קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא עתירה נגד הפרקליטות עקב חזרה מאישום: השופט ס' ג'ובראן: עניינה של העתירה שלפנינו בהחלטתו של המשיב 1 (להלן: המשיב) להודיע על חזרה מאישום בכל הנוגע לכתב אישום שהוגש נגד המשיב 2 בת"פ 39460-07-11.. כפי שעולה מהעתירה, העותרת היא חברה העוסקת במכירה ואספקה של גז. המשיב 2 עבד בתקופה הרלבנטית כנהג מיכלית גז וכחלק מתפקידו הוביל גז מהעותרת לחברה בשם נגב קרמיקה. העותרת טוענת בעתירתה כי בחודש יוני 2006 החלה לבצע מעקב אחר המשיב 2 לאחר שחשדה כי הוא גונב ממנה גז. במסגרת המעקב נצפה המשיב 2 כשהוא יוצא ממפעל נגב קרמיקה, נוסע לחוות גז באזור תעשייה במזרח ירושלים, פורק גז מהמיכלית ומקבל שקית המכילה שטרות כסף. העותרת מוסיפה וטוענת כי אספה ראיות לסדרה של מעשי גניבה שביצע המשיב 2 בין השנים 2008-2003, וכי מדובר בגניבת גז במשקל גדול ששוויו כ-14.5 מיליון ש"ח. העותרת מציגה ראייה נוספת בעתירתה והיא העובדה שבתקופה זו הפקיד המשיב 2 לחשבון הבנק שלו סכום של למעלה משני מיליון ש"ח. לטענתה, יש חפיפה כמעט מלאה בין תאריכי הגניבה לבין תאריכי הפקדות הכספים בחשבון הבנק. בעקבות כל זאת, הגישה העותרת תלונה במשטרה, וכן העבירה למשטרה את כל חומר החקירה שהיה ברשותה. ממצאי חקירת המשטרה הועברו לפרקליטות לצורך הגשת כתב אישום. לאחר מכן, נפגשו נציגי העותרת עם הפרקליט האחראי על ניהול ההליך והמשיב 2 הוזמן לשימוע בפני המשיב. בעקבות זאת, בחודש יולי 2011, הוחלט על הגשת כתב אישום נגד המשיב 2 ונגד אדם נוסף. כתב האישום מייחס למשיב 2 עבירות של קשירת קשר לביצוע פשע, גניבה בידי מורשה, קבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות, זיוף בנסיבות מחמירות ושימוש במסמך מזויף בנסיבות מחמירות. כתב האישום מתאר שני מקרים שבהם גנב המשיב 2 גז מהעותרת. לטענת העותרת, נודע לה בחודש מרץ 2012 כי המשיב מתכוון להודיע לבית המשפט על כוונת הפרקליטות לחזור בה מהאישומים נגד המשיב 2 שכן אין ראיות מספיקות להרשיעו. העותרת שלחה למשיב מכתב בנושא וביקשה לדחות את מועד ההודעה. בעקבות זאת, התקיימה פגישה בין נציגי העותרת לבין נציגי המשיב ביום 3.4.2012 שבמהלכה העלתה העותרת את טענותיה כפי שהן מפורטות בעתירה. לאחר הפגישה שלחה הפרקליטות הודעה לעותרת, ביום 17.4.2012, שבה נכתב כי אין היא מתכוונת לשנות את החלטתה בעניין החזרה מהאישום. להשלמת התמונה העובדתית מציינת העותרת בעתירתה כי הגישה תביעה אזרחית נגד המשיב 2 בבית המשפט המחוזי בבאר שבע. מכאן העתירה שלפנינו, שבמסגרתה טוענת העותרת כי החלטת המשיב 2 לחזור בו מכתב האישום היא החלטה לא סבירה, נוכח הראיות והממצאים שהיא מסרה למשיב להוכחת אשמתו של המשיב 2, ראיות אשר נסקרות בפירוט רב בעתירה. לטענת העותרת, הפרקליטות סברה כי די בחומר הראיות הקיים בתיק על מנת להגיש כתב אישום נגד המשיב 2 ולכן החליטה להגיש נגדו כתב אישום בעבירות חמורות. לפיכך, לטענת העותרת, החלטת הפרקליטות לחזור בה מהאישום בשלב זה לאחר תשובת המשיב 2 לאישום ובטרם נשמעו עדי התביעה, היא החלטה בלתי סבירה באופן קיצוני. עוד טוענת העותרת, כי משמעות ההחלטה היא למעשה זיכוי של המשיב 2 שכן מדובר בהפסקת הליכים לאחר תשובת הנאשם לכתב האישום וכי זיכויו מבלי ניהול ההליך המשפטי יש בו כדי לפגוע פגיעה קשה בשלטון החוק ובזכויותיה כקורבן עבירה בהליך הפלילי. עוד טוענת העותרת בהקשר זה כי זיכויו של המשיב 2 לא יעביר מסר של הרתעה למבצעי עבירות מסוג זה, ויש לכך חשיבות רבה בתקופה זו לנוכח מחירו הגבוה של הגז. לבסוף, חוזרת וטוענת העותרת כי לטעמה די בחומר שאספה והעבירה לרשויות החקירה כדי להעביר אל המשיב 2 את הנטל להציג את ראיותיו. עוד טוענת העותרת כי אף העובדה שהמשיב 2 בחר שלא להשיב לשאלות בנוגע לסכומי הכסף הגבוהים שהועברו לחשבונו במסגרת ההליך האזרחי, מחזקת את הראיות נגדו. המשיבים 2-1 טוענים בתגובתם כי יש לדחות את העתירה על הסף. לטענת המשיב יש לדחות את העתירה על הסף מחמת היעדר עילה. לטענתו, במהלך הכנת התיק לקראת דיון ההוכחות הראשון, נתגלו ראיות חדשות שלא היו ידועות לפרקליטות בעת הגשת כתב האישום. לאור התפתחות זו, ולאחר דיונים בנושא, הוחלט שלא נותר עוד סיכוי סביר להרשעת המשיב 2 בכתב האישום שהוגש נגדו. עוד טוען המשיב כי לאחר הפגישה שנתקיימה עם נציגי העותרת ביום 3.4.2012, התקיימה ישיבה נוספת בפרקליטות אך המסקנה נותרה כי אין די ראיות בתיק. לטענתו. בנסיבות אלה, בהן חל שינוי מהותי במצב הראייתי לאחר הגשת כתב האישום, אין עילה להתערבות בית משפט זה בהחלטה שלא להמשיך בניהול התיק. זאת, שכן שיקול דעתן של רשויות התביעה בתחום זה הוא רחב, בפרט כאשר מדובר בהחלטה הנוגעת לדיות הראיות. לטענתו, לא מדובר באחד מאותם מקרים נדירים בהם יסטה בית המשפט מהלכה זו, שכן ההחלטה שהתקבלה היא החלטה סבירה. המשיב 2 טוען כי העתירה הוגשה בחוסר ניקיון כפיים ותוך שיהוי המצביע על מניעים זרים. לטענתו, העותרת ידעה, לכל המאוחר, על כוונת הפרקליטות לחזור בה מהאישום, אך למרות זאת הגישה את העתירה רק ביום 19.4.2012, יום חמישי, כאשר הדיון בבית משפט השלום בבאר שבע היה קבוע ליום ראשון, ה-22.4.2012. עוד טוען המשיב 2, כי לנאשם הנוסף בכתב האישום כלל לא נערך שימוע בטרם הוגש כתב האישום, וכי גרסתו וטענותיו נשמעו רק לאחר הגשתו, ולאחר שנשמעו הגיעה הפרקליטות למסקנה כי אין בידיה די ראיות לצורך המשך ההליכים. עוד טוען המשיב 2 כי חוסר ניקיון הכפיים של העותרת מתבטא בכך שהיא בחרה במכוון שלא לצרף את הנאשם הנוסף בכתב האישום לעתירה. עוד טוען המשיב 2 כי מדובר בהחלטה הנמצאת בסמכותה הבלעדית של הפרקליטות וכי לא מדובר במקרה חריג המצדיק את התערבותה של ערכאה זו, שכן ההחלטה היא החלטה סבירה ונכונה שאין ראיות להוכחת המיוחס לו בכתב האישום. לאחר עיון בעתירה ובתגובות המשיבים, הגענו לכלל מסקנה כי דין העתירה להידחות על הסף מחמת היעדר עילה. כידוע, שיקול הדעת של רשויות התביעה, ובמקרה זה המשיב, אינו חסין מפני ביקורת שיפוטית, כשהעילה המרכזית לביקורת כזו היא עילת הסבירות. אך כפי שהודגש במקרים רבים מתחם הביקורת של בית משפט זה בכל הנוגע להחלטות התביעה הוא צר (ראו למשל: בג"ץ 88/10 שוורץ נ' היועץ המשפטי לממשלה ( 12.7.2010); בג"ץ 4550/94 אישה נ' היועץ המשפטי, פ"ד מט(5) 859 (1995); בג"צ 935/89 גנור נ' היועץ המשפטי לממשלה, פ"ד מד(2) 485 (1990)). בבג"ץ 5699/07 פלונית נ' היועץ המשפטי לממשלה, פסקה 11 לפסק דינה של הנשיאה ביניש ( 26.2.2008)) נקבע כי: "אין חולק כי העיקרון המנחה הינו כי התערבותו של בית-משפט זה בהחלטות היועץ המשפטי לממשלה וגורמי הפרקליטות בנוגע לניהול חקירה ולהעמדה לדין פלילי ... הינה מצומצמת ביותר. אף שעניינים אלה אינם חסינים מפני ביקורת שיפוטית, הלכה פסוקה היא כי התערבות בית-המשפט בהן הינה מצומצמת ושמורה לנסיבות מיוחדות כגון: שההחלטה נתקבלה בחוסר תום-לב; או שנתקבלה בנסיבות בהן החלטת היועץ המשפטי לממשלה לוקה במשגה היורד לשורש העניין, בסתירה ברורה לאינטרס הציבור או בעיוות מהותי אחר הדורש את תיקונו; או כאשר קיימת חריגה מהותית וברורה ממתחם שיקול-הדעת הסביר המסור בידי היועץ המשפטי לממשלה". זאת ועוד, בכל הקשור להערכת טיב הראיות לרשויות התביעה יש מרחב שיקול דעת רב יותר. התערבותו של בית משפט זה בשיקול הדעת של רשויות התביעה בדבר חומר הראיות מצומצמת עד מאד, ותתאפשר רק מקום בו העמדה בדבר משקל הראיות היא בלתי סבירה בעליל ובאופן קיצוני (בג"ץ 2534/97 יהב נ' פרקליטת המדינה, פ"ד נא(3) 1, 24 (1997); בג"ץ 223/88 שפטל נ' היועץ המשפטי לממשלה, פ"ד מג(4) 356, 368 (1989). בבג"ץ 4736/98 מעריב נ' היועץ המשפטי לממשלה, פ"ד נד(1) 659, 666 (2000) צוין כי: "אם על דרך הכלל לא ימהר בית המשפט הגבוה לצדק להתערב בהחלטתו של היועץ המשפטי להעמיד לדין או שלא להעמיד לדין, ייאמרו דברים אלה בראש ובראשונה בשאלת הערכתן של ראיות, שאלה הניתנת במובהק להכרעתן של רשויות התביעה. רשויות התביעה קנו ידע, מקצועיות וניסיון רב, וחזקה עליהן כי תעשינה כמיטבן להעמיד לדין את מי שראוי כי יועמד לדין ושלא להעמיד לדין את מי שאין הוא ראוי כי יעמוד לדין. מרחב שיקול הדעת של הפרקליטות, בעיקר בנושא זה, הינו מרחב רב, ובית המשפט לא יתערב בהחלטתה אלא במקרים בהם חרגה בְּיֶתֶר ממיתחם שיקול הדעת אשר ניתן לה". בענייננו, מקובלת עלינו עמדת המשיבים כי לא מדובר במקרה חריג המצדיק התערבות בהחלטת המשיב. לא שוכנענו כי החלטת המשיב לחזור בו מהאישום שהוגש נגד המשיב 2, לנוכח ראיות חדשות שהגיעו לידיו לאחר ההחלטה הראשונית בדבר הגשת כתב האישום, היא החלטה בלתי סבירה באופן קיצוני. כמו כן, מקובלת עלינו עמדת המשיב לפיה ההחלטה לחזור מכתב האישום, שהיא צעד שאינו שכיח, התקבלה לאחר בחינה מעמיקה של חומר הראיות על ידו ועל ידי הפרקליטים שטיפלו בתיק, וכן לאחר בחינת הטענות שהעלתה העותרת. אשר על כן, דין העתירה להידחות על הסף. לנוכח האמור לעיל, החלטתו של השופט צ' זילברטל מיום 20.4.2012 שבה ניתן צו ביניים המעכב את המשך ההליך הפלילי המתנהל בבית משפט השלום בבאר שבע (ת"פ 39460-07-11), מבוטלת בזאת. משפט פליליפרקליטות המדינהחזרה מאישוםפרקליטים