שימוש בכוח נגד הסגת גבול

ב"כ המערער השליך יהבו על ההגנות הנתונות למרשו, לפי טענותיו, בהתאם להוראות סעיף 18לחוק המקרקעין תשכ"ט - .1969לפי הוראות הסעיף, רשאי המחזיק כדין בקרקע להשתמש בכוח סביר כדי למנוע הסגת גבולו או שלילת חזקתו בקרקע. קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא שימוש בכוח נגד הסגת גבול: כתב האישום .1המערער הורשע על ידי בית משפט השלום (סגן הנשיא אברהם טל) בעבירה של תקיפה חבלנית והיזק בזדון, וזוכה מעבירה של איומים, תקיפה וניסיון הזק בזדון. בית המשפט דן את המערער לתשלום קנס בסך 000, 1ש"ח וכן הוארך לתקופה של שנתיים מאסר על תנאי שהיה תלוי ועומד נגדו. המערער מלין על הרשעתו וטוען כי התביעה לא עמדה בנטל המוטל עליה ולא הוכיחה את רכיביהן של העבירות נשוא ההרשעה. עוד נטען כי למערער עמדו הגנות שבדין בנסיבות שבהן פעל, ולכן היה מקום לזכותו מן העבירות שהן הורשע. דעתנו היא שההרשעה בדין יסודה ואין מקום להתערב בפסק דינו של שופט קמא הנכבד. .2על פי האמור באישום השני שבכתב האישום (בו הורשע המערער) הגיע המערער לאתר שבבעלות משפחת חממי, בו עבדו טרקטורים ביישור השטח. המערער גרם נזק במזיד ושלא כדין לרכושו של הטרקטוריסט מר דיירי שעבד במקום בכך שזרק אבנים וברזלים על הטרקטור, שבר את השמשה הקדמית ופצע את הטרקטוריסט. שוטר מג"ב שהה אותה עת באתר במסווה של פועל ביקש מהמערער להפסיק להשתולל, ובתגובה השליך עליו המערער צינור ברזל שגרם לחתך בפניו. שלושה שוטרים היו במקום האירוע במסווה של פועלים, והם ניגשו אל המערער וניסו להרגיעו אולם הוא המשיך להשתולל ותקף גם אותם. התביעה ייחסה למערער, לפי האישום השני, עבירות של היזק בזדון ותקיפה חבלנית. .3בית משפט השלום נתן הכרעת דין מפורטת ומנומקת בה סקר את פרטי האירוע; קבע ממצאים והסיק מסקנות ראויות ונכונות מהממצאים הללו. הבחינה הראויה של הראיות הנחתה אותו לזכות את המערער מהאישום הראשון, ואותה בחינה עניינית של הראיות שהובאו בפניו הנחתה את שופט קמא הנכבד להרשיע את המערער בעבירות הכלולות באישום השני. כאמור: דין הרשעה זו לעמוד בעינה ואין יסוד להתערב בה. .4העיון בהכרעת הדין (עמ' 93ואילך) מצביע על כך כי בית המשפט נתן אימון בגרסתו של הטרקטוריסט (מר דיירי) ובגירסת השוטרים שנלוו אליו לאתר העבודה בעת שבצע את מלאכתו. עדותו של דיירי נתמכה בתעודה הרפואית ת- 20ובתמונות 18- 15במוצג ת-29, וכן בעדותו של בעל המקרקעין מר אבי חממי (עמ' 39 לפרוט' ש' 8). שמענו בעניין את טענותיו של עו"ד ירום הלוי (בא כוחו הנכבד של המערער) אולם לא מצאנו עילה להתערב בשיקוליו של השופט הנכבד בנקודה זו. עיקרו של דבר הוא כי הוכח בראיות קבילות ומהימנות כי המערער ביצע מעשה תקיפה כלפי הטרקטוריסט והרשעתו בעבירה זו מבוססת על יסודות איתנים. .5מעשה תקיפה בוצע גם כלפי השוטר פקרמן שהיה באותו אתר עבודה כשהוא ממלא את תפקידו כשוטר, אך מוסווה בתור פועל העובד שם. בית המשפט האמין לשוטרים שהיו במקום באשר לביצועה של עבירה זו כלפי השוטר, וקבע במפורש שאיננו מאמין לעדותו של המערער לעניין אירוע זה. לא הובא כל הסבר אחר לפציעתו של השוטר לבד מזה שעלה בעדויות השוטרים ובדין אימץ בית המשפט את העדויות האלה כעדויות אמינות. .6כיוצא בזה הורשע המערער כדין בביצוע עבירה של היזק בזדון לטרקטור שפעל באותו אתר שמדובר בו. הרשעה זו נסמכת כדין על עדותיהם של דיירי ושל חממי (עמ' 39ש' 8; והתמונות 18- 15של ת-29). לא הועלה כל נימוק שיש בו כדי למוטט את האימון שניתן לעדויות אלה, וגם כאן אין להתערב בממצאים ובמסקנות שהוסקו מהן. .7המערער משליך יהבו על ההגנות הנתונות למרשו, לפי טענותיו, בהתאם להוראות סעיף 18לחוק המקרקעין תשכ"ט - .1969לפי הוראות הסעיף, רשאי המחזיק כדין בקרקע להשתמש בכוח סביר כדי למנוע הסגת גבולו או שלילת חזקתו בקרקע. אכן הוראה זו היתה עשויה להוות בסיס לזיכויו של המערער גם מהעבירות שבאישום השני אילו הוכיח בראיות משכנעות כי הוא מחזיק כדין בקרקע נשוא הדיון. המערער לא הוכיח כל עיקר שהוא מחזיק בקרקע באופן כלשהו. הוא מסביר את זיקתו לקרקע באורח פשטני למדי בדברים שאמר בעדותו: "אני ואחי שמרנו על השטח שלא יזרקו לשם דברים גנובים ושלא ייכנסו לשם אנשים. העובדה שאחי גר שם והעובדה שאני הייתי בא ושומר על השטח יוצרת את הזיקה ביני ביני לאחי לבין השטח" (עמ' 61ש' 16-12). עובדה זו בלבד שאחיו של המערער היה גר במבנה שניצב על השטח נשוא הדיון, והמערער היה "שומר" על השטח, עדיין איננה מקנה לו זכות כלשהי במקרקעין אלה. המערער איננו מחזיק בהם כל עיקר, וממילא אין לו כל זכות משפטית לתפוס בהם חזקה. המערער הוא מסיג גבול בקרקע נשוא דיוננו וניסה להשתלט עליה בחזקת יד ובדרכי אלימות. הבעלים החוקיים של קרקע זו הם בני משפחת חממי, שבידם זכות חכירה לדורות ממנהל מקרקעי ישראל (עמ' 4ש' 19), ועל כן היתה זו זכותם לנהוג בנכס מנהג בעלים ולבצע את העבודות הדרושות לפיתוחו. המערער ניסה למנוע את פעילותם החוקית של בעלי הקרקע בדרכי בריונות גסה ומזיקה; אולם השוטרים שנילוו אל הטרקטוריסט שפעל בשטח מטעם הבעלים, סיכלו את מעשיו של המערער ומנעו ממנו בכוח להמשיך בהתנהגותו האלימה. עיקרו של דבר: הדברים הרבה יותר פשוטים מהתמונה שניסה לצייר עורך דינו הנכבד של המערער: דעתנו היא כי המערער ניסה לעטוף את מעשי הבריונות שלו במעטה של סכסוך אזרחי על זכויות במקרקעין, אולם מתוך חומר הראיות עולה בבירור שמדובר כאן באדם שניסה להסיג גבול בחזקת יד, לתפוס חזקה שלא כדין במקרקעין נשוא הדיון ולמנוע מבעלי הזכות לממש את זכותם בקרקע ולפתח אותה. לנוכח מצב דברים זה לא הוכיח המערער את רכיבי ההגנה שהוא טוען לה לפי סעיף 18לחוק המקרקעין, ותוצאת הדברים היא שלא היתה לו זכות כלשהי להפעיל כוח נגד הטרקטוריסט ונגד השוטרים שפעלו בשטח נשוא הדיון. .8בית משפט קמא דן באריכות ובמפורט בטענות שהיוו, לטענת המערער, בסיס לזכויותיו בקרקע (עמ' 97ואילך לפסק הדין). לפי קביעתה של הערכאה הראשונה הודה אחיו של המערער (יהושע אשר) כי אין לו כל מסמך לגבי זכויותיו בנכס, והוא לא טען אלא לחזקה באותו שטח בו ישן וגר במבנה שנהרס (עמ' 83ש' 28לפרוטוקול הדיון). ליהושע אין כל מסמך בכתב המצביע על זכותו בשטח נשוא הדיון (עמ' 84לפרוט' ש' 5), וחשוב שנאמר כאן כי מנהל מקרקעי ישראל הודיע ליהושע בכתב שאין לו זכויות בשטח נשוא הדיון (ת/28); ויהושע, בניגוד למצופה ממנו, לא עשה דבר כדי להגן על זכויותיו הנטענות. הוא לא נקט בכל צעד במנהל מקרקעי ישראל ואף לא פנה אל בית המשפט או אל וועדות התכנון על מנת לשמור על זכויותיו הנטענות ולהגן עליהן. יחד עם זאת ראוי להדגיש כי, לפי קביעת בית המשפט, העיד בפניו מר סולימני המשמש כמנהל העסקים של המערער ואחיו ואמר כי "ראיתי שהם יושבים בשטח", ומיד לאחר מכן אמר כי אינם מתגוררים כלל בשטח נשוא הדיון אלא במקום אחר. אדם בשם טאלב שמר עבורם על השטח הנ"ל (עמ' 87ש' 9- 6לפרוט'; עמ' 101לפסק הדין). אנו משבחים את הערכאה הראשונה על הבדיקה האחראית והיסודית של טיעוני המערער ואחיו בדבר זכויותיהם בשטח נשוא הדיון, שכן קבלת הטיעונים הללו אמורה היתה להביא לזיכויו של המערער מהאישומים שיוחסו לו. לא מצאנו טעות כלשהי בבחינה העובדתית ובמסקנות שהוסקו ממנה, ואנו קובעים כי לא היתה למערער כל זכות חוקית בנכס האמור לפי דין כלשהו. .9המערער הוסיף וטען טענה של טעות בעובדה על יסוד סעיף 17לחוק העונשין שעמד בעינו בעת ביצוע העבירות בהן הורשע. גם טענה זו נדחתה כדין שכן, כדברי הערכאה הראשונה, המערער לא טעה טעות הגיונית וכנה באשר לזכויות אחיו באותם מקרקעין, שכן לפי עדותו (עמ' 68ש' 22לפרוט') אין הוא יודע באילו נסיבות התחיל אחיו לגור שם ואיננו יודע ממי קנה את הבית שהיה על השטח נשוא דיוננו. טעם נוסף להעדר טעות בעובדה הוא שהוועדה המחוזית לתכנון ובנייה דחתה את ההתנגדות שהגישו המערער ואחיו נגד התוכניות שהוגשו על ידי בעלי השטח האחים חממי. הטעם לדחיית ההתנגדות נסב על כך שאין בידי המערער ואחיו מסמכים המעידים על זכויותיהם בשטח. בית המשפט עמד על כך כי גם לאחר שנדחתה ההתנגדות האמורה לא עשו המערער ואחיו דבר כדי לממש את זכויותיהם ולמנוע מבעלי הקרקע לבנות עליה לפי הזכויות שהיו בידם. .10סיכומו של דבר: אנו דוחים את הערעור וקובעים כי פסק הדין של בית משפט השלום עומד בעינו על הכרעת הדין ועל גזר הדין. חסד עשתה התביעה עם המערער שלא הגישה ערעור לבית המשפט המחוזי על קולת עונשו.הסגת גבול