענה על קיומה של תניה חוזית (מכללא), באה, כאן, מפיה של המבקשת, כמו במקרים אחרים, על מנת ליצור סמכות. אותה טענה טפלה לעיקר. .133כאשר מחוקק קובע בספר החוקים איסור, אותו איסור חי את חייו העצמאיים, ואין לומר עליו שהוא קיים בכל חוזה, באופן משתמע. .134חוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג-1973, אכן קובע בסעיף 39שבו כי: 'בקיום של חיוב הנובע מחוזה יש לנהוג בדרך מקובלת ובתום לב, והוא הדין לגבי השימוש בזכות הנובעת מחוזה'. .135ברם, סעיף זה, ככל שהוא סעיף סל של חיובים רבים, לא נועד לשמש כסעיף מקביל לסעיפים אחרים, שבין כה וכה מצויים בספר החוקים. .136אכן קיימת חובת נאמנות של הצדדים להסכם עבודה האחד כלפי השני, אבל גם בעניין זה אין מקום להרחיב אותה חובה, אין להרחיבה רק כך שהיא תכלול גם התייחסות למעשים שבין כה וכה נאסרו בחיקוק. לענייננו קיימת פקודת הנזיקין, שבה מצויה רשימה של העוולות הרבלנטיות. למעשה מה שנטען על-ידי המבקשת הוא עוולה של גזל וכן עוולה של הסגת גבול במטלטלין. גם בחוק המטלטלין, בסעיף 8שבו, נקבעה הגנת הבעלות וההחזקה לגבי מטלטלין ולגבי זכויות (ראה סעיף 13(א) לחוק המטלטלין, התשל"א- 1971וראה סעיפים 20- 15לחוק המקרקעין, התשכ"ט-1969, שאומצו בחוק המטלטלין). .137אכן סעיף 26לחוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג-1973, מאפשר 'השלמת פרטים' בחוזה וקובע כי: 'פרטים שלא נקבעו בחוזה או על פיו יהיו לפי הנוהג הקיים בין הצדדים, ובאין נוהג כזה - לפי הנוהג המקובל בחוזים מאותו סוג, ויראו גם פרטים אלה כמוסכמים. .138לדעתי גם סעיף זה, לא נועד לשמש בסיס לקביעת נורמות חוזיות, כאשר אותן נורמות נקבעו במפורש בחקיקה אחרת. .139השלמת פרטים בחוזה אפשרית על בסיס נוהג. השלמה כזו של פרטים אינה קיימת, ואין בה צורך כאשר חוק או דין קובעים נורמות התנהגות, איסורים ועוולות. אי אפשר גם להתעלם מכך שהוספת חנייה כאמור מעוררת קשיים ושאלות לא מעטים. האם אמנם התמורה שנקבעה בחוזה בין המשיבים לבין המבקשת לקחה בחשבון הגבלתם של המשיבים לעיסוק במקצועם? ואם אמנם היתה שאלה זו מתעוררת באמת בין הצדדים - האם אפשר לומר שהמשיבים היו מסכימים להגבלת חופש עיסוקם? האם הם היו עושים זאת ללא תמורה נוספת?"; ב) אין ממש בטענה. בית-דין זה פסק כי לבית-הדין לעבודה הסמכות לדון בתביעות מעין-אלה, ואין כל מקום לסטות מהלכה זו, מה עוד שמדובר בסעד זמני; ג) גם בית-המשפט המחוזי בתל-אביב היה בדעה דומה (ת"א) (ת"א) 1134/91[1]). מפאת חשיבות הנושא, ועל מנת שפרקליטם המלומד של המבקשים לא יתהלך בדעה המוטעית כי בית-הדין נטל לעצמו סמכות לא לו, נביא במלואו את הקטע הרלבנטי מדבריו של השופט קלינג המנתח את הסוגיה (בע' 6): "הדעה, שהסוד המקצועי או המסחרי הם בבחינת זכות קניינית, מצא ביטויו בפסקי-הדין, שאחד האופיינים שבהם הוא ע"א 312/74[1], השופט ברנזון אמר (בע' 319): 'הסודות המקצועיים והידע הסודי הם זכויות קנייניות של בעליהם ואסור לעובד להשתמש בהם לצרכיו או לגלותם לאחרים בכל זמן שהוא, בין שהתחייב על כך במפורש ואם לאו. חובה זו לשמור סוד היא חובה מוחלטת ובגדר תנאי מכללא הנובע מעצם יחסי עובד ומעביד'. אולם דברים אלו אינם מקובלים על הכל. בע"א 155/80[2], אמר השופט ד' בכור (בע' 821): 'באשר למצב הדברים באנגליה ובארצות-הברית אסתפק בהבאת קטע קצר מספרו של המלומד a.e. turner[8] שכותרתו היא, the law of trade secretsהאם הידע הסודי הוא 'קניין' (property) ושאם נאמר: לעיתים קרובות שקלו בתי המשפט אם מידע סודי (confidential information) של סודות מקצועיים הוא קניין אם לאו. מעולם לא נפלה הכרעה מוחלטת בשאלה זו, ופעמים רבות בבתי המשפט באנגליה ובארצות הברית הובעה הדעה, שחקירה זו אינה הכרחית. שם גם הובאו דברי השופט ,holmesשאוזכרו בפסקי-דין רבים והובאו גם בספרו של [9] g.t. alexander commercial tortsבפרק העוסק בסודות מקצועיים. דברי השופט הס, שהמילה 'קניין (property) בהתייחסות לסימני מסחר ולסודות מקצועיים היא מתן ביטוי בלתי בדוק לתוצאות משניות של העובדה העיקרית, שהחוק מציב דרישות יסודיות של תום-לב, ובין אם ישנה זכות קניינית ובין אם לאו, ישנה חובה הנובעת מיחסי אמון, שבמסגרתם עבר הידע הסודי מאיש לאיש. . 207Ibid[9] g.t. alexanderאומר, שסודות מקצועיים אינם קניין במובן המקובל של מונח זה. אסתפק בזה לגבי מצב הדברים באנגליה ובארצות-הברית. ובאשר לדברי השופט ברנזון בע"א 312/74[2] הנ"ל יצויין, ששם כלל לא עמדה על הפרק השאלה, אם הזכות לסוד מקצועי היא זכות קניינית או אחרת. שם עמדה לדיון שאלת חובת העובד לא להשתמש לצרכיו הפרטיים, ולא להעביר לאחרים מידע על סודות מקצועיים של מעבידו. גם שם עמדה על הפרק השאלה, מה היקפה של חובה זו של העובד, שהיא חובת הנאמנות, שהוא חב למעבידו. גם כאן השימוש במונח "זכות קניינית" הוא שימוש במונח בלי כוונה לאבחן בין זכות קניינית לבין זכות מסוג אחר". הפרופ' ג' טדסקי [11] במאמרו על סודות עסקיים שולל את הגישה הקושרת את הזכות להגנת הסוד העסקי עם הגישה הקניינית במאמרו (בע' 28): "כל פעם שהמשפט מכיר בזכות של אדם אפשר לדבר על בעלות הזכות שלו. אך לא לזה מתכוונים בעלי הקביעות הנ"ל, כיוון שבמקרה זה בקביעתם לא היו מוסיפים מאומה על הכרה בסתם זכות, במקום לדייק ולאפיין את מהותה, כפי שהם מבקשים לעשות. כמו כן אין הם מתכוונים בוודאי לבעלות האמיתית, זאת הקיימת על דברים חומריים, כפי שהיא מוסדרת בחוק המקרקעין, התשכ"ט- 1969ובחוק המיטלטלין, התשל"א-.1971 ללא ספק כוונתם היא לקניין הרוחני או לדבר מה כעין זה. ברם, אין המשל דומה לנמשל. הקניין הרוחני נקרא זה משום שעל אף השוני לעומת הקניין החומרי הוא דומה לו, בהיותו מכלול זכויות מוחלטות הקיימות לבעליהן כלפי כל העולם. אבל במקרה שלנו אין לבעל הסוד זכויות אלא כלפי איש או אנשים מסויימים על סמך חוזה איתם או על סמך דינים שלפי משפטנו הנוהג הם דינים הנוגעים ליחסים מסויימים בלבד". גישה דומה מצויה בספרו של . F[10] :נthe cases contain many references to confidential breach of confidence" ,gurry Is a very comprehensive notion and care must be taken to determine information as property. In the common law, however, property First, in a metaphorical the sense in which it is used in this area. The cases indicate that:בproperty has been used in two distinct ways Sense to describe the rights which a confider has in contract or equity And, secondly, in reference:וas the result of a confidential disclosure To a jurisdiction which is independent of any rights in contract or (47-. 46pp) "equity בהתייחס לדבריו האחרונים של gurry[10] נראה, שניתן לומר, כי הפסיקה הישראלית, שהשתמשה במינוח של זכות קניינית, לא התכוונה בכך להקנות לה מעמד עצמאי בלתי תלוי בקיום מערכת יחסים חוזיים, וכל כוונתה היתה לאותו מובן המכוון לאופייה של הזכות ולהשלכותיה הנלוות. כך למשל עולה גם מפסק-הדין הנזכר של השופט ברנזון בע"א 312/74[2]. לאחר שאמר כי הסוד המקצועי הוא זכות קניינית, קבע השופט ברנזון, כי החובה לשמור סוד היא בגדר תנאי מכללא הנובע מעצם יחסי עובד-מעביד. כך נאמר גם בע"א 206/72[3] בע' 578: "העילה השניה מבוססת על העקרון, שאין אדם רשאי לנצל לטובת עצמו מידע שנמסר לו מתוך יחסי אמון בין המוסר והמקבל. עקרון זה מקורו בדיני היושר, וביחסים שבין מעביד ועובד. הוא מבוסס על תנאי מכללא בחוזה עבודה, האוסר על העובד לגלות סודות מסחריים של מעביד ולהפיק תועלת לרעת המעביד מכל סוד מסחרי או מכל ידיעה סודית שהגיעה אליו במהלך עבודתו וכתוצאה ממנה". ספק בעיני, אם היתה שאלת הסמכות נפתרת אחרת, גם לו הייתי בדעה, שאכן הזכות לסודיות מקצועית - מקורה קנייני. גם אם מדובר בזכות קניינית במלוא המשמעות, הרי זו נובעת ממערכת היחסים שבין העובד למעביד. גם זכויות קנייניות אחרות נובעות לעיתים קרובות ממערכת יחסים חוזית. כך חוזה השכירות יוצר זכות קניינית. חוזה מכר מקים זכות בעלות, שהיא זכות קניינית. ד) שנים רבות לפני חקיקת תיקון מס' 18לחוק בית-הדין לעבודה התש"ן- 1990ראה אור מאמר, ובו אנו מוצאים- "לאור פסק-דין זה (בג"צ 579/80[5] סבורנו, שבמקרים בהם נמסר לעובד ידע במסגרת יחסי עובד ומעביד, העובד התחייב כחלק מתנאי העבודה שלא לגלותו ו/או לא לעסוק בו והתביעה מוגשת כחוזית, תוקנה סמכות לבית הדין לעבודה: אליבא ככב' השופט לוין הסעד יפול למסגרת אכיפת חוזה עבודה ואליבא דכב' השופט ברק עובדת קיום חוזה העבודה תהיה מהותית ולא היסטורית א' פוטשביצקי בעלות בידע והגבלת חופש העיסוק בע' 444; [12] ה) עוד ובנוסף, אם יש צורך בכך, נביא את סעיפים 7ו- 17להצעת חוק חוזה עבודה התשמ"ח-1985, ממנה ניתן ללמוד לענייננו: "7(א) עובד ומעביד חייבים לנהוג בנאמנות זה כלפי זה בכל הנוגע ליחסי העבודה שביניהם. (ב) במשך תקופת חוזה העבודה וכן במשך חמש שנים אחרי סיומו, לא יגלה עובד את סודות מעבידו שהגיעו לידיעתו במהלך העבודה; הוראה זו לא תחול על דבר שבנסיבות העניין יש יסוד סביר להניח שחדל להיות סוד, או שהעובד היה רשאי לגלותו על פי דין". " .17אין להתנות על הוראות חוק זה, למעט סעיפים 5, 7(ב), 9 8ו-13". .4בית-הדין האזורי שוכנע, כי לכאורה יש במעשה המבקשים, שעה שהתקשרו עם מכתשים, "משום שימוש בסודות מקצועים ומסחריים שנרכשו על ידיהם בעבודתם אצל המבקשים", ונימק את החלטתו בהתרשמותו מחומר הראיות, לרבות העדויות שהושמעו לפניו. בית-הדין הגדיר נכונה את המונח "סוד מקצועי", בהסתמך על פסיקתו של בית-דין זה ושל בית-המשפט העליון, והעריך את "מאזן הנוחות" על פי אמות מידה סבירות, והיה רשאי ליתן את הצווים המבוקשים בהסתמך על דב"ע נג/17- 3[6]. בעניינים כגון דא אין ערכאת ערעור נוהגת להתערב אלא במקרים נדירים, ונסיבותיו של מקרה זה כפי שהן עולות מחומר הראיות אינן מצדיקות התערבות בהחלטתה של הערכאה הדיונית לעניין סעד זמני (ראה דב"ע נב/149- 9אשל תעשיית קרטון גלי בע"מ - שפי אריזות בע"מ ואח' (לא פורסם); נב/119- 9טיבריו-משעל - המרכז שרות עזר לנכים בע"מ (לא פורסם); נא/193- 9עמיחי סגל - תובנה מכונות תרגום בע"מ ואח' (לא פורסם); דב"ע נג/117- 9אוחנה ואח' - גוטקס מודל בע"מ (לא פורסם); וכל זאת כמקובל גם במערכת בתי המשפט: י' זוסמן [13] סדר הדין האזרחי (בע' 582). .5מהחומר אשר צורף לבקשה לא ניתן ללמוד אם בית-הדין האזורי קבע את הדיון בהליך העיקרי בהקדם, ומחוץ לתור. אם לא נקבע דיון רצוף לחודש אפריל ש.ז. יקבע זה על ידי בית-הדין האזורי, מחוץ לתור, על מנת ליתן פסק-דין סופי בהקדם (ראה, למשל, דב"ע נא/199- 3[7], בע' 366; וראה גם נג/117- 9הנ"ל). ד) שנים רבות לפני חקיקת תיקון מס' 18לחוק בית-הדין לעבודה התש"ן- 1990ראה אור מאמר, ובו אנו מוצאים- "לאור פסק-דין זה (בג"צ 579/80[5] סבורנו, שבמקרים בהם נמסר לעובד ידע במסגרת יחסי עובד ומעביד, העובד התחייב כחלק מתנאי העבודה שלא לגלותו ו/או לא לעסוק בו והתביעה מוגשת כחוזית, תוקנה סמכות לבית הדין לעבודה: אליבא דכב' השופט לוין הסעד יפול למסגרת אכיפת חוזה עבודה ואליבא דכב' השופט ברק עובדת קיום חוזה העבודה תהיה מהותית ולא היסטורית א' פוטשביצקי בעלות בידע והגבלת חופש העיסוק בע' 444; [12] ה) עוד ובנוסף, אם יש צורך בכך, נביא את סעיפים 7ו- 17להצעת חוק חוזה עבודה התשמ"ח-1985, ממנה ניתן ללמוד לענייננו: "7(א) עובד ומעביד חייבים לנהוג בנאמנות זה כלפי זה בכל הנוגע ליחסי העבודה שביניהם. (ב) במשך תקופת חוזה העבודה וכן במשך חמש שנים אחרי סיומו, לא יגלה עובד את סודות מעבידו שהגיעו לידיעתו במהלך העבודה; הוראה זו לא תחול על דבר שבנסיבות העניין יש יסוד סביר להניח שחדל להיות סוד, או שהעובד היה רשאי לגלותו על פי דין". " .17אין להתנות על הוראות חוק זה, למעט סעיפים 5, 7(ב), 9 8ו-13". .4בית-הדין האזורי שוכנע, כי לכאורה יש במעשה המבקשים, שעה שהתקשרו עם מכתשים, "משום שימוש בסודות מקצועים ומסחריים שנרכשו על ידיהם בעבודתם אצל המבקשים", ונימק את החלטתו בהתרשמותו מחומר הראיות, לרבות העדויות שהושמעו לפניו. בית-הדין הגדיר נכונה את המונח "סוד מקצועי", בהסתמך על פסיקתו של בית-דין זה ושל בית-המשפט העליון, והעריך את "מאזן הנוחות" על פי אמות מידה סבירות, והיה רשאי ליתן את הצווים המבוקשים בהסתמך על דב"ע נג/17- 3[6]. בעניינים כגון דא אין ערכאת ערעור נוהגת להתערב אלא במקרים נדירים, ונסיבותיו של מקרה זה כפי שהן עולות מחומר הראיות אינן מצדיקות התערבות בהחלטתה של הערכאה הדיונית לעניין סעד זמני (ראה דב"ע נב/149- 9אשל תעשיית קרטון גלי בע"מ - שפי אריזות בע"מ ואח' (לא פורסם); נב/119- 9טיבריו-משעל - המרכז שרות עזר לנכים בע"מ (לא פורסם); נא/193- 9עמיחי סגל - תובנה מכונות תרגום בע"מ ואח' (לא פורסם); דב"ע נג/117- 9אוחנה ואח' - גוטקס מודל בע"מ (לא פורסם); וכל זאת כמקובל גם במערכת בתי המשפט: י' זוסמן [13] סדר הדין האזרחי (בע 582). .5מהחומר אשר צורף לבקשה לא ניתן ללמוד אם בית-הדין האזורי קבע את הדיון בהליך העיקרי בהקדם, ומחוץ לתור. אם לא נקבע דיון רצוף לחודש אפריל ש.ז. יקבע זה על ידי בית-הדין האזורי, מחוץ לתור, על מנת ליתן פסק-דין סופי בהקדם (ראה, למשל, דב"ע נא/199- 3[7], בע' 366; וראה גם נג/117- 9הנ"ל). .6המבקשים, ביחד ולחוד, ישלמו לאוצר המדינה הוצאות בקשה זו בסך של -.000, 1ש"ח.ערעורחופש העיסוק