שימוע בפני ועדה בעירייה

קראו את ההחלטה להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא שימוע בפני ועדה בעירייה:

א. ההליכים בתיק
.1התובעת עתרה בכתב תביעתה (בתיק נד/73-3) לחייב את הנתבעת לשלם לה שכר לחודשים אוגוסט עד נובמבר 1993ולקבוע כי ההשעיה שהושעתה התובעת והפיטורים שפוטרה התובעת הם בניגוד לדין ולפיכך בטלים.
טרם הגשת התביעה הגישה התובעת (בתיק נד/688-12) בקשה למתן צו מניעה זמני
האוסר על הנתבעת לפטר את התובעת מעבודה בשרות הנתבעת, האוסר עליה למנות עובד אחר במקומה וצו עשה המחייב את הנתבעת לקבל את התובעת בחזרה לעבודה. ביום 5/12/93נערך דיון בבקשתה של התובעת בפני מותב בראשות כב' השופט הראשי מר מיבלום. בדיון זה הודיע ב"כ הנתבעת כי הוא מסכים להצעת ביה"ד להזמין את התובעת לשימוע בפני ועדה לפי סעיף 171א לפקודת העיריות. לאחר הודעתו זו החליט המותב שדן בבקשה כי הליכי הפיטורים של התובעת יותלו וכי התובעת תוזמן לועדה כאמור. כן החליט בית הדין בענין תקופת הביניים שעד להזמנתה של התובעת לועדה.
.2התובעת אכן זומנה לועדה שישבה ביום .23/12/93בהחלטת הועדה מיום
11/2/94נאמר כי הועדה ממליצה על הוצאתה של התובעת לפנסיה מוקדמת. לאחר מכן, הודיעה הנתבעת כי החל מחודש אפריל 1994תקבל התובעת פנסיה חודשית. עקב כך, הגישה התובעת בקשה נוספת (בתיק נד/749-12) לצו מניעה זמני שיאסור על הנתבעת להוציאה לפנסיה מוקדמת. בקשתה התקבלה בהחלטת מותב בית דין זה מיום 94/6/6ואכן ניתן צו כאמור.
.3לאחר שנודע לתובעת כי הנתבעת מחפשת עובד לאיוש התפקיד שלגביו טענה
שהיה תפקידה, הגישה התובעת בקשה (בתיק נד/603-12), למתן צו האוסר על הנתבעת למנות עובד אחר במקומה. בהחלטת כב' השופט מיבלום מיום 14/3/94הוחלט שלא לעכב את הליכי המכרז לעובד
הנוסף אך מנגד - שלא לאייש את התפקיד במועמד שייבחר, בטרם מתן החלטה נוספת.

לפיכך, נמשכו הליכי המכרז ונבחרה עובדת בשם גב' לובנה מזאוי.
לאחר בחירתה, פנתה הנתבעת בבקשה ליתן החלטה המתירה לה לאייש את התפקחיד
השנוי במחלוקת על ידי מינויה של גב' לובנה מזאוי.
ביום 9/6/94, החלטתי להיעתר לבקשתה של הנתבעת ולאפשר לה למנות את גב'
לובנה מזאוי לתפקיד אליו נבחרה, תוך שחייבתי את הנתבעת להודיע הן למועמדת והן
לועד העובדים על קיומם של ההליכים בתיק זה ותוך ציון העובדה שאם יינתן פסק
דין המחייב את הנתבעת להשיב את התובעת לעבודתה - יהיה על הנתבעת לקיימו.
.4בנוסף לאמור לעיל הגישה התובעת תביעה לשכר עבודה לחודש דצמבר 1993(בתיק נד/1733-15). בנוסף לכך הוגשו על ידי התובעת בקשות שונות בענייני גילוי מסמכים ושאלונים. חלק מן השאלות התייחס לשכר ששולם לתובעת, ולפיכך, נקבע ביום 5/4/94כי התביעה בתיק נד/1733- 15תידון רק אם תוגש על ידי התובעת בקשה מתאימה שתתבסס על התשובות לשאלה המתאימה בשאלון.
ביום 17/5/94הגישה התובעת בקשה (בתיק נד/884-12) לעדכן את תביעת השכר,
לראות בבקשתה משום כתב תביעה לשכר גם לחודשים נוספים ולדון בתביעות אלה. אך
בדיון מיום 9/6/94, הסכימו ב"כ הצדדים כי תחילה תידון שאלת כשרות הפיטורים.
לאחר שב"כ הנתבעת הודיע כי הנתבעת תגיש פירוט של רכיבי השכר לפיהם שולם שכרה
של התובעת, הודיע ב"כ התובעת כי יפנה לנתבעת דרישה כספית שתהיה מבוססת על
פירוט זה. לפיכך, הוחלט כי אם התובעת לא תבוא על סיפוקה תוך 30יום מיום המצאת הדרישה הכספית, תוכל התובעת להגיש בקשה למתן החלטה בענין החיובים הכספיים. בקשה מעין זו - לא הוגשה.
בישיבה מיום 13/11/94, הודיע ב"כ התובעת כי הוא שומר על זכותו לטעון גם
לענין השכר (אף שלא הגיש בקשה כאמור לעיל), אלא שלבסוף, בסיכומיו, לא הזכיר ב"כ התובעת את ענין השכר כלל, ויש להניח כי התובעת באה על סיפוקה לאחר קבלת פירוט הנתבעת (שאכן הוגש עוד ביום .23/6/94
.5ביום 9/6/94, החלטתי, לבקשת ב"כ הצדדים, כי אדון בתיק כדן יחיד.
בישיבת ההוכחות הראשונה בתיק זה (ביום 6/10/94) נשכחה החלטה זו והעדויות
נשמעו על ידי מותב, אך משנציגי הציבור לא התייצבו לישיבת ההוכחות הנוספת
(ביום 13/11/94), נשמע הדיון באותו יום בהעדרם. פסק דין זה ניתן על ידי כדן
יחיד, הן על סמך ההחלטה מיום 9/6/94והן בשל העובדה שחברי המותב האחרים שמעו
רק חלק מהעדויות כך שממילא לא היו יכולים ליתן פסק דין מלא.
ב. עובדות המקרה
.6הרקע מאחורי הגשת התביעה פורט בחלקו בהחלטה מיום 6/6/94(בתיק
נד/749-12), ואחזור עליו כאן, בשינויים שהבסיס להם התברר תוך כדין הדיון בתיק
ובתוספת העובדות שהתבררו לאחר מתן ההחלטה האמורה.
.7התובעת, ילידת שנת 1938, החלה לעבוד אצל הנתבעת בשנת 1957, מייד לאחר שסיימה בית ספר תיכון, כמדפיסה. בשנת 1958, הועברה התובעת לעבוד כמזכירה במחלקת ההנדסה של הנתבעת ובהמשך - עבדה גם כמזכירת הועדה המקומית לתכנון ולבניה.
ממכתבו מיום 1/8/73, של מר גדעון לב שהיה רכז לענייני עבודה במרכז השלטון המקומי אל מר סיף אלדין אלזועבי, שהיה ראש העיריה של הנתבעת (ת/21) ניתן להבין כי הנתבעת ראתה את התובעת בשנת 1973כמנהלת האדמיניסטרטיווית של מחלקת ההנדסה של הנתבעת. אמנם, לא הוצג לתיק מכתב מינוי של התובעת לתפקיד זה, אלא שמתיאורה את תפקידה ניתן להבין כי התובעת, כטענתה, היתה אכן "כלבו", במחלקת ההנדסה ובועדה המקומית לתכנון ולבניה.
התובעת היתה מזכירה של מחלקת ההנדסה, היתה אחראית לקשר של מחלקת ההנדסה עם מחלקותיה האחרות של הנתבעת, אישרה (כ"מנהלת") את שלבי הבניה השונים של תושבי נצרת לצורך משכנתאות ופיתחה את נהלי העבודה של המחלקה. כמזכירת הועדה לתכנון ולבניה, בדקה התובעת את הבקשות למתן היתרי בניה, היתה בקשר עם מהנדסים שייצגו תושבים והעבירה את הבקשות למהנדסי הועדה. בתקופת עבודתה האחרונה של התובעת, הועברו חלק מתפקידיה בועדה לתכנון ולבניה לביצוע על ידי אחרים.
.8ברבות השנים, חלה עליה ניכרת בהיקף העבודה במחלקת ההנדסה ובועדה
המקומית לתכנון ולבניה, ואף הוכנס מחשב למחלקה. לדעת הנתבעת, עם הרחבת היקף העבודה, לא הצליחה התובעת למלא את התפקידים שהיו מוטלים עליה, וככל הנראה, אף התובעת אינה חולקת על כך שהיקף עבודתה לא השתנה במשך השנים (שורה 17בעמ' 26).
.9בתקופת עבודתה ארעו לתובעת 3תאונות עבודה; האחת בשנת 1980(בה החליקה על מדרגות), השניה בשנת 1988(בה שאפה אדי גז וצבע) והשלישית בשנת 1991(בה נבהלה מעובד אחר, קפצה ונפלה).
לטענת התובעת, פגיעותיה בתאונות האמורות הן אלה שגרמו לה לאחר רבות לעבודתה. אין באפשרותי לקבוע האם אכן קיים קשר סיבתי בין התאונות לבין איחוריה של התובעת (ומעדותה נראה שגם למצבה המשפחתי והכלכלי היה חלק ניכר בגרימה לאיחורים), אלא שאין מחלוקת בין הצדדים שבשנות עבודתה האחרונות התובעת אחרה לעבודתה פעמים רבות מאד.
.10בשנים 1993- 1992שכרה הנתבעת שרותי ייעוץ ארגוני במטרה לייעל את
העבודה אצל הנתבעת.
בחוות דעתו של היועץ שבחן את עבודת הועדה לתכנון ולבניה, הומלץ לנתבעת
להעביר מתפקידה את מזכירת המחלקה בשל כך שאינה מסתגלת לעבודה עם מחשב ובשל כך שיעילותה היא בשיעור % 57בלבד, ובפועל עבודתה מתבצעת על ידי מהנדס הועדה. לא הוברר אם היועץ שבחן את עבודת הועדה לתכנון ולבניה בחן גם את עבודת מחלקת ההנדסה של הנתבעת ומכל מקום, הדו"ח שנערך התייחס לתובעת רק כמזכירת הועדה לתכנון ולבניה ולא התייחס אליה כמזכירה או כמנהלת במחלקת ההנדסה של הנתבעת.
.11בחודש יולי 1992הודיעה הנתבעת לתובעת על השעייתה מעבודתה באופן זמני אך כבר ביום 20/7/92שינתה הנתבעת את עמדתה והודיעה לתובעת כי ההשעיה תסתיים וכי היא תוצא לחופשה בת 30יום מיום 21/7/92(ת/14).
.12כשנה לאחר מכן, ביום 27/7/93, הודיע סגן ראש העיריה, מר סוהיל דיאב,
במכתב לתובעת כי בשל איחוריה לעבודה היא מושעית מעבודתה עד למתן החלטה אחרת
(ת/13).
ביום 23/11/93, נשלח לתובעת מכתב נוסף מאת סגן ראש העיריה (ת/12). על פי
מכתב זה, החליט סגן ראש העיריה על הפסקת עבודתה של התובעת והוצאתה לפנסיה
מוקדמת החל מיום .10/12/93
החלטה זו, על פי האמור במכתב, נעשתה בשל הויתור על משרתה של התובעת,
במסגרת הריאורגניזציה של המחלקה "במיוחד ותפוקת עבודתך בעשר השנים האחרונות ירודה מאד ולא מתאימה לדרישות המחלקה וכי איחורך מדי יום אינו מקובל והשפיע לרעה על מכלול עבודת המחלקה ויעילותה". עוד נאמר במכתב זה כי התובעת זכאית להתנגד להחלטתו של סגן ראש העיריה, תוך שבוע, בפני הועדה המיוחדת לפי סעיף 171א, שהיא "הקובעת הסופית בנדון". (הציטוטים נעשו מתוך ת/ 12ובשל כך השוני בתרגום בין המצוטט כאן לבין מה שצוטט בהחלטה בתיק נד/749-12).
מכתב זה הוא שהביא את המבקשת לפנות לבית הדין ולבקש את צו המניעה (בתיק
נד/688-12) המוזכר לעיל בסעיף 1לפסק דין זה.
.13ביום 5/12/93ניתן הצו המורה על התליית פיטוריה של התובעת (כאמור בסעיף 1לעיל) והועדה לפי סעיף 171א לפקודת העיריות זומנה ליום .23/12/93
בינתיים, ביום 7/12/93, הוציא מזכיר מועצת פועלי נצרת, מר מוחמד אבו-אחמד מכתב אל סגן ראש העיריה בו הביע את התנגדותה של מועצת הפועלים לסיום עבודתה של התובעת ולהוצאתה לפנסיה (ת/11). במכתב זה נאמר כי בכל הישיבות המשותפות, בעניינה של התובעת, הביעו נציגי הנתבעת שביעות רצון מאיכות עבודתה של התובעת והבעיה היחידה שהוזכרה היתה בעיית איחוריה לעבודה.
לפיכך, תמהו במועצת הפועלים על האמור במכתבו של סגן ראש העיריה מיום 23/11/93, על תפוקת עבודתה של התובעת. מזכיר מועצת הפועלים ציין במכתבו כי לא התקבלה לצעד זה (של סיום עבודתה של התובעת) הסכמת ארגון עובדי הנתבעת ולא הסכמת מועצת הפועלים וביקש לשקול מחדש את עמדת הנתבעת בענין זה ולפתוח במו"מ רציני לפתרון בעיית האיחורים לעבודה.
.14ביום 10/10/91נערכה ישיבת מועצת העיריה של הנתבעת. בישיבה זו הוחלט, בין השאר, שסגן ראש העיריה סוהיל דיאב הוא המחזיק בסמכויות ראש העיריה לעניני מועסקים וכי חבר המועצה מר אדיב אבו רחמון הוא יו"ר הועדה המיוחדת לענייני סעיף 171א (ת/4).
ביום 2/11/93נערכו בחירות לרשויות המקומיות לרבות לעיריה הנתבעת.
.15ביום 9/12/93, נערכה ישיבת המועצה החדשה של הנתבעת. בישיבה זו התקבלה הצעת ראש העיריה המנוח, מר תופיק זיאד, למנות את מר סוהיל דיאב לסגן ראש העיריה המחזיק בסמכויות ראש העיריה לענייני מועסקים. (ת/3). ככל הנראה,
הוחלט באותה ישיבה על הרכבה של הועדה לענייני סעיף 171א לפקודת העיריות, אלא
שתרגום החלק הרלוונטי של פרוטוקול המועצה מאותו מועד לא הומצא לתיק. (מכל מקום, לא היתה טענה מצד התובעת נגד הרכבה של הועדה שבפניה הופיעה ביום 23/12/93).
.16ביום 17/12/93, כתב סגן יו"ר ועד העובדים של הנתבעת, מר נאדר עאבד, מכתב אל ב"כ התובעת (ת/6).
מכתב זה נחתם על ידי יו"ר ועד העובדים, מר דחיל אבו זייד. במכתב נאמר בין השאר כך:נ
" .1המקרה של החברה מרגרט ידוע לוועד העובדים על כל פרטיב(ו).
.2לחברה מרגרט ניתנו הזדמנויות שונות להשמיע את דבריה ובכל הפורומים הנוגעים בדבר ובנוכחות נציג הועד ומעורבותו.
.3ועד העובדים היה שותף לכל המהלכים ואינו רואה כל פגם בהליך."
.17ביום 23/12/93, נערכה ישיבת הועדה לענייני סעיף 171א לפקודת העיריות, על פי החלטת ביה"ד מיום .5/12/93בישיבה זו היו נוכחים שלושת חברי הועדה, סגן ראש העיריה מר סוהיל דיאב, חבר ועד העובדים מר נאדר עאבד אשר הוגדר בפרוטוקול כ"נציג ארגון הפקידים" (אך ככל הנראה הבעיה היא בתרגום והכוונה היא אכן לנציג ועד העובדים - ראו תרגום שונה בנספח ד' לתצהירו של מר דיאב), התובעת, מזכיר מועצת פועלי נצרת מר מוחמד אבו-אחמד, ב"כ התובעת עו"ד שמואלי, מהנדס הועדה לתכנון ולבניה מר אבו רביע, וכן מבקר העיריה ומנהל מחלקת הארכיון (שנוכחותו בישיבה לא הוסברה).
בפתח הישיבה הודיע סגן ראש העיריה כי התובעת לא תוכל להתאים את עצמה להתפתחות העבודה במחלקה וכי הנתבעת הגיעה למצב בו אינה יכולה להמשיך יותר. מזכיר מועצת הפועלים הסביר כי הבעיה היחידה של התובעת היא איחוריה לעבודה וכי לא ידוע למועצת הפועלים על כל הטענות האחרות שנטענו ביחס לעבודתה. עו"ד שמואלי טען נגד סמכותו של סגן ראש העיריה לפטר את התובעת ונגד סמכותה של הועדה להחליט על פיטוריה וטען כי הסיבה היחידה לפיטורים היא האיחורים.
מר נאדר עאבד מועד העובדים טען כי התובעת התנגדה בעבר להצעות לפתרון בעייתה והודיע כי הוא מסכים להצעת מזכיר מועצת הפועלים להגיע להסכמה בין התובעת לנתבעת, שהתובעת תצא לפנסיה מוקדמת בשיעור % 70ותעבוד, על פי חוזה מיוחד בהיקף משרה של % .30בסיכום הישיבה הוסכם על דעת סגן ראש העיריה וב"כ התובעת כי הועדה תקפיא את החלטתה למשך שבועיים, ובמשך תקופה זו יידונו הצעות שיוגשו על ידי ועד העובדים, מועצת הפועלים או ב"כ התובעת. לאחר מכן, תתכנס הועדה שנית ותחליט בענין.
.18אכן התנהל בין הצדדים מו"מ לשם סיומו של הענין בפשרה ברוח זו שהוצעה
על ידי מזכיר מועצת הפועלים אלא שהיו חלוקי דעות ביניהם בשאלת משך זמן העסקתה
של התובעת במשרה החלקית על פי החוזה המיוחד ולפיכך - לא הסתיים הסכסוך.
הראיות שהוגשו לתיק היו על קיומו של מו"מ כזה בטרם הישיבה מיום 23/12/93
(נ/ 1ו-נ/ 2שצורפו לתצהירו של מר נאדר עאבד).
לא הוגשו ראיות על המשכו של המו"מ לאחר הישיבה מיום .23/12/93
בקביעת העובדות לגבי המו"מ התעלמתי מהאמור בסעיפים 2ו- 3לתצהירו של מר נאדר עאבד, מאחר שלאור הישיבה מיום 23/12/93והסיכום שהושג באותה ישיבה, כבר אין משמעות לשאלה האם היו סיכומים שונים קודם לכן.
מכל מקום, אין מחלוקת שלא הושגה פשרה בין הצדדים, לא בשבועיים הראשונים
שלאחר הישיבה מיום 23/12/93ולא לאחר מכן.
.19משלא הגיעו הצדדים לפשרה כלשהי, ניתנה (ביום 11/2/94) החלטתה של
הועדה. בהחלטה נאמר כך:ב
"הנדון:ו הוצאת הגב' מרגרט מזאוי לפנסיה מוקדמת. ... בהסתמך על הליכי ישיבתה של הועדה ... מיום 23/12/93, ולאחר שמיעת דו"ח סגן ראש העיר ... והדו"ח שהוגש מטעם החברה המייעצת לתכנון אודות יעילות עבודתה של העובדת מרגרט, ולאחר שמיעת דברי פרקילטה של הגב' מרגרט וקבלת עמדת ועד עובדי העיריה ומזכיר מועצת הפועלים של נצרת, הועדה ממליצה על הוצאתה של הגב' מרגרט מזאוי לפנסיה מוקדמת, ביחוד שהועדה רואה שביציאתה לפנסיה מוקדמת מקבלת העובדת את מלוא זכויותיה."
.20רק למעלה מחודש לאחר מועד מתן החלטתה האמורה של הועדה, מצאה הנתבעת לנכון להביא את תוכן ההחלטה לידיעת ב"כ התובעת (ככל הנראה אפילו ב"כ הנתבעת לא היה מודע להחלטה זו זמן רב בטרם הודיע עליה לב"כ התובעת). לפיכך, הודיע ב"כ הנתבעת לב"כ התובעת במכתבו מיום 17/3/94(ת/8) על הוצאתה של התובעת לפנסיה מוקדמת החל מיום .1/4/94בעקבות מכתב זה הגישה התובעת את בקשתה בתיק נד/749-12, ולבקשתה ניתן צו זמני המונע את הוצאתה לפנסיה
מוקדמת.
.21ביום 17/3/94, הודיע סגן ראש העיר, מר סוהיל דיאב, במכתב לקצין המחוז במשרד הפנים (ת/7) כי התובעת לא פוטרה אלא הוצאה לפנסיה מוקדמת.
.22ביום 31/3/94, אישר מזכיר מועצת פועלי נצרת, מר מוחמד אבו-אחמד במכתב לב"כ התובעת (ת/5) כי בישיבה מיום 23/12/93לא צידד מזכיר מועה"פ בהוצאתה של התובעת לפנסיה מוקדמת אלא כי הביע את דעתו שיש למצוא הסדר מוסכם על שני הצדדים. כן ציין מר אבו-אחמד כי מאז יום 23/12/93לא היה עמו שום קשר בנדון.
.23בסעיף 6לתצהירו אומר מר נאדר עאבד כי משלא נמצא פתרון מוסכם (על פי
ההקשר, הכוונה היא לפתרון לאחר הישיבה מיום 23/12/94), הסכים ועד העובדים
לפיטוריה של התובעת ולהוצאתה לפנסיה מוקדמת. בחינה מדוקדקת יותר של עמדת ועד העובדים, על פי הראיות שבתיק, מלמדת שהאמור בסעיף זה של תצהירו של מר עאבד, ככל שהוא מתייחס לתקופה שלאחר יום 23/12/93, אינו נקי מספקות, כמפורט להלן:נ
א. במכתבו של מר עאבד לסגן ראש העיר (נ/2) שנכתב כבר ביום 19/11/93, המליץ מר עאבד לפעול "על פי החלופה השניה" וכוונתו היתה לפיטוריה של התובעת (ראו עדותו בשורה 13לעמ' 37לפרוטוקול).
ב. מר עאבד חזר על עמדתו זו (שלא היה פגם בהליך) גם במכתבו לב"כ
התובעת (ת/6), שנחתם על ידי יו"ר הועד.
ג. למרות זאת, בישיבה מיום 23/12/93, לא הודיע מר עאבד כי ועד העובדים מסכים לפיטוריה של התובעת ולהוצאתה לפנסיה מוקדמת, אלא מסר כי הוא מסכים להצעתו של מזכיר מועצת הפועלים, כלומר, להצעה להגיע לפתרון מוסכם. אין בתיק כל מסמך מאוחר יותר שבו מובעת הסכמת ועד העובדים להפסקת עבודתה של התובעת בלא הסכמתה.
ד. לפיכך, נראה כי הסכמתו של ועד העובדים לפיטוריה של התובעת (ולמעשה אף המלצתו של סגן יו"ר הועד על פיטורי התובעת) היו רק לגבי התקופה שטרם הישיבה מיום .23/12/93בישיבה זו, אימץ נציג הועד את עמדת מזכיר מועצת הפועלים בדבר הגעה לפתרון מוסכם של הוצאה לפנסיה. ובהמשך - הוחלט על פיטורי התובעת בלא שהיתה ראיה כלשהי לכך שועד העובדים שב ושינה את עמדתו.
בקשר לכך ראוי להעיר, במאמר מוסגר, שנסיונו של יו"ר הועד, מר דחיל אבו זייד, בסעיף 8לתצהירו, להראות כאילו גם בישיבה מיום 23/12/93הביע נציג הועד את תמיכתו ב"פתרון שהוצע ע"י העיריה" (פיטורים ?) ורק הביע אי-התנגדות להצעת מזכיר מועצת הפועלים, אינו מתיישב עם האמור בפרוטוקול אותה ישיבה (ת/2), כמפורט לעיל בסעיף 17לפסק דין זה. ברשום מפיו של מר עאבד בת/ 2לא נאמר דבר על תמיכתו של ועד העובדים בפיטורים אלא להיפך, מודגש בדבריו שהדרך לפתרון היא הצעתו של מזכיר מועצת הפועלים.
לאור האמור לעיל בסעיף זה אני קובע כי ביום 23/12/93(או סמוך לפניו, אך לאחר יום 17/12/93), חל שינוי בעמדת ועד העובדים, שינוי שמכחו הפסיק הועד לתמוך בפיטורי התובעת ומעת השינוי תמך ועד העובדים בהצעת מזכיר מועצת הפועלים, שה יתה להגיע לפתרון מוסכם על הוצאתה של התובעת לפנסיה מוקדמת והעסקתה בחוזה מיוחד.
לא הוכח שלאחר מכן היה שינוי נוסף בעמדת ועד העובדים.
ג. תמצית טענות ב"כ התובעת
.24התובעת לא פוטרה כי הודעת הפיטורים (ת/12) לא היתה מפורשת וחד-משמעית דייה. דובר בה על הפסקת העבודה והוצאה לפנסיה ולא על פיטורים.
.25בישיבה מיום 23/12/93לא ניתנה הסכמתם של מזכיר מועצת הפועלים ושל
נציג ועד העובדים לפיטורי התובעת. לא דובר בישיבה האמורה כלל על פיטורים אלא
על פנסיה מוקדמת. הדיון נדחה לשם הגעה להסכם פרישה, כלומר לפנסיה מוקדמת בהסכמת התובעת. גם הסכמתו של ועד העובדים על פי עדותו של מר נאדר עאבד היתה רק לפנסיה מוקדמת ולא לפיטורים (טענה זו אינה מתיישבת עם קביעתי בסעיף 23לעיל).
.26בישיבתה הבאה של הועדה הועדה לא החליטה ולא אישרה פיטורים אלא המליצה על הוצאתה של התובעת לפנסיה מוקדמת.
.27ראש העיריה שהוא בעל הסמכות לפטר עובדים מכח סעיף 171א(2) לפקודת
העיריות אינו זכאי להאציל סמכות זו לאחרים ומכל מקום בהחלטת העיריה מיום
9/12/93אין משום האצלת סמכות לפטר עובד קבוע.
.28התובעת הושעתה מעבודתה בשל איחוריה (השעיה המנוגדת לחוק), והסיבה של ריאורגניזציה וחוסר התאמה נולדה רק כדי להוות תירוץ לפיטוריה של התובעת. המומחה ליעילות לא הובא להעיד על ידי הנתבעת.
ד. תמצית טענות ב"כ הנתבעת
.29מכתב הפיטורים (ת/12) נוסח בלשון בהירה וחד-משמעית, גם אם השתמשו
במונח "הפסקת עבודה" ולא במונח "פיטורים".
.30מאחר שההוצאה לפנסיה לפני גיל 60אינה אפשרית בלא הסכמת העובד, ברור שכאשר השתמשו לגבי התובעת במונח הוצאה לפנסיה בועדה שדנה בעניינה, הכוונה היתה לפיטורים.
.31על פי החוק רשאי ראש העיריה להאציל מסמכויותיו לסגניו וכך נעשה בהחלטת מועצת העיריה, ולפיכך, פעולותיו של סגן ראש העיריה נעשו כדין.
.32הועדה שהמליצה על הוצאתה של התובעת לפנסיה, למעשה אישרה את פיטוריה, וכוונתה ברורה הן מעצם העובדה שבכותרת החלטתה נאמר כי היא ועדה לפי סעיף 171א והן מלשון החלטתה - ה"המלצה" מעידה על האישור לפיטורי התובעת.
.33הגורם היחיד שעמד מאחורי ההחלטה לפטר את התובעת היו הממצאים הקשים
שעלו מדו"ח ההתייעלות.
.34ועד העובדים הסכים לפיטורי התובעת (טענה זו, ככל שהיא מתייחסת לתקופה שמיום 23/12/93ואילך - אינה מתיישבת עם מה שנקבע בסעיף 23לעיל).
.35לחלופין, העדר הסכמת הועד אינה עילה לביטול הפיטורים, אלא רק לפיצויים בגין הפרת חוזה.
ה. האם התובעת פוטרה כדין?
.36הוראות הדין החל וההלכה הפסוקה בענין פיטורי עובד עיריה והוצאתו לפנסיה פורטו בהרחבה בחלק ד' של החלטת המותב בתיק נד/749- 12ואין טעם לשוב עליהם כאן.
.37צודק ב"כ התובעת שהודעת פיטורים צריכה להיות ברורה וחד-משמעית, אך מנגד צודק ב"כ הנתבעת בכך שמכתב ת/ 12הינו חד-משמעי דיו, כדי לראותו כמכתב פיטורים. חד-המשמעיות הנדרשת באקט של פיטורים אינה מחייבת את המעביד להשתמש דווקא במונח "פיטורים" ודי שהמעביד יביע במפורש את רצונו להביא להפסקת עבודתו של העובד, כדי שהוא יצא ידי חובת מתן ההודעה המפורשת והחד-משמעית.
.38גם דינה של טענת ב"כ התובעת בענין האצלת הסמכויות - להידחות. סעיף 17לחוק הרשויות המקומיות (בחירת ראש הרשות, סגניו וכהונתם), התשל"ה- 1975מאפשר האצלת סמכות ראש העיר לסגנו, הרשות בסעיף זה אינה מוגבלת אלא באישורה של המועצה, אישור שניתן תחילה בהחלטה מיום 10/10/91, החלטה אשר לפי סעיף 25לפקודת העיריות היתה בתוקף עד לתחילת פעילותה של המועצה החדשה של הנתבעת, וביום 9/12/93, מועד ישיבתה הראשונה של המועצה החדשה, ניתן אישור מחודש להאצלת כל סמכויותיו של ראש העיר בענייני עובדים - לסגנו, מר סוהיל דיאב.
.39לפיכך, יש לבחון את החלטתו של מר סוהיל דיאב על פיטוריה של התובעת, לגופה. אין צורך להכביר מילים על כך שבעת מתן החלטתו המקורית, ביום 23/11/93, לא היתה החלטת הפיטורים תקינה.
על פי סעיף 171א(2) לפקודת העיריות, הפיטורים אמורים להיעשות באישור
המועצה או ועדה שמונתה לשם כך ואין להסתפק בהפניית תשומת לב העובד המפוטר לכך שהוא זכאי להתנגד לפיטוריו ובכך, למעשה, לגרום לאישור אוטומטי של הפיטורים, כל עוד העובד אינו מביע התנגדות אקטיווית. לא זו היתה כוונת המחוקק בחוקקו את סעיף 171א(2) לפקודה.
יתרה מכך, עיקרי הצדק הטבעי מחייבים שההחלטה בענין פיטורי העובד תינתן לאחר שניתנה לו ההזדמנות לטעון טענותיו ולאחר שהבהירו לו את טענות המעביד נגדו. החלטת הפיטורים במכתב מיום 23/11/93, ניתנה בטרם שמיעתה של התובעת.
אולם, פגמים אלה, שנפלו בהחלטה מיום 23/11/93, ניתנים לתיקון בדיעבד.
תיקון זה היה יכול להיעשות לאחר החלטת בית הדין מיום 5/12/93, על זימונה
של התובעת לועדה לפי סעיף 171א לפקודה ואכן התובעת זומנה להופיע בפני ישיבת
הועדה.
.40דעתי היא כי אף לאחר זימונה של התובעת להתייצב בפני הועדה, לא זכתה החלטת סגן ראש העיריה על פיטורי התובעת לאישור כדין על ידי הועדה, ולפיכך, פיטוריה של התובעת לא היו כדין. להלן אסביר את הנימוקים לדעתי זו.
(א) ראשית, כנטען על ידי ב"כ התובעת, לא ברור האם היתה הועדה מודעת לתפקידה, כלומר, לא ברור האם ידעו חברי הועדה כי מוטל עליהם להחליט האם לאשר את החלטת הפיטורים.
הספק בדבר נובע מלשון ההמלצה בה השתמשו חברי הועדה. אמנם צודק ב"כ הנתבעת בכך שאם היו משתמשים במינוח "אישור", ייתכן שהיה ניתן לאמר שהם מאשרים את ההחלטה אף שאינם שלמים עמה בעוד שבהשתמשם במונח "המלצה" ברור שהם תומכים בפיטורים, אלא שמאידך ניתן לאמר שכאשר השתמשו חברי הועדה במונח "המלצה" הם הניחו שתפקידם מתמצה בהבעת דעה וכי יהיה גורם נוסף אשר ההמלצה תובא בפניו והוא זה שיחליט אם לפטר את התובעת אם לאו. בעוד שאם היו חברי הועדה משתמשים במונח "אישור" היה ברור שהם יודעים שהחלטתם תיתן את הגושפנקא הסופית להחלטת פיטורים שכבר הוחלטה.
ברצוני להדגיש שאם השימוש במינוח "המלצה" במקום "אישור" היה הפגם היחיד שהייתי מוצא בהחלטת הועדה, לא הייתי רואה בו פגם שיצדיק את הקביעה שקבעתי ברישא לסעיף 40לפסק דין זה, שכן מכל מקום, עיקרו של פגם זה הוא סמנטי ולשון של "המלצה" הינו רחב דיו כדי לאפשר הכללה בו גם של "אישור".
(ב) פגם נוסף בהחלטתה של הועדה מתייחס לעובדה שהועדה עסקה, על פי האמור בת/ 2(פרוטוקול הישיבה מיום 23/12/93) ובנספח לת/ 8(פרוטוקול הישיבה מיום 11/2/94) בהוצאת התובעת לפנסיה מוקדמת. אמנם כבר בהחלטה בתיק נד/749- 12נקבע שלמעשה ההוצאה לפנסיה מוקדמת, בעניינה של התובעת, היא למעשה תוצאת הפיטורים (תוצאה המתחייבת מסעיף 79לחוקת העבודה לעובדים ברשויות מקומיות ומסעיף 15(4) לחוק שירות המדינה (גימלאות) [נוסח משולב], התש"ל-1970), אלא שיש להבדיל בין משפטנים המתנצחים בשאלה זו תוך מודעות לחיקוקים, לבין הדיוטות המזכירים דווקא הוצאה לפנסיה ולא פיטורים.
בענין זה ניתן להביא ראיה ממכתבו של סגן ראש העיריה (ת/7) לקצין המחוז במשרד הפנים, בו הוא מבהיר כי התובעת, כביכול, לא פוטרה אלא "רק" הוצאה לפנסיה מוקדמת. אם סגן ראש העיריה, שאליו הואצלו כל סמכויות ראש העיריה בענייני עובדים, לרבות סמכות הפיטורים, זו הקדנציה השניה לפחות, והוא זה שהחליט על פיטורי התובעת, אינו יודע להודות בפני קצין המחוז כי התובעת אכן פוטרה, מכחיש את פיטוריה וטוען כי היא רק הוצאה לפנסיה מוקדמת, קל וחומר שחברי הועדה לפי סעיף 171א לפקודה עלולים לייחס משמעות שונה להוצאה לפנסיה מאשר לפיטורים.
אין לקבל את טענתו של ב"כ הנתבעת כי לחברי הועדה היה ברור שמדובר דווקא בפיטורים גם בשל כך שהם ידעו שהם פועלים מכח סעיף 171א לפקודת העיריות וגם בשל כך שהם ידעו כי התובעת אינה מסכימה ליציאתה לפנסיה ולכן הדרך היחידה להוצאתה לפנסיה היא "פיטורים", שכן אין כל בסיס עובדתי שחברי הועדה אכן היו מודעים לניסוחו של סעיף 171א לפקודת העיריות (והאמור לעיל לגבי ה"המלצה" מול "אישור" עשוי ללמד שהם לא הכירו את הסעיף) ושהיו מודעים להוראות חוק שירות המדינה (גימלאות).
העולה מהאמור לעיל הוא כי ייתכן שחברי הועדה סברו שצריך להיות שוני בין ההחלטה האם לאשר (או להמליץ על) פיטורים לבין ההחלטה אם לאשר (או להמליץ על) הוצאה לפנסיה. האמור בסיפא להחלטת הועדה מיום 11/2/94, לגבי דעתה של הועדה על כך שזכויותיה של התובעת אינן נפגעות מהוצאתה לפנסיה, יש בו אף כדי לחזק את הדעה שהועדה הניחה שקיים הבדל כאמור.
(ג) הפגם העיקרי בהחלטתה של הועדה נעוץ לדעתי בטעותה של הועדה בהבנת עמדתם של ועד העובדים ומזכיר מועצת פועלי נצרת.
כאמור לעיל, דעתו של מזכיר מועצת הפועלים היתה עקבית והיא שאין להוציא את התובעת לפנסיה מוקדמת בלא הסכמתה אלא יש להגיע להסכם על פרישתה. ועד העובדים אכן הסכים תחילה לפיטוריה של התובעת (ומשום מה, מצא נציג הועד לנכון אפילו להמליץ על פיטוריה - נ/2), אלא שבישיבה מיום 23/12/93הודיע נציג הועד כי הוא מאמץ את עמדת מזכיר מועצת הפועלים וכי זו הדרך לפתרון.
לפיכך, כאשר כתבה הועדה בהחלטתה מיום 11/2/94כי היא מקבלת את עמדת ועד העובדים ומזכיר מועצת הפועלים, המשמעות היתה צריכה להיות שהועדה אף היא אינה מסכימה להוצאתה של התובעת לפנסיה מוקדמת בלא הסכמתה. משרשמה הועדה מחד גיסא כי היא מקבלת את עמדת הועד ומועה"פ ומאידך המליצה על הוצאתה של התובעת לפנסיה מוקדמת בלא הסכמתה, אין זאת אלא כי הועדה לא הבינה את משמעות עמדתו של מזכיר מועצת הפועלים (שהתקבלה אף על דעת ועד העובדים).
שקלתי האם ייתכן שטעיתי בהבנת החלטת הועדה מיום 11/2/94בשל בעיות של תרגום, אך נראה לי שאין זה כך. ראשית - יש לזכור כי התרגום שהוגש בנספח לת/ 8הינו תרגום שנעשה על ידי נציג הנתבעת ואין להניח שתרגומו נעשה לרעת הנתבעת. שנית - השוואה בין מינוחים שונים באותו תרגום מלמד על שוני בניסוח בין "שמיעת" (מונח המתייחס לעמדותיהם של הצדדים) לבין "קבלת" (מונח המתייחס רק לעמדות הועד ומזכיר מועה"פ). לפיכך, כשהועדה החליטה לקבל את עמדת מזכיר מועה"פ (ואת עמדת ועד העובדים) היה עליה לקבוע שאין להוציא את התובעת לפנסיה מוקדמת בלא הסכמתה. משקבעה הועדה אחרת מאשר העמדה שאותה החליטה לקבל - הרי שהחלטתה פסולה.
(ד) פגם נוסף בהחלטתה של הועדה היא סברתם של חבריה שהוצאת התובעת לפנסיה מוקדמת אינה פוגעת בזכויותיה של התובעת. נראה שחברי הועדה אינם מודעים לשוני שבין קבלת קיצבה בשיעור % 70מהשכר הקובע לבין קבלת משכורת מלאה ואף לא לשוני שבין הזכות לעבוד בפועל לבין העדר זכות כזו, שאם לא כן, לא ניתן להבין את הקביעה של הועדה שהתובעת מקבלת את מלוא זכויותיה ביציאתה לפנסיה. ברור שהפסקת עבודתה של התובעת והוצאתה לפנסיה מוקדמת פוגעת בזכויותיה ועל הועדה היה מוטל להחליט האם לאשר את הפגיעה האמורה, כלומר, האם יש להעדיף את האינטרס הכללי של הנתבעת על פני האינטרס האישי של התובעת. כשהועדה הניחה שאין כל פגיעה בתובעת, הרי שהחלטתה התבססה על עובדות מוטעות שגרמו לועדה שלא תוכל לשקול את השיקולים הנכונים, שכן ברור שאם התובעת לא היתה נפגעת כלל, יש להעדיף את האינטרס של הנתבעת.
לאור כל המפורט לעיל בסעיף זה, ובעיקר לאור האמור בס"ק (ג) ו(ד), הרי שהחלטתה של הועדה מיום 94/2/11היתה פגומה ויש לבטלה.
.41התוצאה מביטול החלטתה של הועדה היא שהחלטתו של סגן ראש העיריה לפטר את התובעת נותרה בלתי מאושרת, כך שהפיטורים - בטלים גם הם.
ו. תום הלב של הנתבעת
.42התובעת טענה לאפליה פסולה ולשיקולים זרים, אך אלה לא הוכחו.
מאידך, הוכח לדעתי בצורה מספקת, כי במישור החוזי של יחסי עובד-מעביד (ולא במישור השלטוני), התנהגותה של הנתבעת עם התובעת, היה נגוע בחוסר תום לב. לענין זה כבר בהחלטה מיום 6/6/94(בתיק נד/749-12) הוזכרה העובדה שהנתבעת לא מצאה לנכון להודיע לתובעת את תוכן החלטתה של הועדה מיום 11/2/94עד לאחר שחלף יותר מחודש מאז שניתנה ההחלטה.
בנוסף לכך, המלצות יועצי הייעול (נ/3) ניתנו כבר בחודשים מרץ ומאי .1993שום דבר לא מנע מהנתבעת ליידע את התובעת בתוכן ההמלצות כבר לאחר נתינתן. למרות זאת, לא הודע לתובעת מאומה בענין זה במשך תקופה ארוכה, והתובעת, כעדותה המקובלת עלי, היתה סבורה שמר אורי, שהוא זה שבדק את יעילות מחלקת ההנדסה, היה מרוצה מתפקודה של התובעת.
כחודשיים וחצי לאחר כתיבת העמוד השלישי של נ/ 3(שהוא, לפי עדות מר סוהיל דיאב, הדו"ח הסופי של חברת הייעוץ), מצא מר דיאב לנכון "להשעות" את התובעת מעבודתה דווקא בשל איחוריה, עד להודעה אחרת, במכתבו ת/ 13מיום 27/7/93, ולמעשה מאותו מועד לא עבדה התובעת בפועל אצל הנתבעת. מדוע לא החליט מר דיאב להביא לידיעתה של התובעת את ממצאי דו"ח ההתייעלות בעניינה, עד לחלוף כ- 4חודשים נוספים ? הנתבעת לא הביאה תשובה לתמיהה זו ומחדלה מעשות כן מקשה מאד על קבלת טענתה שהסיבה היחידה לפיטורים היא הממצאים הקשים שעלו מדו"ח ההתייעלות.
.43אמנם, על פי התוצאה האמורה בסיפא לסעיף 41לעיל, אין צורך בקביעת סיבת הפיטורים, אלא שהקביעה בדבר העדר תום הלב, יש בה כדי לחזק את התוצאה של בטלות הפיטורים, אליה הגעתי מכיוון אחר.
ז. תוצאת בטלות הפיטורים
.44מאחר שכאמור בסעיף 41לעיל, בטלים פיטוריה של התובעת, הרי שהתוצאה היא שלמעשה יש לראות את התובעת כמי שעדיין עובדת של הנתבעת, ולהלכה על הנתבעת לאפשר לתובעת להמשיך בעבודתה אצלה.
.45אולם, אין להתעלם מן המציאות העובדתית והמשפטית.
המציאות העובדתית היא שהתובעת אינה מועסקת בפועל מאז "השעייתה", כלומר תקופה של כ- 21חודשים. בתקופה זו הנתבעת מינתה את גב' לובנה מזאוי לתפקיד החופף בחלקו לתפקידה של התובעת, ויש להניח כי הושלם או התקדם תהליך מחשובה של המחלקה כך שסביר להניח שכעת יהיו לנתבעת טענות קשות יותר כנגד עבודתה של התובעת מאלה שהיו טרם "פיטוריה".
המציאות המשפטית היא שפסק דין זה עוסק רק בפיטורים שהיו טרם הגשת התביעה
(לרבות שאלת תיקון בדיעבד של הפגמים בהזמנתה של התובעת לועדה לאחר הגשת התביעה). אין באמור בפסק דין זה משום מניעה כלשהי לכך שהנתבעת תפעל כדין לפיטוריה של התובעת במועד כלשהו לאחר נתינתו.
לפיכך, ובטרם תתברר עמדתה של הנתבעת לאור תוצאת פסק הדין, לא יהא זה סביר להורות על השבתה המיידית של התובעת לעבודה.
.46לאור האמור בסעיף 45לעיל, אני מורה כאמור להלן:ב
(א) על הנתבעת להודיע לתובעת תוך 21יום מיום שפסק דין זה יומצא לה, האם בכוונתה להביא מחדש לפיטוריה או שמא היא מסכימה להמשך העסקתה של התובעת אצלה.
(ב) אם לא תוגש הודעה מטעם הנתבעת או אם תודיע הנתבעת כי היא מתכוונת להמשיך ולהעסיק את התובעת - תהיה התובעת זכאית (ואף חייבת מכח יחסי עובד-מעביד) לשוב לעבודתה ביום ה- 22להמצאת פסק הדין.
(ג) אם תודיע הנתבעת במועד כי בכוונתה של הנתבעת לפעול לפיטוריה של התובעת, יחולו ההוראות הבאות:ו
(1) התובעת תזומן להשמיע את טענותיה בפני ראש העיר או בפני מי שיוסמך על ידיו. אם לנתבעת סיבות לפיטורים נוספות על אלה שהועלו בעת הדיון בתיק זה, יהיה על הנתבעת לפרט את הסיבות הנוספות בטרם זימונה של התובעת. השמעת טענותיה של התובעת תוכל להיות גם בכתב ומכל מקום - התובעת תהיה זכאית להיות מיוצגת בעת השימוע על ידי עורך דין מטעמה.
(2) לאחר שתינתן לתובעת ההזדמנות להשמיע טענותיה, יחליט ראש העיריה או מי שיוסמך על ידיו לכך, האם לפטר את התובעת. אם החלטתו תהיה שיש לפטר את התובעת, עליו להביא את החלטתו לאישור מועצת העיריה או לאישור ועדה שהוקמה לצורך סעיף 171א(2) לפקודת העיריות.
(3) על הנתבעת לדאוג לכך שתוכן סעיף 40לפסק דין זה יובא בפני המועצה או הועדה האמורה - בטרם החלטתן האם לאשר את החלטת פיטוריה של התובעת.
(4) עד למתן החלטה סופית בשאלת פיטורי התובעת, תמשיך הנתבעת לשלם לתובעת את שכרה.
ח. לסיכום
.47אני מקבל את התביעה (בתיק נד/73-3) ומורה על בטלות פיטוריה של התובעת.
.48לאור האמור לעיל בסעיף 4לפסק דין זה, אני מוחק את התביעה בתיק

נד/1733-.15
.49על הנתבעת לשלם לתובעת את הוצאות המשפט ושכ"ט עו"ד בסך -.500, 2ש"ח בתוספת מע"מ (בנוסף להוצאות האמורות בהחלטות מיום 6/6/94ומיום 6/10/94).



לתיאום פגישה עם עורך דין חייגו: 077-4008177




נושאים רלוונטיים נוספים

  1. ועדת צר''מ

  2. ועדת מינהל השירות

  3. ועדת המאוימים

  4. החלטת ועדת המעקב

  5. ערעור על ועדת שליש

  6. ועדת שחרורים מיוחדת

  7. בקשת הקלה מועדה מקומית

  8. שימוע בפני ועדה בעירייה

  9. ביטול החלטת ועדת חריגים

  10. משוא פנים בוועדת המכרזים

  11. הקלטת ישיבות ועדת מכרזים

  12. ביטול החלטת ועדת מכרזים

  13. ביטול החלטת ועדה פריטטית

  14. ועדת חריגים לדיור ציבורי

  15. הקלטת דיון בועדת המכרזים

  16. ערעור על החלטת ועדת האכלוס

  17. שינוי עמדה של הוועדה המקומית

  18. בחירות לועדה לתכנון ובניה

  19. כינוס ועדת מעקב תוך זמן סביר

  20. טעויות בהחלטת ועדת המכרזים

  21. זכות הקיזוז של ועדה מקומית

  22. אכיפת החלטה של ועדה פריטטית

  23. אי יישום המלצות ועדת חקירה

  24. הועדה שגתה לא ביצעה בדיקות

  25. זיכוי מעבירות עקב עדות יחידה

  26. טוענת כי פוטרה בשל עדותה בהליך

  27. הועדה המקומית אישיות משפטית

  28. דרישה לקיים דיון בועדה המחוזית

  29. בקשה לביטול החלטת ועדת המכרזים

  30. פגם מנהלי בהחלטת הועדה המקומית

  31. בקשה לביטול החלטת ועדת הבוחנים

  32. החלטת ועדה מחוזית על סגירת תיק

  33. לטענת הועד המקומי לא שולמו כספים

  34. בקשה לתשלום מיוחד ועדת ההתנתקות

  35. ביטול החלטת ועדת המכרזים עקב פגמים

  36. זכות טיעון חלקית בפני הועדה המחוזית

  37. הקלה לא בהתאם למדיניות הועדה המקומית

  38. בדיקת חוסן פיננסי ע''י ועדת המכרזים

  39. התערבות שיפוטית בהחלטות ועדת המכרזים

  40. שינוי החלטת ועדת קידום הפקולטה לרפואה

  41. קבילות דו''ח ועדת חקירה פנימית כראיה

  42. החלטת מכרז ועדת המכרזים פסולה מעיקרה

  43. חיוב הועדה לתכנון ובניה לעמוד במועדים

  44. ביטול תוצאות ועדת הבוחנים במכרז פנימי

  45. ערעור על החלטות הועדה להטלת עיצום כספי

  46. מינוי נציג בועדה המקומית לתכנון ולבניה

  47. ערעור על החלטת ועדת הביקורת של ההסתדרות

  48. ביטול החלטת הוועדה לעניינים הומניטאריים

  49. טענת פגמים מנהליים בהחלטת הועדה המחוזית

  50. ביטול החלטת ועדת המכרזים על חלוקת עבודה

  51. תביעה לחייב לקיים את החלטה הועדה הפריטטית

  52. ביטול המלצה לאחר הגשת תכנית לועדה המקומית

  53. הקטנת חוב עפ"י החלטת הוועדה לביטול חובות

  54. תביעה נגד ועדת הביקורת המרכזית של ההסתדרות

  55. ערעור על ועדת הערעורים לפי חוק משפחות חולים

  56. ערר על החלטת הועדה לאשר שני אלמנטים מתוך בקשה

  57. נוהל בקשות בפני הוועדות לעניינים הומניטאריים

  58. איטום / מילוי חללים במרתף בהוראת ועדה מקומית

  59. ערעור על החלטת ועדת הערר של הרשות לאסירי ציון

  60. הגשת תביעה בטעות לועדת הערר ולא לוועדה המקומית

  61. החלטת ועדה מחוזית ''למשוך'' תוכנית לפני הדיון

  62. הארכת תוקף החלטת ועדה לתכנון ובניה למתן היתר

  63. ביטול החלטת הועדה לערעורים לענייני קרן מבטחים

  64. בקשה לשינוי החלטת הועדה המחוזית לתכנון ולבניה

  65. נטען כי הוועדה לא קיימה את האמור בפסק הדין המחזיר

  66. דחיית ערעור על החלטת ועדת הערעורים לפי חוק הנכים

  67. ערעור על החלטת ועדת הערעור לפי סעיף 33 לחוק הנכים

  68. המלצת ועדת האיתור לעניין בחירת היועץ המשפטי לממשלה

  69. הוועדה שינתה את הממצאים שלה בין התכנסותה הראשונה לשנייה

  70. ממצאים בפסק דין קודם הם בבחינת עדות מפי השמועה בהליך המאוחר

  71. האם 2 עדויות בביהמ"ש: בעל ואשתו נחשבות לשתי עדויות נפרדות ?

  72. שאלת הרגישות הנופית - האם החלטת הוועדה בנושא זה חרגה ממתחם הסבירות

  73. ערר על החלטת הועדה המקומית לתכנון לאשר תוספת חדרים על הגג במקרקעין

  74. בקשה לועדה הציבורית להחלפת דירה בדירה גדולה יותר בשל צפיפות המגורים

  75. הועדה המקומית החליטה לתקן את מידות הבריכה הן לגבי עומקה והן לגבי רוחבה ואורכה

  76. בקשה מוועדת האכלוס העליונה מטעם משרד הבינוי והשיכון להקנות זכויות חוזיות כדייר

  77. ערעור מינהלי על החלטת ועדת ערר לפי חוק המכר (דירות) הבטחת השקעות של רוכשי דירות

  78. שאלות ותשובות

רקע תחתון



שעות הפעילות: ימים א'-ה': 19:00 - 8:30
                           יום ו' : 14:00 - 10:00

טלפון: 077-4008177
פקס: 153-77-4008177

דואר אלקטרוני: office@fridman-adv.com

Google+



רקע תחתון