קראו את ההחלטה להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא פריצה לבית - מעצר עד תום ההליכים: 1. בפני בקשה להורות על הארכת מעצרו של המשיב עד תום ההליכים כנגדו בת.פ. 2146/98. 2. אין חולק שקיימות ראיות לכאורה שהמשיב ביצע את המיוחס לו בכתב האישום, דהיינו פרץ לבית מגורים באופן שטיפס לחלון חדר השינה, עקר שלב מתריס החלון, פתח את התריס ונכנס לאחר שהסיט את החלון, המשיב גנב מהדירה פריטים רבים. האירוע היה ביום ה13.3.98- בסביבות השעה 20: 00 בלילה, ט.א. במקום הובילה אליו, הוצא צו מעצר כנגדו והוא נתפס באקראי לפני כ12- יום. 3. ב"כ המבקשת טוענת שיש שתי עילות למעצרו של המשיב: חשש מהתחמקות מהליכי שפיטה וסכנה לבטחון הציבור, העילות המנויות בסעיפים א' וב' לסעיף 21 (א) א לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים) תשנ"ו1996-. המבקשת מבססת טענותיה על מספר עובדות: ראשית, למשיב עבר פלילי עשיר ביותר הכולל כ100- הרשעות כעולה מת1/. שנית, המשיב אסיר ברישיון כעולה מת2/, בינואר 97 שוחרר לאחר ניכוי 22 חודשים מתוך מאסר של 5 שנים שנגזר עליו. שלישית, תלויים כנגדו שני מאסרים על תנאי ברי הפעלה ואחרון, אין לו כתובת קבועה הוא מתגורר בדירה אליה פלש, והוא הורשע בעבר גם על בריחה ממשמורת חוקית, גם נסיונות לאתרו כדי לחקרו ולעצרו בתיק זה לא היו קלים והיא מפנה לת5/ שבו הוכרז כדרוש לחקירה, בשל כל אלו, טוענת ב"כ המבקשת שקיים יסוד סביר לחשש שהנאשם שאין עליו מורא דין, מורא מאסר על תנאי, מורא של חזרה לבית הסוהר (הואיל והוא אסיר ברישיון) ישוב לסורו ויסכן את בטחון הציבור, העובדות שפורטו לעיל מקימות גם לטענתה יסוד סביר לחשש שהוא ינסה להתחמק מהליכי שפיטה. 4. ב"כ המשיב ער לעובדות שפורטו לעיל, ער לכך שלמשיב עבר פלילי עשיר ביותר אלא שהוא טען באריכות ובהרחבה רבה תוך שהוא מנסה לגעת בנימי הלב שהמשיב פניו לדרך אחרת, הוא נישא והוא ואשתו החלו בדרך של שיקום, הם נקיים מסמים והשמתו היום במאסר תגדע כל זיק של תקוה של שיקום שלו ושל אשתו והנזק למשיב ולחברה יהא גדול עוד יותר. 5. ב"כ המשיב הגיש מסמכים נ1/, נ2/, נ3/ לתמיכה בטענותיו. מהמסמך נ1/ שנערך ע"י העובדת הסוציאלית, הגב' רובין רוזנבאום, אכן עולה שהמשיב ואשתו עושים מאמץ ניכר להשתקם, הם בקשר רצוף עם לשכת הרווחה שמנסה לסייע להם ומסייעת ככל יכולתה, היא מציינת ששניהם בעקשנות רבה נקיים מסמים תקופה יחסית ממושכת והיא מציינת עוד שהמשיב קיבל דוכן למכירה והחל למכור בו אבטיחים שבוע לפני מעצרו. הגב' רובין גם מאזכרת במסמך שבני הזוג עברו טראומה קשה לאחר שתי הפלות של אשתו של המשיב והשניה שבהם לאחרונה לאחר שישה חודשים של שמירת הריון. אשת המשיב פנתה אף היא לביהמ"ש במכתב שסומן נ3/ והיא מגוללת בו את נסיונותיהם לחיות חיים רגילים, למרות עברם ולמרות ששניהם מגיעים ממשפחות "הרוסות" וחוזרת על הבקשה שלא לגדוע את התקוה לשינוי בדרך חייהם. 6. לא קלה ההחלטה שבפני מחד עברו של המשיב כפי שפירטה ב"כ המבקשת מקים יסוד סביר לחשש שהמשיב עשוי לפגוע בבטחון הציבור ואין צורך לחזור ולאמר עד כמה הפגיעה באדם שחדרו לביתו היא גדולה, מעבר לרכוש שנגנב התחושה של חדירה למקום שבו אדם אמור להיות מוגן יוצרת פחד וחוסר אונים ואין ספק שיש להגן על הציבור מפני פגיעה שכזו והמשיב שבפנינו למרות כל "החרבות" המונפים כנגדו לא פחד ולא נרתע ושב לכאורה לסורו. מנגד ב"כ המשיב מזמין את ביהמ"ש לקבוע שדרך השיקום, הדוכן שקיבל והידיעה שזו ההזדמנות שלו להשתקם זו החרב המונפת כעת על צוארו וזו שנותנת סיכוי סביר (כמשקל נגד) לכך שלא יחזור על מעשיו. אי אפשר להתחמק מלעמוד מול המציאות המרה והכואבת שהמשיב בתקופה שהיה במעקב צמוד של לשכת הרוחה שעשתה מאמצים רבים לשקמו, כאשר הוא קיבל מהם סיוע גם חומרי, שב לסורו ובטחונה של משפחה נוספת נתערער עקב הפריצה לדירתה ואם במצב שמהמשיב עטוף ביחס של הרשויות עשה את את שעשה, כיצד ניתן לאמר שלא קיים יסוד סביר ואפילו מוחשי שימשיך במעשיו? טוען ב"כ המשיב שהיתה זו מעידה חד פעמית בטיפוס על ההר לשם השגת המטרה של חיים נורמטיבים, אם נשתמש בדוגמא זו הרי שסביר שבטיפוס על ההר יגרמו עוד מעידות ובפני שתי שאלות: ראשית, מה הסבירות שיקרו אותן מעידות. שנית, האם יש לאמר שהחברה מוכנה לסבול מעידות שכאלה, דהינו פגיעה בבטחונה בנסיבות שכאלו. ברור לכל שלא ניתן לתת תשובה אלא ברמה של השערה וסברה, אולם, חוששת אני שסבירותן גדולה וחוששת אני שהחברה לא מוכנה לסבול מעידות שכאלה תוך הפרת בטחונה למרות הסיכוי לשיקום (במובן המוסרי). למותר לציין שהחלופות המוצעות (שבנסיבות ככל הנראה לא ניתן להציע יותר) שהמשיב ילך לעבודתו בדוכן, אחר כך ישהה במעצר בית (בבית שכרגע איננו יודעים היכן הוא) ואשתו תתחייב לדווח למשטרה על כל יציאה אין בהם להבטיח כמעט דבר, לצפות מאשת המשיב שתסגיר את בעלה ותשלח אותו אלי מאסר כל אימת שיצא את הבית זוהי ציפיה בלתי אנושית ואם כך איזו דרך פיקוח קיימת לגביו שניתן יהיה לאמר שאפשר להשיג את מטרת המעצר בדרך אחרת, שהרי כבר צויין לעיל גם כשהיה בחיבוק של הרשויות ובפגישות שבועיות עם נציגת שירות הרוחה, שב ומעד, הכיצד נוכל להבטיח שלא ישוב לסורו שהרי ברור לכל שלא ניתן להצמיד לו עובדת רוחה מידי יום ובודאי שלא כל היום. מאחר ולדעתי קיים יסוד סביר לחשש שהמשיב יחזור על מעשיו ואין כל דרך להבטיח שינהג אחרת, אין מנוס עם כל הצער על שהשיקום יעצר ואולי יסוג אלא להורות על מעצר עד תום ההליכים. 7. הופניתי ע"י ב"כ המשיב להחלטות רבות ואומר בכמה מילים אף אחת מן האסמכתאות שהוצגו לי אין להשוותה למקרה שבפנינו באף אחת מהן לא דובר על על נאשם שגם תלויים נגדו מאסרים על תנאי והוא גם אסיר ברישיון וגם צובר לחובתו עבר פלילי כה עשיר. ברוב המקרים בהם ביהמ"ש נקטו בהליך של חלופה הם עשו זאת כאשר הוצגו לביהמ"ש תוכניות להשתלבות אותם נאשמים שביצעו את העבירות בשל השפעת סם בהליכי גמילה (כך בש"פ 183/90 כך ב.ש. 3371/91 של ביהמ"ש המחוזי וכך ב.ש. 1424/97, 772/92, ת.פ. 157/93 של בימ"ש זה ואח'). בעניננו אין טענה שהמעשה נעשה בשל השפעת סם, לטענת המשיב הוא נקי מסמים. אני מורה, איפוא, על מעצרו של המשיב עד תום ההליכים כנגדו. פריצהמעצרמעצר עד תום ההליכים