קראו את ההחלטה להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא צו קבלת נכסים: תביעה זו עניינה בקשה למתן צו קבלת נכסים ע"פ פקודת פשיטת הרגל כנגד המשיב. העובדות העולות מן התביעה הן: - בתחילת אוקטובר 1982נעשתה עסקה לרכישת יהלומים מהנושה המבקשת שהיא חברה בלגית תמורת היהלומים נתנו שני שטרות - עליהם חתם המשיב. שטרות אלו לא נפרעו. בעת מסירת השטרות היה החייב תושב צרפת ושם גם היה מקום עסקיו. היהלומים שנרכשו בבלגיה - הועברו לצרפת. ביולי 1983עלה המשיב לארץ עם משפחתו וכאן הוא מתגורר מאז. טענת הנושה המבקשת היא שהמשיב ביצע מעשי פשיטת רגל כאמור בסעיף 5(2) (א) ו-(ב) לפקודת פשיטת הרגל [1], וזה נוסח הסעיף: - "בכוונה להתחמק מנושיו או לדחותם הוא עשה אחת מאלה: (א) יצא את הארץ, או בהיותו בחוץ לארץ נשאר שם. (ב) עזב את בית מגוריו, או הוקיר רגליו ממקום עסקיו או מגוריו הרגיל, או התחמק ממקום אחר שבו מצוי הנושה". הטענה היא שעל ידי עזיבת צרפת והעליה לארץ ביצע החייב מעשה פשיטת רגל כאמור בסעיף 5(2)(ב) וכי יציאתו מצרפת והשארותו מחוץ לצרפת (דהיינו בישראל) מהווה מעשה פשיטת רגל כאמור בסעיף 5(2)(א) - וכל זאת נעשה, על-פי הטענה, בכוונה להתחמק מנושים (ראה סעיף 10- 11לטיעוניה של הנושא המבקשת). לפני שאפנה לבדוק האם הבקשה עומדת בתנאים אותם קובעת פקודת פשיטת הרגל אתייחס לטענה לפיה בוצע מעשה פשיטת רגל כאמור בסעיף 5(2)(א) על ידי יציאת צרפת וההשארות בארץ. סעיף זה מדבר במפורש על יציאה מישראל והשארות מחוץ לגבולות ישראל. אי אפשר לראות את צרפת לצורך זה כ"הארץ" ואת ישראל כ"חוץ לארץ" - שהרי זהו שיבוש כוונת הסעיף העולה בבירור מלשונו. בפקודת פשיטת הרגל האנגלית [2] נאמר במפורש שמדובר בהישארות מחוץ לאנגליה. ...Departs out england, or being out of england, or being" ..."out of england, remains out of england לטענה שבוצע מעשה פש"ר כאמור בסעיף 5(2)(א) - אין על מה שתסמוך, עובדתית - המשיב לא יצא את ישראל ולא נשאר בחו"ל, ע"מ להתחמק מנושיו, וזאת, כאמור, מבלי להכנס לשאלת התקיימותם של התנאים המוקדמים להגשת בקשת פשיטת רגל. פקודת פשיטת הרגל [1] קובעת בס' 2(א) וסעיף 7(4) מספר תנאים שהתקיימותם דרושה לשם הקמת סמכות בינלאומית לבית-המשפט בישראל - לדון בבקשת פשיטת-רגל. התנאים הם: - (א) סעיף 2(א) - הדורש זיקה מסויימת בין החייב ובין ישראל בשעת מעשה פשיטת הרגל, עפ"י רשימת הזיקות שבו. (ב) סעיף 7(4) - הדורש זיקה בין החייב ובין ישראל בעת הגשת בקשת פשיטת הרגל או תוך שנה לפני הגשתה. נבדוק תחילה אם מתקיימים התנאים במקרה זה: - מקום מושבו של החייב בעת הבקשה הוא בישראל - ועל כן מתקיים התנאי בסעיף 7(4). האם היתה למשיב זיקה לישראל בעת מעשה פשיטת הרגל המיוחס לו? בסעיף 5(2)(ב) ישנם 3מעשי פשיטת רגל: .1 עזב את בית המגורים. .2 הוקיר רגליו ממקום עסקיו או מגוריו הרגיל. .3 התחמק ממקום אחר בו מצוי הנושה. המעשה הראשון הוא חד פעמי בעוד השניים האחרונים הם מתמשכים (ראה 1716 . Williams on bankruptcy, p[3]). מעשה פשיטת הרגל הראשון בוצע, עפ"י הטענה, בעת עזיבת המשיב את צרפת. במועד זה לא היתה לו כל זיקה לישראל, מבין הזיקות המנויות בסעיף 2(א), הוא לא שהה בישראל, לא גר כאן כרגיל, לא היה לו כאן מקום מגורים, לא נהל עסקים בישראל ולא היה חבר בחברה או שותפות שנהלו עסקים בישראל. דהיינו - לענין מעשה פשיטת רגל זה - אין לבית המשפט בישראל כל סמכות לדון בבקשה. אשר למעשים הנותרים - מעשים אלה הם, כאמור, מתמשכים ומתבצעים ונולדים כל יום מחדש. טוען ב"כ הנושה שעצם ישיבת החייב בארץ מהווה ביצוע מעשה פשיטת רגל ובמילא מתקיימת דרישת סעיף 2(א) החייב מבצע כל יום מעשה פשיטת רגל - על ידי שהייתו בארץ - ועצם שהייתו כאן מקימה לבית המשפט בישראל סמכות לדון בבקשה. סבורתני שטענתו של ב"כ הנושה אינה כדין. מסעיף מס' 5(2)(א) ניתן ללמוד אחרת. הסיפא של הסעיף מדברת על השארות החייב בחו"ל - כמעשה פשיטת רגל. נשאלת השאלה כיצד יכול בית המשפט בארץ לדון בבקשת פשיטת רגל המתבצעת בחו"ל? ובמילים אחרות - אם נראה את ישיבת החייב בחו"ל כמעשה פשיטת רגל (כאמור בסעיף 5(2)(א)) המתבצע בחו"ל הרי שלכאורה לא מתקיימת דרישתו של ס. 2(א). אלא שהפירוש הנכון הוא שכאשר החייב יושב בחו"ל, ונושיו בארץ - הרי שההתחמקות היא מהנושים בארץ, ולכן גם מעשה פשיטת הרגל מתרחש בארץ. אם נחיל זאת על סעיף 5(2)(ב) התוצאה היא - שכאשר החייב מוקיר רגליו מביתו ומתחמק מנושיו, על-ידי הימצאות במקום א', הרי שמקום ביצוע מעשה פשיטת הרגל - הוא המקום ממנו מתחמקים דהיינו - מקום הימצאו של הנושה. במקרה שלפנינו מתחמק המשיב מנושיו בצרפת, לכן - למרות המצאותו של החייב בארץ, הרי ההתחמקות מתבצעת לגבי צרפת. דהיינו - אין לבית המשפט בארץ סמכות לדון בבקשה מבחינת הסמכות הבינלאומית. אולם - אף אם היתה לו סמכות, הרי שלגופו של ענין אינני סבורה שהוכח מה שהיה צריך להוכיח. ס' 5(2) רישא קובע שיש להוכיח כוונה של החייב להתחמק ולדחות את נושיו (ראה ספרו של ש' לוין [4] - פשיטת רגל - בעמוד 45וספרו של williams[3] בעמוד 17). במקרה שלפנינו לא הוכחה כוונה כזו. החייב גר בכתובת הידועה לנושה וכתובתו זו אף צוטטה בבקשה. כמו כן אשתו מנהלת כאן חנות הנושאת את אותו שם של רשת חנויות אותן מנהלת אם המשיב. הנושה אף לא הצהירה שחיפשה את החייב ולא הצליחה למצאו עקב התחמקותו. על כן - בקשת פשיטת הרגל - המבוססת על ס' 5(2) [2] - נדחית. בבקשתו המקורית ציין ב"כ הנושה שהחייב העביר נכסים בארץ - העברת מרמה, (ס' 13לכתב התביעה). ניתנת בזאת אפשרות לנושה המבקשת להוכיח טענה זאת. אם יתבקש ביתהמשפט יקבע תאריך לדיון בנושא העברת המירמה. צווים