קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא רשלנות רפואית לאחר ניתוח: רקע עובדתי. 1. התובע, יליד שנת 1990, היה כבן 3 שנים ביום הארוע. נתבעת מס' 1 הינה הבעלים והמחזיקה של בית חולים אלישע בחיפה. נתבע מס' 2 הינו רופא המועסק על ידי הנתבעת מס' 3. 2. ביום 30.11.93 אושפז התובע בבית החולים אלישע על מנת לעבור ניתוח להוצאת השקדים כאמור. הניתוח בוצע עוד באותו היום בשעות הצהריים וככל הנראה עבר בהצלחה. את הנתוח בצע נתבע מס' 2. בתום הניתוח חובר לתובע עירוי של נוזלים. במהלך אותו לילה נבדק התובע בידי רופא אשר הבחין בחיוורון אצל הילד, אולם, לא איבחן התכווצויות והורה על המשך העירוי. 3. בשעות הבוקר הועבר התובע לבית החולים כרמל וזאת בשל ירידה חדה במצבו של התובע. בבית החולים כרמל אובחנו פירכוסים, בוצע טיפול א.א.ג. אך מצבו של התובע התדרדר עד כדי מצב של קומה. כתוצאה, החלו הרופאים בטיפול נמרץ ובהנשמת התובע. עוד באותו יום הועבר התובע לבית החולים רמב"ם בחיפה למחלקת טיפול נמרץ ילדים ולבדיקת סי.טי. מסיכום המחלה בבית החולים רמב"ם עולה: "התמונה בקבלתו היתה מורכבת מחוסר הכרה עמוק לאחר פירכוס ממושך, הלם, אי ספיקה נשימתית קשה, חמצת מטבולית, לויקוציטוזיס עם סטיה שמאלה וסימני סי. טי. חשודים לנזק איסכמי היפוקסי". 4. בהסכמת הצדדים מונה כמומחה פרופ' קורצ'ין, מנהל מחלקה נוירולוגית בבית החולים איכילוב, ראה פרוט' מיום .19.1.97 וכך אנו למדים מחוות דעתו: "הנער אושפז בבית חולים הכרמל בשל התכווצויות אפילפטיות, אשר נגרמו כתוצאה ממצב הנקרא היפונתרמיה, המתבטא בדילול נתרן הדם. זה מצב נדיר בילדים בריאים, ובנסיבות המקרה הסיבה היחידה שיכלה להביא לכך היא מתן יתר של נוזלים. אין ספק איפוא שיש קשר סיבתי ישיר בין העירוי לבין ההתכוצויות, שהן ביטוי לנזק מוחי שנגרם על ידי היפונתרמיה. ההתקפים היו מרובים, ממושכים, ובעקבותם נגרם כנראה נזק מוחי נוסף. על סמך בדיקתי, וכמו כן לפי המסמכים שהועברו אלי ולדברי האם נותרה הפרעה נאורופסיכיאטרית משמעותית אשר הנני מעריך אותה ב- 20 אחוז לפי תקנה 34ג' של המוסד לביטוח לאומי. אני לא מצאתי הפרעה בהפעלת הגפיים השמאליות ולפיכך אינני יכול לקבוע נכות לענין זה. בהתחשב בפרק הזמן שחלף מאז התאונה, יש לראות נכות זו כצמיתה". 5. התובע צירף חוות דעת של פרופ' מוניס חס אירנה אשר העלתה בחוות דעתה שתי נקודות ביקורת אודות הארוע. האחת, בדבר הזרמת נוזלים מופרזת לגופו של התובע. והאחרת, בדבר המשך הזרמת העירוי אף לאחר הארוע האפילפטי ובמשך הובלתו לבית החולים כרמל. 6. חוות דעת נוספת הוגשה על ידי התובע בדבר נמק בעור גב כף היד, שנוצר כתוצאה מעירוי תוך ורידי בבית החולים רמב"ם. חוות דעת זו ניתנה על ידי ד"ר אבנר קרב. וכך עולה ממנה: "בגב כף היד הימנית צלקת היפרטרופית מכוערת בשטח 4x 4 ס"מ. הצלקת אינה דבוקה לעומק ואינה מפריעה לגידים המישרים. הקמיצה של כל האצבעות וכן היישור הם ללא הגבלה. על פי ממצאי הבדיקה ועל פי ספר התקנות של המל"ל מגיע שיעור נכותו לפי סעיף 75(1) ב' - 10אחוז לצמיתות בגין הצלקת המכוערת". 7. טענות התובע. התובע מפנה לחוות הדעת של פרופ' מוניס, המלמדת על כך שלתובע הוחדרו נוזלים מסוג ובכמות גדולה בלתי מוצדקת, שכתוצאה מכך היה הקטין מצוי בסכנת חיים ממשית והוא הובהל לטיפול נמרץ בבית החולים כרמל. כמו כן התובע מפנה לחוות דעתו של פרופ' קורצ'ין, שורות 3 ו- 4 (המצוטטות לעיל), מהם עולה כי קיים קשר סיבתי ישיר בין העירוי לבין ההתכוצויות. 8. טענות הנתבעים. א. הצלקת שנגרמה לילד תחילתה בבית החולים רמב"ם, המקום בו ניתן העירוי. כך, לטענת הנתבעת, עולה הן ממכתבו של ב"כ התובע והן ממסמכי בית החולים רמב"ם. מאחר ובית החולים רמב"ם לא צורף כנתבע בתיק זה אין, לטענת הנתבעת, כל קשר בינה לבין הטיפול שקיבל התובע בבית החולים רמב"ם. ב. הזמן שעבר בין העברת הילד לבין האיבחון היה כארבע שעות בלבד. ג. חוות דעתה של פרופ' מוניס מורכבת מהשערה אישית לפיה ניתנו לתובע נוזלים בכמות מוגברת. פרופ' מוניס הגיעה להשערה זו בהתבסס על גודל שקית הגלוקוז בקובעה שהכמות היתה גדולה מן המקובל. אולם, טוענת הנתבעת, אין להסיק מגודל השקית שאכן ההזלפה נמשכה באופן רציף כל הזמן ולדבריה ישנם הפסקות מכוונות במתן הנוזלים. ד. יש לקבל את טענת ד"ר שטטר לענין האחריות. מתצהירו עולה כי הניתוח עבר בהצלחה. התובע נבדק על ידו בשעות הצהרים, הוא התקשר מאוחר יותר בשעות הערב בשעה 19.00 ווידא כי הכל תקין עם התובע. רק למחרת, בשעה 07.00 בישרו לו טלפונית כי הילד קצת אפטי וכי איננו מגיב. הוא הורה על בדיקת דם ונסע מיד לבית החולים, משם הפנה את התובע לבית החולים כרמל. לטענתו, אין קשר בין הניתוח או מעשה או מחדל שלו לבין נזקי התובע. 9. מסקנות. א. מקובלת עלי חוות דעתו של פרופ' קורצ'ין. עמדה זו מתחזקת בחוות דעתה של פרופ' מוניס. יתר על כן. ד"ר שטטר טוען כי הנתוח עבר בהצלחה ומוסיף וטוען שאין כל קשר סיבתי בין הנתוח לבין נזקי התובע. אין חולק שהנתוח עצמו עבר בהצלחה. מכל מקום כך אני קובע. המחלוקת מצויה, בנושא עירוי הנוזלים שניתן לתובע על פי הנחיות הרופא, על כל הנפקות העולה, וכן על הקשר הסיבתי שבין הנתוח לבין נזקי התובע כתוצאה מאותו עירוי. על עצם העירוי אני למד מתצהירו של הרופא וגם מגליון הוראות הרופא מיום 30.11.93. פרופ' קורצ'ין קבע כי התובע קבל מנת יתר של נוזלים והוסיף וקבע כי יש קשר סיבתי ישיר בין העירוי לבין התכווצויות. ראה קטע מתוך חוות דעתו של פרופ' קורצ'ין שצוטט לעיל. ב. ולא רק זאת אלא אף זאת. במהלך אותו לילה שלאחר הנתוח בקר רופא אצל התובע והבחין בחיוורון. הוא לא שת לבו לתוצאה האפשרית, והורה על המשך העירוי. 10. התובע הופנה לבית החולים על מנת לקבל טפול רפואי מתאים, ובהמשך, גם לעבור נתוח להוצאת השקדים. אין לך טפול רפואי שאין בו סכנה בדרגה כזו או אחרת. כך גם בכל המתיחס לטפול הרפואי שהתובע אמור היה לעבור אותו. דא עקא שאותה תוצאה שנתקימה בתובע, לא היתה תוצאה מקובלת או הכרחית, של אותו טפול הכרחי. נהפוך הדבר וכפי שרשמתי לעיל. די בתמונת מצב שכזו כדי להעביר את הנטל משכם התובע אל שכם הנתבעת. לאמור: בכגון דא על הנתבעות להוכיח שלא התרשלו במלאכתם. 11. יתר על כן. בעניננו העובדות מדברות בעד עצמן, והן עולות מתוכן לחובת הנתבעים, עד אם יוכח היפוכו של דבר. כך מתוך סעיף 41 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש] תשכ"ח - 1968, וכך גם מתוך ע.א. 411/70ראובן פינס (פנטשי) נגד אליהו בין עמירה ו- 7אח', פד"י כ"ה (2) 284, .289 לאמור: "סעיף 41 בפקודת הנזיקין אינו המקרה היחיד שבו עוברת חובת הראיה אל הנתבע. התובע יכול להוכיח מעשים או מחדלים של הנתבע, שיש בהם כדי לגרום לנזק שנגרם לו, וכן יכול להוכיח שקיימת מידת סבירות גבוהה שלא היה ניגרם הנזק אלמלא אותם מעשים או מחדלים. אם הוכיח התובע שני אלה, אזי על הנתבע להוכיח שלא עשה את המעשים או המחדלים, שהיה בהם כדי לגרום את הנזק, או עליו לסתור את הסבירות שהוכיח התובע לקשר הסיבתי הקיים בין המעשים או המחדלים לבין גרימת הנזק". במקום אחר: "...שבלא קשר לאמור בסעיף 41 לפקודת הנזיקין [נוסח משולב] יש אשר מאזן ההסתברויות מצביע יותר על קיום התרשלות מאשר על העדרה...". ראה ע"א 612/78 פאר נגד קופר ואח' פד"י ל"ה (1) 720. ראה גם ע"א 488/78 קופ"ח של ההסתדרות נגד שלמה אלקוסר ואח' פד"י ל"ד (4) 246 שם נאמר: "המסקנה המתבקשת מחוות הדעת של הרופאים היא כי לו ניתן הטיפול הנכון במועד הנכון, היתה סבירות רבה להקטנת נזק במידה משמעותית, ובכך די כדי להטיל אחריות על המערערת". 12. אשר לנמק. הנתבעת טוענת כי אין לחייבה בגין נזק זה כיוון שהעירוי אשר גרם לנמק התבצע בבית החולים רמב"ם ולא בבית החולים אלישע. לא כך הם פני הדברים. התובע הובהל מבית החולים אלישע לבית החולים רמב"ם דרך בית החולים כרמל, לשם קבלת טפול נמרץ. שרשרת הנסיבות החלה בבית החולים אלישע והמשכה בבית החולים רמב"ם. לשון אחר, הנזק העיקרי ממנו סובל התובע החל בבית החולים אלישע ושרשרת הארועים הובילה את התובע, בלא ניתוק של הקשר הסיבתי, לקבלת הטיפול הבלתי נמנע, בבית החולים רמב"ם. יש לראות, איפוא, את הנתבעת כמי שמחויבת גם לנזק שהמשכו במקום אחר אך ללא ספק עקב הליך שתחילתו בבית החולים אלישע. 13. תחשיבי הנזק. המומחים הרפואיים קבעו לתובע, שהוא קטין, 20 אחוזי נכות לצמיתות במישור הנוירולוגי וכן 10 אחוזים נוספים בתחום האורטופדי. מכאן ל- 28 אחוזי נכות רפואיים לצמיתות [משוקלל]. בשים לב לגילו של הקטין ולקשיי תפקוד ולמידה, העלולים להשפיע על התפתחותו האינטלקטואלית, אני קובע כי נכותו הרפואית במישור הנוירולוגי תהיה גם נכותו התפקודית. לא כך במישור האורטופדי, שם תעמוד נכותו התפקודית על מחצה הנכות הרפואית. את נכותו התפקודית של התובע אני מעמיד איפוא על 25 אחוזי נכות לצמיתות. 14. אבדן השתכרות. התובע הינו בן 8 שנים כיום. את הפסד ההשתכרות של הקטין בעתיד אני קובע על בסיס רבע מהשכר הממוצע במשק בהיוון כפול. מכאן לפיצויים בראש נזק זה בסך 867, 288 ש"ח. 15. עזרת צד שלישי. התובע נזקק לעזרת צד שלישי מאז שנותח עד הנה והוא ימשיך להזקק לעזרה אשר כזו עד הגיעו לגיל בגרות. בהקשר זה אנו מביאים בחשבון לא רק עזרה ופיקוח אלא גם צורך בעזרה בלימודים וכו'. מן העבר האחר יש להביא בחשבון שקטין, באשר הוא כזה, ממילא צריך לעזרה ופיקוח של מבוגר ממנו. בשים לב לכל אלה אנו מעמידים את גובה הפיצויים בראש נזק זה, עבר ועתיד גם יחד, על סך של 000, 75 ש"ח. 16. הוצאות רפואיות. לא הוכח כל צורך להוצאות רפואיות נוספות על אלה שהתובע מקבל מאת המוסד לביטוח לאומי או בכל מסגרת אחרת. על אף כן, אני פוסק לתובע בראש נזק זה סכום גלובלי בן 000, 10 ש"ח. 17. נסיעות. לא הובאו כל עדויות או חוות דעת, מתוכם עולה הצורך בהוצאות נסיעה מיוחדות מעבר לרגיל. 18. כאב וסבל. בשים לב לטיפול שהתובע עבר עד הנה לרבות אישפוז, טיב הפגיעה, והשפעתה על הסובל מפגיעה שכזאת בדבר יום ביומו אני מעמיד ראש נזק זה על סך 000, 100 ש"ח. 19. והתוצאה העולה היא זו. אני מחייב בזה את הנתבעים לשלם לתובע סך כולל בן - 867, 473 ש"ח בצירוף הוצאות משפט וכן בצירוף 926, 82 ש"ח שכ"ט עו"ד ובצירוף מע"מ, ריבית והפרשי הצמדה כדין מיום מתן פסק דין זה. 20. הורי הקטין, שהם אפוטרופסיו, יגישו לתיק בית המשפט תוכנית להשקעת כספי הקטין לאחר ניכוי הוצאות. התוכנית תוגש לא יאוחר מיום 5.9.98.ניתוחרפואהרשלנות רפואית (בניתוח)תביעות רשלנות רפואיתרשלנות