פסולת בניין בגינה בבית משותף

כאשר הנתבעים החלו בשיפוצים, הערימו פסולת הבנין בגינה מדרום למבנה ולא סילקו את הפסולת, למרות בקשת התובעים. התובעים ראו שהנתבעים רוצים להשתלט על שטח הגינה וכך גם הבינו מהקבלן לשיפוצים. קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא פסולת בניין בגינה בבית משותף: שני מבנים קיימים על חלקה 10 בגוש 10786 הנמצאת ברחוב סמולנסקין 6, חיפה. אחד המבנים הוא מבנה קדמי הגובל ברח' סמולנסקין והשני אחורי. בין שני המבנים נמצאת חצר, שהיא רכוש משותף של כל הדיירים, שהם ארבע משפחות. כל משפחה באחת הדירות. שתי דירות במבנה הקדמי. הדירה העליונה בבעלותה של נעמי דותן, תובעת מס' 1, אשר קיבלה אותה מאביה שבנה לפני 44 שנים. בדירה זאת גר בנה של התובעת 1, דניאל דותן, שהוא התובע מס' 2. הדירה השניה, שהיא קומת קרקע נמצאת בבעלותו של אהרון רובנשטיין, שהוא הנתבע מס' 3 ואביו של שמעון רובינשטיין, הנתבע מס' 1, הגר בדירה עם אשתו - אורנה רובנשטיין, הנתבעת מס' 2 וילדיהם. המבנה הקדמי מוקף, בנוסף לחצר בין שני המבנים, הנמצאת בצד הצפוני של המבנה, ברכוש משותף, גם משלושת צדדיו האחרים: מזרח, מערב ודרום. הכניסה לשתי הדירות במבנה הקדמי היתה דרך שביל מהצד המערבי המגיע לדלתות הכניסה של שתי הדירות הנמצאות בצד הצפוני, דהיינו בכוון החצר בין שני המבנים. כשהנתבעים 1 ו-2 הגיעו לגור בדירה, החליטו בהסכמת נתבע 3 לבצע שיפוצים בדירה. בין השיפוצים, בנוסף להריסת קירות פנימיים והקמת אחרים, שהכל נחשב לשינויים בפנים הדירה ולא צריכים היתר של הועדה לתכנון ובניה, היתה סגירה של הכניסה מצד צפוני ובמקומה פתיחת כניסה מהצד המזרחי של הדירה ע"י הגדלת הפתח של החלון והפיכתו לדלת כניסה. כדי להגיע לכניסה זו, הנתבעים (ולהלן כל פעם שנאמר הנתבעים, הכוונה לנתבעים 1 ו-2) הכשירו השטח המשותף בצד המזרחי והקימו שביל גישה מצד המזרחי עד לדלת הכניסה לדירתם. התובע מס' 2, נהג להחנות את האופנוע שלו בצד המזרחי ע"י הרחוב ולבקשת הנתבעים הסכים להחנות את האופנוע בחניה שהוכשרה ע"י הנתבעים בצד המערבי. בין המבנה הקדמי לבין הרחוב סמולינסקין, שטח של הרכוש המשותף, שמשמש גינה והוא יותר נמוך ממפלס הרצפה של המבנה ב-1.50 מטר. לפי עדותה של נעמי דותן, שהעידה שכאשר גרה בדירה עד לנישואיה, טיפלה גם בגינה זאת ושתלה עצים. לאחר מכן, כאשר הגנן עזב עקב כך שמשפחת רובינשטיין לא שילמה חלקה בהוצאות, המשיך בנה דניאל לטפל בגינה. כאשר הנתבעים החלו בשיפוצים, הערימו פסולת הבנין בגינה מדרום למבנה ולא סילקו את הפסולת, למרות בקשת התובעים. התובעים ראו שהנתבעים רוצים להשתלט על שטח הגינה וכך גם הבינו מהקבלן לשיפוצים. הנתבעים, כשראו שעבודות השיפוץ בחוץ חייבים בהיתר של הועדה, פנו לועדה וכדי להגיש בקשה להיתר נדרשו לקבל הסכמת הדיירים השותפים ברכוש המשותף. לכן פנו לדיירים, ביניהם נעמי דותן. נחום גלזר, עד תביעה מס' 1, העיד בעדות ראשית ע"י הגשת התצהיר ת/1, אשר חתם עליו ביום 14.6.94 ונחקר בחקירה נגדית ע"י ב"כ הנתבעים. עד זה אישר שהיתה פגישה בין הנתבעים ומשפחת דותן בבית של משפחת דותן ברחוב איינשטין והוא היה נוכח. הישיבה היתה ביום 21.9.93. בישיבה ביקשו הסכמת התובעת 1 אשר חתמה על מסמך, והוא לא יודע אם זה נ/1, שהיא מסכימה לבקשה וללגליזציה של השיפוצים. נ/1 מראה שכל הדיירים הסכימו, כולל נעמי דותן. לפי עדוותה של נעמי דותן והעד נחום גלזר, ההסכמה היתה בתנאים שהנתבעים ימשיכו שביל הגישה לכניסה של דירתם בצד המזרחי, גם לכניסה של משפחת דותן בצד הצפוני (על חשבון משפחת דותן) ויסלקו את הפסולת לאלתר. העד גלזר אומר בת/1 כי בכל השיחות לאורך כל הערב לא דובר ולו במילה אחת כי יש בכוונת משפחת רובינשטיין להשאיר את ערימת פסולת הבנין במקומה, כבסיס למילוי השטח והרמתו לגובה המרפסת, והכוונה של דירת רובינטשיין. נעמי דותן העידה ואמרה בעמוד 14: ”משפ' רובינשטיין הסכימו גם להארכת השביל מסביב, ואני לכל אורך הערב ציינתי במפורש שהם חייבים להוריד את הפסולת ולסלק אותה לאלתר. זה אחד התנאים, והם הבטיחו שיעשו זאת. בתנאי זה בלבד חתמתי על טופס בלנקו מבלי לראות את התוכנית שהיתה מוגשת אח"כ. עשיתי שגיאה.” למחרת בבוקר נעמי דותן קיבלה טלפון מנתבעת 2, שהיא לא מסכימה להארכת השביל ונעמי דותן ראתה בכך סימן לנסיון להשתלטות על השטח ואמרה לאורנה: "אם כך, תבטלי את החתימה שלי על הטופס". התחילו התנגדויות של משפחת דותן בועדה לתכנון וגם פנו לבית המשפט וקיבלו צו מניעה זמני במעמד צד אחד, אשר בוטל לאחר מכן לפי בקשה שהגישו הנתבעים לבית המשפט. התובעים הגישו את התביעה בתיק זה לצו מניעה קבוע, לסילוק ידם של הנתבעים מהרכוש המשותף ותביעה כספית לתשלום סך 10,000 ₪ ליום הגשת כתב התביעה ביום 3.2.94 או כל סכום שיקבע בית המשפט עבור עוגמת נפש, אובדן זמן, התרוצצויות בין הרשויות וכו', כפי שמפורט בסעיף 13 לכתב התביעה. כאמור, העידו בפני נחום גלזר ונעמי דותן, תובעת מס' 1. מטעם הנתבעים העיד שמעון רובינשטיין, נתבע מס' 1. שני הצדדים הגישו מסמכים וצילומים. כמו כן, בית המשפט עם ב"כ הצדדים ביקרו במקום ובית המשפט התרשם ממהלך העניינים עוד לפני שמיעת הראיות. טענות הנתבעים כי הארכת שביל הגישה עד לכניסה לדירת התובעים בצד הצפונית גורמת לכך שאנשים, במיוחד זרים ואנשים מפוקפקים וסוטים למיניהם, אשר מסתובבים במרכז חורב הסמוך, יעברו על יד חלון חדר השינה שלהם ודבר זה יפריע לזוג הצעיר - הנתבעים. כתב התביעה וכתב ההגנה הוגשו עוד לפני שהועדה לתכנון ובניה דנה בהתנגדות של התובעת מס' 1. כפי שרואים מנ/3 מיום 18.4.94, הועדה לתכנון החליטה לאשר את הבקשה להיתר בתנאים שהמבקש רובינשטיין שמעון, כלומר הנתבעים, יבנו מדרגות גנניות, למשטח שהורם וללא גידורו ויתקבל אישור קונסטרוקטור ליציבות המבנה. כמו כן, חייבה את המבקשים לתקן משטח הגרנוליט שנפגם ולסלק את פסולת הבניה וממשיכה הועדה לציין שבכך הועדה התחשבה בטענות המתנגדים (הכוונה למשפחת דותן) בחלקן. כלל ידוע שכל אחד מבעלי הדירות בבית משותף יכול להשתמש ברכוש המשותף שמוש סביר מבלי למנוע מהאחרים להשתמש וליהנות מהרכוש המשותף. לפי הראיות שהובאו בפני, אין ספק שהנתבעים הגביהו את השטח של הגינה מדרום, בין המבנה לרחוב סמולינסקין, כפי שהעיד שמעון רובינשטיין עד ל-24 סנטים מרצפת הסלון בדירתם, אשר נפתח לכוון הגינה. ההגבהה היא בערך 1.40 מטר. ברור שבני משפחת דותן לא יכולים להגיע לגינה בקלות, אלא עליהם "לטפס" על הסלעים של המדרגות הגנניות. כמו כן, לא יכולים להגיע לשטח המוגבה מצד מזרחי היות והשביל שמגיע עד לפתח דירת הנתבעים לא ממשיך עד לדלת הכניסה לדירת התובעים. גם הצמחיה מקשה על בני משפחת דותן להגיע לגינה. לפי כל זה בעצם הנתבעים הפכו את הגינה לשטח פרטי שלהם. נעמי דותן אמרה בעמוד 19: ”ת. בחלקו המערבי לא נשאר כלום מהחלק הישר, יש מסלעה, סלעים גדולים וצמחיה גדולה. אי אפשר לעבור ואי אפשר להשתמש בשטח הזה.” וממשיכה בתשובה לשאלה: ”ש. אם את רוצה להיכנס מהצד המזרחי? ת. אי אפשר משם, צריך לדלג על צמחיה. רק מהסלון אפשר להיכנס. אני לא ניסיתי לדלג.” אוסיף עוד שנעמי דותן אמרה בעמוד 19: ”ש. נכון שלא ניסית להיכנס למשטח שהוגבה ע"י הנתבעים. ת. בודאי. זה לפני הסלון שלהם. מה יש לי לחפש שם. זה לא נעים. ” שוכנעתי שבהגבהת השטח ובמעשים הנוספים שעשו הנתבעים, הפכו את שטח הגינה לשטח שבשמושם הפרטי בלבד ובכך מנעו מהדיירים האחרים שימוש בשטח. לגבי המשך השביל החדש בצד המזרחי עד לכניסה של דירת התובעים, לא שוכנעתי בטענה של הנתבעים שיגיעו "סוטים למיניהם" על יד החלון של חדר השינה. לא ראיתי בחומר הראיות שיש איזה דבר אשר מושך "זרים" להיכנס לשם ולעבור ע"י החלון. סקרנים שרוצים להגיע לחלון יכולים להגיע גם מהצד המערבי. אוסיף שאפשר להתקין שער עם מפתח, אשר דרכו יכולים לעבור רק בעלי הדירות שרוצים בכך ואשר יש בידם מפתח. לאור האמור לעיל ולפי הראיות שהובאו בפני ולאחר ששקלתי את הענין והטענות של שני הצדדים, אני מחייב את הנתבעים לסדר מעבר לגישה לגינה, גם מצד מערבי וגם מצד מזרחי ולאפשר למי מבעלי הדירות שירצה בכך להגיע לגינה. אני מחייב את הנתבעים לסדר המעבר הנ"ל תוך 60 יום מהיום. התובעים רשאים להמשיך את השביל המזרחי עד לפתח דירתם בצד הצפוני של המבנה ואני אוסר על הנתבעים להתנגד לכך. ברור שהשלמת השביל עד לכניסה לדירה של התובעים תעשה על חשבון התובעים כפי שהוסכם בשיחה ובזמן חתימת נעמי דותן על נ/1. אני אוסר על הנתבעים 1-3 או מי שבא מטעמם למנוע באיזה שהיא צורה מהתובעים או בני משפחתם או מי שבא מטעמם להשתמש בגינה ולהנות ממנה כמו שנהנים הדיירים מרכוש משותף. שקלתי את ענין הפיצוי בגין עגמת נפש וכו', כפי שצויין בסעיף 13 לכתב התביעה, ואני מחליט שאין מקום לפסוק פיצוי כלשהו. אני מחייב את הנתבעים 1-3 ביחד ולחוד (נתבע 3, אשר לא הופיע לדין אחראי כמי שהסכים לשיפוצים על ידי בנו, נתבע 1) לשלם לתובעים את הוצאות המשפט, כשהם נושאים ריבית והפרשי הצמדה לפי חוק פסיקת ריבית, החל מיום תשלומם ע"י התובעים ועד להחזרתם לתובעים ע"י הנתבעים 1-3. בנסיבות הענין, אני מחייב את הנתבעים 1-3 ביחד ולחוד לשלם לתובעים שכ"ט עו"ד רק בסכום של 5,000 ₪ + מע"מ, אשר ישא ריבית והפרשי הצמדה, החל מהיום ועד התשלום בפועל. פסולתבנייןבתים משותפים