קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא תאונה בין אוטובוס למכונית פרטית: התובעת הינה הבעלים והמחזיקה של אוטובוס שבתאריך 9.1.97ארעה תאונת דרכים בינו לבין מכונית פרטית (להלן: "המכונית") שהיתה נהוגה על ידי הנתבע מס' 1ומבוטחת אצל הנתבעת מס' .2הנתבע מס' 1, שנהג בכיוון הנגדי חצה אי תנועה, עבר אל המסלול הנגדי וכך התנגש באוטובוס. התובעת תבעה את נזקיה ולשיעורן נידרש בהמשך. בכתב ההגנה מטעם הנתבעים נטען, בין היתר, שבמהלך נהיגתו של נתבע מס' 1במכוניתו, סטתה המשאית לנתיב נסיעתו, ניסה להחלץ מפגיעתה לא הצליח בכך, רכבו נפגע ומעוצמת המכה הועף רכבו, הסתחרר, עלה על אי התנועה, עבר לנתיב הנסיעה הנגדי ושם פגע באוטובוס. לכן, טענו הנתבעים שהתובעת צריכה להפנות את תביעתה לנהג המשאית. בצמוד לכתב ההגנה אמנם נשלחה מאת הנתבעים הודעת צד ג' לצדדים שלישיים. עוד נטען בכתב ההגנה כי גם נהגת האוטובוס נהגה ברשלנות ובחוסר זהירות. גם נטענו טענות לגבי הנזקים שתבעה התובעת. צדדים שלישיים בכתב הגנתם טענו, בין היתר, כי נהג המשאית נסע בנתיב השמאלי והנתבע הוא שעקף במכוניתו את המשאית מימינה ובעשותו כן סטה מנתיב נסיעתו אל נתיב נסיעת המשאית, ומשם המשיך בנסיעה שמאלה תוך שהוא עולה על אי התנועה המפריד בין שני מסלולי הנסיעה ופגע באוטובוס. לפיכך טענו, שהתאונה ארעה ברשלנותו של הנתבע, אף הם טענו שהנזקים הנתבעים ע"י התובעת מוגזמים. בישיבת קדם המשפט מיום 22.10.98הסתבר כי לא היתה הופעה מטעם צדדים שלישיים, ועוד נשמעו טענות מצד בא כח התובעים, מצד בא כח הנתבעים, סופו של דבר נאלצתי לדחות את התיק לקדם משפט נוסף לתאריך 9.11.98, תוך מתן הוראות לצו לגילוי מסמכים הדדי, ותוך חיוב צד שלישי מס' 2, בהוצאות הישיבה לבא כח בישיבת קדם המשפט מיום 9.11.98ולאחר שנשמע כל אחד מבאי כח הצדדים, ובהסכמתם נשמעו העדויות הרלוונטיות תוך שמרבית המסמכים מוגשים ללא התנגדות. להלן נעמוד בקצרה על העדים שנשמעו. הראשון היה מליחי יואב (הנתבע מס' 1), שכאמור נסע במכונית הפרטית. לדבריו נסע בנתיב הימני כשבנתיב השמאלי נוסעת המשאית. לאחר שחלפו צומת מרומזרת הבחין בזוית עינו במראה השמאלית, במשאית שעומדת "להכנס" ברכבו וניסה "לברוח" ממנה, כשכוונתו שנסע קדימה, אך לדבריו לא הצליח והמשאית התנגשה ברכבו מצד שמאל. לדבריו, מעוצמת המכה רכבו הסתחרר על הכביש ובאי התנועה גלגליו התפוצצו, "עף" לצד שכנגד. בתשובה לשאלות באת כח צדדים שלישיים, טען, בין היתר, שהספיקו לנסוע כ-5- 6שניות מאז הרמזור ועד לתאונה. ברור שבמצב דברים זה לא יכלו לפתח מהירות רבה. הדגיש "שהבריחה" שלו מהמשאית היתה אך בנסיעה מואצת קדימה, לא ימינה ולא שמאלה לדבריו. אישר שהנזק שנגרם למכוניתו מפגיעת המשאית הוא זה הנחזה בתצלום נ/ 2(א) בדופן השמאלית האחורית (שאר הנזקים למכונית אין חולק לא נגרמו מההתנגשות עם המשאית, אלא מהתהפוכות שעברו על המכונית בהמשך דרכה הבלתי נשלטת). כשנשאל אם רצונו היה לעקוף את המשאית מצד ימין מקידמתה, טען שאין זה הגיוני כי הסיע את חברו לביתו של האחרון וכוונתו היתה לפנות ימינה בצומת הבאה. אחריו עלה להעיד לוי מנשה, שכאמור הינו חברו של העד הקודם וישב לימינו במכונית עובר לתאונה. לדבריו, כל שהוא זוכר ששמע חבטה גם הרגיש דפיקה בצד שמאל של המכונית, סובב את ראשו והבחין במשאית. אף הוא טען שבצומת הבאה התכוונו לפנות ימינה, אך הודה בפה מלא שלא הסתכל על המראה קודם לתאונה. כבר עתה יצויין שעד זה לא יכול להאיר עיננו, על מנת לקבוע ממצאים שהצדדים חלוקים עליהם במקרה דנן שכן לא נהג במכונית, לא הביט במראות, לא חזה את הסכנה ולא צפה אותה, אלא כל שיכל לומר משעת התנגשות המכונית במשאית ואילך, וממילא גם לאחר ההתנגשות עד שהחושים של האדם קולטים את הדבר ומגיבים עובר זמן ולא הייתי מתיימר להכריע דברים על סמך עדותו של זה העד. העד הבא שהעיד היה נהג המשאית גמש רונן שמו (צד ג' מס' 1), אשר טען שנסע בנתיב השמאלי, כאשר בנתיב הימני נהגו להם כלי רכב הסביר שבצומת המרומזרת עצרו באור אדום ובאור ירוק התחילו לנסוע כאשר הרכב שלפניו נסע לו במהירות, בלשונו "נעלם". לדבריו לא הצליח לפתח מהירות רבה, אך כ- 35קמ"ש, כאשר הבחין "בגוש כחול" עובר את הנתיב הימני לצד שמאל ועובר על אי התנועה. לדבריו, היתה התנגשות בין משאיתו למכונית, והוא מעריך שנהג המכונית רצה לעקפו מימין. לדבריו, כל העת נסע בנתיב השמאלי. הסביר שעשה כן כי חזה את הנולד, על פי נסיונו בסמוך לתחנה המרכזית באשקלון ישנם רכבים רבים שעומדים בנתיב הימני ולכן העדיף, מבעוד מועד, לעבור לנתיב השמאלי ולנסוע בו במישרין. יצויין כי באת כח צדדים שלישיים, עו"ד קוך המלומדת הסבירה כי מטעמם אמור להעיד עד נוסף שנסע אחריהם בנתיב הימני (ויש להניח שאמור היה לתמוך בגרסת נהג המשאית). לאור הערת ביהמ"ש שאין צורך לשם כך לדחיית הדיון ויתרה על העדתו ואכן יפה עשתה, שכן יצויין מיד כבר עתה, שנהג המשאית (לאמור צד ג', מס' 1), עשה עלי רושם אמין ביותר, בגרסה שמסר לנסיבות קרות התאונה וברור לי כי במצב דברים זה אין צורך היה להזמין עד נוסף שיתמוך בגרסתו. גרסתו אמינה בפני עצמה כך התרשמתי (לכן, הסבתי תשומת לב באת כח צד ג', שאין צורך לדחיית הדיון לזימון עד נוסף מטעמה). יצויין, כי באי כח הצדדים המלומדים לא הערימו קשיים מיותרים איש על רעהו, תוך שאני מדגיש שכל אחד שמר מכל משמר על זכויות שולחיו וכך הוגשו לי מסמכים רבים לרבות צילומים מתיק המשטרה שחקרה את התאונה, וכן תצלומים רבים על הנזקים שנגרמו לאוטובוס ולמכונית הפרטית. בא כח התובעת המלומד, עו"ד שלו, ביקש להעתר לתביעה במלואה, וכיצד לא. הגיש גם את המסמכים ת/ 2המדברים בעד עצמם וזאת בהסכמת יתר בעלי הדין, הכל לצורך תחשיבי הנזק שנגרמו לתובעת בשל השבתת המשאית בתקופת תיקונה במוסך. באת כח הנתבעים המלומדת, עו"ד פרס, ביקשה כמובן לסמוך על עדותו של נתבע מס' 1ועד ההגנה מס' .2ביקשה ללמוד מהם שהמשאית היא שסטתה ימינה ולא המכונית שמאלה. לפיכך טענה שהאחריות במלואה מוטלת לפתחו של נהג המשאית. לגבי גובה הנזקים שתבעה התובעת השמיעה השגות משלה, הרי הן כתובות עלי פרוטוקול (עמ' 10, שורה 19ואילך). באת כח צדדים שלישיים, עו"ד קוך המלומדת, הצטרפה כמובן לטענות חברתה לגבי הנזקים שתבעה התובעת ואף הוסיפה עליהן (ראה עמ' 10, שורה 26ואילך). לעניין האחריות ביקשה להטיל את מלוא האחריות על נהג המכונית, לפי שטענה שהוא אשר ביקש לעקוף את המשאית מנתיב ימני לנתיב שמאלי מלפני המשאית וכך נגרמה התאונה. שקלתי את הדברים, עיינתי בעדויות ובמסמכים, אכן כבר ציינתי דלעיל שהתרשמתי מאמינותו של נהג המשאית (עד ההגנה מס' 3) שעשה עלי רושם אמין עד מאוד. לא אוכל לומר וגם זאת בלשון המעטה, שניתן לקבל את גרסת הנתבע מס' 1, עד ההגנה מס' 1, כפשוטה, ככתבה וכלשונה. נראה לי כי בנסיבות הענין, כך אני קובע, הוכח בפני לא רק במידה הנדרשת בתיק אזרחי, אלא אף מעבר לכל ספק סביר והדבר עולה בבירור לעניות דעתי גם מסימני הפגיעה ברכב הפרטי מן המשאית, שהמכונית הנהוגה על ידי נתבע מס' 1, סטתה מהנתיב הימני בו נסעה לנתיב השמאלי, כשהיא מבקשת לעקוף בכך את המשאית (וליתר דיוק לא לעקוף מאחור אלא לפנים), שכן אין לי ספק שמלפני המכונית הפרטית התנהלה נסיעת כלי הרכב באיטיות יחסית שעה שמצד שמאל מלפני המשאית לא היו שום כלי רכב, בטווח הנראה לעין דבר שנהג המשאית אישר זאת בפה מלא. לפיכך, ביקש לו נהג המכונית הפרטית כך אני קובע לסטות שמאלה, לעקוף את כלי הרכב שנעו לפניו באיטיות ביחס אליו, ולהספיק לעשות זאת בטרם תגיע המשאית למקום העקיפה, אלא שהדבר לא צלח בידיו ואז (הגם שלא מיד בתחילת העקיפה כעולה ממקום הפגיעה), פגעה המשאית במכונית ולא רק מעוצמת הפגיעה, אלא גם בשל כיוון הנסיעה ווקטור התנועה של המכונית סטתה האחרונה לצד שכנגד ופגעה באוטובוס. הדברים כאמור מבוססים לא רק על ממצאי המהימנות שקבעתי דלעיל, אלא גם נוכח מקום הפגיעה במכונית, במהירות נסיעת כלי הרכב, שאין ספק שלא היתה מהירה אותה עת ונהג המכונית האיץ את המהירות על מנת לבצע את העקיפה וגם אם ביקש למנוע את התאונה לא היה סיפק בידיו לעשות כן משום שלא כלכל את מעשי העקיפה בתבונה מלכתחילה. להסרת כל ספק בנסיבות הענין אין לי ספק שלנהגת האוטובוס לא היתה אחריות כלשהי לקרות התאונה, ובנסיבות הענין מבחינתה התאונה היתה בלתי נמנעת. במצב דברים זה עדיין נראה לי שלא כל האחריות לקרות התאונה מן הראוי שתוטל לפתחו של הנתבע מס' 1, הגם שחלקו לקרות התאונה היה הארי. נראה לי שגם נהג המשאית לפי גרסתו שלו יצר מצב מסוכן במובן זה שכרכב כבד ועמוס, היה עליו לשמור על נהיגה בנתיב הימני. שכן, גם לגירסתו לפניו לא היו כלי רכב, והעובדה שרצה להקל על עצמו לעתיד לבוא וכשיגיע לתחנה המרכזית לא יאלץ לסטות שמאלה, והתחנה המרכזית נמצאה בטווח של מאות מטרים רבים, אסור היה לו בנסיבות הענין להשאר בנתיב השמאלי ולמעשה במצב דברים זה "יצר" המצב המסוכן, לאמור, את הפיתוי לנהג המכונית לבצע העקיפה המתוארת דלעיל. נכון שדבר זה איננו שולל האחריות הרבה של נהג המכונית הפרטית שאיננו יכול להסתמך על האחריות של אחר, נהפוך הוא. אפילו אחר יוצר מצב מסוכן צריך היה זה להשמר שבעתיים, אך בבואי לקבוע מידת האחריות בין נהג המשאית לנהג המכונית הפרטית, מביא אני זאת בחשבון. זאת ועוד, נראה לי כי נהג המשאית למרות שנהג ברכב כבד, גם גבוה ושדה ראייתו מוגבל יחסית, מן הראוי שהיה מביט במשנה זהירות גם לרכבים שמימינו ומבחין בפרטית מבעוד מועד (הגם שספק אם דבר זה היה מונע את התאונה בשל המהירות והמרחק הקצר). יחד עם זאת, גם לגרסת נהג המשאית לא הבחין באותו רכב, אלא ממש "כגוש כחול" עובר הנתיבים והגם שהוא מנסח את הדברים שהפרטית היא שפגעה בו, ברור שכלי הרכב התנגשו האחד בשני. בנסיבות אלו ועל פי שיקול דעתי ומיטב הבנתי את נסיבות קרות התאונה ומאחר ובאחריות בנזיקין בה אנו עוסקים, אני מחליט להעמיד את אחריות נהג המכונית הפרטית (לאמור נתבע מס' 1), על שיעור של %80, ונהג המשאית (לאמור צד ג' 1), על שיעור של %20, לקרות התאונה. אני חייב להודות לבאי כוחם המלומדים של הצדדים שאיפשרו לי לעשות כן, לא רק על דרך של פשרה, אלא על דרך של סיום המחלוקות בין הצדדים, שכן לכאורה חבותו של צד ג' פורמלית היתה רק לגבי אחריות הנתבעים וחיובם שלהם לשלם. אני משבח אותם על כך, שכן בזאת חסכו הצורך בהגשת תביעה נפרדת מצד התובעת כלפי צד ג', והתוצאות היו אותן תוצאות, אך בריבוי הוצאות נוספות ובבזבוז זמן שיפוטי יקר. ועתה נותר לנו להכריע בשאלת הנזקים שתובעת התובעת. גם בעניין זה מסרו לי באי כח הצדדים את הסכמתם שאקבע על דרך של פשרה ואני מודה להם על כך. אין חולק ולא יכולה להיות עוד מחלוקת אודות הנזקים שנגרמו לאוטובוס על פי חוות דעת השמאי ואודות שכרו של השמאי. באשר ליתר הנזקים אני סבור שלאור הטענות שנשמעו, לא ניתן לומר שהתובעת הוכיחה במלואן את כל הסכומים שתבעה. יחד עם סוף דבר, ולאור האמור דלעיל, אני מחייב את הנתבעים יחד ולחוד לשלם לתובעת סך כולל של 000, 14ש"ח שישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מתאריך 6.2.97ועד התשלום המלא בפועל, בצרוף הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד ומע"מ בסך כולל של 000, 3ש"ח, שישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום המלא בפועל. אני מחייב את צדדים שלישיים יחד ולחוד, לשלם לתובעת במישרין סך של 500,3 ש"ח שישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מתאריך 6.2.97ועד התשלום המלא בפועל, בצרוף הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד ומע"מ בסך כולל של 750ש"ח שישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק.רכבאוטובוס