קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא פיצוי על חופשה ביוון: .1התובעות ביקשו לבלות מספר ימי חופשה "ופינוק" באי כרתים "המהמם ביופיו שופע מפרצים וחופי רחצה צוקי הרים גבוהים ועמקים ירוקים, אתרי נוף ומקומות הסטוריים, ארמונות, מצודות ומבצרים, אי של חופש ומנוחה, ספורט ובילויים, ערבי פולקלור ויין ..." (הכל כתאור המופיע בחוברת הפרסום של הנתבעת 2, על פיה בחרו התובעות את יעד חופשתן ...) הן רכשו "חבילת טיול" של 6ימים באחד מן המלונות המופיעים ברשימת המלונות המוצעים ע"י הנתבעת .2 ההזמנה נעשתה באמצעות הנתבעת 1("סוכן הנסיעות") אצל נתבעת 2("המארגן"). .2בתום פרשת הראיות חזרו בהן התובעות מתביעתן כנגד נתבעת מס' 1משנוכחו שאין להן כל עילה כנגדה, פסק הדין מתיחס איפוא לנתבעת מס' 2בלבד - להלן: "הנתבעת"; .3התובעות מלאות טענות על כל אשר אירע להן בטיולן; לדעתן, הפרה הנתבעת כל התחייבויותיה כלפיהן וכתוצאה מכך ניטלה מהן כל הנאה מהטיול, כספן בוזבז לריק וכל אשר נותר מהטיול לא היה אלא מידה גדושה של עגמת נפש. כל אחת מן התובעות תובעת לפצותה בסכום של כ-.000, 6ש"ח הכולל החזר התשלום אשר שולם בעבור הטיול (במלואו), החזר הוצאות שהוצאו במהלך הטיול ופיצוי בגין עגמת נפש ואובדן הנאה מהטיול. טענותיהן, בקליפת אגוז: המלון אליו נשלחו היה סגור ולא פעל כלל; תנאי שהותן במקום היו גרועים ביותר - לא הוגשה להן ארוחת בוקר (פרט לבוקר אחד), למרות ששילמו לנתבעת עבור ארוחות בוקר, החדרים במקון לא נוקו, לא הוחלפו מצעים ומגבות, לא היו מים חמים בחדרן וכל אימת שביקשו להתרחץ חייבים היו לבקש הפעלת דוד חימום המים ולהמתין שעות מספר עד לחימום המים, מעלית לא עבדה ופקיד הקבלה במלון לא היה במקומו - כל אלו ככל הנראה כתוצאה מכך שהמלון כלל לא ציפה לקבלת אורחים בעת ביקורן של התובעות. עוד טוענות הן כי הזמינו - באמצעות נציגת הנתבעת במקום - 3ימי סיורים באי כרתים ועוד יום סיור באי סנטוריני אלא שמארגנת הטיול (אותה נציגה של הנתבעת) "שכחה" לאסוף אותן ממלונן לשניים מן הטיולים הללו, והן המתינו לשווא לבואה וכך במקום לטייל באי ולגלות צפונותיו ומחמדיו (כמובטח בפרסום כנ"ל) בילו במלון ובסביבתו ברוגז ואכזבה ופעמיים נאלצו לשכור רכב כדי לטייל בעצמן. .4כנגד טענות אלו אוחזת הנתבעת בטענה, השגורה בפי סוכני ומארגני נסיעות בתביעות כגון דא, כי מעמדה איננו אלא של "מתווך" שתפקידו מוגדר ומוגבל להזמנת שרותים שונים עבור הנוסע אך איננו אחראי לרמתם ואיכותם של השרותים הללו. אכן הבחנה זו הוכרה בפסיקה בין אמות המבחן להתחיבויות סוכן הנסיעות אך דומני כי הקווים המבחינים אינם כה חד-משמעיים, משתנים הם ממקרה למקרה ועל פי שינויי העתים ומנהגי הנוסעים [ואפילו בשמות השונים בהם מכתירים הנתבעים עצמם ניתן ביטוי לשוני - להבדלים שהאחד (נתבעת 1) הוא "סוכן הנסיעות" והאחר (נתבעת 2) הוא "מארגן הטיול"]. דומני כי בשיטה ההולכת וקונה לה שביתה במקומותינו, כאשר מארגני הטיול מוכרים "חבילות סיור" אשר, כשמן, מאגדים בתוכן "אגד" של שרותים למשתתפי הטיול, החל מטיסה וסידורי הסעה, המשך במקומות האכסון וכלה בארגון טיולים במקומות היעד, מוסתת נקודת הכובד במטלות המוטלות על "הסוכן" או "המארגן" והיא איננה עוד כל כולה תיווך "נטו" בין הנוסע לבין נותני השרותים; ההגנה על הסוכן כ"מתווך" בלבד איננה עוד "הרמטית", ולעתים - והדבר ייבחן בכל מקרה ומקרה על פי נסיבותיו - מוטלת על סוכן הנסיעות / המארגן גם אחריות לטיב השרותים המוענקים. אחיזה לסברתי זו ניתן למצוא בפסק דינו של כב' נשיא בית המשפט המחוזי בירושלים, השופט ו. זיילר בתיק ת.א. 165/88, אותו פסק דין אשר סוכני הנסיעות הנתבעים לרוב בתביעות כגון זו, אוחזים בו ומצרפים אותו, כמעט כדבר שבשגרה, לכתבי ההגנה שלהם; כך, בין היתר, מוצאים אנו שם: "אני מוכן 'להדביק' לו (לסוכן הנסיעות - ר.ש.) תואר נוסף ... הוא התואר של מארגן הטיול. בתור שכזה, מוטל עליו לבחור את השירותים ושאר האמצעים הדרושים כדי שהטיול יקויים והמועדים עליהם התחייב וברמה עליה התחייב ..." (הדגשות, כאן ובהמשך, אינן במקור - ר.ש.) .5וחזרה לטענות התובעות: כאמור טוענות התובעות שהמלון אליו נשלחו ע"י הנתבעת כלל לא היה פעיל בעת שבאו להתאכסן בו. כך, משבאו למקום ניצבו בפני דלת נעולה ונאלצו להמתין שעות רבות עד אשר נמצא מי אשר יפתח להן. הנתבעת טוענת כנגד זאת כי התובעות פשוט לא מצאו את הפתח הנכון ... אין אני מקבל טענתה זו של הנתבעת. שוכנעתי מעדויות התובעות שלא היה זה רק הפתח הנעול אלא כל אשר אירע בעת שהותן במלון (כמפורט לעיל: אי מתן ארוחות בוקר, מעלית שאיננה פועלת, פקיד קבלה נעדר, אי אספקת מים חמים והעובדה כי היו האורחות היחידות במלון במשך כל ימי שהותן) מצביע על שהמלון אכן לא היה פעיל; כנגד עדויות כבדות משקל אלו צריכה היתה התובעת להביא ראיות מהימנות לא פחות ולהוכיח לפחות כי הזמנה למלון נעשתה כדבעי ואושרה במסמך שנתקבל מאותו מלון, כך שהנתבעת לא יכולה היתה לדעת שהמלון לא היה פעיל בעת ההיא. ושוב, בכל הכבוד, מובאה מתוך פסק דינו הנ"ל של כב' הנשיא ו. זיילר, שכך נאמר שם: "אני מוכן להניח לטובת התובעים כי אילו ידע הנתבע או צריך היה לדעת שמלון מסויים ... אינו מתפקד כהלכה או שכולו נתון בשיפוץ שאינו מאפשר מגורים תקינים, היה מפר את ההסכם אילו שילח את התובעים לשם". והרי כך בדיוק היה - עפ"י עדויות התובעות שלא נסתרו, המצב בענייננו, שהתובעות נשלחו למלון אשר לא היה פעיל ונראה, בהעדר ראיה אחרת, כי עובדה זו צריכה היתה להיות ידועה לנתבעת. .6טענותיהן האחרות של התובעות מופנות כנגד מארגנת הסיורים באי. לכאורה המצב בענין זה שונה, היתה זאת סוכנת מקומית עצמאית שאיננה עובדת של הנתבעת ולטענת הנתבעת הפניית התובעות למארגנת זו אינן אלא בגדר "המלצה". אלא, לדעתי, גם בענין זה חורגת אחריות הנתבעת מד' אמות המסגרת ה"קלאסית" המצומצמת של אחריות סוכן; ואלו בקצרה טעמי לסברתי זו:ב- משמציע מארגן הטיול לנוסע סיורים מאורגנים במקום היעד [ויש להדגיש בהקשר זה כי בחוברת הטיולים של הנתבעת מוצעים הסיורים הללו, בראש העמוד, כ"סיורי בחירה" העומדים לרשות לקוחות הנתבעת], הרי הוא יוצר בכך בלב הנוסע ציפיות והנוסע "מסיר דאגה מליבו", סומך על שהשרות ינתן כדבעי ואיננו דואג לחפש ולהסדיר לעצמו סיורים אחרים, ובמלים אחרות בהמלצה מסוג זה (ויוזכר בהקשר זה כי אותם סיורים באי כרתים אורגנו ע"י אותה גברת אשר קיבלה את פני התובעות, בהגיען לאי כנציגת הנתבעת !) יוצר הסוכן מצג של קשר מחייב למעשי או מחדלי אותה נציגה, גם ביחס לארגון הסיורים. .7היבט אחר, שאף הוא מן הטעמים לעמדתי ויש בו אולי, בכל העוונה, משיקולי המדיניות השיפוטית, הינו היבט מעשי: הקושי העומד בפני הנוסע, שאיננו מרוצה מרמת השרותים שקיבל, לתבוע את "עלבונו" מאת נותני השרות במדינה הזרה; ולחפש לו סעד בערכאות במדינות שמעבר לים הוא, מטעמים ברורים, כמעט בלתי אפשרי לנוסע ממוצע סביר. מארגן הטיול לעומת זאת, מצוי בקשר עסקי עם אותם נותני שרות ועומדים לרשותו בודאי כלים מעשיים (איום בניתוק קשר למשל - ולעת מצוא אף הליכים משפטיים) לבוא חשבון עם הנכשלים במתן השרותים המוזמנים. אין בעיעי ספק כי סוכן הנסיעות או מארגן הטיול כחו רב עמו בהרבה מהנוסע עצמו - למצוא דרך להבטיח שהשרותים אותם הוא מספק או עליהם הוא ממליץ ינתנו ברמה הנאותה, ואף לתבוע פיצי לנכשלים במשימה. .8אין כמובן להסיק מכך שסוכן הנסיעות או מארגן הטיול אחראים לכל כשלון במתן שרות זה או אחר או במילוי הדרישות המצופות אלא, כאמור, יש לבחון בכל מקרה מה מידת הקשר של סוכן הנסיעות לנותני השרות מחד גיסא וכיצד הציג סוכן הנסיעות את השרותים בפני הנוסע אשר רכש באמצעותו אותם שרותים ומה מידת "ההסתמכות" של הנוסע על המובטח ע"י סוכן הנסיעות - מאידך גיסא. .9לאחר שבחנתי את נסיבות המקרה הנדון בתיק זה, סבור אני כי הנתבעת אחראית כלפי התובעות גם בשל מחדליה של אותה "נציגה" אשר אמורה היתה לקחת את התובעות לסיורים המוזמנים - ונכשלה מש"שכחה אותן" בבית המלון. .10הפיצוי: התובעות מבקשות להשיב להן את מלוא הכסף אותו שילמו עבור הטיול, הוצאות שונות שהוציאו במהלכו ובנוסף על כך פיצוי נכבד בשל עגמת נפש וצער. מוכן אני לקבל כי היוצא לחופשה מסוג זה, לתקופה כה קצרה, חפץ להימלט לאותו פרק זמן, מכל המתח, הרוגז והלחצים המלווים תדיר את חיי היום יום ומבקש לעצמו מספר ימי "פינוק נטו", בלא ענן שיעיב על הנאתו המושלמת מאותם ימי חופשה. כל תקלה פוגמת בהנאה והצטברות של תקלות כה רבות על אחת כמה וכמה (בודאי כאשר המדובר בחופשה מרוכזת כה קצר). עם זאת, לא ניתן לומר, עפ"י התאור שניתן ע"י התובעות, שכתוצאה מאותן קלות הושבתה כליל הנאתן מהחופשה. למדתי כי הן שכרו מכונית למשך יומיים וטיילו ומניח אני כי התוודעו לקסמיו של האי ונהנו כלשהו מחופשתן חרף התקלות הללו. לפיכך ולאחר ששקלתי את כל השיקולים הרלבנטיים, אני מחייב את הנתבעת לשלם לכל אחת מן התובעות פיצוי בגין הנזקים ועגמת הנפש שנגרמו כתוצאה מהפרת ההתחייבויות כמפורט לעיל - בסך -.000, 1ש"ח, בנוסף על כך אגרת התביעה בסך -. 53ש"ח ובעבור ביטול זמנן של התובעות בהליך זה -. 150ש"ח לכ"א.נופשסוכני נסיעות (תביעות)פיצויים