צו מניעה להפסקת הליך פיטורים

קראו את ההחלטה להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא צו מניעה להפסקת הליך פיטורים: 1. לפני בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית הדין האזורי בתל-אביב (השופטת סלע; עב 200818/99) מיום 29.7.1999, לפיה הדיון בבקשה שהגישו המבקשים למתן צו מניעה זמני בנוגע לפיטוריהם מעבודתם בעיריית חולון (להלן: העירייה) יתקיים ביום 1.9.1999 ולא ניתן צו ארעי עד למועד זה. 2. ב"כ המבקשים הגיש לבית הדין האזורי בקשה למתן צו מניעה זמני, במעמד צד אחד, האוסר על העירייה להמשיך בהליך הפיטורים בו החלה, ביחס לכל אחד מהמבקשים, עד למתן החלטה בהליך העיקרי. בבקשה נאמר כדלקמן: א. בחודשים האחרונים החלו בעירייה דיונים על "תוכנית הבראה", שעיקרה צמצום בעלויות כח האדם באמצעות פיטורי עובדים קבועים; זאת, לכאורה, בניגוד להסדר הקיבוצי שנחתם בין ועד עובדי העירייה לבין העירייה בשנת 1997. ב. בחודש יולי 1999 הושג "הסדר פשרה" בין ההסתדרות לבין העירייה, אשר קיבל תוקף של פסק-דין, במסגרתו "אושרו" פיטורי 43 עובדים קבועים. לטענת ב"כ המבקשים ועד עובדי העירייה לא נתן את הסכמתו להסדר הפשרה הנ"ל והוא מתעתד להגיש בקשה לביטול ההסדר הנ"ל. ג. המבקשים הנם עובדים קבועים של העירייה. ד. פיטורי המבקשים 1 - 10 , אשר הועסקו במחלקות שהעירייה החליטה לסגור ו/או לצמצם, נכנסו לתוקף ביום 31.7.1999. לאחרונים נערך שימוע ביום 11.7.1999, במהלכו העלו את נסיבותיהם האישיות המיוחדות, המצדיקות לטענתם את מניעת פיטוריהם. העירייה לא שינתה את עמדתה ביחס למי מהמבקשים וביום 18.7.1999 קיבלו המבקשים 10-1 הודעות לקוניות וזהות כי פיטוריהם בתוקף. ה. המבקשים 33-11 קיבלו ביום 18.7.1999 מכתב, לפיו פיטוריהם עתידים להיכנס לתוקף ביום 18.8.1999; זאת בהתאם לפסק-הדין שנתן תוקף להסכם הפשרה הנ"ל. האחרונים לא ידעו כלל על הכוונה לפטרם, לא זומנו לשימוע על-ידי העירייה ולא התנהל כל משא ומתן לעניין זהות המפוטרים בין מול ועד העובדים ובין מול ההסתדרות. 3. בית הדין האזורי (השופטת סלע) לא מצא מקום לדון בבקשה במהלך פגרת בתי המשפט וקבע כי הבקשה תידון, במעמד הצדדים, ביום 1.9.1999 וכי "המצב המשפטי ביום הדיון יהיה המצב כפי שהיה ביום הגשת התביעה". 4. לאחר שהוגשה בקשה נוספת מטעם המבקשים, זימן בית הדין קמא את הצדדים וניתנה החלטה כדלקמן: "לאחר שהתקיימו 2 תזכורות בנות מספר שעות בתיק, לאחר שעו"ד ורזינגר [ב"כ העירייה] התחייב שכל אחד מהעובדים שפוטרו יקבל כל המגיע לו בגין הפיטורים; ומשממילא הפיטורים ייכנסו לתוקף ושכר חודש 8.99 משולם לאחר המועד הקבוע לדיון בתיק ומשניתן ע"פ הפסיקה להחזיר עובד בשירות הציבורי לעבודתו ולאחר שקילת מאזן הנוחות - לא מצאתי מקום ליתן צו ארעי עד למועד הדיון...הדיון יתקיים במועד שנקבע 1.9.99..."(ההדגשה הוספה). על החלטה זו בקשת רשות הערעור שלפני. 5. עיקר טענת ב"כ המבקשים הוא, כי יש ליתן צו מניעה ארעי עד למועד שנקבע לדיון, שכן לעירייה לא יגרם כל נזק אם תמשיך להעסיק את המבקשים לפרק הזמן שנותר עד למועד הדיון, זאת לעומת הנזק הרב שיגרם למבקשים. ב"כ המבקשים מלין על קביעת בית הדין קמא לפיה אין מקום לדון בבקשה במהלך הפגרה. לטענתו הבקשה דנן, לאור הנושא העולה בה ולאור מועדי הפיטורים, הינה דחופה וניתן וצריך לדון בה במהלך הפגרה, שכן על בתי הדין לעבודה ליתן סיוע למערכת הדינמית של יחסי העבודה שממשיכה, מטבעה, להתקיים גם בחודשי הקיץ. לטענת ב"כ המבקשים, הפיטורים אינם חוקיים, שכן נעשו בלא מתן זכות שימוע כדין, בלא אישור מועצת העיר כנדרש ותוך התעלמות מהוראות חוקת העבודה לעובדי הרשויות המקומיות. 6. לאחר עיון בבקשה על נספחיה ובהחלטות בית הדין קמא, אני מחליט כי אין ליתן רשות ערעור, זאת מנימוקיו של בית הדין קמא. אדגיש, לאור העובדות העולות מהחומר שהוגש לבית הדין קמא ולאור שתי התזכורות שהתקיימו בהליך, לרבות הצהרת ב"כ העירייה, קבע בית הדין קמא את המועד לדיון בבקשה למתן צו מניעה זמני ליום 1.9.1999 ולא מצא לנכון ליתן צו ארעי, עד למועד הדיון. מועד הדיון נקבע מיד עם תום הפגרה. החלטת בית הדין קמא איזנה את זכויות בעלי הדין ותואמת את ההלכה הפסוקה בשירות הציבורי. צו מניעה פיטוריםפיטוריםצוויםצו מניעה