קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא תאונה בטיול במדבר יהודה: .1התובעת היא מורה למתמטיקה, ילידת .1955ביום 5.1.93, היא נפגעה בעת טיול במדבר יהודה, בו השתתפה כמחנכת כיתה יא' בבית הספר ויצו בחיפה. פגיעתה הוכרה ע"י המוסד לביטוח לאומי כתאונת עבודה ורופאי המוסד קבעו נכות של % 10לצמיתות, על פי סעיף 47(2)(א) למבחנים. התובעת מסתמכת על חוות דעתו של דר' וולפין (ת/7) מיום .2.1.94בחוות דעתו מסביר הרופא כי התובעת סבלה משברים מרוסקים של שתי עצמות השוק באזור הקרסול הימני, טופלה ע"י קיבוע בגבס, לאחר חודשיים היתה תזוזה ניכרת של השבר, היא נזקקה לניתוח ובוצע שיחזור של עמדת השבר למקומו וקיבוע ע"י פלטה מתכתית. השבר התחבר תוך סטיה מן המנח האנטומי התקין תוך קיצור קל של הרגל. מסקנתו היתה כי לתובעת נותרו % 10נכות לפי סעיף 35(1)(ב) למבחנים. הוא ציין כי התובעת "מוגבלת ביכולתה לביצוע מאמץ פיסי מוגבר ברגלה הימנית". הנתבעים מסתמכים על חוות דעתו של דר' בלנקשטיין (נ/2) מיום .4.6.97הוא ציין כי ההליכה תקינה, ישנה צלקת ניתוחית בקרסול הימני והגבלה מינימלית בתנועות הקרסול. לפי הערכתו נותרו לתובעת % 5נכות. כפי שרשום בעמ' 12לפרוטוקול, הגיעו הצדדים להסכמה לפיה כל החומר הרפואי לרבות זה של המל"ל, יעמוד בפני בית המשפט ולא יהיה צורך בחקירת הרופאים. על סמך כל החומר שהוגש, אני סבור שניתן לקבוע כי לתובעת נותרה נכות בשיעור של % 10נכות לצמיתות בגין הפגיעה ברגלה הימנית. .2בגין התאונה האמורה והנכות שנגרמה לה, מבקשת התובעת לחייב את הנתבעים בנזיקין. התביעה עומדת על סכום של -.289, 836ש"ח כמפורט בתחשיב שהגישה התובעת ביום .7.6.98התביעה מופנית נגד ויצו - מפעילת בית הספר; מבטחת בית הספר הכשרת הישוב; נגד מדינת ישראל, משרד החינוך - אשר מאשרים את היציאה לטיולים ואת מסלוליהם וכן נגד החברה להגנת הטבע אשר מדריכתה הגב' אוסנת בירמן מבית ספר שדה עין-גדי, הובילה את הטיול במדבר יהודה. עמדת הנתבעים היא כי יש לדחות את התביעה. לדעתם, לא היתה מצידם רשלנות כלשהיא בכל הקשור לפגיעה שנגרמה לתובעת. לחילופין, הם טוענים שהתביעה נבלעת בתגמולי המוסד לביטוח לאומי המשולמים לתובעת עקב התאונה. תגמולים אלה עולים לכדי הסך של -.000, 115ש"ח. .3על יסוד הראיות שהיו בפני, מתברר שהטיול אורגן כהלכה, על פי כל הנוהלים הדרושים, תוך שיתוף ראוי של החב' להגנת הטבע ובית ספר שדה עין-גדי בארגונו. יצאו לטיול כ- 85תלמידים, מורים ומלווים בהם חובשים ונושאי נשק למסע של 3ימים במדבר יהודה. הטיול התנהל כהלכה במסלול המתוכנן שהיה בנתיב בין הצוקים והצריך לעיתים ירידה בחבלים וכן טיפוס או ירידה במדרונות. בשלב מסוים נוצרה אפשרות להתקדם בציר הטיול באחת משתי דרכים. האחת על פני הקרקע תוך שימוש בחבלים והשניה תוך גלישה במגלשה טבעית בציר הטיול. התובעת ושאר משתתפי הטיול גלשו במגלשה. איש לא נפגע פרט לתובעת אשר בנחיתתה בתום הגלישה, אל הקרקע, נשברה רגלה. לדברי העד מר שמריהו לוי מדריך של"ח ללימודי א"י בבית הספר ויצו לאומנויות בחיפה, היתה המגלשה מצויה בציר הטיול "במרחק אווירי של כ- 10מ' מציר המסלול", ולא היתה אפשרות לחרוג באופן ממשי מהציר המותווה להליכה בין הצוקים בשני צדדיו. באשר למגלשה והנתונים ששררו בשטח היו בפני עדויות אלה: איריס פז, אחת התלמידות פחדה לגלוש במגלשה, בסופו של דבר גלשה כמו כולם. היא הסבירה כי לא היה ניתן לדעת את טיבה של הנפילה בסופה של הגלישה ולדעתה היה זה מאוד מסוכן: "זה היה נורא מפחיד כי המקום עצמו, המגלשה לא הגיעה עד הסוף היה רווח של כמטר עד למטה... לא ידענו על מה אנו נופלים... היה מאוד מפחיד". (עמ' 15). שמריהו לוי היה בראש הטור. הוא הגיע לקצה תלול מאוד "שמצריך ירידה בחבלים, ואכן התחלנו להוריד את התלמידים, אחד אחד, בעזרת חבלים לקטע הקניוני למטה. רק כשהיתה הכיתה למטה ותלמידים רבים נוספים למעלה מחכים לרדת, נודע לי כי התובעת נפלה". (עמ' 24). לפי דבריו: "לו הייתי נוכח בעת הסטיה למגלשה האמורה בשום אופן לא הייתי מאשר או מאפשר סטיה זו מן המסלול המאושר: בגלל הסטיה מן המסלול המאושר ובגלל הסכנות הכרוכות בגלישה כזו. ישנן סכנות שניתן לעקם את הרגל, מי שלא ישים לב ינחת על רגל אחת או לא כהלכה ויכול להיחבל". (עמ' 26). יחד עם זה, אמר עוד: "גם כשירדנו מהחבלים אפשר להיחבל. כל מדבר יהודה זהו אתר שיש איתו סכנות מרובות וזה לא דיזנגוף." (עמ' 26). הוא הסביר כי מי שהחליט על הסטיה היתה המדריכה מבית ספר שדה עין-גדי מטעם החב' להגנת הטבע, הגב' בירמן. הגב' בירמן היא מדריכת טיולים, עברה הכשרה מתאימה והיתה בעלת נסיון של שנתיים וחצי לאחר שיחרורה מהצבא לאחר שגם בעת שרותה הצבאי עסקה בהדרכת שדה. בתצהירה נ/1, היא מסבירה כי הטיול התנהל במסלול המסומן "כאשר אני מובילה... כעבור שעה לערך הגענו לנקודה בשביל בה החלטתי לסטות מהשביל ולרדת דרך מפל (מגלשה) בסמוך לו. המעבר דרך מפל זה היה מקובל בקרב מדריכי בית ספר שדה והעדפתי אותו כמענין ובטיחותי יותר המתמשך בשביל". היא עברה באותו מסלול פעמים רבות, תוך שימוש במגלשה. בעדותה הסבירה כי המגלשה נמצאת במרחק של שנים או שלושה מטר בצד במסלול, והיה מקובל כל השנים להשתמש בה. כל הגלישה היא מגובה של פחות מ- 2.5מ', הקפיצה בסוף הגלישה היא מגובה של כמטר אחד, והנחיתה היא על אדמת סחף ואגרגטים ולא על סלע. בכל הטיולים בהם היא הדריכה לא קרה שמישהו נפגע מהגלישה וגלשו שם מאות תלמידים. ההחלטה להשתמש במגלשה נעשתה לפי שיקול דעתה כמדריכה, לאחר שעמדו בפניה שתי אפשרויות: להשתמש במגלשה או ללכת במסלול העליון, לא רחוק מן המגלשה: "בעבר במסלול העליון המסומן הלך פעם מדריך עם קבוצה ונפלה לו שם בחורה מגובה של 3מ' ונהרגה. אני אישית העדפתי ללכת במגלשה כי אחרי הסיפור הנ"ל של הבחורה שנהרגה העדפתי את המסלול השני, ראיתיו כבטיחותי יותר". (עמ' 34). .4פרט עובדתי נוסף קשור לשאלה האם גלשה התובעת במגלשה כשרגלה האחת מקופלת או ששתי רגליה מיושרות קדימה, כנדרש, וכפי שעשו כל שאר המטיילים. אוסנת בירמן הסבירה כי לאחר שנוכחה לדעת שכל המתגלשים הבינו את העקרון שלפיו יש לגלוש עם רגלים קדימה, גם היא התגלשה במגלשה ולאחר מכן "כשגלשה התובעת היא קיפלה רגל אחת, אני ראיתי זאת. אני זוכרת את זה". בעדותה הראשית התובעת אינה מזכירה נתון זה ועולה מתצהירה (ת/1), כי גלשה מגלשה בצורה רגילה כששתי רגליה מושטות קדימה. בעדותה אמרה במפורש כי הרגל לא היתה מקופלת (עמ' 44). אני מעדיף את עדותה של התובעת ומקבל את גירסתה כי גלשה במגלשה כאשר שתי רגליה מושטות קדימה, וכי פגיעתה ארעה בעת נחיתתה על הקרקע בסיום הגלישה. .5שוכנעתי כי הטיול אורגן כהלכה, ניתנו הדרכות מתאימות, נעזרו באנשי מקצוע ראויים, צעדו במסלול המאושר שנקבע מראש. השאלה היא האם החלטתה של הגב' אוסנת בירמן שהחליטה לסטות מספר מטרים הצידה ולאפשר גלישת המשתתפים בטיול במגלשה האמורה, דבר שהביא בעקבותיו לגלישתה של התובעת שהסתיימה בשבירת רגלה הימנית, היתה החלטה רשלנית, בלתי ראויה. פזיזה או כזו שהעמידה את התובעת בסיכון בלתי סביר ובלתי דרוש. המשתתף בטיול נוטל על עצמו סיכונים מסוימים ומן המפורסמות הוא כי סיכונים אלה מביאים לעיתים לידי תאונות ונזקים גופניים. בתיק אזרחי (נצרת) 464/87לינה הנדל נ' מ"י, תקדין מחוזי 95(3) עמ' 455, נדון ענינה של מורה שנטלה חלק בטיול שאורגן ע"י בית הספר, כמורה מלווה. הטיול נערך בנחל אורן בהר הכרמל ובניהולו השתתפו שני מדריכים של בית ספר שדה מקבוץ מעגן מיכאל. בעודם צועדים ברכס ההר, מעדה לפתע התובעת ונפלה. נגרם שבר ברגלה הימנית. כב' השופט בן-דוד קבע כי הטיול התנהל במסלול מוכר להליכה ומסומן, וכי היתה רשלנות של המדריכה כאשר סטתה ימינה בדרך בלתי מסומנת שהיתה תלולה במיוחד וקשה למעבר. השופט בן דוד קבע כי התאונה ארעה כתוצאה מכך שהקבוצה סטתה מהשביל המסומן וירדה "לדרך לא דרך". הדבר קרה "בעת שחל שינוי קיצוני בתנאי הדרך, היינו, הקבוצה... סטתה מהשביל המסומן הנוח והבטוח יותר והמיועד להליכה, ירדה אל תוך תחומו של שביל שאינו להליכה, קשה למעבר ומסוכן הרבה יותר מאשר השביל המסומן ואשר לא נועד כלל לטיול מעין זה ובכך יצרה (המדריכה) בעבור התובעת (ושאר המטיילים) סיכון בלתי סביר", כמוגדר בע.א. 145/80ועקנין נ' המועצה המקומית בית שמש, פד"י לז', חלק ראשון עמ' .113 בע.א. 702/97מדינת ישראל נ' ג'ון כהן, פד"י מח' חלק שני עמ' 706, נפגע מטייל בעת טיול ברמת הגולן, שם הובלו המטיילים בערוץ נחל בשביל עוקף המסוכן למעבר אדם, חרף שלט עליו נכתב שההליכה בהמשך הנחל אסורה ומסוכנת. נקבע כי היה צריך "לצפות את האפשרות שאחד המטיילים ידרדר וייפול לתהום, העובדה שבעבר לא אירעו אסונות, כדוגמת התאונה, אינה מעלה ומורידה לעניין זה". בע.א. 541/88החברה להגנת הטבע נ' עזבון המנוחה אורה פורמן, פד"י ו(1) עמ' 133, נדון מקרה בו נספתה אם מלווה בעת טיול לאחר שניסתה לצאת מפתח מערה על פי תהום. נקבע כי חובת הזהירות של מארגני הטיול חלה גם כלפי האם המלווה, כמו גם כלפי יתר המטיילים וכי חובת הזהירות הופרה בכך שלא ניתנה לה הדרכה מתאימה והיא לא הוזהרה שלא להתקרב לפתח השני של המערה. כב' השופט גולדברג בדעת מיעוט סבר שהמדריכים לא היו חייבים לצפות שהמנוחה תיקח את נפשה בכפה ותסתכן ביציאה מן המערה על פי התהום. .6במצב דברים זה, נראה לי כי אין לומר שהיתה רשלנות מצד הנתבעים בכך שתוך כדי הטיול במסלול ובנתיב המותווים מראש, עשו שימוש במגלשה האמורה, שהיתה לצד נתיבם. היו שתי אפשרויות להמשיך בטיול. או ללכת במסלול העליון שהיו עימו סיכונים והצריך שימוש בחבלים, או להשתמש במגלשה. אני מוכן לקבל שאחת המטיילות איריס פז פחדה לגלוש במגלשה. גם היא בסופו של דבר השתמשה בה ולא נפגעה. עדותה אינה משכנעת אותי שהיה במגלשה סיכון בלתי סביר. אף אחד משאר המטיילים לא נפגע. עדותו של שמריהו לוי נראית לי נוטה לטובת התובעת, חברתו לצוות המורים בבית הספר. שאלת הרשלנות תלויה במקרה דנן, כך אני סבור, בשאלה אם בנתונים שהיו בפני המדריכה אוסנת בירמן, מדריך סביר היה צריך להגיע למסקנה שהשימוש שהמגלשה יוצר סיכון בלתי סביר, מיותר או בלתי נחוץ, בהשוואה להמשך הטיול במסלול העליון. כל אחת משתי הדרכים הללו היו עימה סיכונים. בשתיהן, כך אני סבור, היה הסיכון סביר. החלטתה של הגב' בירמן להשתמש במגלשה נראית לי לכן מתקבלת על הדעת, סבירה, כזו שמדריך סביר וזהיר, היה יכול להגיע אליה. לא מדובר במקרה דנן בסטיה של ממש מהנתיב. לא היתה הליכה במסלול עקלקל ומסוכן; היתה הצמדות, בעיקרו של דבר, לציר, שנקבע מראש; מארגני הטיול נעזרו בצוות מקצועי, כדרוש, תוך ביצוע כל ההכנות המתאימות. התובעת היה מורה שליוותה את המטיילים, לא היתה זו הפעם הראשונה שעשתה זאת. כפי שתודרכו כולם כך תודרכה גם היא. פגיעתה לא באה בגלל רשלנות. במצב דברים זה, יש לדחות את התביעה. .7למקרה שטעיתי במסקנתי הנ"ל והיתה רשלנות בהפניית המטיילים והתובעת אל המגלשה, הייתי קובע שהאחראית לכך היא מדריכת הטיול הגב' בירמן. גב' בירמן הועסקה בכך ע"י החברה להגנת הטבע. העוולה נעשתה במהלך עבודתה. לפיכך, לו הייתי מטיל אחריות, הייתי מורה כי הנתבעת מס' 4צריכה לשאת בנטל לבדה, ומשחרר מאחריות את שאר הנתבעים. .8למקרה כזה, לאחר שיש לקחת בחשבון כי לתובעת נכות של % 10לצמיתות, בהתחשב בגילה ובמקצועה, לאור הסיבוכים בטיפול הרפואי הממושך לו נזקקה ברגלה, אשר הצריך ניתוח, והביא גם לתקופה ארוכה של אי כושר, הייתי אומד את הנזק, על כל ראשיו, בסכום של -.000, 300ש"ח. לאחר הפחתת תגמולי המל"ל הייתיי פוסק לתובעת, לו הכרתי באחריות, סכום של -.000, 185ש"ח. .9התביעה נדחית ללא צו להוצאות. תאונות בטיולים