קראו את ההחלטה להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא גניבת כרטיסי אשראי - מעצר עד תום ההליכים: 1. בפני בקשה לעצור את המשיב עד תום הליכי משפטו בתיק ת.פ. 3477/98. 2. כתב האישום בתיק זה מייחס לנאשם שורת עבירות שניתן לחלקן לשתי "מסכות" שונות: 3 מארבעת האישומים הנכללים בכתב האישום עניינם בפעולות באמצעות כרטיסי אשראי - גנובים - בהקשר זה מואשם המשיב בגניבת הכרטיסים הללו (אישום ראשון) ובהונאה ע"י שימוש בהם - ברכישות שונות באמצעות אותם כרטיסי אשראי; עפ"י האישום השני מדובר ב16- "רכישות" שנעשו כולם בין 30/05/98 ל04/07/98- בסכום כולל כ3,200.- ש"ח ועפ"י האישום השלישי נסיון לביצוע רכישות בסכום כולל כ1,284.- ש"ח. אחת ב30/05/98- ו3- ב05/08/98- - כל זאת, בלא הסכמת בעליהם החוקיים. עפ"י האישום הרביעי מיוחסת למשיב עבירת התפרצות לחנות צילום בשכונת הגבעה הצרפתית בלילה שבין ה10/07/98 ל11/07/98-. 3. ב"כ המלומד של המשיב כופר בקיום כל "המרכיבים" הדרושים למעצר - לרבות ראיות לכאורה ועילת מעצר. עיינתי היטב בחומר הראיות שהוצג לי. שוכנעתי כי יש ראיות לכאורה אשר אם, לאחר שתעבורנה את "מבחן המיהמנות" וינתן בהן אמון - יהא בהן כדי להביא להרשעת הנאשם בעבירות המיוחסות לו. אין בדעתי להאריך בעניין זה: אשר לעבירת הפריצה קיימות עדויות של עדי ראיה אשר זיהו את המשיב - בבטחון - כמי שניצב בסמוך לחנות הנפרצת בעת הפריצה ממש. כך גם באשר לפרשת החזקת והשימוש בכרטיסי האשראי. אין מחלוקת כי אלו נמצאו ברשותו (בעת שנעצר בקשר לעבירת הפריצה הנ"ל). יש ראיות כי מדובר בכרטיסים גנובים, כי נעשה בהם שימוש לצורך רכישות - או נסיון רכישות כמפורט בכתב האישום וכי הרכישות לא נעשו ע"י בעלי הכרטיס או מחזיק בו כדין. אמנם יש למשיב הסברים שונים אך לא רק שבשלב זה אין ביהמ"ש בוחן מהימנות ומשקל ראיות ואיננו מעמת את ראיות התביעה עם ראיות ההגנה, אלא שניתן לומר כי הסבריו נראים דחוקים (בלשון המעטה) ומשאירים סימני שאלה לא מעט. 4. מכאן לשאלת קיום עילת מעצר. נציג המבקשת מר שיינפלד טוען כי המשיב מהווה סכנה לרכושו של הציבור - ובכך אף, עפ"י ההלכה, מהווה סכנה לבטחון הציבור כמשמעו בסעיף 21 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה-מעצרים). הסכנה הנלמדת לדעתו הן מהמספר הרב של העבירות נשוא כתב האישום והן מהרשעותיו הקודמות של המשיב הכוללות עבירות רכוש [ואף תלוי כנגדו מע"ת בר הפעלה] והן - בעובדה שחלק מן העבירות נשוא כתב האישום (3 הרכישות שבוצעו ב05/08/98-) בוצעו לאחר ששוחרר ממעצר בתנאים מגבילים. בעניין אחרון זה רואה נציג המבקשת עילה נוספת העומדת ברשות עצמה. לסברתו כרוך השחרור בערובה, עפ"י טיבו, באמון הניתן במשיב ומשהפר אמון זה והמשיך בסורו הרי אישר והוכיח את הסכנה הנשקפת ממנו. [טענה אחרונה זו מושמעת גם לעניין שלילת אפשרות לחלופת מעצר - משהפר המשיב את האמון שניתן בו אין עוד מקום ליתן בו אמון נוסף - הדרוש לכל חלופת מעצר]. 5. הסניגור המלומד עו"ד אבו עטא כופר בקיום עילת מעצר. לדבריו כבר הביעה המבקשת אותה עמדה עצמה כאשר הסכימה לשחרורו בערובה ב20/07/98- כאשר כל המידע אודות החשדות המיוחסות למשיב כבר בידיעתה - לבד מאותן רכישות שבוצעו ב05/08/98-. רכישות ספורות אלו (בסך כולל כ600.- ש"ח) אינן מצדיקות שינוי עמדה כה קיצוני. 6. אמנם הלכה היא כי גם סיכון רכושו של הציבור סיכון בטחון הציבור הוא, כמשמעו בסעיף 21(א)(1)(ב) של חוק המעצרים - ואולם ביה"ש לא ימהר לעצור נאשם בעבירות רכוש. כזאת יעשה כאשר מדובר ב"שור מועד" בעל עבר עשיר ובריחות ממעצר (כב' השופט מ. חשין בש"פ 6310/97 ברו נ' מ"י תקדין עליון כרך 97(3) תשנ"ז-נ"ח 499] או נאשם אשר הוא תושב שטחים [כב' השופט קדמי בבש"פ 806/97 חאתם נ' מ"י תקדין עליון כרך 97(1) תשנ"ז-נ"ח עמ' 40]. יש להזכיר את "נקודת המוצא" בכל בקשות מסוג זה כי "בטרם נשפט אדם אין לפגוע בחירותו האישית אלא אם מתקיימות עילות מעצר ..." ובבחינת שאלת קיום עילה "נשקלות אלה מול אלה זכויות הנאשם לחירותו האישית בטרם נשפט מול אינטרס ההגנה על שלום הציבור" [כב' השופטת ד"ר א. פרוקצ'יה בב"ש ירושלים 53/96 מ"י נ' אשווח תקדין (מחוזי) 96(1) תשנ"ו-תשנ"ז 236]. כך בשורה לא קצרה של מקרים (חמורים אף יותר) - לא נעצרו נאשמים בעבירות רכוש או מרמה עד תום הליכי המשפט משלא ראו בתי המשפט בעבירות חומרה כה רבה הנדרשת לקיום עילת מעצר. 7. אף במקרה זה שלפני כאשר אני שוקל את האינטרסים השונים כמוסבר לעיל איני סבור כי החומרה במעשי המשיב, אף שאינני מזלזל בה - מגיעה כדי הנדרש לקיום עילת מעצר. אכן, גם המבקשת סברה כך משלא התנגדה למעצרו עד לביצוע העבירות האחרונות - ואיני סבור כי די באלו כדי להטות את כף המאזן לכיון החומרה עד כדי חיוב מעצרו עד תום ההליכים. 8. בין כך ובין אחרת - גם אם שגיתי במסקנה זו - סבור אני כי יש בחלופת המעצר המוצעת ע"י המשיב כדי להשיג את מטרת המעצר במידה סבירה. נכון הוא שיש אפשרות לבצע הזמנות בטלפון באמצעות פרטי כרטיס אשראי - אך תחילה יש למצוא ולהשיג את כרטיסי האשראי, יש למצוא כתובת אליהם ישלחו המוצרים המוזמנים וכל אלו קשה לעשות כאשר אתה יושב ספון בביתך. 9. לפיכך אני מורה בזאת על שחרורו של המשיב בערובה כדלקמן: (א) המשיב יהיה נתון במעצר בית בבית אביו (הסמכות לעשות כן - אף שלא מצאתי עילת מעצר כנ"ל - ר' סעיף 44 לחוק המעצרים). (ב) יופקד סכום 5,000.- ש"ח וערבות צד ג' תושב ירושלים ע"ס 25,000.- ש"ח להבטחת התייצבות המשיב למשפטו. (ג) עיכוב יציאה מהארץ. 10. כל עוד לא עמד בתנאים - ישאר במעצר, עד תום הליכי משפטו. 11. השחרור יעשה ע"י קצין משטרה. שחרור ממעצראשראיכרטיס חיוב (אשראי)מעצרגניבה