עתירה לביטול עסקת טיעון

קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא עתירה לביטול עסקת טיעון: השופטת א' חיות: זוהי עתירה לביטולו של הסדר טיעון שנערך עם המשיב 3 בת"פ 5093/07, ולהעדתו של העותר-המתלונן נגד המעורבים בתיק. 1. ביום 13.11.2007, בעקבות תלונה שהגיש העותר וכתוצאה מחקירה משטרתית שהתקיימה לגביה הוגש לבית משפט השלום בירושלים (ת"פ 5093/07) כתב אישום המייחס למשיב 3 (להלן: לוי) עבירות של קבלת דבר בנסיבות מחמירות וזיוף מסמך בכוונה לקבל באמצעותו דבר בנסיבות מחמירות (סעיפים 415 ו-418 לחוק העונשין, התשל"ז-1977). על-פי כתב האישום, לוי הציע לעותר להצטרף כמשקיע לפרויקט בנייה בניהולו וכערובה לסך של 150,000 דולר שישקיע העותר בפרויקט, סוכם כי לוי ישעבד לטובת העותר נכס מקרקעין שבבעלותו ביישוב הקהילתי נווה דניאל (להלן: הנכס), אשר עלות בנייתו הוערכה ב-400,000 דולר (להלן: ההסכם). ביום 24.12.1997 העביר העותר ללוי סך של 150,000 דולר כפי שהתחייב וביום 2.2.1998 קיבל לוי מהיחידה לחוזים ובטחונות שבהסתדרות הציונית העולמית (חבל ירושלים), טופס אישור זכויות בנכס. תחת סעיף "פירוט שעבודים" שבטופס הופיע קו אלכסוני המעיד על היעדר שעבודים קיימים על הנכס, אך לוי  מסר לעותר טופס מזויף בו נמחק החלק העליון של הקו האלכסוני בסעיף "פירוט שעבודים" ובמקומו נכתב "יאיר דייקן [העותר] ללא הגבלת סכום". בכך יצר לוי מצג שווא כאילו הנכס שועבד לטובת העותר ומכאן תלונתו. 2. בדיון הוכחות שהתקיים בתיק הפלילי ביום 31.3.2011 הוחלט על העברתו של התיק לגישור בפני נשיאת בתי משפט השלום במחוז ירושלים, השופטת ש' דותן. על יסוד ההסכמות שהושגו בין המדינה לבין לוי בהליך הגישור, חתמו הצדדים על הסדר טיעון לפיו יודה לוי בעובדות כתב אישום מתוקן ויורשע בעבירה של קבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות. עוד סוכם כי הטיעון לעונש יידחה לפרק זמן של חצי שנה על מנת ליתן ללוי שהות להפקיד סך של 100,000 ש"ח בקופת בית המשפט כפיצוי לעותר וכי ככל שיעשה כן וככל שתינתן חוות דעת חיובית מטעם הממונה על עבודות השירות, יעמוד עונשו על ארבעה חודשי מאסר לריצוי בעבודות שירות, מאסר על תנאי ופיצוי העותר במלוא הסכום שהופקד. בהקשר זה צוין בהסדר הטיעון כי ככל שלוי לא יפקיד את הסכום כאמור, או ככל שחוות דעת הממונה על עבודות השירות תהיה שלילית, יהיו הצדדים חופשיים לטעון לעונש לפי שיקול דעתם. כמו כן צוין בסעיף 6 להסדר הטיעון כי פרטי ההסדר הובאו לידיעת העותר, שהביע את התנגדותו. ביום 21.12.2011 הורשע לוי על יסוד הודאתו בכתב האישום המתוקן. בנוסף קבע בית המשפט כי הממונה על עבודות השירות יכין חוות דעת בעניינו של לוי וכי לאחר קבלתה ימשך הדיון ביום 14.6.2012. 3. ביום 21.2.2012 הוגשה העתירה שבכאן בה מבקש העותר כי נורה למשיבים לנמק מדוע לא יבוטל הסדר הטיעון שנערך עם לוי וכן כי תתאפשר עדותו של העותר "נגד כל המעורבים". העותר, שאינו מיוצג, שוטח את טענותיו בכל הנוגע להתנהלותם של המשיבים 5-3 וככל שניתן להבין מעתירתו הוא טוען כי לאחר חתימת ההסכם עם לוי הסתבר לו שהמשיב 4, שלטענתו ייצג אותו באותה התקשרות, הוא למעשה קרוב משפחתו של לוי וכי המשיב 5 (אביו של המשיב 4) נטל חלק מטעם לוי בהליך הפלילי. העותר מציין עוד את דבר קיומם של הליכי בוררות שהתקיימו בינו לבין לוי, שטיבם ותוצאותיהם אינם ברורים, והוא מוסיף ומציין כי ההליך הפלילי סבל מדחיות רבות בשל התנהלותם של לוי ועורכי דינו וכי הסדר הטיעון, שהוצג לבית המשפט ביום 21.12.2011, אושר טרם שנשמעה עדותו שלו כמתלונן בתיק, אף שזו אמורה הייתה להישמע בבוקרו של אותו היום. 4. המדינה טוענת בתגובה כי יש לדחות את העתירה על הסף שכן היא נעדרת פרטים רלוונטיים, אינה ברורה די הצורך והעותר אינו מעלה בה כל נימוק מדוע לשיטתו נפל פגם בהסדר הטיעון. עוד טוענת המדינה כי קיים קושי להבין מן העתירה מה מידת מעורבותם של המשיבים 5-4 בפרשה והיא מוסיפה וטוענת כי יש לדחותה גם בשל העדר עילה להתערבותו של בית משפט זה בהחלטת רשויות התביעה להגיע להסדר טיעון. עוד נטען כי משהורשע לוי על-פי הודאתו, משמעות קבלת העתירה היא התערבות בהחלטת ביניים שניתנה במסגרת הליך פלילי, והלכה היא כי היקף התערבותו של בית משפט זה בהחלטות מעין אלו הינו מצומצם ביותר. לגופו של עניין, טוענת המדינה כי הטעמים העיקריים שעמדו ביסוד ההחלטה להגיע להסדר טיעון היו העובדה שהאירועים נושא כתב האישום התרחשו לפני שנים רבות והסיכוי שייגזר על לוי מאסר בפועל בגינם אינו גבוה. כמו כן, נלקחה בחשבון העובדה שיש בהסדר הטיעון כדי לפצות את העותר, ולו באופן חלקי, על הנזק שנגרם לו. בהקשר זה מציינת המדינה כי החלטת גורמי התביעה להגיע להסדר טיעון התקבלה במסגרת הליכי הגישור, לאחר שעמדת העותר נשמעה בישיבת גישור שהתקיימה ביום 18.12.2011 והיא נשקלה והובאה לידיעת הצדדים ובית המשפט בהליך הפלילי. המדינה מציינת כי האפשרות להביע את עמדתו ניתנה לעותר לפנים משורת הדין, אף שסעיף 17 לחוק זכויות נפגעי עבירה, התשס"א-2001 אינו חל בעניינו (העותר אינו נמנה עם קבוצת נפגעי העבירות המנויות בסעיף). המדינה מוסיפה וטוענת עוד כי העתירה לוקה בשיהוי, שכן היא הוגשה כחודשיים לאחר שהסדר הטיעון הוצג לבית המשפט ולאחר שלוי הורשע. בצד כל אלו טוענת המדינה כי עונשו של לוי טרם נגזר וחזקה על בית משפט הדן בתיק הפלילי כי ישקול גם את התנגדותו של העותר להסדר הטיעון בעת שיגזור את עונשו של לוי. 5. לוי טוען בתשובה לעתירה כי זו הוגשה כחודשיים לאחר שהודה בעובדות כתב האישום המתוקן ולאחר שהחל להתארגן לקראת ביצועו של ההסדר כפי שנקבע בהכרעת הדין. עוד טוען לוי כי העותר היה נוכח בבית המשפט במעמד אישור ההסדר וניתנה לו ההזדמנות להשמיע את טענותיו קודם לאישור. לוי אף עותר בתשובתו לכך שעורך הדין מטעם הסנגוריה הציבורית אשר ייצג אותו בהליך הפלילי, ימונה לייצגו גם בעתירה זו. המשיבים 5-4 טוענים כי לא היו מעורבים בהסדר הטיעון נושא העתירה וכי צירופם כמשיבים לעתירה נועד לפגוע בהם ולהשמיצם. לטענתם, המשיב 5 התכוון לייצג את לוי בהליך הפלילי אך מאחר שבנו, המשיב 4, אמור היה להעיד בהליך נעתר בית המשפט לבקשתו ושיחרר אותו מן הייצוג ותחתיו מונה ללוי עורך דין מטעם הסנגוריה הציבורית. בהקשר זה נטען כי לאחר שחרורו של המשיב 5 מן הייצוג, כל מעורבותו הסתכמה בשליחת מכתב המלצה הנוגע ללוי וכי לא היה לו כל קשר עם התביעה בכל הנוגע להסדר הטיעון. לגופו של עניין טוענים המשיבים 5-4 בתגובתם כי העותר היה מעורה בכל ההליכים שקדמו להסדר הטיעון, נכח בכל דיון שהתקיים בתיק ובהליכי הגישור והיה מודע למשא ומתן שהתנהל בעניין הסדר הטיעון כבר מראשיתו. חרף זאת, כך נטען, נמנע העותר מלפנות לבית המשפט בעניין, השהה את עתירתו במשך שנה והגיש אותה כחודשיים לאחר שהסדר הטיעון כבר אושר.      6. דין העתירה להידחות על הסף. ככלל אין בית המשפט הגבוה לצדק מתערב בשיקולי התביעה לעניין העמדה לדין או בשיקוליה לעניין עריכת הסדרי טיעון, להוציא מקרים נדירים בהם נפלו פגמים מהותיים בהחלטת רשויות התביעה אשר אינם עולים בקנה אחד עם עקרונות המשפט המינהלי (ראו: בג"ץ 2511/09 סוידאן נ' פרקליטת מחוז חיפה, פיסקה ו' ( 31.5.2009); בג"ץ 3036/10 נגר נ' פרקליטות המדינה, פיסקה 35 ( 3.11.2010); בג"ץ 1353/11 שריר נ' פרקליטות המדינה, פיסקה 4 (7.4.2011)). בהקשר זה נבחנת, בין היתר, חובתה של הרשות לפעול בהגינות ובתום לב; חובתה לשקול אך ורק שיקולים עניינים; וכן סבירותה של ההחלטה במסגרת מתחם שיקול הדעת המקצועי הרחב הנתון לגורמי האכיפה (ראו: בג"ץ 5699/07 פלונית נ' היועץ המשפטי לממשלה, פיסקאות 12-10 לפסק דינה של השופטת א' פרוקצ'יה ופיסקה 11 לפסק דינה של הנשיאה ד' בייניש ( 26.2.2008); בג"ץ 1801/10 עזבון המנוח מנהל פאהום ז"ל נ' היועץ המשפטי לממשלה ( 18.3.2010)). במקרה דנן מופנות עיקר טענותיו של העותר כלפי התנהלותם של המשיבים 5-3 בחתימה על ההסכם ובהליכי הבוררות שנוהלו בעקבותיו והוא אינו מצביע על כל נימוק מדוע, לשיטתו, החלטת המשיבים 1 ו-2 לערוך הסדר טיעון עם לוי הינה בלתי סבירה או מנוגדת לעקרונות המשפט המינהלי. כמו כן, אין בעתירה כל הסבר מדוע היא הוגשה כחודשיים לאחר הרשעתו של לוי בהתאם להסדר הטיעון, וכמעט שנה לאחר שהצדדים הופנו לגישור. נוסף על כל האמור, יש לזכור כי קולו של העותר נשמע בהליך הגישור שהוליד את הסדר הטיעון וזאת למרות העדר חובה חוקית לכך. בהתחשב בכל האמור לעיל, ובהינתן העובדה כי עונשו של לוי טרם נגזר, אנו נמנעים מלהביע עמדה כלשהי באשר לעונש שגובש במסגרת הסדר הטיעון אך חזקה על בית משפט השלום כי ישקול את מכלול השיקולים הצריכים לעניין זה כפי שיובאו בפניו במועד הרלוונטי לגזירת-הדין. אשר על כן, העתירה נדחית על הסף. אין צו להוצאות. משפט פליליהסדר טיעון (עסקת טיעון)