לטענת המערער, בינו לבין עורך דין מיימון, בן-זוגה של השופטת היושבת בעניינו, קיים קשר עסקי שוטף במסגרתו מקבל המערער מעורך דין מיימון יעוץ משפטי וכלכלי. קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא פסלות שופט - טענת קשר עסקי עם בן זוג של שופטת: לפני ערעור על החלטת בית משפט השלום בכפר-סבא (השופטת מיימון-שעשוע) שלא לפסול עצמו מלדון בעניינו של המערער (בת.פ. 1743/01). 1. כנגד המערער מתנהל כיום הליך (ת.פ. 1743/01) בבית משפט השלום בכפר-סבא (השופטת מיימון-שעשוע) באישומים של זיוף ומרמה. שורשיו של הליך זה מצויים עוד בשנת 1998, עת הוגש כנגד המערער לבית משפט השלום בבאר-שבע כתב אישום המייחס לו פעולות רבות של זיוף ומרמה. ביום 4.7.2002 פנה המערער, העוסק בכריית חול, למשרד "מיימון, סמוראי ושות'" (להלן - המשרד) וביקש לשכור את שירותיו בקשר לפרויקט עתידי של כריית חול בו התעתד לעסוק (להלן - הפרויקט). סוכם בין המערער למשרד כי שכר הטרחה ישולם, בין היתר, בהתאם להצלחת המערער בפרויקט. הפרויקט לא היה קשור, באופן זה או אחר, לפרשות בגינן הוגש כנגד המערער כתב האישום שבמוקד ערעור זה. בזמן ההתקשרות עם המשרד, היה ההליך המתנהל כנגד המערער בבית משפט השלום בכפר-סבא תלוי ועומד. 2. לטענת המערער, רק במהלך חודש נובמבר 2002, התגלה לו לראשונה כי עורך דין מיימון, שעם משרדו התקשר, הינו בן זוגה של השופטת מיימון-שעשוע (להלן - השופטת). זאת בעקבות התייעצות עסקית עם בא כוחו בהליך זה, במסגרתה למד לראשונה בא כוחו על קיומו של הקשר בין המערער לעורך דין מיימון והעמיד את מרשו על מהות הקשר שבין עורך דין מיימון לשופטת. בעקבות הגילוי, התייעץ בא כוחו של המערער עם גורמים שונים ובעבור מספר ימים הגיש (ביום 2.12.2002) לבית משפט השלום הודעה דחופה בה הוא מבקש מבית המשפט להודיעו לאלתר כיצד יימשך הטיפול בתיק מכאן ואילך. המערער לא ביקש, במסגרת אותה הודעה, כי בית המשפט יפסול עצמו מלדון בעניינו. בית משפט השלום העביר את הודעת המערער לתגובת המשיבה תוך שציין כי האמור בהודעה לא היה בידיעתו עד כה. לצד האמור, ציין כי אינו רואה באמור בה טעם להעברת עניינו של המערער למותב אחר. למחרת היום (ביום 3.12.2002) העביר המערער הודעה משלימה לבית משפט השלום בה ציטט בהרחבה מתוך כללי האתיקה השיפוטית, התשנ"ג- 1993, ומתוך פסיקה שעניינה כשרות שופט לשבת בדין בנסיבות הדומות, לטעמו, לנסיבות המקרה שלפנינו. גם במסגרת בקשה זו, לא ביקש המערער מבית המשפט כי יפסול עצמו מלשבת בעניינו. בתגובה להודעתו הראשונה (מיום 2.12.2002), הצהירה המשיבה על אמונה המלא במקצועיותו של בית המשפט וביכולתו לדון בעניינו של המערער ללא משוא פנים. בתגובה להודעתו המשלימה, ציינה המשיבה כי אין בה כל מידע עובדתי חדש היכול להצביע על התגבשותה של עילת פסילה. בית המשפט, לאחר שעיין בחומר שהונח לפניו, קבע כי אינו רואה כל טעם להימנע מהמשך דיון בעניינו של המערער ובהתאם הורה כי הדיונים ימשכו כסדרם. 3. בתגובה להחלטת בית המשפט, הגיש המערער (ביום 4.12.2002) בקשה דחופה לפסלות שופט. לטענת המערער, בינו לבין עורך דין מיימון, בן-זוגה של השופטת היושבת בעניינו, קיים קשר עסקי שוטף במסגרתו מקבל המערער מעורך דין מיימון יעוץ משפטי וכלכלי. לטענתו, אף נוהלו ביניהם מגעים להרחבתו של קשר עסקי זה. לטענת המערער, במועד בו התקשר עם עורך דין מיימון, לא היה מודע כלל לקשר המשפחתי בינו לבין השופטת. לטענתו, מייד כאשר הובא דבר הקשר לידיעתו, הסב את תשומת לבו של בית המשפט לכך. המערער טען כי נמנע תחילה מלבקש מבית המשפט לפסול עצמו מלשבת בעניינו היות וסבר כי די בכך שיסב את תשומת ליבו של בית המשפט לדבר קיומו של הקשר, על מנת שהלה יורה מיוזמתו על העברת הדיון בעניינו למותב אחר. רק משלא קרה כן הגיש את בקשת הפסילה. לטענת המערער, הקושי הגלום בהמשך הדיון בעניינו בפני השופטת אף הוחרף לאחר שנודע דבר הקשר בינה לבין עורך דין מיימון. זאת משום שבעקבות הגילוי, ביקש עורך דין מיימון להפסיק את התקשרותו העסקית עם המערער. מאחר ובין המערער לעורך דין מיימון התקיים, לטענת המערער, חוזה מחייב שעניינו פרויקט כריית החול ומאחר והשניים תכננו, לטענתו, עסקאות עתידיות נוספות, יצרה הודעתו של עורך דין מיימון בדבר הפסקת הקשר מתיחות בין הצדדים. המערער טען כי מתיחות זו עשויה למצוא את ביטויה בהתדיינות משפטית בינו לבין עורך דין מיימון ולהגביר את נגיעתה האישית של השופטת בנשוא הדיון. לאור האמור סבר המערער כי קיימת אפשרות ממשית למשוא פנים מצד השופטת, שתתקשה, לטענתו, לנהל תיק פלילי מורכב כנגד מי שנחשף כשותפו לעסקים של בן זוגה. המערער אף הביע את חששו כי השופטת תחמיר עימו אך בכדי להוכיח כי אינה מושפעת מקיומו של הקשר בין בן-זוגה למערער. בשל האמור, ביקש המערער מבית משפט השלום כי יפסול עצמו מלדון בעניינו. 4. המשיבה, התנגדה בתגובתה (מיום 4.12.2002) לבקשת הפסילה. המשיבה ציינה כי מקצועיות בית המשפט מבטיחה כי השופטת לא תתקשה לשבת בעניינו של המערער ולא תנהג כלפיו משוא פנים. כן ציינה המשיבה כי אין כל חשש למשוא פנים אובייקטיבי בעניינו של המבקש. זאת משום שהקשר בינו לבין עורך דין מיימון היה קשר חד-פעמי, בעל היקף כספי מצומצם, אשר נמשך אך זמן קצר בלבד והובא אל סיומו עם היוודע דבר הקשר שבין המערער לעורך דין מיימון ובין עורך דין מיימון לשופטת. לא זו אף זו - לטענת המשיבה בקשת הפסילה אינה אלא חוליה נוספת בפעולות הסחבת השיטתית בהן נוקט המערער ואשר הביאו להימשכות הדיון בעניינו למעלה מארבע וחצי שנים. כן הביעה את חששה כי המערער ניסה ליצור, באמצעות ההתקשרות יזומה מצידו עם משרדו של עורך דין מיימון, אשר שמו לבדו מרמז על הקשר בינו לבין השופטת, עילת פסלות. המשיבה ציינה בנוסף כי היעתרות לבקשת המערער עלולה לפתוח בפני נאשמים את האפשרות ליצור לעצמם עילת פסלות באמצעות התקשרות יזומה מצידם עם קרובי משפחה של המותב היושב בדינם. על תגובת המשיבה הגיש המערער תגובה נוספת מצידו, בה הכחיש את הטענה לפיה התקשרותו עם עורך דין מיימון נועדה ליצור לעצמו עילת פסלות. כן ציין כי הפסקת הקשר העסקי שבין המערער לעורך דין מיימון אינה מאיינת את עילת הפסלות, שכן הפסקתו עשויה להוביל להתדיינות משפטית בין הצדדים שבעטיה עדיין תהיה השופטת בעלת נגיעה אישית. 5. בית משפט השלום, דחה בהחלטתו (מיום 5.12.2002) את בקשת הפסילה. בית המשפט הִבְחֵן בין עניינו של המערער לבין הלכת בית משפט זה, בה הוחלט על פסילת שופטת מלדון בעניינה של המערערת, מפאת קשר עסקי הדוק שהתקיים בין אחת המשיבות לבין בן-זוגה של השופטת (ע"א 1723/98 קלנדרוב נ' כלל חברה לביטוח בע"מ ואח' (לא פורסם; להלן - הלכת קלנדרוב)). בית המשפט ציין כי הלכת קלנדרוב התייחסה אל התקשרות קבועה וממושכת בין המערערת לבן-זוגה של השופטת, שקדמה להליך המשפטי בו התבקשה הפסלות ואף נמשכה במהלכו ולאחריו. להבדיל, הקשר בין המערער לעורך דין מיימון היה, לדברי בית משפט השלום, קשר מזדמן קצר-טווח, שנקטע מיד ביוזמת עורך הדין עם גילויו של דבר הקשר בין עורך דין מיימון לשופטת. על כן, קבע בית משפט השלום כי המקרה שלפנינו אינו נופל לגדר הלכת קלנדרוב. בית המשפט ציין כי הוא רואה עצמו נטול כל נגיעה אישית או כספית ביחס למערער ואינו רואה כל יסוד לחששו של המערער בדבר משוא פנים. לא זו אף זו- בית המשפט קבע כי המדיניות השיפוטית הראויה מחייבת שלא לאפשר "לכל בעל דין שעניינו מתברר בפני שופט פלוני, ליצור במו ידיו, יש מאין, עילת פסלות אשר תאיין את הליכי המשפט, שהתנהלו, ואולי גם התנהלו תקופה ארוכה, בפני אותו שופט. זאת, על ידי פניה לקבלת שירות משפטי, טיפול רפואי או כל שירות מקצועי אחר, מבן זוגו או קרוב משפחתו של אותו שופט" (עמ' 3 להחלטה). בשל כך, דחה בית המשפט את בקשת הפסילה. מכאן הערעור שלפני. 6. בערעורו, חוזר המערער על טענותיו בפני בית משפט השלום. כן טוען המערער כי שגה בית משפט השלום בהבחנו את עניינו מהלכת קלנדרוב. זאת משום שהקשר בינו לבין עורך דין מיימון לא היה אקראי או חד-פעמי כי אם מתמשך וקבוע. כן היו המערער ועורך דין מיימון צפויים להרחיב את הקשר העסקי ביניהם בעתיד הנראה לעין. לא זו אף זו - לטענת המערער, אין כל רלבנטיות, לצורך החלתה של הלכת קלנדרוב על עניינו, לעיתוי בו החל להירקם הקשר בינו לבין עורך דין מיימון, כל עוד לא יוכח כי הקשר שנרקם ביניהם נרקם שלא בתום לב. לטענת המערער, הקשר המשפטי שבינו לבין עורך דין מיימון אינו צפוי להינתק עם ניתוקו של הקשר החוזי ביניהם, שכן המערער עשוי לנהל הליכים משפטיים כנגד עורך דין מיימון במטרה למצות את זכויותיו על פי דין ולזכות בפיצוי בגין הנזקים שנגרמו לו, לטענתו, עקב אופן קטיעת הקשר. הליכים שכאלה, אם אכן ינוהלו בסופו של יום, צפויים ליצור לשופטת היושבת בדינו נגיעה אישית וכספית ממשית בעניינו של המערער. משכך, שגה לטענתו בית משפט השלום בקובעו כי קטיעת הקשר מסירה כל חשש לקיומה של נגיעה אישית או כספית מצד השופטת. כן טוען המערער כי אין לסרב לבקשתו אך בשל חשש מפני מצב בו בעלי דין יבקשו ליצור לעצמם עילת פסלות מלאכותית דרך התקשרות עם קרובי משפחתו של המותב היושב בדינם. זאת משום שיש להבחין, לעניין זה, בין מקרים בהם תכלית ההתקשרות הינה הקמת עילת הפסלות לבין מקרים, שמקרהו של המערער נמנה עימם, לטענתו, בהם ההתקשרות הינה אקראית ותמימה. בשל כך, מבקש המערער לפסול את השופטת מלהוסיף ולשבת בעניינו. המשיבה, מצידה, חוזרת על עמדתה בפני בית משפט השלום וסומכת ידיה על החלטתו. 7. לאחר שעיינתי בחומר המונח לפני ובטענות הצדדים, נחה דעתי כי דין הערעור להידחות. עניינו של המערער שונה מהעניין שנדון בהלכת קלנדרוב. בהלכת קלנדרוב, התבקש בית המשפט קמא לפסול עצמו מלשבת בעניינה של המערערת, בשל הקשר שבין אחת המשיבות לבעלה של השופטת שישבה בדינה. באותה פרשה, התברר כי אחת המשיבות יוצגה בשורת הליכים משפטיים, שאינם קשורים להליך שבו נתבקשה הפסילה, על ידי משרד עורכי הדין בו עבד בעלה של השופטת. בנסיבות המקרה הוחלט להיעתר לבקשת הפסילה. ביסוד ההחלטה עמדו השיקולים שעניינם היות הקשר שבין אותה משיבה לבעלה של השופטת קבוע ורציף, להבדיל מקשר אקראי או חד פעמי, במסגרתו סופקו שירותים משפטיים רבים ושונים, אשר נמשך על פני זמן בלתי מבוטל ולא נותק עם היוודע דבר הקשר. שיקולים אלה אינם מתקיימים במקרה שלפנינו, בו הקשר שבין המערער לבעלה של השופטת היושבת בדינו הינו קשר קצר מועד, המוגבל בהיקף השירותים שהיו אמורים להינתן במסגרתו למערער ואף סופקו בפועל, אשר נקטע, ביוזמת בעלה של השופטת, תוך זמן קצר לאחר שנודע לבית המשפט על קיומו. 8. נסיבות המקרה שלפנינו אינן מקימות חשש ממשי למשוא פנים הצומח מכוח הנגיעה הכספית או החפצית המיוחסת על ידי המערער לשופטת היושבת בדינו. בית משפט זה כבר עמד על כך כי לא כל נגיעה כספית או חפצית של שופט צריכה להוביל לפסלותו המיידית בהתעלם משיעורה של הנגיעה ומהאפשרות הממשית כי תוביל ליצירתו של משוא פנים (ראו ע"פ 1988/94 בראון נ' מדינת ישראל, פ"ד מח( 3) 608, 623-622 (להלן - פרשת בראון)). כן נאמר כי יתכנו מקרים בהם המדובר יהיה ב"נגיעה כספית או חפצית של שופט שתהא קטנה כל כך, עד שלא יהיה בה חשש סביר, ואפילו לא צל של חשש, שמא תיפגע האובייקטיביות של השופט. כך, לדוגמה, כאשר שופט נדרש להכריע בתביעה כספית נגד בנק גדול, ולשופט יש חשבון או פיקדון בסכום צנוע באותו בנק" (פרשת בראון, בעמ' 622). עמדה זו נראית לי. המערער הנו אך אחד מלקוחות משרדו של בעלה של השופטת. המסמכים שצורפו על ידי המערער לערעורו מלמדים כי עד לשלב זה לא שולמו על ידו לעורך דין מיימון סכומים משמעותיים. קטיעת הקשר העסקי הקיים שבין הצדדים, ועימו סתימת הגולל על האפשרות כי יורחב הקשר העסקי העתידי ביניהם, מבטיחים כי לא תגדל נגיעתה הכספית או החפצית של השופטת היושבת בדינו מעבר לשיעורה הנוכחי. שיעור נוכחי זה הינו זעום ואין בו כדי ליצור אפשרות ממשית למשוא פנים מצידה של השופטת. 9. נותרה טענת המערער לפיה קיימת סבירות גבוהה שהמערער ינהל הליכים משפטיים כנגד עורך דין מיימון שעילתם קטיעת הקשר העסקי שביניהם. לטענת המערער, יריבות זו צפויה להצמיח לשופטת נגיעה כספית שבגינה ראוי לפוסלה. אין בידי לקבל טענה זו. המערער טרם פתח בהליכים המשפטיים האמורים ובשל כך טרם נוצרה לשופטת, גם לשיטתו, נגיעה כספית כלשהי. בנוסף, אין זה וודאי כי נגיעה שכזו תתגבש גם אם יפתח המערער בהליכים האמורים (השוו ע"א 1670/98 מתתיהו נ' לנגה ואח' (לא פורסם); ע"פ 7472/96 טלמור נ' מדינת ישראל (לא פורסם); ע"א 5714/97 מזור נ' מינהל מקרקעי ישראל (לא פורסם)). דין הערעור להידחות.שופטיםפסלות שופט