קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא פגיעה במהלך ירידה ממשאית: 1. זוהי תביעה לתשלום פיצויים עקב נזק גוף שנגרם לתובע בתאונת דרכים. הנתבעת כופרת בחבות וטוענת שהתובע לא נפגע בתאונת דרכים כפי שהוא טוען. לפיכך, פוצל הדיון ותחילה נשמעו ראיות בשאלת החבות בלבד.   2. לטענת התובע הוא נפל ונחבל תוך כדי ירידה ממשאיתו כאשר עסק בהובלת תחמיץ בקיבוץ בית ג'וברין וכי התאונה ארעה בשעה 02:00 לערך ביום 07/09/98. הן באשר לתאריך התאונה, שעת התאונה, מקום התאונה ונסיבותיה מסר התובע מס' גירסאות.   3. באשר לתאריך התאונה: המסמך הראשון בו מסר התובע גירסה ביחס לתאריך התאונה הוא הרישום בתיקו הרפואי נ/5 שם רשם הרופא המטפל ביום 07/09/98: "לפני שבוע קיבל מכה בעבודה לרגל ימין". כך גם נרשם בתעודת חדר המיון ובהפניה לבית החולים נ/4. באישור המעביד - אביו של התובע, נ/2, נרשם תאריך התאונה 05/09/98. בתביעה לדמי פגיעה נ/3 נרשם תאריך הפגיעה 05/09/98. התובע העיד בעמ' 6 שורות 1- 2 כי הוא זה אשר כתב את נ/3. מאוחר יותר במהלך עדותו אומר התובע בעמ' 3 שורה 33 כי הוא לא זוכר מי מלא את הטופס הוא או אביו בעמ' 4 שורה 1 הוא מאשר שהוא כתב את הטופס. בעמ' 7 שורות 6-9 אומר התובע כי הטופס מולא על ידי פקיד הביטוח הלאומי וכי לא הוא כתב את הטופס ולאחר עיון בתיק המוצגים הוא מאשר שכתב היד בעמ' השני הוא שלו. בשורות 24-25 לאותו עמוד אומר התובע כי הוא לא זוכר מי כתב את הטופס הוא, אביו, מישהו מהביטוח הלאומי או מישהו מהמשפחה. בעניין זה אני מעדיף את גירסתו הראשונה של התובע לפיה הוא מילא את הטופס. בתצהיר העדות הראשית הצהיר התובע שהתאונה ארעה ביום 05/09/98, והוא אומר שהטעות היא לא שלו אלא של עו"ד שלו. במכתב ששלח עו"ד של התובע לחב' הביטוח צויין שהתאונה ארעה ביום 05/09/98. בכתב התביעה ובעדותו בבית המשפט מציין התובע כי התאונה ארעה ביום 07/09/98. במהלך חקירתו הנגדית מאשר התובע כי אין לו הסבר מדוע יש שלושה תאריכים שונים באשר לתאונה. לכשעצמי, אני מעדיף את גירסתו של התובע כפי שנמסרה לראשונה לרופא המטפל וממנה עולה שהתאונה ארעה שבוע לפני 07/09/98 כלומר ביום 01/09/98.   4. שעת התאונה: בנ/2, אישור המעביד, נרשם על ידי אביו המנוח של התובע שהתאונה ארעה בשעה 11:00. בתצהיר התשובות לשאלון נ/6 בתשובה לשאלה 53 ד' השיב התובע שאינו זוכר את שעת התאונה. בעדותו מציין התובע שהתאונה ארעה לפני השעה 03:00. אני מעדיף את האמור באישור המעביד לפיו שעת הפגיעה היתה בשעה 11:00 מאחר וזה התיעוד הראשון של התאונה וסביר להניח שבסמוך לארוע נאמרים דברי אמת.   5. מקום התאונה: בתביעה לדמי פגיעה נ/3, אשר כפי שקבעתי נכתבה על ידי התובע, כתב התובע כי התאונה ארעה בקיבוץ מגן במסגרת עבודתו בשדה הבוטנים. בעדותו אומר התובע כי התאונה ארעה בקיבוץ בית ג'וברין באיזור הרפת ליד בור התחמיץ. נאמנים עלי דבריו של התובע בנ/3 מכיוון שהוא כתב את הדברים בסמוך לתאונה וכפי שציינתי דברים הנרשמים בסמוך לתאונה בד"כ הם דברי אמת.   6. נסיבות התאונה: בכרטיס הרפואי אשר נרשם ביום 07/09/98 נכתב כי התובע קיבל מכה ברגל ימין בעבודה כך גם נכתב בהפניה לחדר מיון מאותו תאריך ובתעודת חדר המיון גם היא מאותו תאריך נכתב כי התובע נפל תוך כדי עבודה. בכל שלוש התעודות הרפואיות לא נכתב כי התאונה ארעה כתוצאה מנפילה מרכב. חזקה על הרופאים שכתבו את המסמכים הנ"ל כי אם התובע היה מציין בפניהם שנפל מרכב - היו כותבים זאת. לחוקר מטעם חב' הביטוח מסר התובע כי כשיצא מתא הנהג על מנת לפתוח את דלת האמבטיה של עגלת המשאית והחל לרדת החליק ונפל. התובע העיד כי לאחר העמסת התחמיץ נסע לשקילה, שמע מכה ברכב לאחר השקילה, עצר את הרכב כדי לרדת לראות איפה המכה, פתח את הדלת ונפל. עוד העיד התובע כי אמר לרופאה שנפל מהקבינה של המשאית ואין לו הסבר מדוע הרופאה לא רשמה זאת.   7. מן המקובץ עולה, כי התובע מסר גירסאות שונות באשר לתאריך התאונה, שעת התאונה, מקום התאונה, ונסיבותיה. במצב דברים אשר כזה, מתערערת מאוד מהימנותו של התובע. באשר לסבירות טענותיו, יש לציין כי באשר לשעת התאונה הנטענת על ידו העיד מרכז הרפת בקיבוץ בית ג'וברין וציין כי העבודה ביום 06/09/98 הסתיימה בסביבות 17:00. לכן, לא יתכן שהתובע נפגע בלילה שבין 06/09/98 לבין 07/09/98 מכיוון שבאותה עת לא בוצעה העבודה בקיבוץ בית ג'וברין. עוד העיד התובע כי לא היו עדים לתאונה. עניין זה עומד בסתירה לעובדות לפיהן לאור עדות מרכז הרפת באיזור התאונה מצויים שוקלים מטעם הקיבוץ שניתן היה להזעיק אותם בקריאה פשוטה לסייע לתובע. התובע לטענתו לא צעק לעזרה. מה שאינו סביר לגבי אדם שנשברת רגלו. התובע לא הודיע לאיש מהקיבוץ על התאונה השאיר שם את משאיתו ולא הודיע לאיש שהוא משאיר את המשאית שם. התנהגות זו של התובע היא בלתי סבירה וטענותיו אינן יכולות להתקבל על השכל הישר. 8. סעיף 54 לפקודת הראיות קובע כדלקמן:   "פסק בית המשפט במשפט אזרחי באחד המקרים שלהלן על פי עדות יחידה שאין לה סיוע, והעדות אינה הודיית בעל דין, יפרט בהחלטתו מה הניע אותו להסתפק בעדות זו; ואלה המקרים: (2) העדות היא של בעל דין או של בן זוגו, ילדו, הורו, אחיו או אחותו של בעל הדין;"   מכאן עולה שכאשר בא בית המשפט להכריע על פי עדותו היחידה של בעל הדין שאין לה סיוע, עליו להסביר מה הניע אותו להסתפק בעדות זו. מטעם התובע העיד הוא עצמו בלבד ועדותו היתה רצופה בסתירות ובמסירת גירסאות שונות כפי שפרטתי בראשית הדברים. התובע מסר 3 גירסאות באשר לתאריך התאונה, 3 גירסאות באשר לשעת התאונה, 2 גירסאות באשר למקום התאונה ו- 3 גירסאות באשר לנסיבות התאונה. בנסיבות כאלה כאשר עדותו של התובע אינה מקבלת סיוע באשר לאימות טענותיו ככל שהדברים אמורים בתאריך התאונה, בשעה שבה היא ארעה, במקום התאונה ובנסיבותיה, הרי שאז צריך בית המשפט ליתן נימוקים מדוע הוא מסתפק בעדות יחידה זו. לא מצאתי בראיות סיוע באשר לגירסה שמסר התובע באשר למקום התאונה בכתב התביעה ובעדותו בבית המשפט. כך גם באשר לשעת התאונה ובאשר למקום התאונה ונסיבותיה. התובע לא הגיש ראיות כתובות או אחרות שיתמכו בטענתו לפיה התאונה ארעה ביום 07/09/98 בסמוך לשעה 03:00 בקיבוץ בית ג'וברין בשעה שהמשאית שלו קיבלה מכה והוא ירד לבדוק את סיבת המכה. בנוסף לכך, מסר התובע גירסאות שונות באשר לאמור לעיל כפי שפורט ולכן אני סבור שאין מקום לפסוק כאן על פי עדותו היחידה של התובע אשר אין לה סיוע ולכן אני דוחה את תביעתו ומחייב אותו לשלם לנתבעת את הוצאות המשפט ושכ"ט עו"ד בסכום כולל של 10,000 ₪ בתוספת מע"מ כחוק ובתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד לתשלום המלא בפועל. משאיתירידה ממשאיתיציאה מרכב / ירידה מרכב