קראו את ההחלטה להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא צו מניעה האוסר על הפעלת מסעדה: ענינה של החלטה זו בבקשה לצו מניעה זמני שיאסור על המשיב לבצע עבודות בניה ולהפעיל עסק של מסעדה במקרקעין המוגדרים בבקשה והמצוים בגוש 30231 חלקות 4 ו- 8, בשכונת ליפתא בירושלים (להלן: המקרקעין). בת"א 8829/97 הוגשה תביעת המבקש לסילוק ידו של המשיב מן המקרקעין. ביום 30.6.97 הוגשה ע"י המבקש בקשה ליתן צו מניעה זמני, נוכח טענתו שהמשיב מבצע במקרקעין, או בחלק מהם, עבודות בניה ומנהל עסק של מסעדה במקום, ללא רשות מאת המבקש ובניגוד לדין. צו מניעה זמני, שניתן על פי הבקשה ובמעמד המבקש בלבד, ביום 30.6.97, צומצם לצו האוסר עבודות בניה במקרקעין, ע"פ בקשה שהגיש המשיב (המר' 6699/97) שנידונה אף היא במעמד צד אחד (בפני הרכב אחר של בית משפט זה). ביום 11.8.98 התקיים בפני דיון מאוחד בשתי הבקשות של הצדדים, דהיינו, למעשה, בבקשה המקורית לצו מניעה זמני על שני חלקיו. המשיב הרבה לטעון, מכל הבא ליד, כנגד הבקשה שבפני. בבקשתו בסיכומיו חזר על טענותיו המרובות, הן בנוגע לזכויותיו הנטענות במקרקעין והן לגבי טיבה של בקשת המבקש וטענותיו נגדה. מהותם של הדברים פשוטה יותר מהתמונה המצטירת בטענותיו של המשיב. זכות הבעלות של המבקש במקרקעין הנידונים מוכחת, כנדרש בסוג זה של דיון בבקשה לסעד זמני, על פי נסחי רישום ברורים וחד משמעיים. כנגד ראיות אלה טוען המשיב טענות בעלמא על זכותו במקרקעין מכח ירושה של סבו, שרכש ע"פ הטענה את זכויותיה של אחת רג'ינה, בשנת 1953. מהם גבולות המקרקעין שנרכשו ע"י הסב? מה הוא טיב הזכויות שנרכשו? אילו זכויות בכלל, ואם בכלל, היו לאותה גב' רג'ינה? מי היא? מדוע לא נרשמו הזכויות של המשיב או מי ממשפחתו מעולם? מדוע לא הסדיר המשיב מעולם את זכויותיו במקרקעין, אם מכח ירושת סבו או בכל דרך רכישה אחרת של זכויות? מדוע לא היה המשיב מסוגל להראות בעדויות, או בראיות אחרות, את זכויות והחזקתו במקום כנטען על ידו? שאלות אלה הן קמצוץ מן השאלות שמתעוררות לאור גירסת המשיב - מול, כאמור, נסחי הרישום המוכיחים, לכאורה ואף מעבר לכך, את זכות המבקש במקרקעין. יצוין, שהתקופה שסבו של המשיב החזיק במקרקעין או בכל חלק מהם עמדה, לשיטת המשיב, על 14 שנים, לכל היותר, מכאן שסבו של המשיב לא רכש זכות במקרקעין כלשהם. במסגרת ההגנה על זכויות הקנין של המבקש עותר הוא לצו שיאסור על המשיב לבצע עבודות בניה ולהפעיל עסק של מסעדה במקום. המבקש זכאי להגנה על זכויותיו נוכח הסעד המבוקש על ידו בתביעה העיקרית, סעד של סילוק יד. זכאי המבקש לכך שהמשיב לא יעשה במקרקעין כל שינוי ובמיוחד לא פעולות, שיש בהן לחזק את אחיזתו במקרקעין, הקמת מבנים שיהיה צורך להסירם, או פעולות חציבה וחפירה שיהיה בהם עשיית שינוי כלשהו במקרקעין. הגנת זכות הקנין מוטלת על בית המשפט ובשלב זה נוכח הראיות הקימות על בעלות המבקש וחולשת טענותיו של המשיב - אף כי זאת לכאורה - מן הראוי ליתן צו מניעה שתפקידו ותכליתו לשמור על המצב הקיים, ללא שינוי על ידי כל צד שהוא - כדי להגיע אל הדיון בתובענה לגופה ולהכריע בה סופית. מטרתו של צו המניעה הזמני, כאמור, הינה לשמור על המצב הקיים בשטח - בעת הגשת התביעה העיקרית - לכן, הסעד הזמני המבוקש הוא בהחלט ממין הענין ומטרתו לשרת את ההליך העיקרי בתיק זה. לא מקובלת עלי טענת המשיב בדבר שיהוי הבקשה. גם המשיב מסכים שרק זמן מה לפני שהוגשה הבקשה החל בהתאמת המקרקעין לשימוש כמסעדה ומעת שניכרו עבודות שנעשו בשטח למטרה ונפתחה המסעדה ל"תקופת הרצה", לדברי המשיב, חלפו כשבועיים עד הגשת הבקשה. הפתיחה הרשמית של המסעדה נועדה לתאריך שהוא מאוחר ב- 10 ימים מן היום בו הוגשה הבקשה ואין לראות במצב דברים זה משום השהיית הבקשה מעבר לזמן סביר. יש לזכור שאין מדובר במצב שהמשיב הקים מלכתחילה מבנה שלם, אלא הוא החל בעבודות עפר שונות ויישור קרקע. אינני סבורה שיש לבוא בטרוניה אל המבקש, אם לא ידע או לא צפה את תכניותיו הסופיות של המשיב להקים במקרקעין עסק של מסעדה. מעבודות יישור קרקע אינך למד על כוונה כזו. זאת ועוד, המשיב נדרש ע"י המפקח מטעם המבקש לחדול מן הפעולות האמורות ונעתר לכך בנוכחות המפקח (ר' ס' 5 לתצהירו של מר דוד דוד) אלא שהמשיך בשלו לאחר שזה עזב את המקום. יש לציין, שאין לצפות שרשות ציבורית הממונה על זכויות הציבור, או מחזיקה בהן למענו, תצמיד לכל יחיד, שיש חשד לגביו שינסה לפגוע בזכות הציבור, מפקח או שוטר שישמרו על צעדיו ותנועותיו של זה. טבעי הדבר שבין מועד אחד, של ביקור המפקח במקרקעין, למועד ביקור אחר חולף זמן, שהמשיב יכל היה לנצלו להתקדם בעבודות וכך חלפו אותם שבועות, בין הכשרת הקרקע לבין הבקשה לצו מניעה זמני. אני קובעת, כאמור, שבנסיבות ענין זה, אין לאמר שמפאת שיהוי בלתי מוצדק יש לדחות הבקשה. במקרה של הגנה על זכות שהיא לכאורה ברורה והיא זכות קנינית מופחתת הדרישה להוכחת נזק, הפיך או בלתי הפיך וגם בדיקת מאזן הנוחות תיעשה מזוית ראייה של הגנת זכות הקנין. העובדה שלכאורה ניתן בכל עת להפסיק את פעילות המסעדה וכן שניתן להשיב המצב לקדמותו, מבלי שהנזק למבקש יהיה משמעותי בעוד שהפסקת הפעלת המסעדה והמנעות מפעולות בניה יכולים להסב נזק מיידי למשיב אינה צריכה להכריע את הכף לרעת המבקש. אין זה מתקבל על הדעת שתופר לכאורה זכות קנינית, במיוחד שבעליה עומד עליה ותבע אותה בבית המשפט, והנתבע - תוך ניצול סדרי הדין והזמן הדרוש לניהול הליכי התביעה - יתחיל, בעוד התביעה תלויה ועומדת, בפעולות הסותרות, לכאורה, את הזכות הקנינית האמורה - ויהנה מן הטענה שאין בכך נזק ממשי במבקש. עצם הפגיעה בזכות הקנין, גם אם קלה היא וניתנת לתיקון, אין להתירה. במיוחד במצב שאם לא תוכח התביעה ותידחה, יוכל המשיב להפרע מן המבקש את כל הנזקים שנגרמו לו. לכן, גם בענין מאזן הנוחות - כשמדובר בזכות קנינית, יש ליתן משקל מכריע יותר לכוחה של הזכות הקנינית. טענותיו של ב"כ המבקש בסיכומיו ובאסמכתאות שהמציא מקובלות עלי לענין זה. גם תשובותיו של המבקש בסיכומיו לטענות המשיב (בהמ' 6699/97) מקובלות עלי ואיני רואה צורך לחזור עליהן (ר' עמ' 9-3 לסיכומי המבקש מיום 14.10.97 וסיכומיו מיום 2.2.98). המשיב טוען בסיכומיו טענה שכותרתה "השתק, מניעות". לדעתו נוכח החזקה הנטענת על ידי המשיב במקרקעין משנת 1953 ואפילו לפי טענת המבקש לחזקה משנת 93' - אין המבקש יכל לזכות בסעד הזמני, שהרי החל מספר הליכים נגד המשיב וחזר בו מהם. בכך יצר, לפי הטענה, הסתמכות של המשיב על זכויותיו. שוב ניכר בטענה זו, טשטוש בין שיהוי לעצם תביעת הפינוי לבין שיהוי לענין הסעד הזמני. גם אם השתהה המבקש, באופן לא סביר בהגשת התביעה וגם אם כשל בהגשת תביעות באופן שגוי, כך שנאלץ למחוק אותן ולהפסיק הליכים שהחל - אין לאמר שקיים שיהוי בנוגע להגשת הבקשה לסעד הזמני המבוקש, נוכח פעולות "חדשות" שעשה המשיב בשטח וזאת גם על פי הודייתו. גם אם נכונה הטענה - ובשלב זה היא בגדר טענה בלבד - שהמשיב ניהל עסק כלשהו מן המקרקעין, כי אז אין בכך לכפות על המבקש להסכים לשינוי סוג העסק ולהקמת מבנים על המקרקעין, שלכאורה הוכחה בעלותו עליהם. טענת המשיב שהשקיע כספים רבים במקום ושמצבו הכלכלי קשה - היא לפחות תמוהה. המשיב, לכאורה, עושה במקרקעין לא לו, מנהג בעלים. כספים שונים, ביניהם כספי הלואות הוא משקיע במקום שלכאורה שייך לאחר ומבקש שמטעם זה - או גם מטעם זה - יותר לו לעשות במקום מה שחפץ הוא. זאת, מבלי ליטול רשות לכך ממי שהוא בעלי המקום, מבלי שדאג להבהיר זכויותיו שלו - אחרי שראה שהמבקש חוזר ותובע את סילוק ידו מן המקום, פעם אחר פעם וכשהוא יודע שהוכחת זכויותיו שלו וגבולותיהן היא לפחות בעיתית. מעבר לכך - אין לשכוח שהמשיב עושה כל שהוא עושה ללא היתרים כדין, הדרושים גם למי שמקים מבנה ומפעיל עסק על מקרקעין שהם בבעלותו המלאה. המשיב, כאמור, טען טענות שונות, כאותו צייד היורה לכל עבר בכוונה שאיזו מן היריות תפגע במטרה. שורשם של הדברים, כאמור, הוא זכויות הקנין במקרקעין, שבשלב זה הוכחו, לכאורה, ובמידה הדרושה על ידי המבקש, פעולותיו של המשיב שנעשו במקרקעין מבלי להצליח לערער, ולו לכאורה, את בעלותו של המבקש במקרקעין ובניגוד לחוק. אלה מזכים את המבקש בהגנה על זכויותיו תוך שאם תידחה תביעתו יהיה המשיב זכאי לפיצוי על כל הנזקים הנגרמים לו עקב צו המניעה הזמני. מן הסיבות האמורות אני מקבלת את בקשת המבקש ומצווה שהמשיב יימנע מביצוע כל עבודת בניה או פיתוח במקרקעין (חלקות 4 ו- 8 בגוש 30231 בליפתא תחתית בירושלים) וכן יימנע מלנהל במקרקעין האמורים עסק של מסעדה, מזנון או בית קפה. המשיב ישא בהוצאות המבקש ובשכ"ט בא כוחו - בהתחשב גם באופן שניהל את ההליך והדחיות שגרם בדיון - בסך 8,000 ש"ח בתוספת מע"מ כחוק, סכום זה ישא ריבית כחוק והפרשי הצמדה למדד מהיום עד התשלום המלא בפועל.צוויםצו מניעה