ערר על צו הבאה

קראו את ההחלטה להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא ערר על צו הבאה: 1. בפני ערר על החלטת כב' השופט סרחאן, (שלום, צפת) לפיה הורה על צו הבאה ללא אפשרות שחרור (כך לשון ההחלטה) כנגד העורר ואף דחה בקשה לעיון חוזר מבלי שטרח לזמן את הצדדים, ולקיים דיון ולמרות הסכמת המשיבה, שם. 2. העורר נאשם בבית משפט השלום בצפת בעבירות אלימות, תקיפת עובד ציבור בניגוד לסע' 381 (ב) לחוק העונשין תשל"ז - 1977 (להלן: "החוק") ועבירות איומים בניגוד לסע' 192 לחוק. כתב האישום תוקן. 3. העורר כפר בהאשמות נגדו, גם לאחר שכתב האישום תוקן חזר וטען הנאשם בבית משפט קמא שאין להשיב לכתב האישום מלכתחילה, מאחר ולטעמו כתב האישום אינו מגלה כלפיו אישום פלילי והתיק נקבע לדיון בפני כב' השופט סרחאן. 4. לטענת ב"כ העורר, לא בוצעה מסירה כדין ובדיון שקדם למועד הדיון, נשוא ההחלטה בערר, היה הנאשם חולה ולאחר מכן יצא לחו"ל. ב"כ העורר ניסה ומנסה לתרץ את ההודעות הסותרות לעניין התייצבות הנאשם בין הודעת רעיית הנאשם לבין הודעת ב"כ וכפי שיבואר להלן, לא ראיתי ואין מקום לקביעה בעניין זה בפני ועל ידי. 5א. כפי שיבואר להלן וכעולה מהמפורט בבקשה, הערר והתגובה ולאור הסכמת המשיבה בהליך לעיון חוזר כפי שהיה בבית משפט קמא (יצוין כי בתגובה היום, השאירה המשיבה את ההחלטה לשיקול דעת בית המשפט), אני מקבל את הערר. ב. אני רואה לציין כי גם אם תרעומת בית משפט קמא היתה בדין, אין לקבל מצב בו ניתן צו הבאה כפי שיצא מלפני בית משפט קמא. ניתן היה למצוא תרופה להתנהגות הנאשם ובא-כוחו בדרך של הוצאות, כפי שקבע בית משפט קמא, אך לא כפי שקבע לעניין צו ההבאה ללא שיחרור. אין לקבל ואסור לקבל קביעת בית משפט קמא לפיה: "ניתן בזה צו הבאה כנגד הנאשם ללא אפשרות שחרור". ג. לא יעלה על הדעת שצו הבאה יינתן ללא אפשרות שחרור, מדובר בפגיעה קשה בחרות הנאשם, בניגוד לתקנת הציבור, חוק יסוד כבוד האדם וחרותו, והיזקקות לאשיות משפט כהלכתם. קביעת בית משפט קמא מהווה ככזו פגיעה קשה בחירות הפרט. מדובר בנאשם, עומדת לו בשלב זה חזקת החפות, אין לקבל מצב בו צו הבאה יהפוך לשוט לשלילת חירותו של אדם. צו הבאה נועד להבטחת התייצבותו של אדם, נאשם או עד בבית המשפט. אכן, אמת נכון הדבר, יתכנו נסיבות יוצאות דופן בהם צריך בית המשפט להיזקק להליך חריף של צו הבאה ללא שחרור, אך השימוש בהליך זה יעשה במסורה, במקרים חריגים ונדירים ובוודאי שלא במקרה כמקרה שבפנינו כאשר יש ספקות באשר לעצם ההזמנה ומדובר בנאשם בן 75. הדרך הנכונה ברגיל צריכה להיות צו הבאה תוך קביעת ערובה לרבות כזו המחייבת הפקדה במזומן, אך מכאן ועד צו הבאה ללא שחרור, הדרך ארוכה. ד. בית המשפט צריך לשים נר לרגליו - גם במראה המשתקפת של האינטרס הציבורי לקיים דיונים במועדם - את חירות הפרט, מידת הפגיעה בה והיחס הנכון במאזן שבין הפגיעה באדם כאדם ונטילת חרותו ובין האינטרס הציבורי הנפגע מאי קיום דיון במועדו. 6. בית משפט קמא רשאי היה ליתן צו הבאה לאור המפורט, גם ללא בקשת נציג המשיבה, אין לקבל טענות ב"כ העורר לעניין זה, ביהמ"ש הוא האורגן אשר תחת אחריותו וחובתו קיום ההליך השיפוטי ובדרך ראויה. כאן היה על בית משפט קמא ליתן צו הבאה בדרך של הפקדה ו/או ערבויות מתאימות ולא בדרך שקבע. 7. אני רואה להוסיף ולציין תוך הדגש, כי בקשה לעיון חוזר צריכה להישמע במעמד שני הצדדים ולא ניתן לפטור אותה כפי קביעת בית משפט קמא בצו בשולי הבקשה. מצוות המחוקק לעניין זה ברורה וחד משמעית, על פי סע' 57 לחסד"פ (סמכויות, אכיפה - מעצרים) תשנ"ו - 1996, דיון בבקשה לעיון חוזר והחלטת בית משפט על פי סע' 52 לחוק זה, צריכה להיעשות במעמד בעל הדין או סניגורו, ניתן לפטור התובע בדרך הקבועה בחוק, אך אין פתח למתן החלטה שלא במעמד הנאשם כמו כאן ובוודאי שלא החלטה בשולי הדברים כפי שנעשה במקרה נשוא הערר בפני. ראוי היה, צריך היה וחייב היה בימ"ש קמא לזמן הצדדים לשמיעת הבקשה לעיון חוזר ולפסוק פסוקו רק לאחר שמיעת הצדדים ועל פי מצוות המחוקק. ראה למשל: "... כלל גדול במערכת משפטנו שאין להכריע בעניינו של בעל דין בלי שניתנה לו תחילה אפשרות להשמיע טענותיו" (בג"צ 701/81, עמ' 10) וכבר הורונו חכמים (שו"ת הרמ"א, קח ... פשיטא דאי אפשר לדון בדבר בלי שמיעת טענת הנתבע, כי התורה אמרה "שמוע בין אחיכם ושפטתם צדק" (דברים, פרק א', פסוק טז') בענייננו, זכות זו אף קבועה במפורש בחוק..." (ב"ש 37/86 פד"י מ (1) עמ' 393, שם, בעמ' 395-396, וכמצוטט שם), ודומה שהדברים נהירים וברורים. 8. סוף דבר, אני מורה על קבלת הערר ככל הנוגע באשר לצו ההבאה כפי שניתן, אינני מבטל, בשלב זה, את החיוב בהוצאות.צו הבאהצוויםערר