פיצויים מהביטוח על התהפכות מכונית

קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא פיצויים מהביטוח על התהפכות מכונית: 1. התביעה שבנדון תביעה עפ"י חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים התשל"ה - 1975 (להלן: "החוק"). התובעת נפגעה בתאונת דרכים שארעה ביום 22.9.94, כאשר המכונית בה נסעה, התהפכה וכל יושביה, התובעת, שני ילדיה וחמותה, למעט הנוהג, בעלה, נפגעו. 2. הנתבעים מודים בחבותם לפצות התובעת והמחלוקת ביניהם נסבה על שיעור נזקיה, יצויין שהנפגעים האחרים הגישו תביעות בנפרד (ואף אלו נדונו בפני). 3. בהסכמת הצדדים מונה ד"ר וייס כמומחה רפואי בתחום האורטופדי, ד"ר וייס בסיכום חוות דעתו כותב: "גב' גאולה X נפגעה בתאונת דרכים, בתאריך 22.9.94 ונחבלה בצוואר ושורש כף יד שמאל, טופלה במנוחה, חבישה ליד ופיזיותרפיה לצוואר וליד שמאל, בבדיקה אצלי נותרה ללא הפרעה תפקודית בצוואר וביד שמאל ולא נותרה נכות צמיתה. מומלץ על נכות זמנית לפי אישורי המחלה שבידה" ב"כ התובעת שדעתו לא נחה מקביעתו של ד"ר וייס, זימן אותו לחקירה על חוות דעתו ואולם גם לאחר חקירה ארוכה מאוד לא מצאתי כי נפל דופי או פגם בקביעותיו. ד"ר וייס ציין והדגיש שבמיפוי עצמות שנעשה לתובעת לא נמצא כל ממצא שהוא מה ששולל אפשרות שהתובעת סבלה משבר או מסדק, ד"ר וייס גם הדגיש שאם הרופא המטפל היה מוצא שבר או סדק מן הסתם היה מטפל בהתאם בגבס למשך 6 שבועות (עמוד 9לפרוטוקול). 4. התובעת בעדותה ובתצהירה טענה כי היא סובלת מכאבים וממגבלות חמורות וכדבריה: "כיום אני סובלת מכאבי גב וצוואר חזקים, במיוחד בשינויי תנוחה, בהליכה ובמנוחה ממושכים, אני גם מוגבלת בתנועות הצוואר, מאז התאונה אינני מסוגלת לתפקד באופן סביר מפאת הכאבים, יש לי קושי רב לבצע את עבודות משק הבית...הכאבים החזקים בגב מונעים ממני לעמוד על רגלי הרבה זמן במטבח" (ס. 12 ו- 13 לתצהיר עדותה) ועוד. ב"כ התובעת מבקש את ביהמ"ש בהסתמך על תלונותיה של התובעת ועל פניותיה לרופאים לקבוע שלתובעת נכות צמיתה והוא מציע לביהמ"ש מספר תקנות שעל פיהם ניתן לקבוע לה נכות, ב"כ התובעת גם מפנה את ביהמ"ש להלכה על פיה ביהמ"ש הוא הפוסק האחרון בענייני רפואה ולא המומחה. אמת, כך הדבר, אך גם ביהמ"ש בבואו לקבוע ממצא אחר ושונה מזה של המומחה צריך שתהא מונחת בפניו תשתית כלשהי, כמו ממצאי בדיקות, לא די בתלונות של התובעת על כאב, שאין לו כל הסבר רפואי, מה גם שאף אחת מן התקנות אינה מקנה נכות על כאבים בלבד. ביחס לתלונות התובעת עצמן, אין ספק שהן מוגזמות, אולם איני יכולה לשלול לחלוטין תלונותיה ויכול והיא סובלת מכאבים כלשהם, אך כאמור מהקביעות של ד"ר וייס ומהממצאים הרפואיים (מיפוי עצמות וצילומי רנטגן שהומצאו לו) הרי שאין לכך כל הצדקה ואם יש ממש בדבריה, הרי שככל הנראה זו הרגשה סובייקטיבית שאין לי הכלים לקבוע סיבותיה ואיני יכולה לקבוע שהיא קשורה לתאונה. עוד יצויין שבפי התובעת היו תלונות שונות ביחס למיפוי העצמות ולצילומי הרנטגן שעמדו בפני ד"ר וייס, ד"ר וייס נכון היה לקבל ממצאי בדיקות חדשות ולבחון אותם, אך התובעת ככל הנראה לא היתה מעוניינת בביצוע בדיקות אלו, מכל מקום היא לא ביצעה אותן. סיכומו של דבר, איני מוצאת דופי במסקנותיו של ד"ר וייס, המבוססות על ממצאי בדיקות מיפוי עצמות ורנטגן ועל בדיקתו שלו, ואני מקבלת קביעתו שלתובעת אין נכות כתוצאה מן התאונה. ביחס לנכויות הזמניות, לא הוגשו לביהמ"ש תעודות אי כושר והמומחה עצמו לא נשאל שאלות הבהרה בהן נתבקש להעריך הנכות הזמנית וזאת למרות שנשאל ע"י ב"כ התובעת שאלות הבהרה רבות. מהאמור לעיל, הרי שכל תביעות התובעת הנגזרות מטענתה שיש לפסוק לה נכות צמיתה כמו תביעה לעזרה בעתיד ואובדן השתכרות בעתיד, אין להן בסיס והן נדחות. 5. הנזקים 5.1 הוצאות למוניות דקות דיון רבות עד מאוד הוקדשו לעניין זה אך דומני שבלא הצדקה. כבר צויין לעיל שבתאונה נפגעו כל בני המשפחה והתובעת העידה שלא יכולה היתה להפריד בהוצאות המוניות, טענות הנתבעת על תרמית, שקרים וכזבים לא מקובלות עלי, לא ראיתי שהתובעת תבעה את אותן הוצאות בתביעות אחרות. יחד עם זאת, בתביעה דנן יכולה אני לפסוק לתובעת רק הוצאות נסיעה במוניות בגין נזקיה שלה, הוצגו לי אישורים על פיהם פנתה לטיפולים כולל פיזיותרפיה כ- 30פעמים ולפיכך אני מוצאת לפסוק לה בגין הוצאה של מוניות סכום משוערך של 500, 1 ש"ח כערכם כיום. 5.2 הוצאות עזרה בבית התובעת צירפה לתצהירה אישורים על עזרה בבית של אחת בשם ברוריה שפיר בסכום כולל של כ-000, 6 ש"ח, לא היה לתובעת הסבר מדוע הגב' שפיר לא זומנה לעדות. מדובר בסכום שאיננו מבוטל ובהעדר הצדקה לאי זימונה של הגב' שפיר ומאחר ומדובר בעדות יחידה של בעל דין, איני מוצאת לפסוק לתובעת פיצוי בגין הוצאה זו. לא אחת נפסק ש "מעמידים בעל דין בחזקתו שלא ימנע מבית המשפט ראיה שהיא לטובתו ואם נמנע מהבאת ראיה רלוונטית שהיא בהישג ידו ואין לו הסבר סביר ניתן להסיק שאילו הובאה הראיה היתה פועלת כנגדו" (ע"א 89/55 קופל נ. טלקאר פד"י מד(4)595, 602) וכן - "הלכה פסוקה היא, שהמנעות מהזמנה לעדות של עד הגנה, אשר לפי תכתיב השכל הישר עשוי היה לתרום לגילוי האמת, יוצרת הנחה שדבריו היו פועלים לחיזוק הגירסה המפלילה, בה דוגלת התביעה." (ע"א 465/88 הבנק למימון וסחר נ. מתתיהו פד"י מה(4)651, 658) עוד אוסיף שהוצאה זו לא נתבעה כלל בכתב התביעה ועניין זה אומר דרשני, במיוחד על רקע הצהרת התובעת שלאחר התאונה נהגה לרשום כל הוצאה והוצאה (ס. 2 לתצהיר עדותה המשלים). ועוד אוסיף שאיני סבורה שהתובעת קופחה בעניין זה הואיל ובת.א. 2621/95 בתביעת חמתה הגב' ז'ימול (שהוגש כראיה ע"י ב"כ הנתבעת) נפסקו לגבי ז'ימול פיצוי למיטיבים והמיטיבים שסעדו את הגב' ז'ימול לא היו אלא התובעת דנן, ועל כן גם אם התובעת הוציאה הוצאות כלשהן ע"מ שתוכל לסעוד את חמתה, היא פוצתה על כך (ס. 5 לפסק הדין). הדברים שנאמרו לעיל יפים וביתר שאת לגבי ההוצאות של אימה של התובעת ויפים אף לגבי הפסדי השכר להם טוענת. ביחס להפסדי השכר יש להוסיף עוד, שבזמן ארוע התאונה היתה התובעת בחופשת לידה ועד עצם היום הזה לא שבה לעבוד ולו יום אחד! היא גם לא העידה על מקום עבודה בו היתה אמורה להתחיל לעבוד ויתרה מכך, גם אישורי אי-כושר לא הומצאו. 5.3 הוצאות רפואיות עיקר ההוצאות הרפואיות של התובעת היו בגין 25 טיפולי פיזיותרפיה בגינם שילמה כמפורט בקבלות סכום של 600, 3 ש"ח. התובעת פנתה לקבלת טיפולים אלו לאור המלצתו של ד"ר הנדל שטיפל בה באותו מועד. ב"כ הנתבעת סבור שאין לפסוק לתובעת סכום זה, מאחר והמומחה לא נשאל על נחיצותם של טיפולים אלו. איני סבורה כך, המומחה לא נתן כלל דעתו לשאלת הצורך בפיזיותרפיה כיוון שלא נשאל ביחס לכך ואולם התובעת העידה שבשל כאבים ובהמלצת רופאה המטפל קיבלה טיפולים אלו, לא מצאתי סיבה שלא לקבל עדותה שנתמכה בהפניה רפואית מתאימה ואני מחייבת איפוא את הנתבעת בהחזר הוצאות אלו וכן בהחזר בגין תשלומים לרופאים סה"כ 000, 4 ש"ח. .6 כאב וסבל בנסיבות העניין, לאור הפגיעה, הטיפולים הפיזיותרפיים שנדרשו, העובדה שהתובעת היתה בהריון ונזקקה לסעוד גם את בני משפחתה האחרים שנפגעו באותה תאונה, אני פוסקת לתובעת פיצוי בסך 000, 10 ש"ח. 7. ועוד מילה בעניין מהימנות התובעת שעות דיון רבות הוקדשו לתיק זה, כמדומני 6 שעות, ב"כ הנתבעת בחקירה ארוכה ביותר עשה כמיטב יכולתו להוכיח שדברי התובעת, תלונותיה, ההוצאות להן טוענת אינם אלא מסכת שקרים ובדותות. לא כך התרשמתי אני. התרשמתי שהתובעת מפריזה מאוד בתיאוריה, סברתי גם שלא הרימה את הנטל להוכיח כל תביעותיה, אך לזכותה יאמר שהיא ובני משפחתה היו עולים חדשים במועד ארוע התאונה, השפה העברית, נוהגי הארץ והליכותיה לא היו ידועים להם, ובודאי לא על בוריים. בתאונה נפגעו כל בני המשפחה, חמתה שהתגוררה אצלם באותה עת, אושפזה לתקופה ממושכת והיתה עוד 4חודשים באי כושר מלא, גם ביתה בת השנתיים אושפזה והתובעת במצבה כי רע, נתפסה לכלל גוזמאות בתיאורה ונתפסה לכלל מסקנות לגבי השלכות התאונה עליה, כגון קשירת העובדה שלא שבה לעבוד לתאונה ועוד מסקנות שלא היו מבוססות אך מכאן ועד טענה לשקרים ובדותות, המרחק רב. 8. סוף דבר מכל שנאמר לעיל, אני מקבלת התביעה ומחייבת הנתבעת לשלם לתובעת פיצוי כדלקמן: 6.1 פיצוי בגין הנזק הלא ממוני בסך 000, 10 ש"ח 6.2 פיצוי בגין הוצאות בסך 000, 4 ש"ח בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 1.1.95 (ממוצע). 6.3 פיצוי בגין הוצאות למוניות 500, 1 ש"ח בנוסף תשלם הנתבעת לתובעת הוצאות משפט (למעט שכר טרחתו של ד"ר וייס בגין חקירתו בבית המשפט) ובנוסף שכ"ט עו"ד בסך % 13 בתוספת מע"מ כחוק. מהסכומים הנ"ל ינוכו התשלומים התכופים: 000, 3 ש"ח מיום 26.10.94 000, 5 ש"ח מיום 12.01.95 כשסכומים אלו נושאים הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום תשלומם.רכבפיצויים