בית הדין לעבודה פסק כי התובע צודק בתביעתו וכי רישום שעות וימי העבודה אשר הוא ערך, הוא רישום מדוייק ואמין ויש לחשב את השכר על פי אותו רישום. קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא רישום שעות עבודה ע''י העובד: .1התובע הגיש תביעת שכר מולן בטענה כי עבד אצל הנתבעת בתקופות המפורטות בכתב התביעה ובשעות המפורטות בכתב התביעה וקיבל רק חלק מהשכר המגיע לו. .2הנתבעת טוענת כי התובע לא הועסק בימים המפורטים בכתב התביעה ובידיה הוכחות בנדון. דברים אלה נאמרו בזו הלשון בסעיף 3לכתב ההגנה. .3בישיבת ההוכחות התברר כי התובע טוען שמנהל העבודה יעקב לקח אותו למקום העבודה והחזיר אותו ממקום העבודה ולקח ממנו אחד משני כרטיסי הנוכחות הרלוונטים לצורך חישוב השכר. התובע טוען כי יעקב לא הקפיד על חתימה בכרטיסי הנוכחות אלא דחה את החתימה ליום אחר מאשר יום העבודה ובסופו של דבר הוא לא יכול היה לשחזר את ימי העבודה אבל התובע מחזיק רישום משלו ולפיו הגיש את כתב התביעה. .4יעקב לא הובא להעיד מטעם הנתבעת וגם לא הוגש כרטיס העבודה של חודש דצמבר. מטעם הנתבעת הופיע מנהלה אשר הודיע לבית הדין כי אין לו עדים. כלומר, למרות האמור בכתב ההגנה, אין לנתבעת כל ראיות בקשר לימי ושעות העבודה שעבד התובע אצלה. .5על פי הדין, המעביד צריך לנהל רישום ימי ושעות עבודה ואם אינו עושה כן, המחדל הזה יפעל לחובתו. רישום כזה מהווה מכשיר הגנה בידי המעביד כנגד תביעות שכר בלתי מוצדקות. מעביד שאינו טורח לנהל רישום כזה או לשמור עליו עד מועד הדיון, מסכן עצמו ביודעין בכך שגירסת העובד תתקבל, כל עוד היא נראית סבירה ואפשרית בעיני בית הדין. יש במחדל כזה משום הסכמה והשלמה מראש עם טענות העובד. .6יתרה מכך, מנהל הנתבעת חקר את התובע בחקירה נגדית ומשאלותיו ניתן להסיק כי אכן התובע צודק בטענתו. ראשית נשאל התובע אם היה בחופש בימים 21ו- 24לחודש דצמבר. אלה ימים לגביהם טען התובע כי עבד 12שעות בכל יום. התובע אכן הכחיש את היותו בחופש באותם ימים ואז במקום שמנהל הנתבעת יפתיע את התובע בראייה כלשהי שתבסס את השאלה, התברר שהיתה זו שאלה סתמית ומשעמד התובע על גירסתו, זנח מנהל הנתבעת המשך חקירה בענין. לכל יתר שאלות מנהל הנתבעת בדבר ימי העבודה, ענה התובע באופן התואם את האמור בכתב התביעה ובנספחיו ושוב לא היתה למנהל הנתבעת כל ראייה מפריכה ומכאן שלא היה כל מקום לשאול את השאלה. .7לגבי חודש ינואר, הוגש כרטיס נוכחות אשר בו רשומים רק שלושה ימי עבודה. התובע טוען כי באותו חודש עבד שבעה ימים נוספים לאותם שלושה ימים הרשומים בכרטיס. אותם שלושה ימים מופיעים ברישומי התובע. בחקירה הנגדית שאל מנהל הנתבעת את התובע לגבי עבודה ביום 11בינואר ואף שאל אותו אם ביום 12בינואר עבד 3שעות. יום ה- 11.1ויום 12.1הם שניים מהימים אשר אינם מופיעים בכרטיס העבודה ומכאן שעצם השאלה לגביהם מעידה על כך שמנהל הנתבעת יודע כי התובע עבד באותם ימים ומכיר בכך שכרטיס הנוכחות לוקה בחסר ואיננו יכול לשמש ראייה לגבי מלוא תקופת העבודה של התובע אצל הנתבעת. .8השאלה המדוייקת בדבר עבודת 3שעות ביום בו כרטיס הנוכחות כלל אינו כולל רישום כלשהו של עבודה, בעוד התובע טוען כי עבד באותו יום 4שעות, שאלה זו רק תומכת בגירסת התובע כי אין לסמוך על נתוני הנתבעת ועל כרטיס הנוכחות וכי רישומיו שלו הם הנכונים. מנהל הנתבעת שאל שאלה זהה גם לגבי ה- 13לחודש אשר גם לגביו עמדת התובע היא כי עבד 4שעות והרישום בכרטיס הנוכחות חסר לחלוטין לגבי יום כזה. מנהל הנתבעת הציג בפני התובע, רישום משלו אך לא הציג רישום זה בפני בית הדין ולא הגיש אותו. התובע השיב כי הרישום שהציג בפניו מנהל הנתבעת, כולל ימים שלגביהם יש התאמה בין שעות העבודה הרשומות בו לבין שעות העבודה הרשומות ברישום של התובע, ימים בהם הרישום אצל הנתבע מקפח אותו לעומת העבודה בפועל וימים בהם הרישום של הנתבעת קובע לו שעות עבודה שהוא לא עבד בהן. נראה כי אצל הנתבעת קיים אי סדר גדול בכל הנוגע לרישומים ולא מן הנמנע שהרישום שהוצג בפני התובע, נעשה רק לפני המשפט ולצורך המשפט וזו הסיבה שהוא לא הוגש לבית הדין. .9בהקשר זה יש לציין את הגינותו של התובע שלא דרש להוסיף לאמור בכתב התביעה גם את אותם ימים שבהם הרישום של הנתבעת קובע כי עבד בהן בשעה שהוא לא עבד בהן. .10כאמור, הרישום של הנתבעת מדבר על עבודה בימים 11, 12, 13בחודש ינואר, 3שעות בכל יום וזאת ניתן להסיק בבירור מהפרוטוקול של החקירה הנגדית וזאת בניגוד מוחלט לכרטיס הנוכחות שאינו כולל כל רישום לגבי ימים אלה, כאילו התובע לא עבד בהן בכלל. התובע טוען כי בכל אחד מהימים האלה עבד 4שעות ולא 3שעות כפי שנטען נגדו בחקירה הנגדית. .11התובע נחקר בחקירה נגדית לגבי עבודה בימים 18, 19, , 21 20בחודש ינואר, אשר גם לגביהם אין רישום בכרטיס הנוכחות. אלה הימים שבהם התובע לא עבד אך אצל מנהל הנתבעת היה רישום לזכותו לגביהם, כפי שניתן להבין מהחקירה הנגדית והתובע הכחיש כי עבד בימים אלה ולא ניצל את ההזדמנות כדי להגדיל את תביעתו. .12מכאן שלהעדר ראיות מטעם הנתבעת, נוסף גם תוכן החקירה הנגדית שלה כדי לחזק את טענות התובע ולבסס אותן. .13המסקנה העולה מכל העולה לעיל כי התובע צודק בתביעתו וכי רישום שעות וימי העבודה אשר הוא ערך, הוא רישום מדוייק ואמין ויש לחשב את השכר על פי אותו רישום. .14עריכת החישוב של השכר המגיע, על פי הרישום של התובע ותעריף השכר לשעה כפי שהתובע העיד עליו ולא הוכחש או נסתר על ידי הנתבעת, מביאה לתוצאה של 1435.5ש"ח עבור חודש דצמבר, כאשר החישוב כולל גם גמול עבור עבודה בשעות נוספות ובשבתות ועל פי אותו חישוב עצמו השכר המגיע לתובע עבור חודש ינואר הוא 848.5ש"ח ולכך יש להוסיף 39ש"ח עבור נסיעות. בסך הכל מגיע לתובע סכום של 2323ש"ח. .15התובע קיבל סכום של 1055.7ש"ח כשכר חודש דצמבר 93על פי תלוש המשכורת ת/ 4ועוד 68.15ש"ח. מכאן שהתובע קיבל בסך הכל 1123.85ש"ח ונותרה לזכותו יתרה של 1199.15ש"ח. .16התובע תבע רק 1141.3ש"ח ולא ניתן לחייב את הנתבעת ביותר מסכום זה ולכן יש לחייבה בסכום התביעה במלואו. .17לאור כל האמור לעיל, מחוייבת בזה הנתבעת לשלם לתובע את הסך 1141.3ש"ח בצרוף הפרשי הצמדה וריבית החל מיום 1.2.94ועד מועד התשלום בפועל. .18כמו כן, מחוייבת בזה הנתבעת לשלם לתובע הוצאות משפט בסך 350ש"ח בצרוף הפרשי הצמדה וריבית החל מהיום ועד מועד התשלום בפועל. .19על פסק דין זה, ניתן להגיש בקשת רשות ערעור לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים, תוך 15ימים ממועד קבלתו.שעות עבודה ומנוחה