קבלת נכסים שהושגו בפשע

קראו את ההחלטה להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא קבלת נכסים שהושגו בפשע: 1. המבקשת עותרת למעצרו של המשיב עד לתום ההליכים המשפטיים נגדו בת.פ. 3699/99. 2. בכתב האישום שהוגש לבית המשפט מייחסת המבקשת למשיב ביצוע עבירות כדלקמן: קבלת נכסים שהושגו בפשע לפי סעיף 411 לחוק העונשין התשל"ז - 1977 (להלן: "חוק העונשין"). שימוש ברכב ללא רשות לפי סעיף 413ג סיפא לחוק העונשין. הפרעה לשוטר בשעת מילוי תפקידו לפי סעיף 275 לחוק העונשין. הפרת הוראה חוקית לפי סעיף 287 לחוק העונשין. החזקת מכשירי פריצה לפי סעיף 413ז לחוק העונשין. נהיגה ללא רשיון נהיגה לפי סעיף 10(א) לפקודת התעבורה (נוסח חדש) תשכ"ה - 1965. נהיגה ללא רשיון רכב לפי סעיף 9(א) לתקנות התעבורה תשכ"ה - 1965. נהיגה ללא ביטוח לפי סעיף 2 לפקודת ביטוח רכב מנועי (נוסח חדש) תשל"ה - 1970. מפרק העובדות שבכתב האישום עולה כי בין התאריכים 3.9.99 ו16.9.99- קיבל המשיב במזיד, ונטל שליטה באופנוע שבבעלות X (להלן: "הבעלים") כשהוא יודע שאופנוע זה נגנב בפשע. המשיב נהג באופנוע זה בתאריך 16.9.99 לפנות בוקר בשכונת גילה שבירושלים ביחד עם אחר, קטין. שוטרים ראו את השניים על האופנוע, הורו להם לעצור באמצעות מערכת כריזה בניידת, אולם המשיב המשיך בנהיגה, ולאחר מרדף נטשו השניים את האופנוע, השליכו אותו וברחו רגלית. המשיב נתפס מתחבא תחת שיח בקרבת מקום. באותן נסיבות הפר המשיב הוראה של בית המשפט העליון לפיה היה עליו להמצא במעצר בית מלא בבית הוריו שברחוב ליש 401/3 בירושלים, משם אסור היה לו לצאת אלא בליוות הוריו לצורך דיונים בבית המשפט ולראיון בלשכת הגיוס. כמו כן המשיב נהג באופנוע ללא רשיון נהיגה וללא רשיון רכב וביטוח תקפים. 3. המבקשת טוענת, כי קיימות ראיות לכאורה להוכחת העבירות המיוחסות למשיב וכי קיימת עילת מעצר, שכן קיים יסוד סביר לחשש של שיבוש הליכי שפיטה והשפעה על העד העיקרי שהוא קטין, וזאת נוכח העובדה שהמשיב הפר תנאי שחרור של מעצר בית מלא, ובהתחשב ברישום הפלילי לפיו ביצע המשיב בעבר עבירות של בריחה ממעצר וממשמורת חוקית והטרדת עד. כמו כן, קיים יסוד סביר לחשש ששחרורו של המשיב יסכן את בטחון הציבור נוכח העובדה, כפי שעולה מחומר החקירה, לפיה המשיב היה מעורב בפעילות עבריינית מאסיבית, וכי לא מדובר במעידה חד פעמית. הרישום הפלילי המיוחס למשיב מדבר בעד עצמו - עד היום ביצע המשיב 27 עבירות חמורות ביותר, ריצה עונשי מאסר בפועל והכל כשהוא בגיל 18 וחודש ימים. כמו כן טוענת המבקשת, כי אין לתת אמון במשיב לאור עברו הפלילי, טיבן של העבירות ונסיבות ביצוען, כשהמשיב הפר תנאי שחרור אשר ניתנו לו בחמלה רבה ע"י בית המשפט העליון. לפיכך, אין מקום לשקול כלל חלופת מעצר במקרה זה. 4. הסניגור חלק על קיומן של ראיות לכאורה וכפועל יוצא גם על קיומה של עילת מעצר נגד המשיב. לטענתו, אין סיכוי סביר להרשעת המשיב בעבירות המיוחסות לו ועוד יותר מכך, העבירות כשלעצמן אינן מקימות עילת מעצר, כלשונו [עמ' 9 שורות 17-18]. הסניגור היה מוכן להודות רק בכך שהעבירה של הפרת הוראה חוקית, הפרת תנאי השחרור, מקימה עילת מעצר, אולם עבירה זו אינה רלוונטית לאישום לפנינו, כך לדבריו, ובכל מקרה על בית המשפט להפעיל את ההגנה מן הצדק ולא להורות על מעצרו בגין כך. השגת הסניגור על קיומן של ראיות לכאורה מבוססת בעיקרה על העובדה, כי העדות המרכזית הינה של עד אשר היה שותף במעשי פשיעה ועד זה, לדבריו, אינו תמים, כפי שניסתה המבקשת להציג לפני בית המשפט. עדותו אינה מספיקה, כדי להוות פוטנציאל להרשעה "אפילו לא סיכוי סביר להרשעה", כפי שטען לפני [עמ' 7 למעלה]. לטענת הסניגור, קיים ספק מובנה בחומר הראיות, הן בעדויות השוטרים והן בעדותו של העד המרכזי, אשר לא ברור אם המשטרה פיתתה אותו, הציעה לו עסקה כלשהי או הפעילה עליו לחץ. לחלופין, טען הסניגור, כי בכל מקרה יש מקום לשקול חלופת מעצר והציע מעצר בית מלא בחיפה אצל דודיו של המשיב. 5. לאחר שבחנתי לעומקן את ראיות התביעה, נחה דעתי כי יש בחומר זה ראיות לכאורה לביסוס ההאשמות המיוחסות למשיב בכתב האישום. ראשית, אין חולק, כי המשיב הפר תנאי שחרור של מעצר בית מלא ועל כן לא יכול להיות ספק בדבר הסיכוי להרשעה לגבי העבירה של הפרת הוראה חוקית, המיוחסת למשיב בכתב האישום. שנית, בחומר החקירה יש די והותר, כדי להוות סיכוי סביר להרשעה. במרכז הראיות עומדות הן עדויות השוטרים, אשר השתתפו בסיור ובמרדף אחרי המשיב והקטין ניסים אליהו (להלן: "הקטין"), שותפו של המשיב בחלק מן העבירות, והן עדותו של הקטין, המפלילה את המשיב. המדובר בארוע מיום 16/9/99, בשעות הלילה המאוחרות נתקבלה בניידת משטרה הודעה על אופנוע שברח ולא נשמע להוראה לעצור. הניידת המשיכה לנסוע והשוטרים הבחינו באופנוע שעליו שני בני נוער. הם התבקשו לעצור אולם לא עצרו ונראו נוטשים את האופנוע. החל מרדף רגלי בסופו נתפסו המשיב והקטין. המשיב נתפס כשהוא שוכב בין שיחים, בסמוך לו קסדה וכפפות והוא מתנשף. מדובר באופנוע אשר נגנב מהמתלונן ב3/9/99-. המתלונן, בן ציון שפירא, זיהה את האופנוע כשלו, ומסר כי הסוויטש הוחלף ונעקר מנעול. הוא גם זיהה את הכפפה אשר נמצאה בסמוך למשיב, ככפפה השייכת לו ואשר היתה בארגז האופנוע [הודעת המתלונן במשטרה מיום 21/9/99]. הקטין בהודעתו במשטרה מיום 16/9/99 בשעה 08:00 מוסר, כי הוא והמשיב ביצעו באותו יום ובתקופה שקדמה לכך גניבות של אופנועים. הקטין מסר עדות מפורטת לגבי מעשיו שלו ולגבי מעשיו של המשיב, ומעדותו עולה כי העבירות שביצע המשיב, בוצעו לכאורה תוך הפרת מעצר הבית בו היה נתון. יש לציין כי לקטין אין עבר פלילי כלשהו ומחומר החקירה עולה שהוא דורדר לפשע ע"י המשיב וכי פחד ממנו, וידע שהוא עבריין. הקטין אף הצביע בדו"ח הובלה והצבעה על המקומות מהם גנבו ונטלו את האופנועים. דו"ח זה נעשה בו ביום 16/9/99 בשעה 11:50. המשיב מכחיש את המיוחס לו, אולם ניתן למצוא חיזוקים להודעת הקטין מכמה סיבות: בדו"ח העיכוב לגבי הקטין נרשמה תגובתו "אני לא נהגתי, אני רק נסעתי על הקטנוע טרמפ". מהודעתו של השוטר דני רואש, אשר תפס את המשיב מסתתר בין שיחים, עולה שהוא שאל את המשיב "מה אתה עושה פה?" והמשיב ענה לו "באתי לישון פה כי אין לי איפה לישון". רואש הודיע למשיב שהוא עצור בדבר גניבת אופנוע ושאל אותו מה שמו, אולם המשיב סירב להזדהות, הועלה לניידת והובל לחקירות, שם זוהה [הודעת דני רואש שורות 19-26]. בדו"ח המעצר לגבי המשיב נרשמה תגובתו "אני באתי לשמור על זכות השתיקה". בדו"ח הקצין הממונה, אשר עצר את הקטין ביום 16/9/99 בשעה 07:45 בבוקר, נרשמה תגובתו של הקטין "אני לא גנבתי את האופנוע אבל ידעתי שהאופנוע גנוב". בדו"ח הקצין הממונה, אשר עצר את המשיב ביום 16/9/99 בשעה 08:45, נרשמה תגובתו של החשוד "הבל הבלים, לא גנבתי שום אופנוע, הפרתי מעצר בית". המשיב לא שיתף פעולה עם המשטרה בחקירתו הראשונית, סירב לענות לשאלות החוקרים, אשר חקרו אותו ביום 16/9/99 בשעות הבוקר בכל הנוגע לחשדות שהופנו כלפיו וטען, כי הוא שומר על זכות השתיקה וכל מה שיש לו לומר יאמר בבית המשפט עם עורך דין. יחד עם זאת, הודה המשיב בחקירתו כי הפר מעצר בית ונמצא מחוץ לביתו. הסירוב לענות לשאלות נעוץ, ככל הנראה, בחשש מהסתבכות בסתירות אפשריות בין תשובותיו האפשריות לבין תשובות הקטין, אשר מן הסתם היה ברור לו שייחקר אף הוא. המשיב כבעל נסיון עשיר בחקירות פליליות ככל הנראה נזהר מהסתבכות שכזו. הנחה זו גם מתיישבת עם העובדה שכאשר נשאל המשיב אם הוא מכיר את הקטין בשמו, ענה "השם לא מוכר לי" [הודעת המשיב במשטרה מיום 16/9/99 בשעה 09:40]. בהודעתו השניה, אשר נגבתה ממנו באותו יום בשעות הערב, ובה אמר לו החוקר, כי הוא חשוד בגניבת רכב והפרת הוראה חוקית בכך שגנב אופנוע ביחד עם אחר ושאל אותו שוב, האם הוא מכיר את הקטין בשמו והפעם תשובתו היתה "כן, הוא מהשכונה". יחד עם זאת, שב והכחיש כל קשר לקטין וטען שהוא שקרן [הודעת המשיב במשטרה מיום 16/9/99 בשעה 18:30]. המשיב נתפס כשהוא שוכב בין שיחים ומדמה עצמו כישן, אך נראה מתנשף ומזיע ובסמוך לו נמצאה קסדה וכן כפפות לבנה ושחורה [הודעת השוטר קובי כהן מיום 21/9/99 שעה 14:55, הודעת השוטר דני רואש מיום 21/9/99 שעה 15:20, והודעת השוטר עודד אלגלי מיום 21/9/99 שעה 14:20]. הקטין נתפס ע"י השוטר עודד אלגלי ברח' פינלס, בסמוך למקום תפיסתו של המשיב [הודעת השוטר עודד אלגלי]. האופנוע נמצא זרוק על הרצפה ולידו מברגים שונים . השוטר אשר השתתף במרדף זיהה בבירור את המשיב, כמי שרכב על האופנוע הגנוב ונתן תיאור לבושו והקסדה הלבנה אשר היתה על ראשו [הודעת השוטר עודד אלגלי מיום 21/9/99 שעה 14:20 ודו"ח פעולה שערך ביום 16/9/99 שעה 03:50]. בכיסו של המשיב נמצא מפתח של אופנוע גנוב אחר. סיכומו של דבר, מכלול הראיות משמש תשתית לכאורה טובה ומקים סיכוי סביר להרשעתו של המשיב בעבירות המיוחסות לו. המאמץ שעשה הסניגור באיתור ה"פגמים" והליקויים בראיות ראוי להערכה כלשעצמו ומן הסתם יסייע לו במהלך המשפט. ברם, בשלב הנוכחי אין בטיעונים ששטח לפני כדי ליטול מהראיות את כוחן הראייתי לשמש תשתית לכאורית לסיכוי סביר להרשעה. יש לזכור כי תגובותיו של המשיב החל מהרגע בו נתפס, סירובו למסור את שמו ולהזדהות, סירובו לענות למרבית שאלות החוקרים, הנסיבות בהן נתפס מחוץ לביתו, מתחבא בין שיחים כאשר היה צריך להימצא במעצר בית מלא, עובדות אלה לא פועלות לטובתו כאשר שוקלים את משקלן של הראיות לכאורה. הכחשתו של המשיב את המיוחס לו וגירסתו ביחס להימצאותו מחוץ לביתו בשעת לילה מאוחרת, כשהוא מתחבא בין שיחים מפר החלטת בית משפט המורה לו להיות במעצר בית מלא, תמוהה כשלעצמה ואינה סבירה אולם בכל מקרה היא פונקציה של מידת האמון שיתן לה השופט בהליך הפלילי העיקרי ואין בה כדי לגרוע מפוטנציאל הסיכוי הסביר להרשעה. 6. הספקות שהעלה הסניגור אינם מספיקים כדי לקבוע שלא קיימת עילת מעצר. משהגעתי לכלל מסקנה כי יש בחומר החקירה ראיות לכאורה לביסוסם של האישומים קמה החזקה בסעיף 21 (א)(1)(א)(ב) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים) התשנ"ו - 1996 (להלן: "חוק המעצרים"). החשש לפגיעה בבטחון הציבור הינו פונקציה של בחינת נסיבות העבירות המיוחסות למשיב ונסיבותיו האישיות. המשיב יליד אוגוסט 1981 וחרף גילו הצעיר הינו רב מעללים בתחום הפלילי. רשומות לחובתו עבירות פליליות רבות, מהן עבירות רכוש רציניות הכוללות עבירות שוד, בריחה ממעצר ובריחה ממשמורת חוקית בנוסף לעבירות אלימות גם תקיפת שוטרים. המשיב ריצה עונשי מאסר ארוכים ולא נרתע מלשוב ולבצע עבירות נוספות (התפרצות לרכב, גניבה מרכב והחזקת סכין) כאשר הוא אסיר ברשיון חודש אחד בלבד לאחר שחרורו ממאסר ממושך. את העבירות המיוחסות לו בגדרו של כתב האישום נשוא תיק זה ביצע לכאורה שעה שהיה עליו להימצא במעצר בית מלא בגדרו של הליך פלילי נוסף, הנוגע לעבירות שהזכרתי לעיל, אותן ביצע שעה שהיה אסיר ברשיון, ומכאן שהסיכונים לציבור והחשש מהימלטות המשיב מאימת הדין בולטים על פניהם. זוהי מסקנה מתבקשת מאליה ואין צורך בהדגשה מיוחדת נוספת. זאת ועוד, בנסיבות בהן הפר המשיב את תנאי שחרורו הקודם ממעצר, קיימת גם עילת מעצר לפי סעיף 21 (א)(2) לחוק המעצרים. 7. תנאי לחלופת מעצר הינו האמון שרוכש בית המשפט לנאשם שיתמיד לקיים את תנאי החלופה. במקרה הנדון אין לתת אמון במשיב. בעבר הלא רחוק נוסתה חלופת מעצר וניתנה לו ההזדמנות ע"י בית המשפט, אולם המשיב הכזיב באמון שנתן בו בית המשפט. בהתחשב בחומר הראיות, בהתחשב בכך שהמשיב נתפס כשהוא מחוץ לביתו, שעה שהוא אמור להיות במעצר בית, בהתחשב בכך שלמשיב, אשר רק לפני כחודש ימים הגיע לגיל 18, שורה ארוכה של הרשעות קודמות, לרבות בריחה ממעצר, בהתחשב בכך שהמשיב לא נרתע מלבצע עבירות חמורות, שעה שהוא אסיר ברשיון חודש בלבד לאחר שחרור ממאסר ממושך, איני רואה לנכון לשקול חלופת מעצר בעניינו. שקלולם המצטבר של נתונים אלה מצביע על כך שאין לתת אמון במשיב ואין כל ערובה לכך שלא יפר את האמון פעם נוספת. אשר על כן, אני מורה על מעצרו של המשיב עד לתום ההליכים המשפטיים נגדו בת"פ 3699/99. משפט פליליפשע